שנקר: תערוכת קיימות באופנה

שנקר: תערוכת קיימות באופנה – שיתוף פעולה ייחודי וחדשני של המחלקה לעיצוב אופנה ב״שנקר״ ל״דיזנגוף סנטר״ הוליד תערוכת אופנה מקורית העוסקת בנושא קיימות שמעסיק רבות עת תעשיית האופנה העולמית. אנחנו נהיה שם. ואתם? כדאי. זה חשוב!

שנקר: תערוכת קיימות באופנה

מאת: אפי אליסי

מסתבר שתעשיית האופנה שיש בה גלאם וזוהר היא שניה לתעשיית הנפט בזיהום סביבתי.

צריכת מים, פליטה של חומרים מסוכנים אל מקורות שתיה, כמויות אדירות של פסולת מושלכת וכמובן ניצול עובדים בעיקר במדינות העולם השלישי הרעבות ללחם.

אלו ועוד מעסיקים את חזאים ופעילים למען איכות הסביבה הגלובלית. קורס ״אתחול לאופנה״ המתקיים במחלקה לעיצוב אופנה בשנקר לסטודנטים בשנה ג' בהנחייתה של אורית פרייליך.

ובהנחייה טכנית של דבי אלחייני מבקש לעורר בסטודנטים דרכי חשיבה שיש בהם כדילהעלות ביקורת על תעשיית האופנה העכשווית והעתידית.

״אתחול לאופנה״

מטרת הקורס להציע לסטודנטים דרכי התמודדות ייחודיות עם נושא הקיימות.

לעודד אותם להציע פתרונות יצירתיים להתמודד עם עקרונות הקיימות וליצוק תוכן שיילווה אותם כמעצבים בתום לימודיהם.

בתערוכה שתוצג בגלריה של דיזנגוף סנטר יוצגו דגמים שנוצרו במהלך קורס ״אתחול אופנה״.

כל הדגמים יוצרו משאריות בדים של מעצבים ישראלים ומותגי אופנה מובילים – רונן חן, ירון מינקובסקי, ליהי הוד, אתא, ספידו ונעמי מערבי.

הדגמים נוצרו במסורת הסלואו-פאשן

בנוסף, חומרים שונים החל מעור של ספה שנמצאה מושלכת ברחוב דרך מדי כבאים ישנים ועד למגבונים ובדי אל-אריג משאריות של מפעל בגליל העליון.

הדגמים המוצגים בתערוכה נוצרו במסורת הסלואו-פאשן והם נשענים על פרמטרים של קיימות ומיחזור.

לצד הדגמים יקימו הסטודנטים "הר בגדים" בגובה שלוש קומות שבגדים משומשים בו יפגשו המבקרים בדיזנגוף סנטר ונועד לעורר בהם רצון להבין כיצד נושא הצרכנות

המוגברת והאופנה המהירה והזולה פוגש אותם בחייהם, בארונות הבגדים הפרטיים, ומה משמעותו עבורם כצרכני אופנה ובכלל.

״הר בגדים״

כמו גם המפגש האחראי של ״הר הבגדים״ ותעכרות ״המניפסטו של שנקר״ נועדו ללמד על תעשיית האופנה, המפגעים שהיא יוצרת וכיצד ניתן לעשות ״תיקון עולם״.

הסטודנטים ישהו מדי יום בתערוכה ומדי שלוש שעות יתקיים סיור בין המוצגים עם הסברים של הסטודנטים על תהליך היצירה, החומרים, ההשראות ועוד.

שנקר טל שטרן ואמיר שביט

בנוסף, תהיה גם הקרנה שתציג את מהלכי העבודה על כל אחד מהמוצגים. ביקורת גמר הקורס תתקיים לראשונה מחוץ לבית הספר שנקר, בתוך חלל הסנטר.

דן פילץ, מנכ"ל ובעלים משותף בדיזנגוף סנטר שיישב בצוות המבקרים לצד המעצבים הצעירים בוגרי שנקר טל שטרן ואמיר שביט (קסטרו). המעצבת נעמי מערבי המתמחה בעיצוב אופנה מחומרים קיימים בדגש על מיחזור.

״במשך שנים דיזנגוף סנטר מוביל אג'נדה ירוקה ופרו-אקולוגית בזירות שונות ובדרכים יצירתיות, המעודדות הסברה והטמעת קיימות בחיי היומיום של מבקרינו. אנו שמחים להעניק במה ולקדם יוצרים ואמנים צעירים שמתחברים לרעיונות שלנו ומקווים שביחד נצליח לשנות תפישת עולם של חלק מהציבור״.

רקפת כנען ודוד ספקטר, שנקר

לאחר הביקורת ייבחרו סטודנט/ית מצטיין/נת של הקורס, והם יזכו לפרס כספי שיוענק להם מחברת דיזנגוף סנטר, שתעניק גם פרס נוסף לסטודנט/ית חביב/ת הקהל.

ההכרזה על שמות הזוכים תתקיים ב-24 לפברואר באירוע הפתיחה של התערוכה בשעה 19:30.

תערוכת "המניפסטו של שנקר"

בגלריה של דיזנגוף סנטר (קומת הקרקע, ליד רנואר)
בין התאריכים 24-27 בפברואר. הכניסה חופשית
שעות הפתיחה: 10:00-22:00.

שנקר: תערוכת קיימות באופנה

אורן איתן

הפרויקט התחיל במציאת ספה ברחוב בו גר בן זוגי. כשהסתכלתי עליה התחלתי לחשוב על החיים שעברו עליה, האינטימיות שהיא מייצגת והמהירות בה אנשים מחליפים אותה ונוטשים אותה לצד הדרך.

שמתי לב כי תופעה זו אינה נדירה כלל וניתן לראות ספות רבות בשולי הדרך.

הפרויקט מנסה להפיח חיים חדשים בספות אלה ע"י דיגום מחדש ונתינת זוהר ונחשקות לפריטים אלה תוך כדי התחשבות בתלת ממד קיים ואמת החומר.

נוי פוליבה

בפרויקט שלי בחרתי לאסוף טואלים/סאמפלים/ניסיונות עיצוב של מעצבים וסטודנטים.

בדרך כלל, ניסיונות עיצוב נזרקים לפח ולא נעשה בהם שימוש. בפרויקט שלי אספתי את ניסיונות העיצוב, פירקתי אותם והרכבתי מחדש וצבעתי אותם בצבעים טבעיים בלבד תוך חשיבה על תהליך העיצוב של הבגד.

מטרתי הייתה להפוך את הבגד ללביש ו"אמיתי".

הילה כהן

את ההשראה לפרויקט שלי בקורס לקחתי מהמחזוריות בטבע ויישום בכלכלה מעגלית. הטבע תמיד פועל במחזוריות ובמעגליות הרמונית כך שכל תוצר משפיע בצורה חיובית על האחר.

ישנן צמיחה, התפתחות ולאחר מכן התבלות ריקבון וחזרה חלילה. אין תוצר לוואי שנשאר.

לעומת זאת, טבע האדם קוטע את המעגליות. בתרבות השפע והצריכה אנו צורכים, משתמשים וזורקים.

האשפה נאגרת, נשארת. נוצרת מעגליות של הרס, דבר משפיע על האחר לרעה ואנו פוגעים בטבע.

בפרויקט השתמשתי בעיקרון של כלכלה מעגלית ומחזוריות. חומר הגלם הוא סיבים של בגדים גרוסים שקיבלתי ממפעל ״עופרטקס״.

המטרה שהצבתי לעצמי הייתה ליצור בגד נחשק ולהשתמש במה שנחשב כביכול כפסולת, כמוצאם האחרון של הבגדים. המטרה הייתה יצירת בגד מסיבים גרוסים, שלאחר השימוש יהיה ניתן לגרוס את הבגד וליצור בגד חדש וחוזר חלילה.

כך, למשל, הבגדים אינם מכילים רוכסנים וכפתורים, כדי שלא יהיה צורך בפעולה ארוכה של הסרתם.

תעשיית הטקסטיל היא השנייה המזהמת בעולם. כסטודנטית לעיצוב אופנה זה משהו שאיני יכולה להתעלם ממנו ומטרתי העיקרית בפרויקט היא להעלות מודעות למצב זה.

שתהיה קצת יותר חשיבה לפני הצריכה המופרזת שלנו, וניסיון לפעול בצורה יותר יצירתית ולהאמין שאם רוצים אפשר גם מ״הזבל״ שלנו, ליצור דברים שמישים ונחשקים.

יובל שטינפלד

הפרויקט שלי ״מתכלה״ עוסק בייצור בגדים מבדי ״אלבד״ המשמשים לייצור מגבונים, חיתולים ומוצרי היגיינה אותם קיבלתי ממפעל שלא״ג שבקיבוץ שמיר.

מדי יום נפסלים כארבעה טון של בדי ״אלבד״ ואלו נחשבים לאחת מבעיות הפסולת הגדולות ביותר בעולם, כיוון שלא ניתן לעשות איתם דבר מלבד לגרוס אותם ולהפוך אותם לסמרטוטים.

הפרויקט שלי משלב מספר שיטות מקיימות – up-cycling ו-re-cycling. הצבעוניות נוצרה בהדפסה דיגיטלית ידידותית לסביבה, ללא זיהום מים.

הבגדים שלי מיועדים לכלות ונשים אשר מחפשות ביגוד ערב, לשימוש יחיד. הבגדים מיועדים לאירועים חד-פעמיים ולאחר מכן ניתן להשליכם לפח המחזור.

תומר סטולבוב

נקודת המוצא לפרויקט הייתה עזבונות בגדים. בהקבלה לתרומת איברים שיוצרת חיים חדשים, פריטים ממלתחתו של סבי ז"ל פורקו וחוברו מחדש, כאשר לתוכם נשתלו "איברים" מפריטים אחרים שלו ובכך קיבלו חיים חדשים.
מבין כל פריטי הלבוש, התחתונים הססגוניים הם אלה שמשכו אותי במיוחד ולכן הובילו אותי בעיצוב מערכות הלבוש וקיבלו בהן מקום מרכזי.

נועם לוי

בפרויקט שלי עסקתי בעיצוב בגדים למבוגרים העשויים מבגדי ילדים משומשים. לאורך הפרויקט חקרתי על תעשיית בגדי הילדים והפסולת שהיא מייצרת.

בגדי ילדים נהרסים מהר, משמשים לתקופה קצרה וזולים יחסית, ולכן מייצרים פסולת רבה. עולם הדימויים של הפרויקט לקוח מעולם בית הספר.

השאלה אשר עמדה לנגד עיני לאורך הפרויקט הייתה: מהו העולם אשר אנו משאירים לילדים שלנו?

מוריה ארדילה

הפרויקט שלי, ״בית״, בנוי כולו מציוד משומש של קמפינג ומחנאות. את הציוד כולו קיבלתי מחברה שלי נעמי, שחיה באוהל בהרי הרוקי שבקולורדו, ארה״ב.

שאבתי השראה מאורח חייה הייחודי והמקיים. השתמשתי בשיטתzero waste re-construction .

הבגד עשוי משני סוגי אוהלים, שק שינה, חלקי תיק גב, מכנסי טיולים ונעליים שיצרתי ממזרן שטח מתנפח.

בעיצוב שלי יש התייחסות לפונקציונליות והתאמה לצורך הלובש ואלמנטים שמגיעים מעולמם של המטיילים.

נועה גולדפדן

נקודת המוצא שלי בפרויקט הייתה חליפות הספורט של האחים שלי, שהם שחייני נבחרת ישראל.

שמתי לב שיש לנו בבית הרבה בגדי ים ובגדי ספורט שהבלאי שלהם גבוה או שהשימוש בהם הוא חד פעמי.

לדוגמה מדי נבחרת או ייצוג של תחרויות, יש בהם שימוש באותה תחרות או משלחת, אם בכלל, ואחרי זה הן יושבות בארון. שילבתי את החומרים הספורטיביים יחד עם אוכלוסיה שבעיני חשוב לשלב בתעשיית האופנה, שהיא אוכלוסיית הגמלאים והאזרחים הוותיקים.

את הידע שלי בטכניקות מסורתיות של רקמה וסריגה למדתי מסבתא והיה לי חשוב לייצר עסק שנותן מקום ויחס לאותה אוכלוסיה שבבעלותה ידע רב להעביר הלאה, ורצון עז לעשייה ופעילות עם הדור הצעיר.

השילוב בין עולם הספורט ועולם הרקמה המסורתי משלב בתוכו דינמיות וחדשנות אל מול מסורת, עדינות ונשיות.

יובל פורת

הפרויקט שלי, “DON’T BE A ONE DAY QUEEN” התחיל בכך שנתקלתי במקרה בשמלת הנשף שלי מהתיכון שנלבשה פעם אחת בלבד.

אבל הייתה אחד הפריטים שהקדשתי להם הכי הרבה זמן, מחשבה וכסף אי פעם. משם עלתה ההבנה שכמוני יש עוד נשים רבות.

בפרויקט שלי החלטתי שאין סיבה להיות מלכה ליום אחד, אספתי שמלות נשף רבות ששכבו בארון, פירקתי אותן, חיברתי מחדש, ועיצבתי מהן בגדים חדשים במטרה להפוך אותן מבגד חד פעמי לבגד רב פעמי.

בעיצובים שלי שאבתי השראה מתצלומי רחוב אל מול תצלומי נשף משנות ה-50 ועד היום.

תומר אבן-ארי

הפרויקט שלי עוסק בשני פרטי הלבוש הנלבשים והמזהמים ביותר בארון של רובנו – ג׳ינס וטי-שירט.

לא הרבה יודעים, אבל כדי לייצר טי-שירט אחת משתמשים ב-2,700 ליטר מים ולג׳ינס אחד – 9,000 ליטרים!

החלטתי לאסוף טי-שירטס משומשות ולהפוך אותן למערכת לבוש של ג׳ינס וטי-שירט, המדגישה את הכמות האדירה של הפסולת, הבזבוז והזיהום.

קטיה רומנצוב

בפרויקט זה קיבלתי שאריות בדים מהמעצב רונן חן. הנושא בו עוסק הפרויקט שלי הוא מעמד האישה והעצמתו. מעמד האישה לא משתווה לזה של הגבר.

למרות כל המאבקים של הנשים על זכויותיהן ושוויון בין המינים, עדיין ניתן לראות כי האישה מקבלת שכר נמוך מזה של הגבר, נשים נתקלות בהטרדות מיניות ולאחר מכן מואשמות בזה בעצמן, בטענה שהן מיניות מדי או התלבשו חשוף מדי וכדומה.

בעיצובי אני רוצה לתת במה לאישה, לצאת במסר שהאישה יכולה לעמוד בעד עצמה ולהגן על עצמה ולדרוש את זכויותיה.

הדגם של המאס פרודאקשן בא מהתחום של ה- Zero Waste. מדדתי את הבד שקיבלתי והכנסתי את הגזרה בדיוק כך שנשאר מהבד שאריות בדים מאוד קטנות.

הדגם של ה- one of a kind בחלקו zero waste וreused. שני הדגמים הם בסגנון שנע בין המחויט לקז׳ואל. מראה אלגנטי אך עם זאת סקסי מאוד.

האישה שמתלבשת בבגדי היא אישה מכוונת מטרה ויודעת שהיא נשית חזקה וסקסית ולא מתביישת בזה. הדגמים מיועדים לנשים בין הגילאים 20-40.

נטלי צור

בפרוייקט שלי החלטתי לאסוף בגדי עבודה, מה שמייחד בגדי עבודה הוא העובדה שהם לא מתמחזרים, הם אישיים ולא ניתנים להעברה, ומעל הכל – נשחקים ומתחלפים מאוד מהר.

החלטתי לתת לבגדי העבודה הזדמנות שניה ולהפוך אותם למשהו בעל ערך גבוה יותר, תוך כדי שימוש במאפיינים הבולטים שלהם – ריבוי, שחיקה וזהות האנשים שעבדו בבגדים האלה.

בדגמים שלי קיימים ערכים שלZERO WASTE, RE-USED, UP- CYCLINEG, RE-CONSTRUCTION.

נועה טרלובסקי

בפרויקט שלי  בחרתי לקיים מערכת אקולוגית עצמאית בתוך בגד לביש, המבוסס על עקרונות הטרריום, שהוא אזור, בדרך כלל סגור, לשמירה על גידול בעלי חיים או צמחים לצורך תצפית או מחקר.

בתוך הטרריום ישנה מערכת אקולוגית עבור מין מסוים או אקלים בקנה מידה קטן. הוא יכול להגיע מצורה של אקווריום עד למבנה חממה בקנה מידה גדול.

הטרריום, המדמה בית גידול לצמחיה יכול להיווצר עם חלוקי נחל, עלים, פסולת ואדמה. על ידי ערפול הטרריום.

הפחמן הדו חמצני שפולטים הצמחים והאדמה והשימוש בצמחי מעזבה כגון טחב מחזור מים טבעי מתרחש בתוך הסביבה שיצרנו בתוך המיכל.

הלחות מצטברת על תקרת המכל ונוצרים משקעים המטפטפים בחזרה למטה ועוזרים לצמחיה לקיים את עצמה. זוהי מערכת אקולוגית שלמה שמקיימת את עצמה בקנה מידה קטן.

בגד הוא אובייקט. הוא מתקיים רק כאשר הוא בא במגע עם הלובש שלו.

הבגד שלנו יכול לקיים מערכת יחסים רק אתנו כאשר אנו לובשים אותו, וכאשר הוא תלוי בארון – הוא דומם, בדיוק כמו שהנחנו אותו.

אנחנו צריכים לעזור לבגד להתקיים. בגד שמתקיים = בגד שנלבש.

מה אם נוכל ליצר בגד שמתקיים בזכות עצמו, שנמצא בתנועה ובמערכת יחסים גם כאשר אינו נלבש?

האם אני יכולה, כמו תולעת המשי, האדריכלית המתוחכמת לייצר בגד שהוא גם מרחב בו ישנם תנועה, חיים, פוטוסינטזה?

כמו שבגד מכיל בתוכו סיפור, מרכיבים שונים וחומרים שונים, אנסה לעצב בגד שמכיל מערכת אקולוגית שלמה.

האם אנחנו כמעצבים יכולים לעצב מרחבים עבור החי? מאז המהפכה התעשייתית, עולם העיצוב נשלט בידי הקפדנות של ייצור המוני.

אם החזית הבאה של העיצוב היא להפיח חיים במוצרים ובמבנים סביבנו, ליצור אנלוגיה של חומרים, עלינו כמעצבים לא לקחת השראה מהטבע.

לתת לטבע השראה ולעצב עבורו.

דניאל בן-יקר

את הפרויקט התחלתי מהמחשבה על אורך החיים של בגד בארון שלנו שהתקצר מאוד בשנים האחרונות.

את הבגדים המשומשים אספתי בקהילה במושב בו גדלתי. ההיענות לתרום לי את הבגדים היתה גדולה מאד.

בפרויקט השתמשתי בטכניקות ה-re-construction וה-re-used ובעזרת שאריות צבע לבדים עיצבתי פריטים בהשראת שכבות המשפיעות זו על זו ויוצרות הרמוניה.

רנן בוצן

בפרויקט עסקתי בחומרים מעולם השיקום. אספתי תחבושות אלסטיות, רצועות התנגדות ואגדים במטרה להפוך את החומרים הפרקטיים.

הנקשרים לרוב עם מגבלה פיזית שרוצים להתגבר עליה, לבגדים עוטפים, נחשקים הנותנים הרגשה של חום ובטחון לגוף.

בעלים ועורך אחראי: אפי אליסי
Fashion Israel – מגזין אופנה של ישראל
מייל: fashionisrael.mag@gmail.com
טלפון: 050-7368167
אינסטגרם: fashionisrael.mag
אתר: https://www.fashion-israel.co.il/
הקבוצה שלנו בפייסבוק: Fashion Israel – מגזין אופנה של כולם!
דף עסקי: Fashion Israel
כתובת למשלוח: ויצמן 68 כניסה ב׳ דירה 3 גבעתיים

שנקר: תערוכת קיימות באופנה