סקס סרטים וגעגוע

 סאדו-מאזו בשם האמנות או שאלות כמו האם סקס הוא אלוהי או שמא הוא השטן?

מאת צח אוריין-אוראץ'

"איך את מפרידה בין זיון לאהבה" שואל הבמאי את הזונה שנבחנת באודישנים לסרט שהוא מצלם. "עם קונדום" עונה הזונה התמירה בנחרצות. הציטוט הזה לקוח מעוד סצנה נועזת למדי של ההצגה "סקס, סרטים וגעגוע" שמעלה מחזור בוגרי הסטודיו למשחק מיסודו של יורם לוינשטיין, בהפקה האחרונה שלהם, רגע לפני שהם נפלטים מחממת בית הספר אל עולם הקולנוע והטלוויזיה המאתגר. במקצה הסיום מתמודדים השחקנים בצורה ראויה ומרשימה עם הסצנות הנועזות של עולם הקולנוע, הזולגות בעוצמה אל קרשי הבמה, בעבודת צוות משותפת שלהם עם הבמאי, שמעון מימרן ושל היוצר השותף, אריאל וולף, האחראי גם על העיצוב התנועתי.

הכל התחיל בפרויקט מונולוגים ייחודי "חי בסרט" שמימרן יצר וביים בעבר עם תלמידי הסטודיו. הרעיון היה מפגש מסקרן בין התיאטרון והקולנוע במחווה מוזיקלית-תיאטרלית לסרטים ולכוכבים הגדולים של עולם הקולנוע. בפעם הקודמת הספוט של מימרן היה על מפגש הזוי ודמיוני בין כוכבי קולנוע לבין דמויות סהרוריות. הפעם הוא עוסק בסקס בצורה הכי ישירה שאפשר. "סקס זה אמנם נושא שכבר דובר בו רבות אבל אמרתי, בוא נפתח את הדבר הזה, בוא נדבר על סקס בלי להיות חסודים כי זה נושא שהרבה פוחדים וחוששים ממנו" מספר מימרן.
את המונולוגים מההפקות הקודמות החליפו בהצגה החדשה אוסף של סצנות שנבחרו בקפידה מתוך החומרים ששמונת השחקנים התבקשו להביא. "כיוונתי אותם לכיוון מסוים של יחסים ואינטימיות ובמהלך העבודה הקו נהיה ברור יותר ויותר, וכמו פלא כל הדברים והסצנות מתחברים אחד עם השני לידי הפקה שלמה" מעיד מימרן על תהליך העבודה הייחודי, שנמשך חודשיים בלבד. 
"גם הסבתות שלכם עשו סקס" תמרץ יורם לוינשטיין תמריץ את שחקני ההצגה הצעירים – מיכל אבו, אלינה לוי, אדם הירש, נדב שרעבי, שירה קוריאל, תמרי שחר, דיויד טטרו וטל אידיסיס במהלך העבודה המשותפת. הירש, אגב, כבר השתתף בגיל 14 בסרט "פיתוי" של ערן ריקליס ובגיל 15 היה המועמד הצעיר אי פעם לפרס אופיר על משחקו בסרט "צעד קטן" של שחר סגל.
אוסף הקטעים, הנוגעים בסקס, תשוקה, פנטזיות ויחסים אסורים, עובד, הודק ונערך במשותף ומציע עיבודים נועזים לסצנות מתוך סרטים רבים כמו אפרודיטה הגדולה, כשהארי פגש את סאלי, קיקה, המזכירה, מונסטר, רומנטיקה וסיגריות או סיפורי פילדלפיה.

כשאשת השיווק של הסטודיו נחשפה לראשונה לחלק מסצנות ההארד-קור הללו היא הביעה חשש גלוי, "מי יקנה את זה ומי יבוא לראות את זה". מימרן אף שזר בהצגה את החשש שמביע "הבמאי" כי הקהל של הסרט שלו לא ידע לעכל אלוהים וסקס בנשימה אחת ויצא מהאולם. איתות הרגעה ראשון הגיע דווקא מקבוצת נשים של חוג גיל הזהב מחיפה, שהזדמנה לאחת החזרות, והתלהבה מהסצנות השונות. מימרן הסתקרן ושאל אותן, אם ההצגה מדברת אליהן. "זה החיים" ענו הקשישות במקהלה. "כבר שהתחלנו לעבוד אמרתי לכולם, אתם עוד תופתעו וזה ידבר אל מבוגרים וצעירים, אל כולם" משחזר מימרן, שחקן וותיק בתיאטרון בית לסין.
פוסטר ענק של מרלין מונרו בפוזיציה חושנית פרוס בעומק הבמה ומשרת את הסצנות השונות שבוחנות כאב, כוח נשי, השפלה, חיפוש אחר אינטימיות, סאדו-מאזו בשם האמנות או שאלות כמו האם סקס הוא אלוהי או שמא הוא השטן? האם סקס זה ביטוי לאהבה? זה לא מקרי שמימרן מציג נשיות אחרת באמצעות שימוש בדמות הקיצונית של זונה כוכבת פורנו. "דרכה אתה מגיע לאנשים שהם כולנו, הרי כולנו מתעסקים בכך, כל אחד ברמות שונות".
אך התוספת המשמעותית עבורו הוא דווקא הגעגוע, געגוע לכל מה שאין, וגם הדמות של מונרו צובטת לטעמו על אותם נימים של רצון למפגשים אינטימיים בעידן שכל הקודים של קשר בין אישיים משתנים וחפוזים. " באחת הסצנות הוא אומר 'אני רוצה הביתה לאישה עם עיניים טובות' ורק שזה חסר לך אתה מבין את זה" מסכם מימרן.

צילום: רדי רובינשטיין

"סקס סרטים וגעגוע"
09/12/2015-19/12/2015, כל ערב בשעה 20:30 , שישי 11/12/2015- בשעה 14:00, שישי 18/12/2015- בשעה 16:00, אולם הסטודיו, חנוך 19 תל אביב

 

*צח אוריין-אוראץ', עיתונאי (מעריב), בלש היסטורי וחוקר
שורשי משפחות ("שורשים עם נשמה") ומרצה על גנאלוגיה.
צח אוריין-אוראץ' בפייסבוק מייל: zackoryan@gmail.com‏