סבתא הנייה

שרון סטאר, סטייליסטית, צלמת ואמא, במחווה אמנותית מרגשת על חייה של סבתה האהובה, הנייה קרמרסקי, כילדה בימים הנוראים של השואה. לנצור, לזכור ולא לשכוח!

קונספט, סטיילינג, צילום וטקסט: שרון סטאר

 

 

״ברגע שקיבלנו במסגרת לימודי צילום בסטודיו גברא את נושא פרויקט הגמר שלנו דמותה הופיעה לי במחשבה. ידעתי שהגיע הזמן. מה גם שהתגעגעתי אליה בטירוף, היא הייתה הסבתא הכי אהובה שלי, אישה יפה ומיוחדת כל כך. מסבתא היינה שלי ירשתי את אהבתי לאופנה. היא הייתה מעצבת. נהגתי לשבת על ברכיה בעודה רוקמת ותופרת ושואלת שאלות על חוטים ובדים. רציתי ללמוד מסבתא את רזי התפירה כך שאוכל לתפור שמלות לבובות שלי״

 

 

״בוקר אחד סבתא הנייה שלי הפסיקה לתפור, בישלה את הצימ'ס שתמיד אהבתי לאכול כשהייתי מגיעה אליה ולאחר מכן הושיבה אותי על השולחן הקטן שלה כשהיא מזמזמת שיר נעים ברוסית. שאלתי אותה שאלות על השיר והיא סיפרה לי דברים על חייה האחרים. מדי פעם פלטה מילה ואז חיברה את אותן מילים למשפט״

 

 

״היה לה מאוד קשה לספר. ובכל זאת היא סיפרה: על חייה כילדה בשואה, כיצד ניצלה מסיטואציות מפחידות בזכות היותה דומה לגרמניה. סבתא הנייה ואחיה הילדים הצעירים שחיו על קליפות של תפוח אדמה נאלצו לחיות במסתור. עצב גדול עטף אותה כשהיא סיפרה ועינייה הירוקות-כחולות נצצו ודמעו. הם היו תשעה אחים. סבתא הנייה נותרה עם שני אחיה שעלו ארצה עוד בזמן המלחמה. אביה, אמה ויתר משפחתה נרצחו על ידי הנאצים״

 

 

״הסיפורים רצו לי כסרט בראש. חיכו ליום בו אנציח את ילדותה של סבתי האהובה. סבתא הנייה שלי. לבת שלי אגב, נתתי את שמה. (שם שני. שמה הראשון אלה). הכל התחחבר לי. הבת שלי וסבתא שלי האהובה. לא יכותי לחשוב אחרת. הלב דפק מהתרגשות. הבת שלי הסכימה לשתף פעולה ויצרנו יחד את הרגעים שסבתי הנייה סיפרה. אין דבר שיכלותי לחשוב עליו אחרת. הרי לא סתם קראתי על שם סבתי לבתי האהובה לי מכל. התמונות מספרות את החיים״

 

 

*הנייה קרמרסקי ז״ל הלכה לעולמה בשנת 1998
מתוך פרויקט אישי במסגרת לימודי צילום בסטודיו גברא – בית ספר לצילום.