חנה מרילוס הציגה תצוגת אופנה המדגימה את המעבר שלה לעיצוב מודרני, תוך שמירה על עקרונות אלגנטיים וצנועים. לצד תצוגותיה של מרילוס, דוד וקסלר הציג גישה נועזת של האופנה הישראלית, עם שילובים בלתי צפויים וסטייל סטריט חזק. אלקי כץ, מעצב חדשני במגזר החרדי, חשף את כוחה ואת יופיה של ירושלים בשמלות המשלבות בין מסורת לאופנה עכשווית. לבסוף, שי שלום העלה על המסלול קולקציה צבאית-אופנתית, שהעבירה מסר עמוק של גאווה ישראלית, במגע בין אלמנטים צבאיים לאלגנטיות יומיומית. דפנה סאפר מסכמת עבורכם יום תצוגות מרהיב של שבוע האופנה ישראל קנדה תל אביב 2025
כמו מתוך פנטזיה מלאת שלווה, פתחה חנה מרילוס את תצוגת האופנה שלה עם ריקוד זוגי, גרסה מודרנית, מאופקת ורומנטית במיוחד לסלואו של חתן וכלה. באיטיות ובזהירות יצאו הרקדנים מתחת להינומה, ופינו את מקומם לדוגמניות שעלו למסלול והציגו את עולמה החדש של מרילוס.
חלום לבן, שחור וכסוף
20 דגמים הופיעו בתצוגה הזו בקבוצות של לבן, שחור וכסוף והיוו את החלום שהוא הקולקציה של חנה מרילוס. נראה שכל קולקציה ומדי שנה היא מתרחקת עוד קצת מהעולם החרדי, ועם זאת גם הפתוח שבו גדלה. לצד השינוי, היא עדיין דבקה בסגנון האלגנטי והמרשים. בדיוק כמו שאמרה בראיונותיה בעבר, גם כאשר מעצבת כיום בלי חוקי צניעות, העיצובים שלה עדיין קשורים לעבר שלה ועדיין יהיו מאוזנים, גם אם חושפים עור. את האיזון הזה ניתן היה לראות היטב בשמלות הלבנות השקפקפות, שנעו בין אורכים שונים ומחשופים מגוונים. כאלה שכל כלה, מכל מגזר וסגנון אישי, יכולה למצוא את עצמה בתוכן.
כל הפרטים הקטנים
אפקט הוואו בשמלות שלה אינו בנפחים המוכרים לנו משמלות הכלה היפיפיות שלה, אלא בפרטים הקטנים. בקפלים העדינים ובתנועתיות המהפנטת של הבד, כשהדוגמניות דאגו להדגיש בכל תחילת וסוף צעידה. את הקולקציות האחרונות של חנה מרילוס תמיד אפיינה האלגנטיות העדינה, והפעם נראה שאפילו האלמנטים הפחות רכים, כמו מחוכים במגוון צורות ושמלות עטויות אלמנטים כסופים, הפכו קלילות.
עטופה במשפחה
את התצוגה סגרה כמובן חנה מרילוס בעצמה, כשהביישנות שלה ניכרת, והבנות הקטנות שלה רצות אליה, מה שמראה לנו שלפני שהיא מעצבת, חנה מרילוס היא אמא. הענווה והעדינות שלה נראות בה ובכל עיצוב ועיצוב שלה. שמלת הכלה היא לא רק שמלה; היא חיבוק עוטף, עדין כמו היוצרת שלה. כך שככלה, זה היה היום שלך, ואת תהיי עטופה לא רק בחברים ובמשפחה, אלא גם בשמלה שלך.
דוד וקסלר: סיפור אחר לגמרי
אם התצוגה הקודמת על המסלול הייתה פנטזיה רכה, אצל דוד וקסלר הסיפור שונה לגמרי. לובי התצוגה התמלא בקהל צעיר ובוגר כאחד, רבים מהם לבושים בעיצוביו, מה שמעיד מיד: כאן מגיע מותג חי ונושם רחוב ישראלי. על הבמה, הדוגמנים רק המשיכו לחזק את זה – אצל וקסלר אין דבר כזה “סטנדרטי”.
השנה, אפילו במעט, הניח דוד וקסלר את הפוליטיקה שלו בצד ופינה מקום לאופנה, אבל את המהות שלו הוא משאיר חזק וברור. ושוב, וקסלר מוכיח שאינו מפחד, לא מעירום בולט ובועט, לא מקרעים ולא משילובים בלתי צפויים.
חדשנות ואופנה עכשווית
את החלק הראשון בתצוגה לווה רקע עתיק וכדי חרס, ומערכות הלבוש שלו עמדו על הקו המזהה שלו שמבוסס על חידוש ושימוש בבדים משומשים, קרעי בדים ובגדים ישנים. אלו הפכו לסשן מטורף של חידוש בדים, העבר שלהם, ולפריטים חדשים בהדפסים ובדים מסוגים שונים שמשלבים את עולמות האלגנט והסטריט יחד. דוגמה בולטת היא שמלת הקטיפה האדומה-שחורה או שמלת האורגנזה השחורה, שהייתה היפוך גמור, ונראתה כמעט לא שייכת למותג של דוד וקסלר.
אופנה יומיומית עם נופך ישראלי
ואז, בבת אחת – חושך. המסך נכבה. הקצב משתנה. קבוצה נוספת של דוגמנים צועדת פנימה, והפעם: וקסלר אחר. קולקציית קז’ואל נקייה יותר, כמעט יומיומית, התגלתה על המסלול. טי-שירטס, פרקטיות, אופנה של הרחוב הכי פשוט, כאילו ביקש לומר: גם אני יכול לדבר בשפה שההמון מבין. הצעה נוספת למי שרוצה את וקסלר, אך בגרסה מעט יותר רכה.
אי אפשר לומר דבר אחד מאפיין את הקולקציה (או הקולקציות), נראה שחוסר הסדר הוא חלק בלתי נפרד מהייחוד של דוד וקסלר כמעצב. כך גם הסתיימה התצוגה, בחוסר סדר מוחלט, כשבמקום בטור הולך, נעצרה שורת הדוגמנים, הטור נשבר, והדוגמנים התפזרו בכל רחבי המסלול – חלקם פונים לקהל, חלקם לעצמם. ובתווך, וקסלר עצמו חוצה את המסלול, מסיים את מהלך השבירה הזה בפנים אחרות לגמרי ומשאיר את הקהל המום ושקט.
המציאות של אלקי כץ: דיאלוג עם העולם החרדי
הקהל ששטף את לובי התצוגה של אלקי כץ אינו כזה שאנחנו רגילים לראות בשבועות האופנה, לפחות לא בכמות כזו. הסטייל והמחשבה המושקעת בלבוש המגזר הייחודי הם הדבר הכי מרהיב שיש, כמעט כמו התצוגה של המותג של אלקי כץ. את הכיסאות הצופים על המסלול תפסו עשרות נשים, חברות, מכרות, בנות משפחה וצופות מתעניינות באישה החרדית הראשונה שתציג בשבוע האופנה בישראל. כך העידו על הכותרות.
אלקי כץ חיה עם ההגדרה הזו בשלום, ואף שמחה בה. השמלות עצמן מעידות, הן צנועות, ויחד עם זאת, הן לא נועדו למגזר החרדי בלבד. "העולם החרדי מאוד קרוב לעולם האופנה", סיפרה אלקי, "אלו נשים שמאוד מתעניינות בטרנדים, במה הולך בעולם… יש המון חתונות חרדיות היום, שזה לא פחות ממסלול תצוגת אופנה, הכל כמובן בתוך גדרי הצניעות."
שגעון ירושלמי על המסלול
התצוגה של אלקי, עם כמה שהיא עצמה מעידה שהיא מעורה בפרטי התצוגות בעולם, הייתה משהו שלא ראינו פה. אולי בדיוק בגלל שהיא מכירה, כץ הצליחה לעשות את מה שאולי היה אפשר לחשוב שהוא בלתי ייאמן – להפנט את כולם תוך שימוש בסטייל הצנוע. התצוגה נפתחה על בסיס יופיה של ירושלים שנטועה עמוק בזהותה של אלקי כץ, שכן סבה וסבתה היו בעלי חנות בדים מוכרת בעיר השמלות.
בין אם זו שמוארת בשרשרת נורות בצורה המזכירה את האבן הירושלמית ואת צורתה הייחודית באדריכלות בעיר, ועד שמלת הכלה שעל ההינומה קרום הפסוק "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני" – אלקי לא שכחה את ירושלים ולא את מקורותיה. כשאחת אחת צעדו הדוגמניות, לבושות במיטב שמלות הכלה והערב בשרוולים ארוכים ונפחים מרשימים, המשחק שהצליח להתאים את עצמו לקהלים במגזרים השונים הוא בין הצמוד לרחב, ובין השקיפויות השונות לאטימות שיוצרות אלגנטיות שלמה בלי לוותר על אפשרויות הצניעות.
שי שלום: מגע פטריוטי על המסלול
שי שלום, מעצב העל שבחר להיות אנונימי, נגע בתמצית הישראליות בשנתיים האחרונות. במבט ראשון ולולא ההתמקדות בצבע הירוק, (שהוא כמעט ולא נראה ברחובות בפן האופנתי שלו מחוץ לצבא), אולי בגלל הקונוטציה הצה"לית שלו, היה אפשר לחשוב שהג'קטים הם מחווה למדים הייצוגיים של אל על, שאותם עיצב בעבר. אך מהר מאוד מבינים שהג'קט נוטה יותר לכיוון צבאי, כשלראש הדוגמניות כומתות, תיקים גדולים המזכירים צ'ימידנים, וכל אחת מהן עונדת כיסוי דסקית על הצוואר.
המחזה היה מרהיב; אף מעצב לא נגע בכזו עוצמה בחלק בלתי נפרד מהמדינה ומהמלחמה שעברה עלינו בצורה כזו ישירה ובלתי מתנצלת. אחת אחת צעדו הדוגמניות, נשים כולן, במה שאפשר לקרוא להן "המדים של שי שלום", אך בגרסה האופנתית שלהן.
קריאת התפעלות מהקהל
הפריט שגנב את ההצגה: חצאית המורכבת מתגי חטיבת גולני. לא רק צבע ירוק זית וחאקי היו בתצוגה, אלא נגיעה נוספת בשמלות ממש, שהן תחום מרכזי בעשייה של שי שלום לצד קז'ואל יומיומי שהוא אוהב לעצב. גם כאן לא נשכחו הכומתות והדיסקיות, רק בצבעי כתום. קריאות ההפתעה וההתרשמות מהקהל היו בולטות. היכולת להפוך אלמנטים מיליטריסטיים לפורמט אלגנטי היא אולי הנקודה הבולטת ביותר שאפשר לסמן על הקולקציה של שי שלום.
ואולי יותר מכך – היכולת של כל אחד ואחת שילבשו את מערכות הלבוש הללו לשאת גאוות יחידה אפשרית, לא רק צבאית, אלא ישראלית. גאווה שהתגייסה בשעת משבר לא רק עם חיילי המילואים, אלא עם משפחותיהם שחיכו להם בציפייה בבית. ואולי במקום להימנע מהצבע הזה, נוכל יותר ללבוש אותו בגאווה.
דפנה סאפר – עיתונאית אופנה בכירה
אינסטגרם: dafnasaffer@
Owner & Editor-in-Chief: Effie Elisie
Email: fashionisrael.mag@gmail.com
Instagram: @fashionisrael.mag
Site: Fashion Israel
Facebook group: Fashion Israel
Facebook business page: Fashion Israel
מהעדכונים החמים של תעשיית האופנה בישראל