תמרה גראוס של אסתי זקהיים: אני קוראת לבית הספר בולימיה

מגזין אופנה: ראש השנה – תש״ף

 

תמרה גראוס, בתה של אסתי זקהיים, בכתב תביעה חברתי חריף על מערכת החינוך ודימוי הגוף של בני הנוער: ״אני לא למדתי שום דבר מבית הספר. מלמדים אותנו חשבון במקום ללמד אותנו לאהוב את עצמנו. יש ימים שהייתי עושה דיאטות מטורפות רק כדי לרזות. אני שומעת בנות מדברות על עצמן בשליליות וכמה שהן צריכות לרדת במשקל, זו אחת הסיבות שהתחלתי עם כל העניין של משקל. אחת מתוך שלוש בנות אנורקסית. מידה זה לא מי שאת״

תמרה גראוס של אסתי זקהיים

 

טקסט וסטייל: תמרה גראוס

 

צילום: סרג׳ו סטרודובצב
איפור: אורנה רימוק, ע.צילום: ארטיום דגל

 

את המילים החריפות על תופעת האנטישמניות שכתבה אמה אסתי זקהיים תוכלו לקרוא כאן

 

תמרה גראוס: ״אני אוהבת את הגוף שלי״. משפט שאני כמעט ולא שומעת אותו בקרב בני נוער, גם לא בקרב מבוגרים.
לבני נוער כיום מאוד קשה לומר את המשפט הזה, בעיקר בגלל הרשתות החברתיות, שבהן רואים דוגמניות רזות, סרטונים על איך לרזות מהר, דיאטות למיניהם ואפילו איך להקיא.
הרשתות החברתיות יכולות גם להועיל. למשל, אני עוקבת אחרי דוגמניות פלאס סייז (אני שונאת לומר את זה אבל אנשים לא מבינים שיכול להיות דוגמניות שהן שמנות).
אני למשל, לא אומר על דוגמניות שהן רזות ״דוגמניות סקיני סייז״ שמדברות על body positivity, על בריאות הנפש ועוד.

 

 

״זה לא חינוך!״

הבעיה היא שזה קורה לא רק באינטרנט. גם במציאות, בקניונים ובפרסומות לא רואים נשים שהן לא רזות, וכך גם בתוכניות טלוויזיה ובסרטים. לא מדברים בבתי ספר על דברים אמיתיים שקורים לנו כחברה.
מלמדים אותנו חשבון ומדעים במקום להכין אותנו לחיים וללמד אותנו לאהוב את עצמנו. או איך להתמודד עם חרדה, דיכאון ולחץ. דברים שנובעים בקרב בני נוער בעיקר בסביבת בית הספר.

בבית הספר או כפי שאני אוהבת לקרוא לזה ״בולימיה״ ״שמאכילים״ אותנו בהמון חומר ואז אנחנו ״מקיאים״ את הכל על המבחן. זה לא חינוך! אם רוצים לגרום לילדים לשנוא לקרוא, תנו להם חוברת עבודה של בית ספר.
אני בטוחה שעוד הרבה אנשים אמרו לפני את הדברים האלה, אבל העובדה שבית הספר לא השתנה  ב-150 השנים האחרונות. כן, אז חלק מהמורות יכולות ללמוד וללמד. עם דגש על חלק.

 

 

״היופי שבלמידה״

למרות שמורים היום לא מכים תלמידים, ערך החינוך והאופן שבו מלמדים, הם אותו הדבר. אני לא למדתי שום דבר מבית הספר. בסדר, למדתי לקרוא ולכתוב אני לא אשקר, אבל כל מה שאני יודעת היום למדתי מסדרות, סרטים ומאמרים שבחרתי לקרוא מרצוני. כשגיליתי את היופי שבלמידה, התחלתי לקרוא ולקרוא, אבל את זה גיליתי רק בכיתה ו׳, כשמצאתי את אחת מהתשוקות הגדולות שלי, אנתרופולוגיה.

 

 

״יהלומים מזויפים הם מושלמים״

היום אני קוראת כל יום מאמר חדש, כל שבוע אני מסיימת ספר פילוסופיה \ פסיכולוגיה \ רומן (לפחות בחופש, כשיש לי זמן). אני יודעת שלוש שפות ואף אחת מהן היא לא מבית הספר.
אבל נטל האחריות היא לא רק בבתי הספר. זה גם מה שמלמדים בבית, כשההורים לא אוהבים את עצמם כך גם הילדים. כשהמשפחה מדברת רעה על אחרים ועל עצמם, כך גם הילדים.
הדבר הכי טוב שהורה יכול לעשות הוא להימנע מהערות שליליות על הגוף שלהם, אפילו לא על אנשים בטלוויזיה ובעיקר לא על הילדים שלהם.
האם אי פעם ראיתם עץ מושלם? אין עץ מושלם אבל איכשהו כולם יפים. אתם יודעים איך מבדילים בין יהלום אמיתי לבין יהלום מזויף? ליהלומים אמיתיים יש פגמים בעוד שיהלומים מזויפים הם מושלמים.

 

 

״תמרה מידות זה לא משנה״

יש ימים שאני לא מסוגלת להסתכל במראה, יש ימים שהייתי עושה דיאטות מטורפות רק כדי לרזות.
עד שיום אחד דיברתי עם המאמנת שלי על מידות ועל דימוי גוף והיא אמרה לי: ״תמרה מידות זה לא משנה, בחנות אחת תהיי מידה x ובחנות אחרת תהיי מידה y. מידה זה לא מי שאת״.
היא אמרה: ״האם את מרגישה שבאימונים את מתחזקת? כי זה לא חשוב רק לרדת במשקל״.
ואני, מודה לה על מה שהיא אמרה מפני שזה גרם לי להבין שזה לא חשוב באיזו מידה אני או כמה אני יורדת במשקל, ושהמטרה שלי באימונים זה לא לרדת משקל, אלא להתחזק.

 

 

״מדברות על עצמן בשליליות״

מאותו יום, להתאמן היה כיף ולא מתוך רצון לרדת במשקל או לשרוף קלוריות, מה שקורה עם רוב החברות שלי ורוב הבנות היום בכלל.
ללכת לחדר כושר או לעשות ספורט זה בשביל לשרוף קלוריות ולרדת במשקל.
אני שומעת בנות כל יום מדברות על עצמן בשליליות וכמה שהן צריכות לרדת במשקל, וזו אחת הסיבות שהתחלתי עם כל העניין הזה בכלל.

 

 

״יותר מידי שמנה״

אני לא חשבתי שמשהו לא בסדר איתי עד שאנשים אמרו לי. אפילו בכיתה ג׳ בנות רזות ממני דיברו בשליליות על עצמן ואיך שהן צריכות לרזות.
זה גרם לי לחשוב שאם הן מדברות ככה על עצמן והן רזות יותר, אז מה זה אומר עליי? גם המשפחה שלי גרמה לי להרגיש רע עם הגוף שלי, גם אם הם לא התכוונו.
לדוגמה, כשרזיתי שיבחו אותי ואמרו לי כמה אני יפה. לעומת זאת, כשהעלתי במשקל הם לא אמרו כלום.
הסתכלו עליי במבט מוזר, אמרו משהו מרומז על זה שאני צריכה לרזות, גם כשאנחנו רואים משהו בטלוויזיה הם ישר מעירים על מישהי שהיא ״יותר מידי רזה״ או ״יותר מידי שמנה״.

 

 

״רצון דפוק להשתלב ולהצליח בבית הספר״

המשפחה הגרעינית והמורחבת. זה לא רק אצלי – רבות מחברותיי מספרות לי על מקרים דומים או מדברות איתי על דברים כאלה. אחת מתוך שלוש בנות אנורקסית. טוב, למה באמת אפשר לצפות? הרשתות החברתיות גורמות לנו כל יום להרגיש פחות יפות ויפים. אפילו אם לא אומרים את זה, זה המסר שאנחנו מקבלים כל יום.
בואו נדבר גם על החרדה שאנו מקבלים ומקבלות מהרשתות החברתיות ומבית הספר, שגורמים לא רק להתקפי חרדה, אלא גם לדיכאון מתוך רצון דפוק להשתלב ולהצליח בבית הספר ובחברה כיום״.

 

חני שפגט – עורכת טקסטים
פייסבוק: Hani Shpagat
קבוצת פייסבוק: Shopink?

אינסטגרם
תמרה גראוס: tamara_grausz
סרג׳ו סטרודובצב: sergio2984
אורנה רימוק: orna_rimok_make_up

 

בעלים, מנכ״ל ועורך אחראי: אפי אליסי
Fashion Israel – מגזין אופנה ישראלי
מייל: fashionisrael.mag@gmail.com
אתר: https://www.fashion-israel.co.il/
אינסטגרם: fashionisrael.mag
הקבוצה שלנו בפייסבוק: Fashion Israel – מגזין אופנה ישראלי
דף עסקי: Fashion Israel

 

תמרה גראוס של אסתי זקהיים