אבנר טואג, אחרי שהאורות נדלקים

הפקת אופנה שנולדה במקום שבו זיכרון קולנועי פוגש אמן יוצר ברגע מדויק בקריירה שלו. אבנר טואג נכנס אל הפריים בלי להתחפש, והפך את המצלמה לעוד דרך לומר אמת, בשפה שקטה, חשופה, כמעט בלתי אמצעית

ההופעה הקרובה של אבנר טואג: 20.6.26, ב״לבונטין״

אבנר טואג. מקום בו האמת נשארת

יש אמנים שלא צריך לביים.
צריך רק לפנות להם מקום, להניח את הרעש בצד, ולהקשיב.

ככה הרגשתי עם אבנר טואג בהפקת האופנה הזו. הוא לא הגיע כדי לשחק תפקיד, לא כדי להתאים את עצמו למצלמה, ולא כדי להיכנס לדימוי של כוכב. הוא הגיע עם השקט שלו, עם רעש הפנימי, גוף, מבט, קול. אמן יוצר שנושא בתוכו עולם שלם, והדבר הנכון ביותר היה לא להפריע לו להיות מי שהוא.

מלון סינמה בתל אביב, שהיה בעבר קולנוע אסתר המיתולוגי, הרגיש כאילו חיכה לו. המסדרונות, הכיסאות הישנים, הכרזות, האור שנשבר על הקירות, כל המקום הזה לא היה תפאורה. הוא היה המשך טבעי של מי שאבנר הוא. קצת קולנוע, קצת בדידות, קצת תל אביב, והרבה אמת שלא מנסה להתחנף.

אבנר נמצא עכשיו ברגע יפה ומסקרן בקריירה שלו. השירים החדשים שלו, והשיר החדש "ככה תקבלו אותי" (מסתמן כלהיט), לא מבקשים רשות. הם לא עטופים בברק מזויף. הם באים מהבטן. מהמקום שבו אדם אומר, זה אני. עם הסדקים, חוסר השקט, רוך, עם כל מה שלא תמיד יודעים להסביר.

גם בהופעות שלו קורה דבר דומה. הקהל לא רק שומע שירים, הוא מזהה בן אדם. וזה נדיר. בעולם שבו כולם מנסים להיראות מדויקים, אבנר מרשה לעצמו להיות לא פתור. אולי דווקא בגלל זה הוא כל כך מדויק.

להפיק עבורו את הפקת האופנה הזו הייתה חוויה אחרת. לא עוד יום צילום, לא בגדים, לא רק פריימים יפים. זה היה רגע שבו מקום, מוזיקה, גוף ואמת נפגשו בלי מאמץ. בלי מסכה. בלי רעש מיותר.

בסוף היום, מול המצלמה, בתוך מקום שהיה פעם קולנוע, אבנר טואג לא ניסה להיות דמות. הוא היה אמן. וזה הרבה יותר מעניין.

אפי אליסי

אבנר טואג avnertu@
יחסי ציבור: יובל בכר byuvalb@
צילום: דור סבג dorsebag@
סטיילינג: אסתר סימנטוב essterita@
צולם במלון "סינמה" מרשת מלנות "אטלס"
atlas_boutique_hotels@ תודה על האירוח הנדיב.
תודה מיוחדת: שחף סגל

דיבורים דיבורים 
דיבורים דיבורים אני נגמר, מעניין אם הצלחתי להסתיר
את החוסר יכולת שלי למצוא את החיבור הכי סביר
כנראה שצריך לשתוק הרבה, להבין שעכשיו נותן במה
למרדף לא מודע של איש בודד אחר חיקוי של אהבה
ריצוי של הסביבה
נמאס לי כבר

להשחיר להשחיר את האויב
את הזה שכולם עליו מדברים
סיגריה שלישית, שתיקה נצחית 
אני נרקב לי בפנים, כולנו ילדים
צפוי לי כבר

כך, ככה תקבלו אותי כבר
כך, ככה תשמעו אותי שר

מי אני מה אני מה אני עושה פה 
קרוב, רחוק 
נסעתי שעות בלי לחשוב אם רע או טוב.
אין מה לעזוב 
היד לא רועדת, הנוף מרגיש קרוב.
ומה אם חלומות הם -
רק השתקפויות של 
מרדף של רצונות 
שוב, הערתי את הדוב
פתאום אני 

קורבן של מחשבות 
על מה יכל להיות אחרת 
על חבל בכיסים 
סופר את השנים עומד על צוק רואה עמוק 
אני לא מתכנן, לא מתכנן ליפול 

מי אני מה אני מה אני עושה פה 
הכל מהר
חמאה נמסה והלחם מתפורר.
בוקר יום שלישי,
אתה מטפס על שולחן, אני אופקי

מגזין אופנה ישראלי – Fashion Israel
אי מייל: [email protected]
אינסטגרם: fashionisrael.mag@
וואטסאפ: 050-7368167

עורך ראשי: אפי אליסי
עורכת אופנה: shaniaqua@