הארכיטקטורה של העמלנות: רטרוספקטיבה רחבת היקף לדורין פרנקפורט חושפת חמישה עשורים של אופנה כעמדה מוסרית, תרבותית ופוליטית. בין מלאכת יד, אקטיביזם וזהות מקומית, “פועלת אופנה” מציבה מראה חדה לחברה הישראלית
יש משהו כמעט חתרני בבחירה להציב את רטרוספקטיבת האופנה החשובה ביותר של העשור דווקא במוזיאון אשדוד לאמנות. המבנה הברוטליסטי הזה, המזדקר בלב העיר כגוש בטון בעל נוכחות פיסולית, הוא האכסניה המדויקת ביותר עבור “פועלת אופנה”. המוזיאון, תחת ניהולו האמנותי של יובל ביטון, הפך בשנים האחרונות למעבדה שבוחנת את הזהות המקומית בלי פילטרים. בתוך חלליו, יצירתה של דורין פרנקפורט, ילידת 1951, אינה מוצגת כסיכום נוסטלגי, אלא כמנגנון סיסמוגרפי. כלי קיבול שקלט, עיבד ותרגם חמישה עשורים של תמורות פוליטיות ואסתטיות לכדי קורפוס יוצא דופן של חומר וצורה.
האוצרת ליסה פרץ, מהקולות המנומקים והחדים בתרבות המקומית, השכילה לפרק את מפעל החיים הזה לעשרה פרקים תמטיים. לצידה של פרנקפורט עמדה לאורך כל הדרך השותפה המיתולוגית מרגיט סגל, שהייתה המנוע מאחורי החזון, ויחד הן יצרו בית אופנה שסירב לראות בבגד מוצר חולף.
הדיסציפלינה של המחט: המרד נגד “מייד אין צ’יינה”
פרק ה”מלאכה” בתערוכה הוא אולי החשוב מכולם בעידן של אופנה מהירה. פרנקפורט דבקה בייצור מקומי בלב תל אביב, בסטודיו שהיה מחובר בנימי נפשו למפעל הייצור. “צריך ללמד חייטות ולא לשלוח לסין”. המילים הללו מהדהדות מול פריטי הטקסטיל שנחשפים כאן לראשונה. עבורה, חייטות היא דיסציפלינה נכחדת שיש לשמר כשליחות. האופנה שלה היא קודם כל מלאכת יד, “עמלנות” חרישית המונעת מהתמדה והתמסרות. בסטודיו, שם פעלה לצד בתה, המעצבת קיאן פרנקפורט, התקיים הדיאלוג המוחשי בין הסקיצה לבין הבד, תוך שמירה על ערכי הגינות ובקרת איכות קפדנית.
המהפכה התחילה בדיזנגוף: מגדר ואקטיביזם
הרבה לפני שהמיינסטרים אימץ את דגל הגאווה, פרנקפורט הציבה את המהפכה הלהט”בית בחזית המותג שלה. התערוכה חוזרת לאחד הרגעים המכוננים של ראשית שנות התשעים. קטלוג שהציג נשים מתנשקות. המהלך עורר סערה וריב מתוקשר עם טומי לפיד, שזעם על ה”פרובוקציה”. פרנקפורט, מצדה, ראתה בזה ייצוג של מציאות וערכים, והמשיכה לקדם מסרי הכלה עוד כשהקהילה הייתה בשולי השיח. עבורה, המרחב של החנות ברחוב דיזנגוף היה מאז ומתמיד מרחב פוליטי.
תחנות בזמן הישראלי: משלום חנוך ועד ההדהוד של עפרה חזה
המוזות של דורין הן הנשים והגברים שעיצבו את הפסקול והחזות שלנו.
השיעור של שלום חנוך: הבגדים שעיצבה לו לאלבום “חתונה לבנה” מוצגים כעדות לכוחו של עיצוב להקדים את זמנו. מה שנחשב אז לכישלון מסחרי בגלל המראה הלא קונבנציונלי, הפך ברבות השנים למצפן עבור הגבר הישראלי שמחפש אלגנטיות נטולת מאמץ.
עפרה חזה, הדהוד בצהוב: אחד הרגעים הטעונים בתערוכה הוא הטיפול בשמלה הצהובה שעיצבה לעפרה חזה להופעתה בגרמניה. לא מדובר בשימוש ישיר או בוטה בסממני שואה, אלא בבחירה צבעונית וצורנית שהדהדה בתוך ההקשר הגרמני המוכר. זהו אקט סובטילי של היפוך. הפיכת צבע שסימן השפלה לצבע של הדר, עוצמה ונוכחות בינלאומית.
הראשונות לזהות: שלישיית “שוקולד מנטה מסטיק” היו הראשונות שפנו אליה לעבודה משותפת, מה שסימן את תחילתו של חותם אישי מזוהה. גזרות רחוקות מהגוף, בדים נושמים והתאמה מושלמת לאקלים הישראלי.
מקורות השראה: בין הקו הרישומי לשורשים המשפחתיים
התערוכה חושפת עולם השראה רחב ומובחן. מצד אחד, דיאלוג אמנותי עם הרישומים הסוערים והמינימליסטיים של אביבה אורי, שסיפקו השראה לקווים החדים ולדיוק הצורני של פרנקפורט. מצד שני, חזרה לשורשים משפחתיים ותרבותיים עמוקים. מהעושר של יהדות קוצ’ין וגאורגיה ועד למורשת הצורנית של הקדרות האתיופית. הכול נשזר יחד במושג “גותיקה כנענית”, חיבור בין החספוס המקומי לבין דרמה אירופאית עמוקה.
גם השורשים האישיים נוכחים. מטפחת הראש של אמה שהפכה למצפן אסתטי, שקופיות ילדות וההבנה שקיימות היא לא טרנד, אלא חינוך מהבית. בובות הדיגום בתערוכה מייצרות סטטיות שאין בבגדים של דורין. בגדים שנועדו לחיות, לזוז ולהזדקן בכבוד יחד עם הלובשת.
סיכום: העתיד נמצא בידיים
הבחירה לסגור את המותג בשנת 2022 לא הייתה סוף, אלא הצהרה על סיומו של פרק במלאכה הישראלית. “פועלת אופנה” באשדוד היא קריאת השכמה. היא מזכירה לנו שאופנה היא לא רק צריכה, היא מצפון. בין הקומות של המוזיאון, דורין פרנקפורט מוכיחה שאפשר להיות מקומית מאוד, ועדיין לדבר בשפה בינלאומית של איכות, מוסר ואסתטיקה נצחית.
סוד הגותיקה הכנענית
אחד המושגים המרתקים בתערוכה הוא “הגותיקה הכנענית”. פרנקפורט פיצחה קוד ויזואלי המשלב את החומרים הגולמיים של המרחב הארצישראלי, פשתן, כותנה וצבעי פחם, עם גזרות ארוכות, דרמטיות וכמעט נזיריות. זהו עיצוב שמצליח להיות רלוונטי כאן ועכשיו, מבלי לאבד את הזיקה להיסטוריה עתיקה או לאופל אירופאי מעודן.
התערוכה “פועלת אופנה: דורין פרנקפורט” מוצגת במוזיאון אשדוד לאמנות.
אוצרת: ליסה פרץ. שותפה לדרך: מרגיט סגל.
שני אקוע – עורכת תוכן
אינסטגרם: shaniaqua
Owner & Editor-in-Chief: Effie Elisie
Email: fashionisrael.mag@gmail.com
Instagram: @fashionisrael.mag
Facebook group: Fashion Israel
Facebook business page: Fashion Israel
מהעדכונים החמים של תעשיית האופנה בישראל