מט גאלה 2026. כשהאופנה נכנסת למוזיאון

מט גאלה 2026 בחנה השנה את הגבול בין אופנה לאמנות, עם רפרנסים לוואן גוך, קלימט, קולנוע, גוף לבוש ורגעים בולטים על השטיח האדום שהפך את לזירת מבחן מרהיבה לשאלה הגדולה, מתי בגד מפסיק להיות פריט לבוש והופך ליצירה

ביום שני הראשון של חודש מאי, עולם האופנה מתעורר מחדש לשנה נוספת של תערוכה במוזיאון המטרופוליטן בניו יורק. השנה, Costume Art מתמקד דווקא בייצוגים שונים של הגוף הלבוש בשלבים שונים, ביניהם הגוף המזדקן והגוף ההריוני.

מתוך התערוכה נגזר קוד הלבוש של הגאלה, אופנה היא אמנות, שהביא את האורחים לבחון את הגבול בין מהי אופנה, מהי אמנות, ואיך משלבים ביניהן.

בין האורחים התבלטו במיוחד: האנטר שפר בחרה ברפרנס לציור של גוסטב קלימט, עם ציור הילדה בת התשע בשמלה הלבנה הפרחונית. שפר שילבה בד אפור בדוגמת פרחים, שנשפך החוצה מקו החזה ומציץ מבין מרווחי הבד הלבן.

גם לגרייסי אברהמס הייתה השראה מאותו צייר, הפעם מתקופת הזהב שלו, ובהשראת דיוקן האישה אדל. כיאה לסגנונו של קלימט בתקופה זו, השמלה כללה חלק עליון מוזהב עם אבנים צבעוניות, שיצר ניגוד לחלק הרך והנשפך.

אמה צ׳מברליין לבשה שמלה צבעונית מבית טיירי מוגלר. ההשראה שלה נחלקה ברשתות בין סגנון הצביעה המרוחה בציור ליל הכוכבים של ואן גוך, לבין שמלת הפרפר משנת 1997 מארכיון המותג. שתי ההשראות מבטאות את האמנות שבדגם ואת הייחודיות שבצביעה בעבודת יד, ממש כמו על קנבס.

תחום אמנותי נוסף שבלט על השטיח היה הקולנוע, אליו התייחסה סברינה קרפנטר בשמלה המורכבת מסרטי פילם מהסרט האייקוני סברינה, לצד נזר המרפרר לשנות העשרים.

אורחים מסוימים בחרו לשים את הדגש דווקא על נושא התערוכה ועל ייצוגי הגוף השונים, יותר מאשר על האמנות כשלעצמה. אשלי גרהאם לבשה שמלה צמודה ללא רוכסנים או כפתורים, שדרשה להיות תפורה עליה כדי להיסגר. הגוון הניודי, הקרוב לגוון העור השזוף שלה, שיחק ברמות שקיפות שונות שנראו כחלק מהגוף.

המלכה האם, ביונסה, בחרה בהתייחסות אחרת לגוף הלבוש, הפשיטה אותו שלושה צעדים אחורה והציגה אותו בצורת שלד, עם כתר המזכיר את תרבות האינקה העתיקה.

גם נעומי אוסקה עשתה זאת בעיצוב מרהיב של רוברט וון, בשמלה אדומה שהזכירה מעט את שרירי הגוף באופן חשוף מעור. בכיוון דומה בחר גם הביליונר הנורווגי גוסטב ויצו, בגווני שחור.

האחיות קיילי וקנדל בחרו במראה עירום, אך הפעם נצמדו לקוד הלבוש ונגעו בצורת האמנות המפוסלת, ונוס דה מילו ופסלים יווניים נוספים.

מערכות הלבוש הללו, שהושפעו מזרמים שונים באמנות, הביאו לקדמת הבמה את השאלה האם אפשר לקרוא לאופנה אמנות. שני הצדדים בדיון הזה לא הגיעו להבנה חד משמעית. המתנגדים לטענה מציינים שאופנה קשורה בבגדים, שהם מוצר צריכה פונקציונלי, ולכן אינם יכולים להיקרא אמנות. מנגד, המצדדים טוענים שיש לה מקום כזרם אמנותי לביטוי, גם אם היא נשענת על מוצר פרקטי.

כך או כך, אפשר לומר שכל צד צודק במובן מסוים. אופנה לא יכולה להיות רק אמנות, מכיוון שאז היא תאבד את הפן המעשי והלביש שלה. תצוגות הקוטור הן דוגמה מדויקת לכך, הן מציגות יצירות מרהיבות על המסלול, אבל לאן הן נלבשות אם לא לאירועים ולשטיחים אדומים. ועדיין, הן לבישות ומבטאות רעיונות, סיפורים ומיתולוגיות.

מי שבלטו דווקא באופן אחר היו קארה דלווין, בשמלת קולר במשחק שקיפויות, וניקול קידמן בשמלת שאנל אדומה עם נוצות בשולי השרוולים. שמלות יפות ללא ספק, אך ההתאמה שלהן לקוד הלבוש מוטלת בספק.

את השאלה האם אופנה היא אמנות כנראה לא נוכל ליישב באופן סופי. אבל אולי העובדה שמוזיאון המטרופוליטן בניו יורק, גוף אמנותי מכובד, שם על כך את הדגש, היא כבר התקדמות מסוימת בדרך להכרה באופנה כתחום אמנותי בפני עצמו.

דפנה סאפר
עיתונאית אופנה בכירה
dafnasaffer@

• תערוכת צילומי אופנה ומחזה חדש: השחקנית עדי עציון-זק במחווה לגוסטב קלימט
• פרס בצלאל לצילום
• נטלי צור – פרויקט קפסולה
• מאמי, מצאתי לי מתנה: חברי מערכת Efifo מסמנים את המתנות הכי שוות לוולנטיין
• עמית קסבה