עירום. חנה אורלוף ומירי רגב

תערוכה חדשה על גישה אמנותית אישית ופורצת דרך לעירום נשי. לצד עבודותיה של חנה אורלוף, מציגות אמניות עכשוויות, המבקשות לבחון גבולות גוף האישה במרחב הקולקטיבי. וגם: מירי רגב, שרת התרבות והספורט, בית הספר הטוב ביותר בארץ לשיווק ויחסי ציבור

 

 

מאת: אפי אליסי

כבר כתבתי בעבר ששרת התרבות מירי רגב היא משרד היחצ הכי טוב בארץ. כל מה שהיא אומרת, לובש חיים חדשים ומעורר שיח ציבורי רב. מעט מאוד האנשים שיש בהם יכולת פנומנלית שכזו.

 

 

אני נזכר בימיו הראשונים של Efifo. פרצנו לתודעה עם מספר הפקות אופנה שהיו שאמרו עליהם ״וואו״ והיו שצעקו ״אוי ואבוי״. ובין אלו שאמרו ״אוי ואבוי״ היו שניסו לחקות את היצירה, לעיתים אף הצליחו בכך יותר מההשראה עצמה. עירום תמיד היה מודל לשיווק, פרסום וכמובן אמנות. השיח עליו הוא אינסופי ויכול למלא את ויקפדיה כולה. הוא נושא חם, אנושי ותמיד יהיה רלוונטי. משחר הבריאה ועד ימי מירי רגב ולעולמי עד.

 

בימים אלה נפתחת תערוכה קבוצתית מרתקת על עירום נשי וגבולותיו במוזיאון מאנה כץ-מוזאוני חיפה: ״חנה אורלוף-פיסול פמיניסטי בישראל״. בין האמניות המשתתפות: נעה ארד-יאירי, שרון בלבן, רונית ברנגה, מאירה גרוסינגר, מירב היימן, אמירה זיאן, טובה לוטן, דליה מאירי, אורלי מונטג, אסתר נאור, טלי נבון, ורד סיוון, ורה קורמן, חוה ראוכר, אירה רייכוורגר. אוצרת: סבטלנה ריינגולד.

 

 

חנה אורלוף

חנה אורלוף (1968-1888), הייתה מהיוצרות הראשונות שהציבו את גוף האישה במרכז יצירתן והשתמשו בו בתיאור הבעה מודרניסטיות. בצעירותה, באוקראינה, סירבה חנה אורלוף לקבל את התפקיד המסורתי של האישה. עם הגיעה לפריז פגשה חנה אורלוף את הבולטים שבאמני התקופה והרבתה ליצור דיוקנאות של נשים שייצגו בעיניה את אידיאל האישה המודרנית והעצמאית. חנה אורלוף יצרה עשרות פסלי עירום נשי ופסלים של גיבורות המקרא, חלוצות ורקדניות, נשים הרות ואימהות, וכן עבודות המבקשות להדגיש את אידיאל הידידות בין נשים. בשנות החמישים והשישים, כאשר זכתה להוקרה בינלאומית, חילקה חנה אורלוף את זמנה בין פריז לישראל וגם כאן יצרה דיוקנאות נשים מעולם התרבות והאמנות.

 

 

ההתייחסות הפמיניסטית לגוף האישה ולעירום נשי צברה תאוצה והתאפיינה במבע רדיקלי יותר בחלוף השנים. כחלק מרצף זה, התערוכה בוחנת את מערכת היחסים ההיסטורית של גוף האישה והעירום הנשי עם החלוקה המגדרית המקובלת של המרחבים הציבוריים והפרטיים. מהלך זה נעשה דרך התייחסות לפיסול של אמניות ישראליות עכשוויות, המשתמשות בטקטיקות פוסט-מודרניות של הלם, פרובוקציה ואירוניה כדי לחקור היבטים עכשוויים הקשורים לגוף הנשי. עבודותיהן מערערות על הפרדות וגבולות שהתקבעו בתרבות, מאפשרות קיום למה שנחשב יוצא דופן ולא רציונלי, כהתרסה כנגד שנים של אפליה. מצטיירת כאן עשייה אמנותית מורכבת ועשירה, הבוחנת את מיקומה הפיזי, הפוליטי והפסיכולוגי של הנשיות והעירום הנשי.

 

 

חנה אורלוף / פיסול פמיניסטי בישראל

במסגרת התערוכה מוצג המיצב "בין לבין" של האמנית טלי נבון (נ' 1964), הנוצר בהשראת פסלי האימהוֹת של חנה אורלוף, המשקפים ברכותם אידאה אימהית אוניברסלית. משנות השישים והשבעים האמנות שנוצרה בהשפעת הפמיניזם הרדיקלי שללה את הייצוגים המסורתיים של הנשיות האימהית. משנות התשעים הדיון הפוסט-פמיניסטי אפשר לעסוק מחדש בחוויית האימהוּת, מתוך הדגשת החופש של האישה לבחור ולשלוט על גופה. המיצב של טלי נבון, המשקף מגמת התחדשות זו, מכיל עבודת וידיאו ואובייקט פיסולי ומביא ייצוג רב-פנים של נשיות ועירום הנשי.

 

 

בזיקה לעיסוק בגוף הנשי ובעירום נשי מציג המוזיאון עבודות של מאנה-כץ, העוסקות בעירום נשי כנדבך חשוב במכלול יצירתו. בציורים וברישומים מוקדמים ניכרת השפעת הקוביזם, שהביא לפירוק המבנה האנטומי של האישה ולהרכבתו מחדש מצורות גיאומטריות. בהמשך פיתח מאנה-כץ דימוי גשמי וחושני של האישה המפתה, כמושא של תשוקה גברית בהשראת המגמה האוריינטליסטית של אמני המאה התשע-עשרה. ניתן לעמוד על היחס המשתנה ומרובה הפנים אל העירום הנשי ביצירתו.

 

 

בין האמניות המשתתפות: נעה ארד-יאירי, שרון בלבן, רונית ברנגה, מאירה גרוסינגר, מירב היימן, אמירה זיאן, טובה לוטן, דליה מאירי, אורלי מונטג, אסתר נאור, טלי נבון, ורד סיוון, ורה קורמן, חוה ראוכר, אירה רייכוורגר.

 

 

חנה אורלוף / פיסול פמיניסטי בישראל
במוזיאון מאנה כץ-מוזאוני חיפה
רח' יפה נוף 89, חיפה
טל. 04-9119372
www.hms.org.il

 

 

פתיחה חגיגית: מוצאי שבת, 24 ביוני 2017, בשעה 20:00
שעות פתיחה: א'-ד' 10:00-16:00
ה' 10:00-19:00, ו' 10:00-13:00
שבת 10:00-15:00
נעילה: פברואר 2018