במרץ 2026 itm, סוכנות הדוגמנות והטאלנטים החשובה והמשפיעה ביותר בישראל תחגוג עשור לקיומה. עשור בענף שמקדש ותק, קשרים, ומנגנונים ישנים, ועדיין מתקשה להתמודד עם מי שמגיע מבחוץ ומחליף את חוקי המשחק. הסיפור התחיל בשנת 2016, בכתבת פריצה ב-Fashion Israel. עומרי יערי הגיע אז עם דוגמנית אחת בלבד שהוא מייצג, מור ביטון, ועם מונולוג. לא נאום ניצחון. לא בקשת רשות. טקסט שמסתכל לתעשייה בעיניים ואומר לה, הגיע הזמן לראות כאן משהו אחר
מונולוג הפתיחה. מתוך כתבת הפריצה. 2016.
"אני כאן כדי לכבות את האש"– האמירה הנשמעת בווידאו התדמית שפורסם כחשיפה ראשונית של הפרויקט. אנחנו כאן כדי להביא לשינוי המוסכמות והאידיאל הדמיוני שמכסה את שלטי החוצות ושערי המגזינים. במבט אל העתיד השאיפה להכניס "אמת" לעולם האופנה, כך שגם דוגמנית שלא עומדת בסטנדרטים המקובלים היום, תצעד בתצוגת אופנה. אנו שואפים לכך שנשים וגברים יוכלו לדגמן "ראליות" ויתנו לגיטימציה לאורח חיים אחר – לא את זה שמכתיבה לנו החברה.
"לא רק מספרים"– דוגמן עוסק באומנות ולכן אנחנו רוצים לנתק את הקשר מהנתונים הסכמאטיים של גובה או משקל – זה לא העיקר, הוא משדר מסר כמו כל יצירת אומנות. הגומות, העיניים הבוהקות, נקודות החן ועוד דברים שגורמים לנו להראות אחרים זה מזה-שם חבוי כל היופי. הפרוייקט נוצר מתוך רצון לשנות סטיגמות רווחות בחברה שלנו, כך שהמודל לא יהיה תוצר של תוכנת פוטושופ מתקדמת- אלא חזות עם משמעות, זאת אמירה חדה ומייצגת.
אז למה לשנות סטנדרטים קיימים אם הם מצליחים?
עומרי יערי: "תמיד הייתה לי התחושה שאני מסתכל על אנשים באופן קצת אחר. הייתי נסחף דווקא אחרי מה שמוגדר כיוצא דופן ושונה ,יופי שלא מופיע בפרסומות ובפוסטרים. מצאתי את היופי שבמציאות הטבעית. לא מזמן נתקלתי משפט: 'כשאתה משנה את הצורה שבה אתה מסתכל על דברים, הדברים שאתה מסתכל עליהם משתנים'."
החברה מכתיבה לנו נורמות שקשה להתנתק מהן, כולנו מושפעים מפרסומות שמציגות דמיון ולא מציאות. אבל, אני יודע שאפשר לגרום לאחרים להעריך יופי אמיתי. לא יופי מזויף המתוכנת בקפידה וגורם לנו לא לאהוב את עצמנו ולהיות שיפוטיים אחד כלפי השני. כשנלמד להעריך את היופי הקיים, זה שסובב אותנו במציאות, נצליח להפוך אותו ליופי המקובל והסטנדרטי – הוא יהיה המודל של החברה ונשכח מהפיקציה לתמיד.
אתם לא מכירים אותי.
אני לא מופיעה על שערים של מגזינים.
יפה עד כאב.
מלוטשת עד אובדן אנושיות.
אני נמוכה מדיי עבור אחד וגבוהה בשביל אחר, והגבות שלי עבות מדיי והמותניים עוד יותר. לפעמים אני כהה או צבעונית מדיי, ובעיניי זה טוב, שאני ככה בולטת על פני כולן ברחוב.
אני אש, אני לוהטת, רק תנו לי ואני זוהרת.
מה בעצם רע כל כך בלהיות מעט אחרת?
וכשעונים לי בביטול את התשובה ״זה לא מוכר״, אני יודעת שהגיע הזמן שנתחיל לראות כאן משהו אחר.
לפני עשר שנים פנה אליי צעיר בשם עומרי יערי שהודיע לי כי הוא פותח סוכנות דוגמנות. זה היה מונולוג הפתיחה שלו.
סצנה ראשונה. ההתחלה הקטנה שמכריחה אמת
תעשיית הדוגמנות יודעת להיות מבריקה, והיא יודעת להיות אכזרית. היא מחייכת מול מצלמה, ומתרחשת מאחורי הקלעים כמו שוק קשוח. מי שמתחיל בלי גב של ותיקים, צריך לבחור מהר אם הוא נכנס לשיטה או משנה אותה.
הבחירה של יערי הייתה ברורה כבר ביום הראשון. דוגמנית אחת. מור ביטון. 1.60. לא לפי התבנית. ועדיין עובדת. המשפט הזה נראה כמו נתון, אבל הוא בעצם ביקורת על סמכות. מי קבע מה נכון. מי קבע מה מוכר. מי קבע מה עובר.
וכשאין לך עוד עשרים שמות לשים ליד, אתה חייב לבנות הכול בידיים. שיטה. קצב. זהירות. ועבודה.
הסצנה השנייה. המסך החליף את השער
פעם השער היה שייך למעט אנשים. היום השער הוא מסך. הוא פתוח כל הזמן, והוא אכזרי יותר מכל עורך, כי הוא לא מתרגש ממוניטין.
כאן יערי קרא את המפה מוקדם. הוא הבין שכוכבת של העשור הזה לא נבנית מתמונה אחת, אלא מסיפור שמחזיק שבועות וחודשים, ומסוגלות לעבוד בתוך רעש קבוע.
סוכנות בעידן החדש לא יכולה רק לייצג. היא צריכה ללמד התנהלות. לנהל גבולות. לקבוע קווים אדומים. להפוך יום צילום למקצוע, לא ליום כיף. להחזיק החלטות כשהלב רועד והטלפון לא מפסיק.
הקולות. כי זה החלק שמוכיח מערכת
בסוף, תעשייה היא יחסים. אמון. ושפה משותפת.
יעל שלביה כתבה פעם משפט קצר שנשאר לי בראש. “חשוב לי לציין שהקשר שלי ושל עומרי הכי מדהים אמיתי ושקוף שיש”. שקוף. זו מילה שהענף הזה לא אוהב, ולכן היא חזקה.
ובמשפט אחר היא תיארה את הדבר הכי מקצועי שיש, גבול ברור בתוך עולם שמחפש לחצות גבולות. בסוכנות שלה זרמו איתה, כשמישהו לוקח אותה לקמפיין הוא יודע מה הקווים האדומים.
נטע אלחמיסטר דיברה על חיבור אישי עמוק, כזה שלא נולד ביום של חוזה. “מיד ידענו שזה חיבור לתמיד”. יש משפטים שאפשר לפרש כמחמאה. כאן זו הצהרה על בית מקצועי, על מערכת שכוכבת בוחרת בה גם כשהיא לא חייבת.
עדן סבן אמרה את המשפט שמגדיר את ההבטחה המקורית. “סוכנות שמיועדת לכל היפות שהן לא במידות הקלאסיות”. זו לא סיסמה. זו דלת. וזה ההבדל בין טרנד לבין שינוי.
ואדל בספלוב נתנה את המשפט הכי תכלס. “הסוכן שלי סגר לי את האודישן”. ככה נשמעת עבודה. לא מילים. מעשים.
ציר זמן בתוך הסיפור. עשור אחד, כמה רגעים שמסבירים הכול
- מונולוג. מור ביטון. אמת. ראליות. לא רק מספרים.
- תשתית. בנייה שקטה. מי שמתחיל מאפס לא יכול להתפזר, הוא חייב להיות חד.
- הרחבה. כבר לא רק דוגמנית אחת, כבר לא רק הצהרה. יותר שמות, יותר עבודה, יותר משמעת.
- המעבר מהשאלה מי יפה, לשאלה מי מחזיקה נוכחות. מי מסוגלת להפוך מסך לכלי עבודה, לא במה לרגע.
- עידן המסך משתלט. הפיד הופך למנוע. מי שמבין את זה בזמן, מתקדם מהר. מי שלא, נשאר עם נוסטלגיה.
- ענף שלם תחת זכוכית מגדלת. לא רק כוכבות נבחנות, גם מערכות. גם סוכנים. גם גבולות.
- התבססות. הסוכנות כבר פועלת כמו מערכת מלאה, לא כמו התחלה רומנטית.
- ישראל משתנה. השפה הציבורית משתנה. גם אופנה נמדדת אחרת, פחות ליטוש ויותר אמת.
- הקהל פחות סלחן. יותר דורש. מי שמנהל נכון, שורד. מי שמוכר רעש, נופל.
- itm מתנהלת כבית טאלנט רחב, עם חלוקה ברורה של תחומים, מודל שמבין שאופנה, בידור, ומשפיענות הם כבר מזמן אותו צומת.
טאלנטים בעידן החדש
הציבור רואה שער. התעשייה רואה משמעת.
הדרישה היום היא לא רק להיראות. היא לדעת לנהל את עצמך בתוך שגרה דורסנית. לדעת להגיד לא. לדעת לעבוד עם חוזים. לדעת לשמור על גבולות מול מותגים, מול הפקות, מול אנשים שמתרגלים לקחת יותר מדי.
הסוכנות שנמדדת באמת היא זו שמחזיקה את הטאלנט כשלא כיף. כשהרעש עולה. כשהביקורת קשה. כשהקצב מוגזם. כשצריך להוריד הילוך לפני שמתרסקים.
וזו אולי הנקודה הכי חשובה בעשור של ITM. לא רק מי פרצה, אלא איך מחזיקים קריירה בלי להישחק לאבק.
מונולוג אפשר לכתוב ביום אחד. לחיות אותו עשור, זה כבר מקצוע.
במרץ 2026, בעשור לסוכנות, המונולוג ההוא נשמע פחות כמו חלום ויותר כמו תוכנית עבודה. לא רק מספרים. לא רק תבנית אחת. לא רק שער אחד. אמת. קצב. מערכת.
ואם יש משפט אחד שמסכם את העשור הזה בלי להגזים, הוא כבר היה שם בהתחלה. כשאתה משנה את הצורה שבה אתה מסתכל על דברים, הדברים שאתה מסתכל עליהם משתנים.
כולם כאן. itm
נשים. אנה זק, יעל שלביה, נטע אלחמיסטר, עדן פינס, מאיה קיי, מישל גרציג, עומר נודלמן, קורל סימנוביץ, נעמי אליאב, עדן סבן ועוד.
גברים. ברק שמיר, דניאל ליטמן, ישראל אטיאס, טל מורד, ידין גלמן, תומר הכהן.
משפיענים. אדל בספלוב, אלין כהן, ספיר אביסרור, עדי מרום, גיא איתן, טל אופאל, נועה סול, תום בר עמר, רותם ויינשטוק.
מוזיקה. אנה זק, עדן גולן, פרידה עוזיאל, כפיר צפריר, מיסטרמיס.
Owner & Editor-in-Chief: Effie Elisie
Email: fashionisrael.mag@gmail.com
Instagram: @fashionisrael.mag
Facebook group: Fashion Israel
Facebook business page: Fashion Israel
מהעדכונים החמים של תעשיית האופנה בישראל