הפסטיבל הבינלאומי לסרטי תרבות ואמנות 16-19 במרץ 2016 – מוזיאון תל אביב לאמנות
אפוס- הפסטיבל הבינלאומי לסרטי תרבות ואמנות, ייפתח השנה, בפעם השביעית ב-16 במרץ 2016, במוזיאון תל אביב לאמנות. פסטיבל אפוס 7, יתקיים במשך ארבעה ימים ולילות רצופים, בהם יוקרנו יותר מ-50 סרטים חדשים מכל רחבי העולם, רובם בהקרנות בכורה בישראל. מבחר מסרטי הפסטיבל יוקרן במקביל בתיאטרון ירושלים.
פסטיבל אפוס, בניהולה האמנותי של מיקי לרון, הוא פסטיבל הסרטים היחיד בישראל המוקדש כולו לתחומי התרבות השונים. הפסטיבל מהווה הזדמנות להיחשף למיטב הסרטים החדשים והמרתקים העוסקים בנושאי מוסיקה, מחול, תיאטרון, קולנוע, ספרות ושירה, אמנות פלסטית, אופנה, אדריכלות ועוד.
סרט הפתיחה של הפסטיבל, ג'ף קונס- יומן של פתיין (Jeff Koons: Diary of a Seducer)
(בריטניה, 2015, הגשה / אלן ינטוב, בימוי / ג'יל ניקולס) מציג את סיפורו של אחד מהאמנים הכי מצליחים ושנויים במחלוקת הפועלים כיום בעולם ומעלה את השאלה האם מדובר באשף הפרסום והשיווק, או בגאון פורץ גבולות. במסגרת פסטיבל אפוס 7, תיערך תחרות סרטים ישראליים העוסקים בנושאי תרבות ואמנות ותחרות סרטי סטודנטים. במסגרת חדשה בפסטיבל, תחת הכותרת פלאש-בק, תוקרן השנה מחווה לשחקן אריה אליאס שנפטר לאחרונה. בנוסף יוקרנו מקבצים של סרטים ניסיוניים מרחבי העולם וסרטים קצרים המבוססים על שירה עברית.
בין אורחי פסטיבל אפוס השנה: עמי טליתמן, אמנית ישראלית המתגוררת בארה"ב, יוצרת הסרט המועמד לאוסקר יום אחרון של חירות (Last Day of Freedom) היא תציג את סרטה ותשתתף בפאנל בנושא דוקו-אנימציה. הבמאי האיראני איאט נג'אפי יציג את סרטו החדש שָרות ללא גבול (No Land’s Song), העוקב אחר שרה נג'אפי, אחותו המוסיקאית המנסה להרים קונצרט סולו של נשים, האסור באיראן. ארו פנר, הדרמטורג האסטוני, יגיע עם הסרט פוליטיקה זו עוד הצגה (Ash and Money) וישתתף בפאנל על פוליטיקה באמנות. הבמאית נטלי כריסטיאני יוצרת הסרט על האמנית הארגנטינאית ניקולא קונסטנטינו – האמנית היא היצירה(Nicola Costantino La Artefacta) .פטר שפוטיניק –מבקר הקולנוע הרוסי, יגיע לפסטיבל כחבר השופטים בתחרות הסרטים הישראלים, שיכלול גם את עידית עמיחי ורם לוי.
סרטי פסטיבל אפוס 7- ע"פ חלוקה למסגרות השונות
תחרות הקולנוע הישראלי – אפוס 7
מקהלת נשים
בימוי, תסריט, הפקה: אורי רוזנברג
ישראל 2015
סיפורה של מקהלת "נוה שיר", אשר החלה את פעילותה בשנת 1961 כמקהלת ילדות בניצוחו של נתן מרגלית. קולה של המקהלה נדם עם מותו של המנצח האהוב, אך לאחר כעשרים שנה היא שבה לתחייה באופן מופלא וייחודי. קורותיה וההווי המיוחד של המקהלה מסופרים בסרט מפיהן של שלושים ושתיים בנות המקהלה והמנצחת ובעזרת חומרי ארכיון. הסרט עוקב במשך כמה חודשים אחר חזרות המקהלה, הופעותיה והקשר המיוחד השורר בין חברותיה. הנשים מתארות כיצד ההשתייכות למקהלה והעיסוק במוסיקה עיצבו את חייהן ואת אישיותן. הסרט נוגע בנושאים שונים: שירה ומוסיקה, אינדיבידואליות מול אחידות המתחייבת במקהלה, אחווה נשית, הזדקנות ונוסטלגיה. בסרט שזורה נימה של ארס פואטיקה, המתייחסת ליצירת הסרט עצמו. הסרט מלווה בשירתה הנפלאה של המקהלה.
Kidd Cain
ישראל, 2016 / 50 דקות
בימוי / דורון ג'רסי
תסריט / רפי אדר הפקה / עמי אמיר / חברת הפקה / פרונטו
מיקי שביב, מהמוזיקאים הבולטים והמוכשרים בשלושת העשורים האחרונים ברוק הישראלי נמצא בצומת דרכים. לאחר 15 שנות נישואים למוזיקאית המוכשרת מיקה קרני כשלזוג שלוש בנות מחליטים השניים להיפרד. מיקי בן 60 ונמצא בצומת דרכים רגשית ומוזיקלית כשהוא מוזמן לתחרות בלוז המתקיימת בממפיס טנסי. מיקי מגיע נרגש לבירת הבלוז המיתולוגית ומאמין ביכולתו לזכות בתחרות ואולי אף לשקם בדרך זו את הקריירה המוזיקלית שלו ואולי אפילו את נישואיו. מיקי עושה חשבון נפש אמיץ ומוצא עיר מתפוררת שעברה המפואר רחוק מאחוריה, בדומה לחייו שלו. הסרט הוא זרם התודעה של מיקי שמשתנה כל הזמן מתקווה לייאוש מהכאה על חטא ליהירות ובסופה מתגלה לנו איש מוכשר, אנושי, בודד ובאותה העת מלא תקווה.
ספירלות
ישראל, 2014 / 80 דקות
בימוי ותסריט / יעל גור
ארבע נערות שובות לב, יוצאות ברה"מ לשעבר ובנות יחידות לאמהותיהן החד-הוריות, חוברות יחדיו למשפחה חלופית במסגרת מסען אחר קולן הפנימי. בעזרת כלים תיאטרוניים ונרטיב ספיראלי שמכתיב הזיכרון המצולם, הן מתחילות להתיר את הקשרים שלהן עם עברן הטעון, ובעזרתו לבחור בטובתן בהווה – בחירה ההופכת מורכבת אל מול חובת השירות הצבאי: דיאנה גולבי ניגשת לאודישנים של "כוכב נולד"; מרתה, המשוטטת מילדות, ניגשת לבחינות הקבלה לסטודיו למשחק "ניסן נתיב"; אנה נפרדת מהפרעות האכילה שלה; והג'ינג'ית מבינה שהיא פרח…
הדיבוק לכל הרוחות והשדים
ישראל, 2016 / 53 דקות
בימוי, תסריט וצילום / חוני המעגל
אופרת הרוק "הדיבוק" היא בעלת מוטיבים פולחניים-פגאניים המוטמעים עמוקות במסורות של כל הדתות. יש בה דינמיקה משוחררת, נטולת רסן, קצבית, תוססת וססגונית. היא פורצת גבולות ומסתירה מסרים חבויים – ממאפיינים שמרניים מימי הביניים עד למשמעות חדשה בת זמננו. אפשר למצוא בה מפגש דייני בית דין של מטה ושל מעלה, בעולם הזה ובעולם הבא, דרך המדיום הקולנועי; וגם ייצוג עשיר של תרבות פופולארית והמונית המאמינה ברוחות, כשפים, טקסי נידוי ונידה, קמעות, גרוש שדים, מים קדושים ומים מינרלים. מן הכאוס צפה ועולה יצירה הרמונית, הומוגנית ומונומנטלית של קיטש ומוות.
רגשות מעורבים
ישראל, 2016 / 77 דקות
בימוי, תסריט וצילום / גיא דוידי
אמיר אוריין הגשים את כל מה שיוצר חולם עליו. הוא היה שחקן מבטיח ב״הבימה״, כוכב קולנוע וטלוויזיה ומבקר שקרע לגזרים את עולם התיאטרון השמרני של שנות השמונים. אבל את התיאטרון הבועט שהוא רצה ליצור אף מוסד לא היה מוכן לקבל. ב-1985 פתח אוריין את "תיאטרון החדר" בעליית-הגג שבביתו והעלה את אחת ההצגות הפרובוקטיביות שנעשו בישראל: ״ארוחת הערב״, שבמהלכה נשחטה כהלכה תרנגולת והוגשה לקהל. על אף לחצי הצנזורה והקהל הזועם, הוא המשיך להעלות הצגות קוראות-תיגר הנוגעות בעצבים החשופים של החברה, וללמד עשרות תלמידים לפי שיטת המשחק שיצר. ביום בו מגיעים תלמידי המשחק לצפות בעיבוד הנוקב ל”נו-אקזיט" פורצת המלחמה בעזה. הכעס והתסכול של התלמידים מסתירים רגשות מורכבים אף יותר, רגשות שאוריין ינסה לנתב למקומם הטבעי – הבמה.
האשה מהסינמטק
ישראל, 2015 / 52 דקות
בימוי, תסריט והפקה: נורית יעקבס ינון
מוסלמית בנצרת, ערביה בישראל, ישראלית בעיני מדינות ערב ובעיקר אשה יחידה בעולם של גברים, לוחמת בעל כורחה, היא נוסעת להביא סרטים ערביים שוברי קופות ממדינות ערב לצד סרטים אמריקאים, אירופאים וישראלים לכל המשפחה ומבקשת לייצר אי של תרבות לחברה אליה היא משתייכת למרות כל המכשולים. דיוקן קולנועי של עשר שנים בחיי אשה אמיצה שעבורה הדרך לחירות שזורה במלחמה על קיומו של סינמטק מהמילה הכתובה – סרטי ספרות ושירה
דפוקים, זרוקים, מבריקים, מתים: סיפורו של הנשיונל למפון
Drunk Stoned Brilliant Dead: The Story of the National Lampoon
ארה"ב, 2015 / 98 דקות
בימוי / דאגלס טירולה
סיפורו של המגזין האמריקאי "נשיונל למפון", שהיה פעם המנתץ הגדול של פרות קדושות ובית הגידול של יוצרים מבריקים כמו ג'ון בלושי, צ'בי צ'ייס, ג'ון גודמן וג'ון לנדיס. בסוף שנות ה-60,כשהרוח הגבית של תנועת המחאה מאחוריהם, קמו שני חבר'ה צעירים, אינטליגנטים ומאוד לא שמרנים, והקימו את המגזין וחברת ההפקה. הרבה עירום, בדיחות גסות ורמיסת פוליטיקאים עברו בין דפי הירחון, שבמשך שנים היווה דוגמה ומופת של בעיטה חזקה ואמיתית בכל מה שהוא הממסד. בעזרת ראיונות רבים, גרפיקה סוערת וקטעי ארכיון, מביא הסרט את סיפור פריחתו וגם שקיעתו של אחד המוסדות החשובים ביותר בתרבות החתרנית בצפון אמריקה.
Sundance Film Festival Tribeca Film Festival
טוני מוריסון נזכרת
TONI MORRISON REMEMBERS
בריטניה, 2015 / 70 דקות
הגשה / אלן ינטוב
בימוי והפקה / ג'יל ניקולס
"גיבורה לא קלה לעיכול של אומה שעדיין נאבקת", כך מגדירים יוצרי הסרט הזה את טוני מוריסון, כלת פרס נובל לספרות ואחת הדמויות המרתקות הפועלות בעולם הספרות האמריקאי היום. היא נולדה ב-1931 למשפחה ממעמד הפועלים. את הישגיה הספרותיים – "שיר השירים לסלומון", "חמדת" ועוד – השיגה בזכות כשרונה העצום ויכולתה לתת קול למורכבות העצומה של החוויה האפרו-אמריקאית. כבר בספרה הראשון, "העין הכי כחולה", סובלת הנערה שעומדת במרכז הסיפור לא רק מהאוכלוסייה הלבנה, אלא גם מאביה המתעלל. גם כשטענו נגדה שהיא מציגה את החברה שממנה באה באור שלילי, דבקה בעמדתה להביא את האמת השלמה כפי שראתה אותה, ודווקא בגלל זה הפכה לקול משמעותי וחשוב כל כך. הסרט, שבזכות גיבורתו חולף מהר מדי, מביא דיוקן של אישה חכמה, חמה, מצחיקה וכריזמטית בצורה יוצאת דופן.
הכת של ג'יי טי לירוי
The Cult of JT LeRoy
ארה"ב, 2014 / 91 דקות
כשהוא נפרש לפני הצופים כמו סיפור מתח מבריק, הסרט מביא את סיפורו של ג'יי טי לירוי, נער אשפתות שעלה לגדולה בעולם הספרות האמריקאית בסוף שנות ה-90, חוּבּק על ידי סלבריטאים, ונחשב לקול האותנטי של המדוכאים והמושפלים, עד שהתגלתה האמת שמאחורי דמותו האניגמטית. זהו סיפור מוסר על פרסום ושיווק, על סלברטאיות ואופנות, על מצגי שווא ועל הולכת שולל, על העולם העכשווי שבו נחצים כל הזמן גבולות בין מה שאמיתי לבין פיקציה מוחלטת. זהו סיפור על אלה שהתאהבו בנער הפגוע, שסיפר חוויות איומות על זנות וסמים, ניצול נוראי וחיים על סף תהום, ורצו להצילו מעתיד גיהנומי, וזהו גם סיפור על אלה שידעו לנצל את פנטזיית הגאולה של הרבה אנשים טובים. סרט חזק ומטלטל, ומעורר שאלות, שימשיכו להדהד הרבה אחרי הקרנתו.
Hot Docs International Documentary Festival
אסטריד
Astrid
שבדיה, 2014 / 90 דקות
בימוי / קריסטינה לינדסטרום
היא נחשבת לאחד מעשרת הסופרים המצליחים ביותר בעולם, היא מכרה כ-150 מיליון עותקים של ספריה והמציאה את אחת הדמויות האיקוניות של המאה העשרים: בילבי הג'ינג'ית, ילדה עם צמות מזדקרות, כוחות-על ונפש מורדת. אבל כשרואים את החזות החמורה משהו של אסטריד לינדגרן, והאיפוק הסקנדינבי, כמעט קשה להאמין לזה. סיפור חייה של לינדגרן, לא תואם את הדמות הנשקפת מהמסך, והחתרנות שבו מאפילה על צדדיו האפלים: היא גדלה בבית דתי, אך נחשבה לנערה מורדת, שבגיל 18 נכנסה להריון מגבר מבוגר שהיה הבוס שלה בעיתון המקומי. היא גידלה את הילד והסתירה מהעולם את היותו לא חוקי. היא נבגדה שוב ושוב, ולבסוף מצאה את השחרור בספרים שכתבה על ילדים בעלי נשמה יתרה ונפש חופשייה. סרט קסום על אישה מיוחדת במינה.
אוסטרליץ
Austerlitz
צרפת, 2015 / 90 דקות
מוסיקה / דומיניק פיפארלי
ארכיטקטורה במובנה הקלאסי וגם הארכיטקטורה של הנפש, עומדות במרכז הסרט הזה, עיבוד לספרו של וו. ג'י זבאלד. אוסטרליץ הוא אדם שגדל ללא ידיעה מי הוא ומאיפה בא, ובבגרותו עורך מסע לגילוי עברו. המסע הזה מוביל אותו להרהורים קיומיים על מהות הזהות, אך הוא גם מוביל אותו אל הגורל הממשי מאוד של משפחתו בטרזינשטאט. המסע אל נבכי הנפש ואל הקונסטרוקציות שבונה לעצמה האנושות, מוליך את הגיבור מאנטוורפן ללונדון, ומשם לפראג, מאריינבאד ופריז. את הסרט מוביל השחקן הצרפתי דניס לבאן, שזכור לרבים מתפקידו ב"נאהבים על הגשר" כשהיה צעיר. עכשיו, כשהוא מבוגר, הפנים הכמעט מעוותות נושאות עימן היסטוריה שמבעבעת מתחת לפני השטח של הסרט היפה, שמנציח את יצירתו האחרונה של זבאלד, אשר זמן קצר אחרי שכתב אותה נהרג בתאונת דרכים, והוא בן 57
IDFA Festival
ג'מה בוברי
Gemma Bovery
צרפת, 2014 / 99 דק'
משתתפים / פבריס לוקיני, ג'מה ארטרטון
בימוי / אן פונטן
עיבוד לרומאן גראפי של פוזי סימונדס, מאיירת ואמנית קומיקס בריטית מושחזת, שאוהבת להפנות חיציה אל הבורגנות, בעיקר זו הנוטה לעבר הנאות ספרותיות. כאן, במרכז הסרט, גבר צרפתי דווקא (השחקן הנפלא פבריס לוקיני), אשר לא מכבר עבר מפריז חזרה אל הכפר הקטן שבו גדל, ואל המאפייה של אביו. מרטן כביכול חוזר אל "החיים האמיתיים", אבל בפועל משעמם לו מאוד. או אז מגיע אל הבית הסמוך זוג אנגלי, וכשהוא מגלה ששמם ג'מה וצ'רלי בוברי, עיניו של מרטן מנצנצות. אין לו ספק שמדובר בגלגול עכשווי של גיבוריו של פלובר, והוא מתחיל לפתח אובססיה קלה, בעיקר אל ג'מה היפה והמסתורית. במהלך החודשים הבאים מרטן יגלה שאין הרבה קשר בין הספרות לבין החיים. סרט משועשע ומלא חן, בכיכובה של ג'מה ארטרטון המקסימה.
קרא לי בולי
ישראל, 2015/ 61 דקות.
עברית, תרגום לאנגלית
בימוי, צילום ועריכה / עמרי ליאור
חברת הפקה / עמרי ליאור הפקות
האם אי פעם שאלתם את עצמכם מה משמעות ה'ב' בשם א.ב. יהושע? חברות ילדות של הסופר עטור הפרסים העניקו לו בגיל 12 את הכינוי "בולי" והכינוי דבק ונשאר.
א.ב. יהושע, מספר בדרכו הציורית והנלהבת, סיפורים אישיים על מורשתו הספרדית, על חייו בירושלים ובחיפה ועל יחסיו עם הוריו. הוא חושף את תהליכי היצירה שלו תוך מתן דוגמאות מספריו השונים, משתף אותנו בתהליך בניית הדמויות ובשיטות התחקיר והכתיבה של יצירותיו המוקדמות והמאוחרות.
מרטין בובר- דרכו של אדם
The Way of Man – A Film about Martin Buber
ישראל 2015
52 דקות
הפקה: יעקב ליפשין | מקור: סרטי רות דיסקין, ירושלים
בתקופה שבה ישראלים רבים מחפשים דרך חדשה במסורת היהודית, מסתמן מרטין בובר כמורה דרך מפתיע. הפילוסופיה של בובר נתפסת היום כרלוונטית ואקטואלית מתמיד. צעירים בני דור הפייסבוק מוצאים בהגותו תשובות לשאלות המעסיקות אותם. הסרט מספר על חייו והגותו וכולל קטעי פילם נדירים הנחשפים כאן לראשונה. אך לא מדובר רק במסמך היסטורי־ביוגראפי, אלא גם בתיעוד חי של ממשיכיו בישראל היום.
תכנית סרטי שירה קצרים – אוצרת יסמין קיני
סרטי אמנות פלסטית
אאוטסיידרים
Turning the Art World Inside Out
בריטניה, 2013 / 67 דקות
בימוי והפקה / ג'ק קוקר
הסרט הזה נוצר אחרי שכמה תערוכות גדולות וחשובות בבירות העולם, כבר התמודדו עם הפרדוקס הטמון בבחירתם וחשפו לעיני כל את אמנות האאוטסיידרים. אבל האמנות הזאת קיימת מראשית היותנו, והעובדה שהממסד האמנותי אימץ אותה לאחרונה, לא באמת משנה. אז מה היא אמנות "אאוטסיידרית"? בעצם, מדובר בניסיון לשים תחת גג אחד יצירות אמנות שנוצרות בעולם בידי אנשים שמרגישים צורך עז ליצור, אבל מעולם לא עברו הכשרה כלשהי, אמנים מטעם עצמם שעסוקים בחזונם הפרטי בלי לשאול עצמם מי יראה ומתי. באופן טבעי, רובם אנשים שאינם נחשבים "רגילים", ונושאים תגיות שונות – מאוטיזם ועד סכיזופרניה. הדוקומנטריסט הבריטי אלן ינטוב לוקח את הצופה למסע חובק עולם אל החדרים הנסתרים שבהם עובדים האמנים האלה, ומביא אמנות אותנטית, שאינה תלויה בדבר, רק בצורך של האמן להתבטא.
ג'מה בוברי
Gemma Bovery
צרפת, 2014 / 99 דק'
משתתפים / פבריס לוקיני, ג'מה ארטרטון
בימוי / אן פונטן
עיבוד לרומאן גראפי של פוזי סימונדס, מאיירת ואמנית קומיקס בריטית מושחזת, שאוהבת להפנות חיציה אל הבורגנות, בעיקר זו הנוטה לעבר הנאות ספרותיות. כאן, במרכז הסרט, גבר צרפתי דווקא (השחקן הנפלא פבריס לוקיני), אשר לא מכבר עבר מפריז חזרה אל הכפר הקטן שבו גדל, ואל המאפייה של אביו. מרטן כביכול חוזר אל "החיים האמיתיים", אבל בפועל משעמם לו מאוד. או אז מגיע אל הבית הסמוך זוג אנגלי, וכשהוא מגלה ששמם ג'מה וצ'רלי בוברי, עיניו של מרטן מנצנצות. אין לו ספק שמדובר בגלגול עכשווי של גיבוריו של פלובר, והוא מתחיל לפתח אובססיה קלה, בעיקר אל ג'מה היפה והמסתורית. במהלך החודשים הבאים מרטן יגלה שאין הרבה קשר בין הספרות לבין החיים. סרט מלא חן, בכיכובה של ג'מה ארטרטון המקסימה.
ג'ף קונס
Jeff Koons: Diary of a Seducer
בריטניה, 2015 / 75 דק'
הגשה / אלן ינטוב
בימוי והפקה / ג'יל ניקולס
סוחר ממולח, גאון חדשן, מלך הפופולאריות והבנאליות, פורץ גבולות בכל אשר יפנה. נדמה שג'ף קונס זכה לכל הכינויים. למרות הצלחתו הפנומנאלית (יש לו שמונה ילדים ונראה שאין לו בעיה לפרנס אותם), הוא עדיין אחד האמנים הכי שנויים במחלוקת הפועלים היום בעולם. חלק אומרים שמדובר בקשקשן שמאוהב באמנות בורגנית, כזו שמייצגת את הפרבר בפנסילבניה שבו גדל, ואחרים רואים בעבודותיו העזה וניתוץ אינסופי של פרות קדושות. סרטו של אלן ינטוב, חלק מהסדרה המופלאה Imagine של ה-BBC, מצליח לא להכריע ולכן הוא כל כך מעניין. הצופה מיטלטל בין התחושה שהאיש הדברן שמולו, שיודע להסביר את עבודותיו במונחים בומבסטיים, הוא אשף הפרסום והשיווק ולרגעים אחרים נדמה שמדובר באמן עם מגע של קסם ויכולת ליצור פסלים וחללים שמשאירים את הצופה בהם נפעם
ניקולא קונסטנטינו – האמנית היא היצירה
Nicola Costantino LA ARTEFACTA
ארגנטינה, 2015 / 75 דקות
בימוי ועריכה / נטלי כריסטיאני
ניקולא קוסטנטינו היא אחת האמניות החשובות ביותר של אמריקה הלטינית וכנראה גם השנויה במחלוקת מכולם. כבר בראשית הסרט היא מתארת את מקורות ההשפעה שלה: אבא רופא מנתח ואימא מעצבת אופנה. העיסוק שלה בגוף החיה והאדם נובע ישירות מדברים שנחשפה אליהם בילדותה, אבל אין בסרט ניסיון ליצור פרופיל פסיכולוגי בגרוש; במקום זה מובא מסע אל תוך הראש המרתק שלה, תוך כדי התבוננות בעשייה המשלבת עבודות ידיים מכל הסוגים, כולל הפעלת מכונות משוכללות, ביתור חיות וחניטתן, וגם יצירת שפע שמלות המשחזרות במדויק את לבושה של אוויטה פרון. כל זה מתגבש לכדי פורטרט של אישה יוצאת דופן, שגם את הסרט הזה, כמו את חייה ואמנותה, מובילה לכל האורך בשליטה מעוררת השתאות. ההקרנה בנוכחות הבמאית.
אש ותמרות עשן – בית היציקה של סנט-גאלן
שוויץ, 2014 / 86 דק'
בימוי / איוון שומאכר
פעם היה אמן הוגה פסל ואז שובר את הראש איך להוציא לפועל את הרעיון שלו. היום אפשר גם אחרת. בית יציקת המתכת שבסנט- גאלן, שוויצריה, הוא הידוע והחשוב ביותר בעולם האמנות. אמנים מהשורה הראשונה באים לשם כדי להגשים את חלומותיהם. עשרות עובדים, מסורים וחדורי שליחות, עובדים במקום ומנסים לפצח תהליך עשייה של אובייקטים מוזרים שמישהו הגה. כל כך עסוקים שם, בבית היציקה, שלאחרונה נפתח סניף שלו בסין, והמנהל הכריזמטי נע בין שוויצריה וסין כדי לפקח על איכות העבודות. הסרט, שמביא את קולותיהם של הפועלים בבית המלאכה, שואל בין השורות שאלות רבות על טיבה של אמנות בעידן הפוסט-מודרני, שנדמה שמתומצתות היטב במשפט של אחד מהמרואיינים: "לקח לאמן 15 שניות לחשוב על הדבר הזה, אנחנו עובדים על הפסל כבר שנתיים".
מבחר סרטים של קת'י רוז
Films by Kathy Rose
בהנחיית חן שינברג, אוצר התכנית
קת’י רוז היא אחת מאמניות האנימציה המובילות והייחודיות הפועלות כיום בעולם. רוז החלה את דרכה בתחילת שנות ה-70 ביצירת סרטי אנימציה אקספרימנטליים קצרים וסוריאליסטיים. סרטיה המוקדמים זכו בפרסים בפסטיבלים היוקרתיים בעולם. סרטים אלה מאופיינים באלמנטים רפלקסיביים, במטמורפוזות של אנשים, אובייקטים וחללים הנמצאים במצב של השתנות תמידית, בדמויות גרוטסקיות ובשימוש ייחודי בפסקול. בשנות ה-80 וה-90 עברה לעבודות פרפורמנס חלוציות, ששילבו באופן ייחודי ריקוד והקרנה של סרטי אנימציה. בשנות האלפיים עברה רוז ליצירת עבודות וידאו, ולעבודות וידאו-פרפורמנס, שהן שירה ויזואלית טהורה. עבודות אלה יוצרות עולם מורכב, מסתורי, מכושף ועתיר יופי, החוקר זהויות משתנות ואת העולמות החבויים של התת-מודע, ומושפע מהאמנות הסימבוליסטית ומתיאטרון הנו היפני.
כימרה
CHIMERAS
פינלנד, 2013 / 87 דק'
בימוי וצילום / מיקה מאטילה
במיתולוגיה היוונית הכימרה היא מפלצת היברידית עם ראש של אריה, גוף של עז וזנב של דרקון. תחת הכותרת הפרובוקטיבית הזו מביא הבמאי הפיני מיקה מאטילה תמונה מורכבת מאוד של סין העכשווית, דרך פורטרטים של שני אמנים שמייצגים דורות שונים: הראשון הוא וואנג גוואנגי, אחד האמנים הידועים, העשירים והמצליחים ביותר שיצאו מסין בארבעים השנים האחרונות. הקנבסים הענקיים שלו, שמפגישים את סין עם אמנות מערבית ולרגעים מזכירים את וורהול, נמכרים במיליונים, אבל האמן מיוסר, כועס ומרגיש את האימפריאליזם המשתלט על חייו. הצעיר הוא ליו גאנג, צלם אמנותי בתחילת דרכו, שעוסק בתיעוד מותגים והשפעתם, אבל שואף, למרות התנגדות הסביבה המפוחדת, לתעד את המאפיין מספר אחת של בני דורו – היותם בני משפחות של ילד אחד. דרך שני אלה מביא מאטילה את סין האמביוולנטית, זו שנפתחה למערב אך גם נרתעת ממנו, זו שהשתחררה כביכול מצילו של מאו ועדיין לא באמת יצאה לחופשי.
San Francisco International Film Festival, Hamburg film festival
פרנקופוניה
Francofonia
צרפת, 2015
בימוי: אלכסנדר סוקורוב
משחק: לואי דו דה לנסקזאינג, בנג'מין אוטצרת'
אלכסנדר סוקורוב (תיבה רוסית, אב ובן) חוזר לאחת התקופות האפלות בהיסטוריה. הנאצים כבשו את פריס ועומדים לבזוז את המוזיאונים של צרפת. היטלר כבר ניכס לעצמו את רכוש היהודים, שרבים מהם ימותו במחנות, ולא ברור אם הוא מתכוון לקחת גם את אוצרות מורשת התרבות הצרפתית או לשרוף אותם. מי שחוצץ בין הפיהרר ליצירות המופת הוא ז'אק ז'וז'אר, מנהל המוזיאונים הלאומיים של צרפת ו-וולף מטרניך, היסטוריון האמנות הנאצי שקיבל פקודה לשלוח את חפצי האמנות מן הלובר לרייך. "פרנקופוניה" מבקר בביתן של יצירות האמנות הגדולות ומשחזר את צעדיהם של אנשים כמעט לא מוכרים שהגנו עליהן לנוכח האיום. פסטיבלים: ונציה, חיפה
סרטי אדריכלות
פרנק גרי
Frank Gehry
בריטניה 2015, 75 דקות
הגשה: אלן ינטוב / בימוי/ הפקה: סלי אייטקן, לוק מקמהון
"לרוב הבניינים אין תחושה של אנושיות. הם קרים וחסרי חיים. אני מתעניין ברגשות ותנועה ואיך להביע את אלה". והוא מביע, ועוד איך. פרנק גרי, בשנות השמונים לחייו, נחשב על ידי רבים לגדול הארכיטקטים החיים היום. הבניינים שלו מקוריים, נועזים, לא סימטריים, וגם, כמו שאומר אחד ממבקריו, זועקים לתשומת לב כמו ילד קטן בהתקף טנטרום. אלן יונטב הבריטי עוקב אחר תהליך העיצוב של בניין חדש לאוניברסיטה של סידני, ובתוך כך בוחן את חייו ויצירתו של גרי, שנולד בשם גולדברג ובילדותו במונטריאול סבל בגלל יהדותו מהתעמרות בני כיתתו. אמו הראתה לו איך למצוא מפלט במוסיקה ובאמנות, ואלה הפכו למקור הנחמה ויעד הבריחה שלו. היום הוא איש מבוגר, יפה, בטוח מאוד בעצמו ובדרכו, שנוי במחלוקת וגם משנה עולם.
ראש העיר הסיני
The Chinese Mayor, 2014 / 86 דקות
בימוי / ז'ו האו
צילום / ז'ו האו, ז'נגטיינהוי
גנגינבו הוא ראש עיריית דטונג, העיר הסינית המחזיקה בשיא המפוקפק של זיהום האוויר הקיצוני ביותר. אבל לראש העיר הנמרץ והתקיף יש תכנית לשנות את פני העיר,להרוס חלקים ממנה ולבנות אחרים מחדש, לשחזר את החומה שהקיפה אותה לפני 1600 שנה כשהייתה מטרופולין חשוב ומרכזי, להביא פיסות תרבות סינית שיקשטו את העיר, לערבב ישן וחדש וליצור עיר פוסט מודרנית, נכונה לעכשיו. התכנית השאפתנית כוללת את "העברתם" של עשרות אלפי תושבים מבתיהם, לצורך ארגונה מחדש של העיר. לא, הוא לא שואל אותם, הוא מצווה. אבל זה לטובתם, או כך לפחות הוא מאמין, וזה רק אחד הפרדוקסים המרתקים בסרט זה, שמביא סיפור אחד מקומי המכיל והמתאר את הכאוס והסדר השוררים שניהם בסין של ימינו
דילר סקופידיו ורנפרו: מלינקולן סנטר ועד ההיי-ליין של מנהטן
Diller Scofidio + Renfro: Reimagining Lincoln Center and the High Line
ארה"ב, 2012 / 54 דק'
בימוי / מאפי דאן וטום פייפר
משרד הארכיטקטים של דילר וסקופידיו, זוג שעובד יחד כבר הרבה שנים וצירף אל שורותיו שותף שלישי, רנפרו, הוא אחד ממשרדי הארכיטקטורה המרתקים העובדים היום בעולם. דילר וסקופידיו התחילו כארכיטקטים שעושים כל מיני עבודות ניסיוניות שרק נושקות לארכיטקטורה, ובכל זאת, היה מי שראה והחליט לתת להם את מלגת מקארת'ור, מלגה כספית גבוהה מאוד שכינויה באמריקה "מלגת הגאונים". מאז שקיבלו את המלגה והתרחבו, הם בונים בשצף קצף, ובשנים האחרונות היו למשרד המשפיע ביותר על מנהטן בכך שבנו את טיילת ההיי-ליין, פארק ציבורי שאורכו קילומטר וחצי והוא בנוי על שרידי מסילת הרכבת הישנה, וכן את הלינקולן סנטר המחודש. מעבר למחשבותיהם הרהוטות על אמנותם, הסרט מספק הצצה אל בנייה עירונית שמבקשת להנעים את זמנו של האדם שחי בעיר ולספק את צרכיו. לראות ולקנא.
בנאית החלומות: ניקי דה סנט פאל
Niki de Saint Phalle, un rêve d'architecte
צרפת, 2014 / 53 דקות
בימוי / לואיז פור, אן ז'וליאן
באזורינו מכירים אותה כיוצרת "המפלצת", המגלשה הענקית בעלת שלוש הלשונות הממוקמת בירושלים, וכן כמה מפלצות אחרות מלאות חן וצבע אשר מאכלסות את גן הפסלים הקטן בגן החיות התנ"כי, אבל ניקי דה סנט פאל השאירה את חותמה בכל העולם. הפסלת, בת לאם אמריקאית ואב צרפתי, שנעה בטבעיות בין שתי השפות, גדלה בניו-יורק אך התחתנה כבר בגיל 17 והתגלגלה למקומות שונים, עד שהשתקעה בפריז. בגיל 25 נסעה לברצלונה ופגשה את עבודותיו של גאודי, שטלטלו את עולמה ונתנו לה השראה. מאז התעקשה ליצור ולבנות את חזונותיה הפרטיים, ולא נתנה לדבר לעמוד בדרכה. בפסליה המונומנטאליים עסקה בנשיות, בחלומות, בביעותים, בקסמים ויותר מהכל – ביצירת חללים אלטרנטיביים, שייגעו ברגשותיהם העמוקים של המבקרים בהם ויתנו להם הנאה של ממש. סרט מרתק על אמנית מרתקת.
אופנה וקולנוע
המפשיט
Women He’s Undressed
אוסטרליה, 2015 / 100 דקות
בימוי ותסריט/ ג'יליאן ארמסטרונג
בהשתתפות / דארן גילשנאן, דבורה קנדי
הבמאית האוסטרלית ג'יליאן ארמסטרונג צוללת אל תוך דמותו של אורי-קלי, מעצב תלבושות אוסטרלי שהיגר לאמריקה והלביש את כוכבי הסרטים בתור הזהב ההוליוודי. הוא הגיע לניו-יורק כבחור צעיר בלי גרוש בכיס, פגש שם אחד, ארצ'י ליץ', בן מעמד הפועלים הבריטי, חי איתו ויחד איתו נסע להוליווד. שם, בעיר הסרטים, הלך והתגלה ארצ'י יפה התואר, שינה את שמו לקארי גראנט, ופרץ באחת הקריירות המצליחות בתולדות הקולנוע. בינתיים, אורי-קלי החל לעצב בגדים לכוכבים ולכוכבות ובדרכו שלו, מאחורי הקלעים, הפך לדמות משפיעה, שהפכה כוכבות כמו אינגריד ברגמן ומרילין מונרו, למלכות הסטייל. הסרט נע בין קטעי ראיונות לבין קטעים מומחזים, המביאים את דמותו הגאה ומלאת ההומור, כמו שניכר בבגדים שעיצב ל"חמים וטעים", ובזכותם זכה באוסקר השלישי בקריירה שלו.
Sydney Film Festival
סרטי מוסיקה (מוסיקת עולם)
עסק משפחתי
A Family Affair
יוון, 2014 / 87 דקות
בימוי / אנג'ליקי אריסטומנופולו
ג'ורג' קסילוריס הוא בן למשפחת מוסיקאים מהאי כרתים. זוהי משפחה שהמוסיקה העממית מהאזור זורמת בדמה והיא נחשבת למייצגת הטובה ביותר של המסורת המקומית. אביו של ג'ורג' נקרא "מלך הלירה" (הכלי שבו התמחה) אבל ג'ורג' הוא דווקא אלוף הלאוטה. לג'ורג' שלושה ילדים, שלושתם מוסיקאים. אבל זהו סיפור יותר מורכב מסתם סיפור על משפחה מוסיקלית ומוכשרת, כיוון שג'ורג' התאהב דווקא בבחורה אוסטרלית. הילדים גדלו בכרתים ועכשיו, כשהם בסוף תיכון, הם עוברים אחד אחרי השני לאוסטרליה. ג'ורג' ואביו הקשיש, מגיעים לאוסטרליה למסע הופעות בו משתתפים גם הילדים, שמרגישים חלק בלתי נפרד מהמסורת אך גם רוצים את האפשרויות שאוסטרליה מספקת . כל המורכבות הזאת מובאת על רקע הרבה מוסיקה נהדרת, וכמו שמיטיב לתאר ג'ורג' "מלאת עוצמה ואותנטיות".
Thessaloniki Documentary Film Festival
SONG OF LAHORE
פקיסטן, ארה"ב, 2015, 83 דק'
חייהם והמורשת התרבותית של נגני הג'אז הקלאסיים של פקיסטן, האם יש מקום בשביל נגנים אלה בחברה העוברת מהפך חברתי ודתי. והאם הם אי פעם יוכלו למצוא קהל בבית. לאחר שעבדו באלמוניות במשך שנים, Sachal Jazz Ensemble הוציאו אלבום שזכה להכרה בינלאומית בקונצרט עם וינטון מרסליס ותזמורתו בלינקולן סנטר. סרט תיעודי באורך מלא של הבמאים זוכי פרס האקדמיה Sharmeen Obaid-Chinoy, Andy Schocken –
שָרות ללא גבול
No Land’s Song
גרמניה צרפת, 2014 / 91 דקות
פרסית, תרגום לעברית
בימוי / איאט נג'אפי
עיצוב פסקול / שרה נג'אפי, פרבין נמאזי, מרים טג'הדה
מאז מהפכת 1979, לנשים באיראן אסור לשיר סולו. שירת סולו, מסביר איש הדת שהמלחינה שרה נג'אפי הולכת לדבר איתו, אסור שתעורר מינית את הגבר השומע. משום מה, דווקא שירת סולו מעוררת, או כך לפחות טוענים אנשי הדת שקובעים את החוקים באיראן. נג'אפי, גיבורת הסרט, כועסת. במהלך שנתיים וחצי עוקב אחריה אחיה, במאי הסרט, בעוד היא מנסה להרים קונצרט על טהרת הקול הנשי, כולל סולואים כמובן. לצורך כך היא נוסעת לפריז לגייס כמה זמרות צרפתיות. היא עוברת בין משרד ממשלתי אחד למשנהו, דופקת שוב ושוב על דלתות, ולא מוותרת, גם כשמסביבה הרבה מהשותפים למאבק הופכים סקפטיים יותר ויותר. האומץ, הנחישות, הזעם ובערת היצירה – כל אלה הופכים אותה לגיבורה של ממש, ובהחלט גם למקור השראה. ההקרנה בנוכחות הבמאי
סרטי מחול
סימטריה
Symmetry
הולנד, 2015 / 30 דק'
סרט אופרת-מחול, ללא דיאלוג
מהעדכונים החמים של תעשיית האופנה בישראל