תומס שטרוט. יוזף קודלקה

מקום זה. מוזיאון תל אביב-8-2
|

תומס שטרוט. יוזף קודלקה – מוזיאון תל אביב לאמנות: 
"מקום זה": פרדריק ברנר, ונדי איוולד, מרטין קולר, יוזף קודלקה, ג'ונג'ין לי, ז'יל פרס  פאזל שיח', סטיבן שור, רוזלינד פוקס סולומון, תומס שטרוט, ג'ף וול, ניק וופלינגטון

תומס שטרוט. יוזף קודלקה

אולם יוסף ורבקה מאירהוף, הבניין הראשי, מוזיאון תל אביב לאמנות
אוצרת אורחת : שרלוט קוטון /  אוצרת אחראית: נילי גורן  / מייסד הפרויקט: פרדריק ברנר
נעילה: 6.9.15
פרויקט "מקום זה", בוחן את מורכבות ישראל והגדה המערבית/השטחים הכבושים, מבעד לעיניהם של 12 צלמים  מהידועים בעולם. חלק מהצלמים נמנים על המוכרים ביותר בשדה הצילום העכשווי (ג'ף וול הקנדי ותומאס שטרוט הגרמני), אחרים נמנים על אמני הצילום המובילים במאה ה-20 (כמו יוזף קודלקה הצ'כי).
הצלמים הנבחרים הגיעו לארץ לתקופות שונות בין השנים 2008-2012,  כל אחד מהם נעזר באסיסטנט – סטודנט לצילום –  באדיבות המחלקה לצילום של בצלאל ונפגש עם אנשי רוח וחברה מקומיים. גופי העבודה השונים, מצטרפים ליצירת דיוקן מגוון ומדגישים את הסדקים, הפערים והפרדוקסים שבמרחב הטעון כל כך בהקשרים היסטוריים, חברתיים ופוליטיים. הפרויקט מבקש להתבונן בישראל מעבר לנרטיב השגרתי המקובל.
בתערוכה "מקום זה"  המקבצת כ-300 עבודות מהפרויקט, מוצגים  שנים־עשר מסעות צילום בישראל ובגדה המערבית של פרדריק ברנר, ונדי איוולד, מרטין קולר, יוזף קודלקה, ג'ונג'ין לי, ז'יל פרס, פאזל שיח', סטיבן שור, רוזלינד פוקס סולומון, תומס שטרוט, ג'ף וול וניק וופלינגטון.
התערוכה הושקה במרכז DOX לאמנות בפראג באוקטובר 2014, מהחודש פתוחה במוזיאון תל אביב לאמנות ומשם תנדוד למוזיאון נורטון בפלורידה ולמוזיאון ברוקלין בניו-יורק. התערוכה מלווה בקטלוג מקיף ותכנית אירועי תרבות.

מקום זה. מוזיאון תל אביב-7
פרדריק ברנר, מלון פאלאס, 2009

פרדריק ברנר צילם את תצלומו הראשון ב־2009 לספר ארכיאולוגיה של פחד ומשאת נפש. התצלום מלון פאלאס מרמז על גישתו הכוללת כלפי הפרויקט האישי שלו – ייצוג נשכני ועם זאת רחום של החיים בישראל של היום. ברנר – שצילם במצלמה בפורמט גדול (8×10 אינץ') ובפעם הראשונה בצבע – חיפש סימנים חזותיים לכמיהה, לשייכות ולהַדָרָה בארץ של מיתוסים דורסניים. תצלומיו מצביעים על רודנות התפקידים בחברת הניגודים הזאת ומחירה המתבטא בהתרחקות מקרבה ומביטויי אנושיות משותפת. המיצב של ברנר בתערוכה מציע נרטיב בעל משמעות מותנית וכלל־עולמית שבא לידי ביטוי בכינוסם של מצבים ונושאים שונים ופרדוקסליים לכאורה. כל תצלום הוא מדויק ונאמן למצב האנושי ולנחלת ההיסטוריה המטלטלת.

מקום זה. מוזיאון תל אביב1
ונדי איוולד, בבית, צולם על ידי עמאל, 2013

"כאן אני גרה", עבודתה של ונדי איוולד, מתאימה למסגרת הפעילות שהנהיגה האמנית מאז אמצע שנות השבעים ולאמונה בכוחו המעצים של הצילום בתהליך ההגדרה העצמית בקרב ילדים ומבוגרים כאחד. איוולד הפעילה סדנאות בארבע־עשרה קהילות ועודדה את המשתתפים בהן להגדיר את נושאי הצילום שלהם ולהסביר איזו משמעות יש להם בעיניהם, וחשוב מכול, לבחון כיצד לייצג את אותה משמעות, המשלבת בין האישי, המילולי והסמלי, בדימוי צילומי. איוולד בחרה תצלומים מבין עבודות כל אחד מהמשתתפים בארבע־עשרה הקבוצות, הדפיסה אותם בקנה מידה קטן המרמז על גודל התצלומים שהודפסו והופצו במהלך הסדנאות. מסודרים על שורות־שורות של מדפים, התצלומים משרטטים, בדרך המפתיעה בישירותה, את אופייה השונה של כל קהילה ואת הנושאים המעסיקים אותה.

מקום זה. מוזיאון תל אביב10
מרטין קולר, ללא כותרת

מרטין קולר הגיע לישראל  ובידו רשימה ארוכה של אתרים שביקש לצלם. עיסוקו בבימוי סרטים הנחה אותו בחיפושיו אחר מצבים המגלמים את הריטואליזציה המתוחכמת והבלתי נתפשׂת שבין מתיחות ופחד שהוא, בתורו, הגיב לה. יש בתצלומיו של קולר משהו כמעט  בדוי ואישי מאוד הנובע לעתים מתוך הניגודים החזותיים בתרחישים שהתפתחו במסגרות הממסדיות והצבאיות שנוכחותו בהם  הותרה לו. תצלומים אחרים – בעיקר אלה שנקרו בדרכו, פשוטו כמשמעו, בתקופות שהותו הממושכות בתל אביב – מחברות את הצופה ישירות למפגשים המפתיעים של קולר החדורים חרדה והרגשת אסון המתרגש לבוא.

מקום זה. מוזיאון תל אביב4
יוזף קודלקה, כביש 60, בית ג'אלא, אזור בית לחם, 2008-2012

"חומה", עבודתו של יוזף קודלקה, הוא ויזואליזציה סיפורית של אחד הסמלים המזוהים ביותר עם ריבונות ישראלית ועם הסכסוך הישראלי־פלסטיני – חומת ההפרדה שחותכת בבשרה החי של הגדה המערבית. בתצלומיו האיקונוגרפיים  והפנורמיים בשחור־לבן של 700 הקילומטרים של החומה קודלקה יוצר מקצב בלתי מתפשר. בעבודתו, משני צדי החומה, מוליך אותנו קודלקה בין כפרים ועיירות, שטחים פתוחים, כבישים ומחסומי דרכים. יש שהחומה אינה אלא גדר – מבנה מתכת בתוספת תשתית נרחבת של גדרות תיל דוקרני, מגדלי תצפית ודרכים שנועדו לכוחות סיור צבאיים – ויש שהיא רצף של גושי בטון מוצקים. לתערוכת "מקום זה" בחר קודלקה להפיק אב־טיפוס של ספר דמוי אקורדיון המציג את סדרת תצלומיו הקודרים, ובכך ליצור חומה סמלית החוצה את חלל הגלריה. המחשה אחרת של החומה שיצר קודלקה לתערוכה היא הקרנה של תצלומיו, בזה אחר זה, על קיר שלם המספקת חוויה פיזית עמוקה מסוג אחר.

המבחר הקטן מעבודותיה של ג'ונג'ין לי מתוך  הסדרה "דרך עלומת שם" מספק חוויה אחרת, אישית מאוד. בדרך כלל לי מצלמת בנופי אסיה ואמריקה הצפונית המסקרנים אותה אישית, ותערוכת "מקום זה" פתחה לפניה טווח רחב של אפשרויות חדשות. העבודה במקום שבחווייתה הוא מקום של עימות ומתיחות שלכאורה אין לו פתרון של שלום, אִתגר את לי – התרשמות המחלחלת לעבודתה בישראל ובגדה המערבית. במקטעי הנוף המצולמים בעבודותיה – המהורהרות מאוד בסגנונן והרוחניות מאוד בעיסוקן בנושא אדמה – שולט עצב עמוק. הדפסי הזרקת הדיו גדולי הממדים של לי על נייר מלברי קוריאני, שגון הדיו חודר לקרום משטחו, מדכדכים באווירתם. החוויה למראה התצלומים היא של משהו מצד אחד שברירי, כמו עור, ומצד אחר משהו על־זמני, בעל חותם אנושי.

מאסף תצוגה לא שימושית-31
ז'יל פרס', דף קונטקט, ירושלים הפלסטינית, 2013

בשנים 2013-2010 צילם ז'יל פרס במזרח ירושלים ובעיקר בשכונת סילוואן, הכפר הפלסטיני האחרון שממנו יש גישה לעיר העתיקה בירושלים. בשנות התשעים, בימי הסכם אוסלו הראשון, הרבה פרס לצלם בישראל ובפלסטין וחזר ב־2002 בימי האינתיפאדה השנייה שהייתה פרק אלים במיוחד בתולדות האזור. בשנים       2013-2010 חזר פרס לאזור חמש פעמים והידע שצבר בנושא הסכסוך הישראלי־פלסטיני סייע לתהליך עבודתו האיטי במודע של עמידה במקום אחד פרקי זמן ממושכים וחזרה לאותו מקום פעמים רבות כדי לבחון דפוסים ותבניות של מצבים. בריאיון עמו הוא מדבר על הפילוסופיה שמאחורי  עשייתו האמנותית בצילום ועל מסע החיפוש הממוקד והלא מילולי שלו. את תצלומיו, המוצגים בתערוכה בגריד גדול, הוא מכנה תיאורים "מגורענים" של גילויים בני חלוף של מציאות פרטית וקבוצתית, של התרחיש החוזר ונשנה ושל דטרמיניזם אירועי הזמן האחרון שמוצו עד תום.

מקום זה. מוזיאון תל אביב-6
פאזל שיח, מתוך הסדרה פריחה מדברית, 2011'

פאזל שיח' תרם ל"מקום זה" סדרת תצלומים שכותרתה "פריחה מדברית" שהיא גם היצירה המרכזית בפרויקט הגדול יותר שלו טרילוגיית המחיקה. לאחר מסע הגישוש הראשוני בישראל ובגדה המערבית ב־2010 החליט שיח' שמורשת מלחמת 1948 בין ישראל לארצות ערב – הנַכְּבָּה (האסון) שמבכים הערבים ומלחמת העצמאות שמנציחים הישראלים – תשמש זָרָז ונקודת מיקוד לשלושת פרקי הטרילוגיה: "עקבות זיכרון", "פריחה מדברית" ו"עצמאות/נכבה". בתערוכה הנוכחית "פריחה מדברית" מוצגת בגריד של ארבעים ושמונה תצלומי אוויר הבוחנים את התמורות שחלו באדמת הנגב ואת היחס כלפיה. קריאתו של בן גוריון "להפריח את המדבר" עוררה את שיח' להתחקות אחר דרכי הגשמת אותו חלום מאז ועד היום: רכישת הקרקעות והשינויים שחוללו בהן מיליטריזציה, כרייה, תיעוש, התיישבות וייעור. בד בבד הדימויים הם עדות לעקירה ההדרגתית הנכפית על הבדואים ולמחיקת כפרים בדואיים לשעבר. התצלומים – המאתרים מן האוויר את מיקומם המדויק של הכפרים – ותוויותיהם המורחבות בוחנים את אופי העדות החזותית ואת האמצעים שאפשרו להעלים עין או למחות את זכר השינויים ומעשי האלימות.

מקום זה. מוזיאון תל אביב-8
סטיבן שור, חברון, 2011

התחקיר הצילומי שלקח על עצמו סטיבן שור בין אביב 2008 ל־2011 מתמקד ברושם הכביר שהשאיר עליו האזור הזה העמוס לעייפה בהיסטוריה, אזור שאלפי שנים משך אליו קהילות של אנשים. ככלל, גוף העבודה של שור מגוון ומשלב נופים, דיוקנאות, תצפיות רחוב ותיאורי אתרים היסטוריים. תערוכת "מקום זה" מתמקדת בתחום עיסוקו המוכר ביותר של שור – תצלומי נופים, כפריים ועירוניים, מפורטים להפליא שצולמו במצלמת 8×10 אינץ'. הם ממקדים את תשומת לב הצופה אל דרכו רבת־העוצמה של שור למצוא נקודות כוח חזותיות באתר שהוא חוקר מבעד לעדשת מצלמתו. שור מזמין את הצופים לקריאה איטית ומוקפדת בדרכי ההיסטוריה לשמור על נוכחות מתמדת ועל חיבור לכל היבטי החיים העכשוויים בישראל ובגדה המערבית.

מקום זה. מוזיאון תל אביב5
רוזלינד פוקס סולומון, תל אביב, 2011

גישתה של רוזלינד פוקס סולומון לאמצעי האמנותי שלה היא בעת ובעונה אחת אנושית מאוד וצילומית. חמישה חדשים, למן סתיו 2010, סיירה סולומון בישראל ובגדה המערבית. את היקף הפרויקט הצילומי שלה הכתיבה נכונותם של האנשים שפגשה לעמוד מול מצלמתה. סולומון, חמושה במצלמת פילם, ובדרך כלל גם בחצובה ובסטרובוסקופ, ומלווה בעוזר צלם, יצאה לחפש – ברגל או באוטובוסים – את נושאי תצלומיה. שיטת עבודתה האינסטינקטיבית של סולומון הכרח שהייתה דרוכה ורגשית. ביומניה תיעדה קטעי שיחות, הערות ומשפטים ששמעה במקרה במסעותיה. כל אלה נשזרו במונוגרפיה שלה הם ושיקפו בבירור את מעורבותה בכל הנוגע למקומות שבהם ביקרה ולאנשים שפגשה. המיצב שלה, הם, מציג פן אחר של תהליך עבודתה: גריד, בעיקר של דיוקנאות, הערוך בדקדקנות, מודפס בקפידה ומציג תמונה מתונה ורבת־רושם של חוויותיה מהמפגשים עם אותם אנשים ומצבים.

מקום זה. מוזיאון תל אביב
תומס שטרוט, בניין העירייה, תל אביב, 2011

בעבודתו בישראל ובגדה המערבית, מ־2009 ועד אביב 2014, המשיך תומס שטרוט ליצור תצלומים מרתקים שכל אחד מהם אוצר בחובו את המורכבות ואת הזיקוק החזותי של חוויה אנושית ששטרוט נודע בהם. תצלומיו נוגעים בכל סוגות המדיום – נופים, מבנים אדריכליים, דיוקנאות קבוצתיים־משפחתיים ומאז 2007 גם אתרי מדע וטכנולוגיה. מה שמייחד את דרך עבודתו של שטרוט, כַּמודגם בתערוכה שלפנינו, הוא תלותו של כל תצלום בתצלומים האחרים. שטרוט מצא במקום האחד הזה את כל היבטי חזונו הצילומי, כאילו היה כלי קיבול גיאוגרפי לטווח האפשרויות של המצב האנושי שמשרטטים תצלומיו.

מקום זה. מוזיאון תל אביב2
כביש ללא שם, 2011

ג'ף וול ביקר בישראל ובגדה המערבית באוקטובר 2010. בסופו של יום סיור ארוך עם ד"ר יצחק (קלינטון) ביילי ביקרו השניים חקלאי, חברו של ביילי. ביקור זה לא נכלל בתכנית הסיור. בשעת השקיעה, בעודם פוסעים במשק, ראה וול – בשולי מטע הזיתים, על רקע מתקן מעצר מואר שנראה באופק – את עובדי החווה הבדואים מתכוננים לפרוש למנוחת הלילה. שנה אחר כך חזר וול לאותו מקום, הסמוך למצפה רמון. שלושה שבועות עמל על עלות השחר, תצלום המשחזר את המפגש החברתי שחווה ב־2010 בשינוי פרט אחד: הוא צילם את התמונה עם עלות השחר – בתחילת יום עבודתם של האנשים ולא בסופו – ולכד במצלמתו מה שהוא אולי השניות האחרונות שלהם במחוזות השינה.

מקום זה. מוזיאון תל אביב-9
ניק וופלינגטון, ללא כותרת

ניק וופלינגטון ניגש לעבודה בגדה המערבית ולבחירת נושא היצירה מתוך רצינות אקדמית ופתיחות. ב־2008, לאחר שבדק כמה רעיונות, החל לצלם את אחת הקהילות היותר שנויות במחלוקת וטעונות פוליטית בישראל: המתנחלים בגדה המערבית. בכל שנות עבודתו האמנותית שינה וופלינגטון את סגנון עבודתו מן הקצה אל הקצה והתאים אותו לאופי הנושא שבחר לצלם. תצלומי התנחלות צולמו במצלמה בפורמט גדול והצבתם בתערוכה היא רצף של הדפסי קונטקטים. בשימוש בציוד ובאסתטיקה של תצלומים היסטוריים, שגודלם 8×10 אינץ', הבדיל וופליגנטון בין הפרויקט שלו ובין טכנולוגיית הצילום העיתונאי השלטת בייצוג הצילומי של הגדה המערבית ומתנחליה. מה שהצופה מביא אתו למפגש עם העבודה התנחלות והדינמיקה של ההשלכה האישית שלו על הנושאים שבחר וופלינגטון הם הקובעים את המשתמע מן השלווה וההקפדה שבגרסה הצילומית הקלאסית הזאת.

תומס שטרוט. יוזף קודלקה
זארה-Fashion-Israel-מגזין- אופנה-ישראלי-טרנדים-נשים-2021-טרנדים-גברים-2021-חדשות-אופנה-אתר-אופנה-חדשות-האופנה-כתבות-אופנה-סטייל-טרנדים-מגזין-סטייל-מגזין-יופי-אופנה-ישראלית-אופנת-נשים-הפקות-אופנה-ישראל-קורונה-מגזין-אופנה

בעלים ועורך אחראי: אפי אליסי
Fashion Israel – מגזין אופנה של ישראל
מייל: fashionisrael.mag@gmail.com
טלפון: 050-7368167
אינסטגרםfashionisrael.mag
אתר: https://www.fashion-israel.co.il/
הקבוצה שלנו בפייסבוק: Fashion Israel – מגזין אופנה של כולם!
דף עסקי: Fashion Israel
כתובת למשלוח: רח׳ בר כוכבא 1, דירה 1, רמת גן

פורסם בקטגוריות אופנה, כתבות אופנה, מגזין אופנה
תגובות פייסבוק