יובל אברמוביץ׳ סופר ומרצה בינלאומי, שחקן ויזם. אבא של שירה ונגה. האיש עם רשימות, חלומות, יעדים, הגשמה, רעיונות והזדמנויות, כותב על אמא תמר אברמוביץ׳ שכותבת על דוגמנות, חלומות הנעורים שלה, של בנה, של כולנו. רוח החולמים והמגשימים. עשינו מזה הפקה חלומית
צילום: לימור יערי limoryaari_photography@
סטיילינג: ניצן אברהם nitzan_avraham@
מצולמים: תמר אברמוביץ׳ tamarab60@ יובל אברמוביץ׳ yuval.abramvotiz@
איפור: רבקה פורטל, צולם במלון נורמן thenormantlv@
האמא שמעולם לא אמרה לי 'לא' / יובל אברמוביץ'
אולי היא אמרה משהו כשנגעתי בשקע חשמלי בבית או הרהרתי במחשבות לקפוץ מהחומה שהייתה ליד הבית שלנו בבת-ים (מה, שאגב, קרה לבסוף ונגמר בסנטר פתוח). וגם אז, זה לא ממש היה לא. זה היה 'נראה לי שעדיף שתמנע מזה' או 'תזהר' או 'אם תעשה את זה, זה יגמר לא טוב' או משפט המחץ 'תעשה מה שאתה רוצה. אני יודעת שאני אתאכזב אם תעשה את זה'.
מעולם לא שמעתי מאימא שלי את המילה 'לא'
בעצם הייתה פעם אחת שהיא אמרה לי 'לא'. זה היה כשהרהרתי ברצינות לא להתגייס בעקבות תאונה שהייתה לי. הפרופיל הצבאי אפשר זאת וחברים בקנדה הציעו שאטוס אליהם ללמוד באוניברסיטה. לרגע הרעיון קרץ לי. אז היא נעמדה על רגלייה האחוריות אמרה לי "לא!". וטוב שכך. הצבא היה אחד הדברים היותר טובים שקרו לי בחיים. הוא עיצב וביגר אותי, סיפק לי כלים שמסייעים לי היום לעמוד מול קהל וסידר לי חבורת חברים מדהימה שמלווה אותי עד היום.
בעצם הייתה פעם אחת שהיא אמרה לי 'לא'
במשך שנים, ולא מעט בצבא בו שימשתי כמפקד קורס מפקדים בחיל האוויר, תהיתי איך ילד הופך להיות האדם שהוא הופך להיות. איך הפכתי להיות ילד ממושמע בהתחשב בעובדה שמעולם לא שמעתי מאימא שלי את המילה 'לא'. איך קרה שתמיד חזרתי הביתה עד השעה שנאמרה לי או חזרתי עם כמה שקלים עודפים מהשטר שקיבלתי לבילוי של יום שישי? איך זה שלא הברזתי מבית הספר או שיקרתי או עשיתי דברים אסורים (אם להתעלם ממעשי הקונדס הרבים שעשיתי). האם זה תוצאה של חינוך או תוצאה של אישיות מולדת? האם זה שילוב של שניהם?
שנים ארוכות חשבתי על כך וגם היום, כאבא לשירה בת הכמעט עשר ונגה בת הארבע וקצת, אני תוהה ומתחבט בשאלה איך יוצרים ילד שהולך בתלם.
ואז הבנתי!
זה לא ה'לא' שלא שמעתי.
זה ה'כן' ששמעתי. הרבה כן. מלא כן. כן להכל. כן, כן, כן!
כן, לך תלמד משחק.
כן, תפתח ותעבוד על הכתיבה שלך.
כן, תיסע לחו"ל.
כן, תעבור לגור לבד בגיל 20.
כן, תתפטר.
כן, תפתח עסק למרות שאין לך ניסיון.
כן – שתי אותיות קטנות שמכילות בתוכן עולם ומלואו.
מעודד אנשים לצעוק את החלומות שלהם
בזמן שהורים של חברים שהקיפו אותם חנקו את חלומותיהם (ראיתי את זה בבירור בתקופה שלמדתי משחק וחלק מהתלמידים לא קיבלו רוח גבית מהורים ונטשו את התחום), אימא שלי הקפידה לתמוך בי באש ובמים, בעוני ובעושר, בחולי ובבריאות. מעולם לא אמרה 'אין בזה כסף', 'אין בזה עתיד', חבל לך על הזמן' ועוד מילים מסרסות שגודעות חלומות של כל כך הרבה ילדים ומתבגרים ברחבי העולם.
אספתי את כל מה ששמעתי מאימא שלי
בשבע שנים האחרונות אני מסתובב, בארץ ובעולם, עם פרויקט "הרשימה" מדבר על רשימות, חלומות, יעדים, הגשמה, רעיונות והזדמנויות. אני מעודד אנשים לצעוק את החלומות שלהם, ללכת אחרי ליבם ולומר כמה שיותר כן, כן וכן לכל האפשרויות וההזדמנויות שמקיפות אותם.
"הרשימה"
לא פעם מחמיאים לי. אומרים לי כמה שהרעיונות שלי חיוביים, תורמים ומקדמים.
ואני? מה כבר עשיתי?
בסך הכל אספתי את כל מה ששמעתי מאימא שלי וטיפה'לה שכללתי את זה והתאמתי את זה למאה העשרים ואחת.
אמרתי 'כן' לכל הכן שלה וזה מה שיצא לי.
יובל אברמוביץ'
41, מתגורר בתל אביב. סופר ומרצה בינלאומי, שחקן ויזם. אבא של שירה ונגה.
מחבר סדרת ספרי "הרשימה" (הרשימה, הרעיון וההזדמנות) וספרים נוספים.
בימים אלו יוצא ספרו החדש "אין לי אבל יש לי".
רשימה שהשפיעה עליי / תמר אברמוביץ'
נהוג לומר שלהורים יש השפעה גדולה על הילדים שלהם. שהם חייבים להוות דוגמא אישית מכיוון שהילדים שלהם סופגים מהם הכל. את הדברים הטובים ואת הדברים הרעים, את הלמידה המכוונת ואת הלמידה האקראית. במהלך 41 שנותיי כאמא ובעשור האחרון שבו אני גם סבתא לנגה ושירה למדתי על בשרי שגם לילדים ואפילו לנכדים יש השפעה גדולה על הוריהם והורי הוריהם.
לכתוב רשימה ואז "לצעוק" אותה
בשבע שנים האחרונות אני מלווה, מקרוב ומרחוק, את בני יחידי בעבודתו עם פרויקט "הרשימה". מדי יום הוא עומד על במות קטנות וגדולות, בעברית ובאנגלית, ומעודד אנשים לצעוק את החלומות שלהם. כלומר לכתוב רשימה ואז "לצעוק" אותה לכמה שיותר אנשים ברשתות החברתיות. בכל פעם שאני מצטרפת אליו להרצאה בתיאטרון הבימה או היכל התיאטרון בצפון אני רואה איך "הקסם" מתרחש.
והרשימה עוד ארוכה מאוד מאוד מאוד
נער בן 14 שחולם לשחק בליגת הכדורסל האמריקאית וצועק את זה על הבמה מקבל עזרה מאחותו של גל מקל (שחקן ישראלי שהגיע לאן.בי.אי).
אישה בת חמישים שמספרת על החלום שלה לפתוח מסעדה לילדים קטנים זוכה להתייחסות מצד אנשי עסקים שמוכנים להשקיע בה.
זמר מוכשר שחולם לפרוץ כזמר מקבל הזמנה להופיע בתיאטרון.
והרשימה עוד ארוכה מאוד מאוד מאוד.
כל החלומות והרעיונות נגנזו
כשהייתי צעירה היה לי חלום: להתעסק בעולם האופנה. חשבתי להיות מאפרת או סטייליסטית הרבה לפני שהמושגים האלו בכלל היו קיימים בעולם האופנה. בימים שהדוגמניות היו מביאות את הנעליים שלהן מהבית ומאפרות את עצמן. הייתי גומעת עם העיניים את עמודי האופנה של המגזינים בישראל. היו לי גם כמה רגעי פנטזיה, כמו כל נערה ממוצעת, להיות שחקנית או דוגמנית. אבל כל החלומות והרעיונות הללו נגנזו. אמרו לי 'לא', אמרו לי שזה 'לא רציני' או 'לא מכובד' וגם לחיים, לפחות בשנות השבעים, הייתה דינימיקה אחרת משל היום.
החלטתי גם אני לצעוק את החלום שלי
אז התחתנתי בגיל 19 וקצת והפכתי לאימא בגיל 20. ולמדתי הוראה והפכתי לגננת. והתגרשתי ועזבתי את ההוראה. ועבדתי בחברת הנפט הלאומית של ישראל ואחר כך בחברת כוח אדם בה אני עובדת כבר עשרים שנים. והייתי מאושרת בחלקי. רוב הזמן.אבל חלומות, כך למדתי, בשנים האחרונות לא נכחדים. לכל היותר הם נכנסים לתרדמת חורף ארוכה מאוד. וככל שפגשתי יותר אנשים שפגשו את "הרשימה" ראיתי יותר ויותר אנשים ששברו מוסכמות וניפצו תקרות זכוכית של גיל ומעמד ומגורים וכסף.
ויום אחד, לא כל כך מזמן, החלטתי גם אני לצעוק את החלום שלי: להיות חלק מעולם האופנה הישראלי.
שבוע האופנה הישראלי
די מהר שמעו אותי. בהתחלה זו הייתה המעצבת ובעלת חנות הבגדים אנה לוקצקי שהזמינה אותי לקחת חלק בשבוע האופנה הישראלי כדוגמנית הקולקצייה שלה. שם פגשתי את מוטי רייף שכמו אימץ אותי ולקח אותי לדגמן בתצוגות האופנה של ביוטי סיטי ואחר כך בתצוגת האופנה של גדעון אוברזון בשבוע האופנה הישראלי. ומשם הדברים התחילו להתגלגל במהירות הפקה למעצבת מתחילה, הפקה לתלמידי אופנה, טסטים לצלמים, הפקות עצמאיות עם הצלמת האהובה עליי, ליה יפה, ראיונות בטלוויזיה ואפילו קמפיין בינלאומי לתכשיטים של המעצבת הישראלי שנהב רוסו.
זה רק מספר!
ועל הדרך יצרתי לעצמי מוטו: 60 זה רק מספר!
כל פוסט שלי בפייסבוק ובאינסטגרם נחתם ככה במשך שנה שלמה.
ועכשיו אני חותמת 61 זה רק מספר!
מבקשת להזכיר לכל הנשים (וגם הגברים) שבמאה העשרים ואחת לגיל כמעט ואין משמעות. שסבתא של היום היא ממש ממש לא הסבתא של פעם. סבתא שלי בגיל 60 ישבה בבית, בכותנת לילה, וסרגה. אני בגיל 61 מתרוצצת בין מקום העבודה הקבוע שלי, להרצאות הרשימה של יובל לתצוגות אופנה וצילומים ורק מחכה לגיל 62 על מנת שאוכל כבר לצעוק בקול גדול: 62 זה רק מספר!
תמר אברמוביץ'
מתגוררת בתל באביב. אימא של יובל וסבתא של שירה ונגה.
עובדת בחברת או.אר.אס כעוזרת אישית של איש העסקים ואספן האומנות, דורון סבג ודוגמנית.
מוקדש לתמר אברמוביץ' ז,ל
בעלים ועורך אחראי: אפי אליסי
Fashion Israel – מגזין אופנה ישראלי
מייל: fashionisrael.mag@gmail.com
טלפון: 050-7368167
אינסטגרם: fashionisrael.mag
אתר: https://www.fashion-israel.co.il/
הקבוצה שלנו בפייסבוק: Fashion Israel – מגזין אופנה של כולם!
דף עסקי: Fashion Israel
כתובת למשלוח: ויצמן 68 כניסה ב׳ דירה 3 גבעתיים
אודות Fashion Israel
מגזין אופנה
מגזין אופנה ביוטי מוביל בישראל. משמש במה ייחודית לדור החדש של האופנה בישראל. יובל אברמוביץ. האם – הבן והרוח
מעצבי אופנה, צלמי אופנה, סטודנטים לאופנה, בוגרי אקדמיות לאופנה ובתי ספר לצילום אופנה.
מגזין אופנה וביוטי של כולם!
המגזין שם לו למטרה לקדם ולפתח כישרונות בתעשיית האופנה הישראלית.
כישרונות
המבקשים במה להשמיע מעליה את קולם הרם, הברור והמחדש – נועזים, בועטים ותוססים מתחומי אופנה, ביוטי וצילום בישראל. יובל אברמוביץ. האם – הבן והרוח
מגזין אופנה ישראלי מקדם אנג׳נדות חברתיות
קידום מעמד האישה, שיתוף פעולה עם אקדמיות, מכללות ובתי ספר גבוהים בארץ לצילום ואופנה, אופנה בחברה ערבית – במה אופנתית לתעשיית האופנה של ערביי ישראל. יובל אברמוביץ. האם – הבן והרוח
חשיפה
של אלפי סטודנטים. פועל למען אנשים בעלי מוגבלויות, פגועי נפש, נכים ועוד.
יוזם ותורם למען התפתחות וחדשנות של עולם האופנה בישראל
דגש מיוחד על קהילת מעצבי אופנה, צלמי אופנה, הדוגמנים/יות סטייליסטים וסטייליסטייות, מעצבי השיער ואנשי האיפור. יובל אברמוביץ. האם – הבן והרוח
אופנה
מגזין אופנה – Fashion News – חדשות האופנה – כתבות אופנה – אופנת נשים – אופנת גברים – הפקות אופנה
זארה
ZARA – הפקות אופנה – אופנת גברים 2020 – טרנדים 2021 – קורונה – אופנה 2021 – חדשות האופנה 2021
מהעדכונים החמים של תעשיית האופנה בישראל