מונולוג / אפי אליסי
אני זוכר אותי יושב באיכילוב, מחכה שאמא ז״ל תסיים בדיקה. באותו יום היה פיגוע בו נרצחה חיילת. לפתע שמעתי זעקת אימים: "חיים, הלכה לנו הילדה". הרגשתי ריח של מתכת ומשהו שחדר לתוכי וישאר לעד. מה מרגישים אמא ואבא שנלקח להם הילד האהוב שלהם? לעולם לא נבין זאת. לעולם. בשבעה של עדן ירושלמי ז״ל שאלה אותי חברה שהגיעה איתי לשבעה: "מה אומרים?". עניתי לה: "אין מה לומר. תחבקי ותנשקי את הראש." אי אפשר לנחם הורים שכולים. יש להם פצע שנפער בלב ואין לזה תרופה. זה לא מהפצעים שמגלידים, הם גדלים ככל שעובר הזמן.
סמ״ר גיא שמחי הי"ד, לוחם בצנחנים, הבן הצעיר של אורית ודדי שמחי, הצטיין בכל אשר נגע בו. גלש בשלג, בים, שיחק כדורעף, ניגן בגיטרה, רכב על אופניים, תמיד מוקף חברים וחברות. אוהב ואהוב. הוא היה בחופשה ובילה במסיבת "נובה", הוא נהרג בקיבוץ רעים לאחר שנלחם בידיים חשופות בקרב הירואי עם המחבלים. במותו הציל 30 מחבריו. גיבור בן 20 שסיפור גבורתו ייכתב במורשת צה״ל, עליו יתחנכו לוחמים ומפקדים.
אנשים לא נולדים עם ערכים, הם סופגים את זה מההורים. הלוואי ולמנהיגים שלנו היו ערכים, מצפון ומצפן כמו לכל אותם פרחים שנפלו על הגנת המולדת. חירפו נפשם כמו אריות. הצעירים שנהגו לקרוא להם דור הטיק טוק הפתיעו את כולנו. ילדים גיבורים!
בכתבה ששודרה ב"אולפן שישי" סיפר דדי: "לפחות פעמיים-שלוש ביום אני אומר לו שלום, גיא נמצא כאן בבית הקברות. מהפינה, הברוש השלישי, זה הוא – אני אומר לו 'בוקר טוב, לילה טוב', מצדיע. כשאני הולך לבית העלמין יש לי פלייליסט שלי ושלו, ושומעים ביחד. אחד השירים זה Wild Horses של הרולינג סטונז – כשנסעתי עם גיא אחרי זה מרעים חזרה לכיוון מחנה שורה אז זה השיר שהיה ברדיו וזהו, עכשיו זה חרוט לי בראש, הסוסים הפראיים".
אמא אורית הוסיפה: "אנחנו מסתכלים עליו ככה כל הזמן, הוא כאילו נוכח, הוא פה איתנו. הוא היה ילד מיוחד, באמת, מהדורה מוגבלת, ממש – זה לא יכול להיות שכל התכונות המדהימות האלה היו בילד אחד. קיבלנו מתנה, 20 שנה. וזהו. הוגרלנו, אין מה לעשות. בפעם האחרונה שראינו את גיא הוא יצא למסיבה. מהשער הראשי הוא נופף לנו ככה, וזהו, זאת התמונה שאני נזכרת בה, שהוא עושה ככה עם היד. ויש לנו נשיקה על הדלת שלו, שהוא נישק את הדלת למעלה – אז בכל פעם שאנחנו נכנסים מבחינתי זאת המזוזה".
תא"ל במיל' דדי שמחי גדל במושב הודיה, בבית הספר (למחוננים) "בויאר" בירושלים והיה יו"ר מועצת התלמידים.
הוא התגייס לצה"ל ב-1983 ושירת במשך חמש שנים בחטיבת גולני: בפלחה"ן גולני ובפיקוד על פלוגה בחטיבה. ב-1992 לסגן מפקד גדוד בחטיבת הנח"ל. בתקופת מהומות מנהרת הכותל שימש סגן מפקד גדוד חרוב, ששישה מחייליו נהרגו בסמוך לקבר יוסף. ב-1996 מונה למפקד הגדוד, בהמשך כיהן כמפקד בא"ח "אדם", לאחר מכן שימש קצין אג"ם של אוגדת עזה.
לאחר שהועלה לדרגת אלוף-משנה שירת כמפקד חטיבת הערבה, ולאחר מכן פיקד על מחוז דרום של פיקוד העורף. ב-2008 מונה למפקד בה"ד 16, בית הספר הלאומי לחילוץ, להצלה ולהתגוננות אזרחית. במהלך מבצע עופרת יצוקה מונה בנוסף גם למפקד נפת שדרות ועוטף עזה. בעקבות רעידת האדמה בהאיטי, היה חבר במשלחת החילוץ והרפואה הישראלית. בשנת 2010 מונה לנספח צה"ל בסין. בשנת 2013 קודם לדרגת תת-אלוף ומונה לראש מטה פיקוד העורף, תפקיד אותו ביצע עד חודש אוגוסט 2016. משנת 2017 – 2022 שימש כנציב כבאות והצלה.
שמחי בעל תואר ראשון בכלכלה ובמדע המדינה מאוניברסיטת בר-אילן ותואר שני במנהל עסקים.
״אבות ובנים"
מתוך אולפן שישי: "עליתי על המדים של התת-אלוף ונסעתי, הכבישים כמובן היו ריקים. לא יכולתי לשבת בבית ולחכות. אני אמרתי 'אני הולך להביא את האריה שלי, לא יעזור בית דין, הוא לא יישאר שם'. כל הדרך שאני נוסע, אתה יודע, תמיד מקוננת לך המחשבה – אולי לא שמו לב, התבלבלו, טעו, הוא איבד את ההכרה".
"אותי מה שהטריף זה שהילד שלי פה שוכב בין הממ"דים – אני יודע בדיוק איפה הוא נמצא כי אני גרתי פה עשר שנים, ואף אחד לא מביא אותו. לקראת השעה 12 בלילה החלטתי שאני בא לקחת אותו. אמרתי לאשתי, לאורית, שאני נוסע, אמרה לי 'צא בהצלחה'".
"הגעתי לפה בערך באחת, אחת וחצי, חמש דקות אחרי שנגמר הקרב ברעים. עצר אותי כוח של סיירת חרוב שאמר לי 'תשמע, אתה לא יכול להתקדם, האזור עוד לא מזוכה'. אמרתי להם 'תקשיבו טוב-טוב, אני הייתי המג"ד שלכם לפני 25 שנים, תעשו כבוד לי ולבן שלי, הבן שלי פה מתשע בבוקר שוכב. הם אמרו לי 'אנחנו נביא לך אותו'. אחרי משהו כמו חמש דקות הם באו עם אלונקה וגיא למעלה, ושמו לי את האלונקה, את גיא מתחת לעץ".
"ישבתי, שמתי ראש בראש ונישקתי אותו וחיבקתי אותו וניסיתי, לא יודע מה, ניסיתי להעביר לו… ולא האמנתי שזה מה שקורה – שהדבר המדהים הזה, היפה הזה, החכם הזה, הנמרץ הזה, פתאום שוכב כזה קר. הסדרתי נשימה והיינו ביחד 40 דקות, מחובקים, רק אני והוא".
פרולוג / אפי אליסי
דדי שמחי המשמש כפרשן בחדשות 12, משדר תמיד עוצמה. הוא אמר מיד לאחר הטבח של ה"שבעה באוקטובר" ש-150 איש צריכים ללכת לכותל להרכין ראש ולהתפטר. זה לא קרה. אולי יקרה. אני בספק. אני, שזוכר כילד את הפגנות הענק אחרי מלחמת יום כיפור, הייתי בטוח שאותן הפגנות יהיו פרומו ושהעם כולו יקום אחרי ה-7.10 ויגרש אותם. זה לא קרה. אנחנו במלחמה. מהפכות לא יכולות להתבצע במלחמה. הייתי רוצה שהמנהיגים הבאים שלנו יהיו אנשים ערכיים כמו דדי. הנהגה שתשכיל לחבר את העם ונחזור להיות ארץ ישראל היפה. זה בטוח יקרה!
לזיכרו של סמ״ר גיא שמחי, גיבור ישראל
Owner & Chief Editor: Effie Elisie
Instagram: @fashionisrel
Email: fashionisrael.mag@gmail.com
Site: Fashion Israel
Facebook business page: Fashion Israel
מהעדכונים החמים של תעשיית האופנה בישראל