קירות של אמנים

מגזין אמנות, קירות של אמנים-1
|

תערוכה נשית בפלורנטין 45: מיכל אורגיל, רות אורנבך, כרמלה בן שיטרית, רחל בראף, דקלה יובל, לימור מזוז, שרון רשב"ם פרופ

אוצרות: גילת אלקסלסי, ורה פלפול
פתיחה: חמישי, 17.11.2016, בשעה 19:30
נעילה: 20.12.2016

 

קירות של אמנים-4
שרון רשבם פרופ, scholl of fish, טכניקה מעורבת על נייר

 

בתערוכה הקבוצתית שתפתח השבוע בפלורנטין 45, מציגות 7 אמניות אינסטליישן המורכב מגוף עבודות בחללים מוגדרים בגלריה. כל תצוגה היא מעין חלון המהווה צוהר לתהליכי העבודה בסטודיו של כל אחת מהן. האמניות שנבחרו עוסקות בעיקר בציור על גבי מצעים מגוונים ולא שגרתיים.
חלק מן העבודות שנבחרו הינן עבודות בתהליכי עבודה ופיתוח והן מייצרות נוף ושפה חדשים עבורן. השפה הציורית נעה בין הפיגורטיבי לריאליסטי והקונספטואלי, לצד ציורים ואובייקטים מינימליסטים. רבות נאמר כבר על הציור ומקומו בשדה האמנות העכשווית. לא פעם דובר על גוויעתו. אולם הציור, כך נדמה, מסרב להיעלם ואמנים ממשיכים לחקור אותו ולמצוא דרכים חדשות של הבעה וביטוי עכשווי לתקופה הדיגיטלית והטכנולוגית הנוכחית. הנס אולברייך אורביסט, במאמרו "WHAT MAKES PAINTING AN URGENT MEDIUM TODAY" טוען כי הציור מהווה מומנטום של זיכרון בעולם העכשווי הרווי במידע אשר גדל באופן אינטנסיבי שלא כמו הזיכרון שלנו, בני האנוש. שכחה היא אחת הבעיות המרכזיות בעידן הדיגיטלי ועל כן המשכיות הציור מאפשרת אזכור ועוגן כנגדה. זהו לא זיכרון סטטי אשר נמחק בדרך כלל אלא ההיפך מכך, זהו זיכרון דינאמי המהווה מחאה כנגד השכחה. הציור הוא התקווה, והוא מראה כיוונים שונים בתפיסות של חשיבה.

 

קירות של אמנים-2
דיקלה יובל, טכניקה מעורבת על עץ

 

ציורי השמן של מיכל אורגיל הם דיאלוג ומחוות לעולם דימויים פנימי ואוטוביוגרפי, בקומפוזיציות סוערות, צבעוניות היא מחברת מטענים אישיים, תרבותיים מקומיים ואוניברסאליים לכדי עולם עשיר, פעלתני ותוסס. החיבורים השונים והצבעוניות העזה משרים לעיתים תחושה של כאוס ויציאה משליטה, הכול כמו גולש ומאיים על הסדר החברתי ועל הפסטוראליות העירונית, סדר אותו מפרה אורגיל בהומור וסרקזם. בקיר האמן של אורגיל האובייקטים המוצגים מתקשרים באופן נרטיבי לציורים שלה, פעם במכוון ופעם באופן עצמאי.

 

קירות של אמנים-3
מיכל אורגיל, כלבלב טכניקה מעורבת על נייר 30×27

 

הזיכרון משמש עוגן לכל עבודותיה של רות אורנבך. הן תמהיל של פנטסיה, של דימויים מתוך האלבום המשפחתי, של ילדות מאחורי מסך הברזל בהרי הקרפטים והתרבות הסובייטית ושל סיפורי עם ואגדות ילדים. הילדה נטולת הפנים המופיעה בעבודות היא דיוקן עצמי, במסווה של גיבורות ילדות: אליסה בארץ הפלאות, דורותי בארץ עוץ ועוד. הצבע האדום חוזר ועולה בכל עבודה כבחירה של צבע בסיס. הפורמט הקטן של העבודות הוא כגלויות וכממורנדום – פתקיות של 'ממו' שנועדו להזכיר.

 

קירות של אמנים-5
רחל בראף ללא כותרת שמן על בד

 

כרמלה בן שיטרית,  עובדת בטכניקות ציור מסורתיות יפאניות. Sumie הוא שפת הטבע של הציור היפני. בסיס הציור היפני הוא שחור ולבן. היכולת ליצור קשת גוונים משני אלו, משחור מוחלט ללבן היא אינסופית, יכולת המושגת על ידי אופן לחיצת המכחול על הנייר ומהילת המים בדיו. עבודת ה-Sumie של כרמלה בן שטרית מתאפיינת במשיכות מכחול חופשיות תנועתיות רבה וצורות חופשיות של צמחיה וטבע דומם אקספרסיביים על גבי ניירות גדולי מימדים ומשוחררים מכל מסגרת. בתערוכה בחרנו להציב את עבודותיה בפריסה מאונכת היוצרת שינוי בחלל ומעברים המזכירים פרגודים ויוצרים המשכיות.

העבודות של רחל בראף עוסקות בזהות. רוב הציורים שנבחרו לתערוכה הם דיוקנאות סמי-ריאליסטיים שאווירת מסתורין מאפיינת אותם ואת סביבתם. זהותן של הדמויות מוסתרת, אם על ידי שיער או כף יד המכסים את הפנים (המודלים של ברף הם בדרך כלל מסביבתה הקרובה). סדרת העבודות מבוססת על מחוות גוף הקשורות לטקסי תפילה יהודית כאשר אין למעשה כל סממן יהודי מובהק בדמויות וכך מחוות הגוף נותרות כמחוות גוף "נטו" ובכל זאת מביעות הן כולן כמיהה וגעגוע וחיפוש למשהו מעבר.

 

שדה החקר של דקלה יובל מתמקד בתהליכים  של חשיפה וביטוי של תחושות גוף מורגשות  (felt-sense) המנכיחות את עצמן כגופים בחלל. המבט מופנה לאינטראקציה ולביטויים החזותיים השוניםשלה במפגש בין גופים ובין גוף לחלל וליחסים המתקיימים בין אובייקט למסגרת. חלק מהעבודות המוצגות הינן עבודות קולאז' שבאופן מסורתי מתקשרות לעבודות נייר, יובל עושה שימוש בדיקטים אותם היא חותכת, מדביקה וצובעת ובכך יוצרת עבודות הנעות בין דו מימד, פיסול ותבליט.

 

לימור מזוז מציגה סדרת ציורים מהתקופה האחרונה המוצאת השראה בטבע ובים. סירות מצוירות עומדות דוממות ומקרינות סוג של שקט מזכך, כחול של ים וצלליות המתמזגות עם הטקסטורה המשתנה של המים. בקבוצת ציורים נוספת, מופיעות צלליות של דמויות אוניברסאליות ללא פנים, המבטאות את היכולת להיות כל אחד, בכל מקום ובכל זמן. מזוז מציירת בין היתר על פלטות עץ מאסיביות וגזעי עצים לא מעובדים אלמנטים מתוך עולם הדימויים הימי שלה.

 

יצירתה של שרון רשב"ם פרופ מתייחסת לביוגרפיה שלה ובייחוד לילדותה בחברת הילדים בקיבוץ. ציוריה מלווים לעיתים בשירה הנקראת ועומדת בזכות עצמה והיא מרתקת ונוגעת ללב. לתערוכה זו נבחרו יצירות מתוך גוף עבודות שטרם הוצג הנקרא SCHOOL OF FISH"", עליו החלה שרון לעבוד ב 2014. גם גוף עבודות זה עוסק במקומו של היחיד בחברה, אך כאן, באמצעות דימויים חדשים בעבודתה: דגים ויצורים ימיים אחרים. מצע הציור ומגוון החומרים מעידים על מסע החקר של האמנות, רשב"ם פרופ משתמשת בדבק, פורניר, מפות פרגמנט ישנות, עץ גושני ועוד. עבודתה היא כלי ומכשיר לביקורת עכשווית העוסקת במקומו של היחיד בחברה, על פרדוקס קיומו של אינדיבידואל בחברה השוללת זהות עצמית וכך מעלה שאלות ביחס לפוליטיקה וחברה. האוצרת טל קובו, במאמרה "אנטי טבע", כותבת על יצירתה של שרון רשב"ם פרופ: "שפתה האמנותית מרחיקה את המתבונן מתפיסת טבע ואדם ריאליים ולא מותירה אלא פרשנות של נופים ופורטרטים כמצב נפשי קיומי".

 

 

פורסם בקטגוריות אופנה, מגזין אופנה
תגובות פייסבוק