שקשוקה ישראלית

פרויקטים באזור תל אביב של בוגרי בית הספר לארכיטקטורה, אוניברסיטת אריאל, 2016

במסגרת עבודות הגמר, בוגרי בית הספר לארכיטקטורה באוניברסיטת אריאל, נתנו ביטוי והתייחסות מעניינת לתל אביב מכיוונים שונים ומגוונים: שפת הרחוב בארלזורוב, כרם התימנים בין שוק לים, נווה שאנן שכונת מהגרים, "שקשוקה ישראלית" מרחוב וולפסון ועד גבעת עלייה

 

יוליה שלומנזון – ארכיטקטורה ומוזיקה

לעיר יש מקצב הוא מתחיל אחיד, ואז משהו קורה שם מגיע הנחל ונראה שהכל מתערער. הפרויקט בוחן מושגים נרחבים, ביניהם, תופעת ה-מֵשֵך, משמעותה בהקשר עירוני-רחובי, תופעת העיר החצויה בנהר ואיך תופעות אלו, ובעזרתן ניתן לייצר מרקם אורבני חדש ומתפקד. נחל הירקון כמקיים קשר בין חלקיה השונים של העיר תל אביב.

 

שי הרשקוביץ

בוחן את המרחב להתפתחויות ויוזמות חברתיות המתחילות מלמטה. התכנון העירוני ראוי לו שיגיע עד נקודה מסוימת ומשם הציבור הוא זה שיוצק את התוכן למחוללים עירוניים מקומיים המעודדים קהילתיות וזהות ייחודית למקום. הפרויקט מציע חללים המעניקים פרשנות מחודשת למקום המכיל בתוכו פעילויות ארעיות רשת של חללים עבור החברה למרות שאיננו יודעים איזו פעילות בדיוק תתרחש בחללים הללו.

 

רחבי עודד – השדרה הימית

"הים הגדול הזה נחשב לתחום המערבי של ארצנו. זוהי טעות נפסדת שעלינו לעקור משורשה. מבחינה יישובית, כלכלית ופוליטית יש לראות בים התיכון לא את גבולה אלא את המשכה של ארצנו" (בן-גוריון 1932). מהו גבולה המערבי של העיר תל אביב? ״ב"תל אביב של הים" בחרתי לייצר המשך לאורח החיים התל-אביבי ולבחון כיצד העיר מתפתחת ומשתנה כתוצאה ממפגש עיר-ים. שדרה ימית המשלבת בין האיכויות של העיר הלבנה לבין "איילון סיטי" עיר המגדלים. השדרה הימית שומרת על הפרופורציות של השדרות היבשתיות הכוללת שילוב עדין של הצצות ומפגשים עם הטבע״. הפרויקט מציע דרך נוספת להתרחבות אורבנית-חלופות אשר ידעו ללמוד מן העבר ולהציע פתרונות לעתיד.

מעין עדן סלע – לבזר את תל אביב

"בפרויקט בחרתי ליטול חלק בתכנון העיר והתרחבותה ולא ע"י פינוי ובינוי, וזאת כדי לאפשר לתל אביב להמשיך לקיים את איכויותיה העירוניות. הפרויקט מציע מערך תכנון משולב, המתפתח מתוך מערכת המגורים הקיימת. מעין קמפוס אורבני המכיל בתוכו חלק מהפונקציות הנמצאות בבית החולים, מחלקות אוניברסיטאיות בתחום הרפואה ומתקנים לתמיכת הסביבה הלימודית כמו: ספריה, מגורי סטודנטים ומסחר לפיתוח האזור. באמצעות המרחבים הציבוריים במפלס הנחל, נכנסת הריאה הירוקה של תל אביב אל מרכזו של המארג המוצע. התכנון בגדות הירקון כולל אצבעות המרחיבות את שטח הפנים של העיר עם הנחל ויוצרות חזית חדשה לנחל״.

גידי מרדכי – street view

צפון תל אביב: הפרויקט שוכן ברחוב אבן גבירול בתפר שבין הצפון החדש והצפון הישן. מטרת הפרויקט הינה לייצר המשכיות של מתחמי המגורים בצורה לינארית לרחוב אבן גבירול, בלי לפגוע בחללים הירוקים השוכנים בתוכם. הקטע שבין פארק הירקון לכיכר מילאנו משמש כשער הכניסה הצפוני אל העיר, מה שמאפשר את המשך תכנון הרחוב כאלמנט ייחודי. פארק ונהר הירקון, השוכנים בגבולם הצפוני של רובעים אלו, מהווים הזדמנות לתכנון המשכיות הרחוב כגשר אורבני שיחבר את רובעי העיר.

גילה גולדברג – שפת רחוב

קריאה מחדש של ארלוזורוב: כיום סחר החליפין בדמות הקניון הגיע לכדי מיצוי. ברצוני לבחון את המרחב הציבורי מחדש; כיצד הוא מתקיים היום. ה-רחוב יכול לקיים וליצור מצבים אינטראקציות שלא קיימים בקניון הטיפוסי. הפרויקט בוחן את מערכת היחסים בין החיים כאינדיבידואל לבין הסביבה הקיימת ? ואת המרחב החדש שנוצר בעקבות השינוי התרבותי? ״החזון שלי לרחוב ארלוזורוב בתל אביב הוא מקום שיישא באחריות שלו להיות מקום אסטרטגי, תוך שימוש בערכי הרחוב הקיימים והוספת תכנים עירוניים, אשר יובילו ליצירת רחוב בעל פעילות עירונית תוססת ואינטנסיבית״.

עדי ויזאן – התווך שבין מגדל לרחוב

המגדלים המזדקרים בשמי תל אביב הינם הקדמה לקו הרקיע העתידי ולרוח הנכנסת למרחב העירוני. כפועל יוצא של התפתחות כלכלית ופוליטית מהירה, המגדלים נשתלים במרחב בחוסר התאמה ובניתוק מסביבתם. היחסים המרחביים בין המגדלים לסביבתם מתקיימים בעיקר בין הקומות -5 +5. הקומות הראשונות קשורות לרחוב מעצם קרבתם, וקומות החנייה משמשות את הכניסה האחורית-הראשית. הפרויקט מנסה לייצור מרחב ציבורי שמפר את הנתק הכפול שיוצרים המגדלים, פעם בינם לבין סביבתם ופעם בין דפנות העיר, תוך הגדרה מחדש של גבולות התודעה העירונית.

 

מרין בן זקן – לגלות מקום

הפרויקט ממוקם במתחם גבעון וחוקר את מושג הכיכר התל-אביבית. כיצד כיכר הופכת מריק עירוני למקום מפגש? עיצוב הכיכר, דפנותיה החיצוניות והפנימיות, נבנו גם ביחס לקנה מידה של הולך הרגל, אך גם לקנה מידה רחב יותר. עיצוב החזיתות של רחוב הארבעה ורחוב החשמונאים, מביעות את מקצבי הרחובות הסובבים ואת אופיים השונה. החזיתות הפנימיות לעומת זאת מעצימות את התקשורת בין הבניינים הסובבים לבין הכיכר, דרך מבטים ודירוג. הכיכר עשירה במשחקי מפלסים שנועדו להדגיש שימושים שונים וקצבי הליכה תוך יצירת רצף גילויים.

מור גרובו-מוריאן – שכונה בין שוק לים

כרם התימנים: שכונת כרם התימנים יושבת בלב תל-אביב, במקום תוסס ומרכזי. ברוב השכונה אין כבישים ומדרכות, אלא סמטאות צרות להולכי רגל וכלי רכב יחד. הפרויקט יוצר מרחב עירוני, על התפר שבו מתנקזים הרחובות-מהכרם, מהשוק, מהים ומרחוב אלנבי. נקודת מפגש שהופכת לכיכר המשלבת תרבות, מסחר ומגורים,על מנת לייצר רצף עירוני, המקשר בין שוק הכרמל לקו הים.

אסף יוספיאן – שירה ואדריכלות משיר לתכנון

השורות הן רחובות / המילים בתים בתים / הדרכים גבולות הדף / והשיר הוא מרבים. הכתיבה הפואטית העירונית היא דרך לירית להבעת המרחב. כזו המכילה זיכרונות, ריחות ורעשים של הטבע העירוני ומלמדת על הלך הרוח של המקום, התודעה ועל עולמו הפנימי דרך מסנניו של הכותב. דרך הבעה זו מאפשרת לנדוד בדמיוננו ו’לבנות’ את המקום בעודנו יוצקים אליו את עולמנו הפנימי, ולחלום בהקיץ את המקום דרך השיר. הניגודיות בשירים כפי שמתוארת גם במילותיו של אלתרמן "עת ברחוב לוחם שותת שקיעות של פטל" הפער בין חווית הרחוב הוביל אותי לחפש אתר שבו חוויה עירונית אינטנסיבית עם ניגודיים קיצונים. הפרויקט עוסק בחיץ שבין תל אביב הקטנה לדרומה ויצירת המשכיות עירונית. ״בחנתי את היחסים בין שירה לאדריכלות בהקשר הקריאה. כמו השיר, קריאת המרחב אמורה להיות פרשנית וסובייקטיבית והאדריכלות צריכה להיות כזו המאפשרת שוני בקריאת המרחב״.

קובי בוזין – מערת נווה שאנן

הפרויקט בוחן את השפעת הקניון על שכונת מהגרים. מתוך התהייה אודות הדבר שיכול לגרום לציבור להיכנס לשכונת מהגרים המזוהה עם עוני ופשע, שכונת נווה שאנן, הגעתי למסקנה כי בכוחו של קניון מסחרי למשוך אליו אנשים אל שכונה. הקניון הוא מקום נוח ומוכר לרוב הציבור, בחזוני, הקניון משתלט על מרחב השכונה ומתפרק לתוכה. הקניון משעבד את יושבי השכונה. הוא מקום העבודה שלהם ובהמשך הם מעתיקים את מגוריהם לתוכו. הקניון עובר טרנספורמציה מורפולוגית – ומתפרק אל השכונה. הגוש היחידני מתפזר, וכך גם אורחיו  שעוברים טרנספורמציה תודעתית – הם הולכים ומגלים את תושבי הקניון. סיטואציה עירונית חדשה זו בוחנת יחסי כוחות – מי הוא הטפיל ומיהו הגוף המארח? מי הורס? מי בונה?

ארז בדר  – מנודים

מרכז שיקומי-קהילתי קריית המלאכה: עבריינים מואשמים בפגיעה בחברה וכסנקציה מנודים ממנה למתחמים סגורים השוללים את חירותם. לרוב, אותם מתחמים לא מספקים מיומנויות להשתלבות תקינה בחברה הנורמטיבית. ממחקרים עולה כי שיעור הישנות העבירות הוא 41% בממוצע בקרב כלל העבריינים ולכן יש צורך בתהליך הדרגתי של החזרת העבריינים לחברה הנורמטיבית כחלק מתהליך השיקום. הפרויקט מתוכנן בקריית המלאכה בדרום תל אביב, סמוך לשכונת שפירא, המאכלסת אוכלוסייה מוחלשת והינה בת תשתיות דלות. הפרויקט הינו שילוב של מרכז קהילתי המשרת את תושבי שכונת שפירא ומרכז שיקומי המאפשר לעבריינים רכישת מיומנויות להתמודדות במצבי סיכון ותמיכה רגשית, המסייעים בשיקום חייהם וחזרה לחברה כתורמים משמעותיים.

אמיתי הר טוב – סביבת חיים

מגורים קהילתיים שיתופיים: פרויקט זה בוחן את היחס שבין סביבת החיים שלנו למבני המגורים בהם אנו חיים ואת הקשר בין תרבות, חברה ואדריכלות. במקום יחידות דיור משוכפלות המותאמות כולן למודל המשפחה הגרעינית הנורמטיבית, מציע הפרויקט תפיסת מגורים המתאימה לחברה המשתנה של ימינו. סביבת החיים מתייחסת למגוון הפעילויות המתרחשות בסביבת הבית, מתאימה למבנים משפחתיים אלטרנטיביים ומזמינה חיי קהילה ותרבות. הפרויקט מבוסס על צמצום מרחבי המגורים הפרטיים, לטובת יצירת חללים קהילתיים משמעותיים, המהווים את עמוד השדרה של מבני המגורים. פרויקט זה מתקיים במתח התמידי שבין פרטיות וציבוריות, בין הגדרה ברורה לדינמיות, טשטוש הגבול הברור בין פנים לחוץ, בין משותף לציבורי. בין החללים הפרטיים והקהילתיים. פרויקט זה מציע תכנון קונקרטי של סביבת חיים המאפשר לנו לדמיין סביבות מגורים חדשות, ולבחון מחדש את הנחות המוצא שלנו ביחס לתרבות המגורים בה אנו חיים. זאת בתקווה שהעיסוק בסביבות חיים כאלו יקדם תכנון של סביבות חיים עשירות, מגוונות ומכילות יותר.

 

עדי דניאל נטע – Urban Fabric

מערכת קשרים חדשה ביפו: יפו משמשת משאב של זהות היסטורית עמוקה, אך יחד עם זאת, משמשת במה למאבקים מרחביים ותרבותיים. הפרויקט עוסק בשאלה, כיצד יש לפעול במרקם ייחודי זה ומהי הפעולה האדריכלית הנדרשת על מנת לשמר את עקרונות ואופי המקום. מרחב ההתערבות הנבחר, נמצא בין ארבעת מוקדים חשובים ומרכזיים בעיר; העיר העתיקה מצפון, שכונת עג'מי בדרום, גבעת אנדרומדה ממזרח והנמל ממערב. לכל אחת מארבע דפנות אלו סיפור ומרקם ייחודי משלה. מטרת הפרויקט: יצירת חיבור בין ארבע הדפנות השונות, מעשה אדריכלי היוצר השלמה של החלק החסר במארג העירוני, באמצעות מערכת קשרים חדשה המחברת בין הקצוות ומקיימת רצף אורבני. התנועה במרחב מתקיימת על גבי מערך היררכי של צירים, המקשר בין הסביבה הקיימת לחללים החדשים.

שרית גורמזנו בן-בסט – חדרים אורבניים

על דימוי ושונות ביפו: יפו, עיר היסטורית רבת ימים, ועם מורכבויות רבות, זכתה למנעד רחב של דימויים תרבותיים המתארים דמותה. בחינת מגוון דימויי האוריינטליזם העירוני ביפו, אפשרה הגדרה של התנהגויות פיזיות במרחב היפואי הטעון. ״לאחר מיפוי דימוייה הרבים של העיר, מצאתי כי אזורי החפיפה נמצאים בתפר בין שכונות המגורים ורחוב יפת. בחינת אופי פנים השכונות , חשפה פערים רבים, עליהם אנסה לגשר באופן תודעתי, בעזרת מערכת מרחבים ציבוריים״. כל אחד מהמוקדים מהווה "חדר אורבני" מקומי המייצר מקום לתושבים ומנכיח את אופייה הייחודי של סביבתו. המוקד הנבחר – מפגש הרחובות הראשיים יפת, יהודה מרגוזה ויהודה הימית. מתחם תווך המקשר בין מרקמי השכונות הסובבות. במתחם מתקיימת מערכת יחסים והיררכיית פרטיות בין פנים המגרש והחצרות, לבין הרחובות החיצוניים, דרך המעשה האדריכלי.

קטיה גליקין  – "שקשוקה ישראלית"

רב תרבותיות במרחב הים תיכוני: מדינת ישראל הפגישה בין תרבויות שונות שנעו מכיוונים שונים. בכדי לבחון את תפיסת זהות המקום דרך מרחב המפגיש בין התרבויות השונות ויחסם אל הים, התמקדתי באזור שבין מחלף וולפסון (נתיבי איילון) עד לחוף גבעת העלייה שביפו. המרחב מגלם את הרובדיות המתקיימת בחברה הישראלית-מגוון האוכלוסיות, הקונפליקטים וההיסטוריה של שינויים בזמן ובמרחב. מטרת הפרויקט היא לייצר דרך עירונית חדשה המפגישה בין אוכלוסיות ומרקמים שונים, יצירת רקמה אורבנית חדשה, המורכבת ממקטעים ומפרקים בין הצירים הראשיים המובילים לים. רקמה זו הינה תולדה של עירוב ("שקשוקה") בין אוכלוסיות, מרקמים והשימושים הקיימים בסביבה כגון מסגד ג'בליה ומרכז פרס לשלום.

 

אתם מוזמנים לעקוב בפייסבוק, האינסטגרם והאתר של התערוכה:  A+ EXPO 2016 / ariel_arch_expo / arielexpo2016.wix.com/a