אוניברסיטת חיפה תעניק לעמוס גיתאי תואר דוקטור לפילוסופיה לשם כבוד, בהוקרה על קריירה בין-לאומית יוצאת דופן, שפה קולנועית שהפכה אותו לאחד הקולות המזוהים עם הקולנוע הישראלי ועל קשר עמוק לעיר שבה נולד ושאליה הוא חוזר שוב ושוב ביצירתו
העיר שבתוך הקולנוע
יש יוצרים שהמקום שבו נולדו נשאר פרט ביוגרפי. אצל עמוס גיתאי, חיפה היא הרבה יותר מזה. היא נוף, זיכרון, שפה ולעיתים גם דמות בפני עצמה. אוניברסיטת חיפה הודיעה כי תעניק לבמאי תואר דוקטור לפילוסופיה לשם כבוד, בהוקרה על תרומתו לקולנוע הישראלי והבין-לאומי, על פיתוח שפה קולנועית ייחודית ועל העיסוק המתמשך שלו בשאלות שנמצאות בלב החברה הישראלית.
מלחמה, זהות, דת, הגירה, נדודים, פליטות והסכסוך הישראלי-ערבי חוזרים לאורך יצירתו, אבל כמעט תמיד דרך אנשים, מקומות וזיכרונות שמונעים מהקולנוע שלו להפוך להצהרה מופשטת בלבד. עבור אוניברסיטת חיפה, הבחירה להעניק לו את ההוקרה מקבלת משמעות נוספת דווקא בשל הקשר הזה לעיר. "עמוס גיתאי הוא מהיוצרים הישראלים הבולטים והמשפיעים בעולם", אמר פרופ' גור אלרואי, נשיא אוניברסיטת חיפה, והדגיש את המשמעות שבמתן ההוקרה ליוצר שנולד בעיר ושב אליה שוב ושוב ביצירתו.
לפני המצלמה הייתה אדריכלות
גיתאי נולד בחיפה בשנת 1950 למשפחה שבה אדריכלות, תרבות ורעיונות כבר היו חלק מהבית. אביו, מוניו גיתאי-וינרויב, היה אדריכל המזוהה עם מורשת הבאוהאוס והמודרניזם האירופי. אמו, אפרתיה מונצ'יק-מרגלית, הייתה פעילה ציונית ואשת רוח. הקשר לאדריכלות לא נשאר רק בסיפור המשפחתי. גיתאי למד אדריכלות בטכניון, ולימודיו נקטעו במהלך מלחמת יום הכיפורים, כאשר שירת ביחידת חילוץ. לאחר המלחמה חזר למסלול האקדמי, השלים את לימודיו ובהמשך למד באוניברסיטת ברקלי בקליפורניה, שם קיבל דוקטורט באדריכלות.
ההכשרה הזאת מעולם לא נעלמה כאשר עבר אל הקולנוע. גם בסרטיו, החלל אינו רק תפאורה. בתים, רחובות, גבולות ונופים הופכים לכלים שבאמצעותם הוא מספר היסטוריה. החיבור בין קולנוע לאדריכלות מופיע גם בעבודתו סביב מורשת אביו. ב-Fashion Israel כבר עסקנו במוזיאון מוניו גיתאי וינרויב לאדריכלות, שפועל בחיפה וממשיך את השיחה בין אדריכלות, חברה ומרחב.
הקולנוע כזיכרון
בשנת 1980 יצר גיתאי את "בית", סרטו התיעודי הראשון באורך מלא. הסרט לא שודר בטלוויזיה הישראלית והחל את דרכו בפסטיבלים באירופה. מאותו רגע נבנתה קריירה שנעה בעקביות בין קולנוע תיעודי לקולנוע עלילתי, ובין ישראל למרכזי הקולנוע החשובים בעולם. בין סרטיו נמצאים "ואדי", "יומן שדה", "אסתר", "ברלין-ירושלים", "זכרון דברים", "קדוש", "כיפור", "קדמה", "עלילה", "הארץ המובטחת", "אזור חופשי" ו"רבין: היום האחרון".
סרטיו הוצגו בתחרויות ובמסגרות המרכזיות של פסטיבלי קאן וונציה, והוא זכה במהלך השנים בפרסים, עיטורים ותארי כבוד ממוסדות תרבות ואקדמיה ברחבי העולם. אבל הרשימה המרשימה של פסטיבלים והוקרות מספרת רק חלק מהסיפור. הייחוד של גיתאי נמצא בדרך שבה הוא מחבר בין הפרטי לפוליטי. בית אחד יכול להפוך אצלו לסיפור על בעלות, עקירה וזיכרון. עיר יכולה להפוך למעבדה של יחסים בין קהילות. אירוע היסטורי יכול להיבחן דרך הגוף, המשפחה או הארכיטקטורה שבתוכה הוא התרחש.
חיפה נשארת
לאורך הקריירה הבין-לאומית שלו, חיפה ממשיכה להופיע כנקודת מוצא וכמקום שאליו חוזרים. העיר המעורבת, הטופוגרפיה שלה והמפגש המתמיד בין זהויות שונות התאימו באופן כמעט טבעי לקולנוע שמסרב לתשובות פשוטות. גיתאי השתמש בחיפה כדי לעסוק ביחסים בין יהודים לערבים, בזיכרון משפחתי ובאופן שבו מקום ממשיך לשאת את ההיסטוריה שלו גם כאשר האנשים שבתוכו משתנים. לכן יש משהו מדויק בכך שההוקרה הנוכחית מגיעה דווקא מאוניברסיטת חיפה. עבור יוצר שפועל כבר עשרות שנים בין קולנוע, אדריכלות, פוליטיקה והיסטוריה, התואר אינו רק עוד שורה ברשימת הכיבודים. הוא סוג של סגירת מעגל עם העיר שבה הכול התחיל.
מגזין אופנה – Fashion Israel
אי מייל: fashionisrael.nag@gmail.com
אינסטגרם: fashionisrael.mag@
וואטסאפ: 050-7368167
עורך ראשי: אפי אליסי
עורכת אופנה: shaniaqua@
מגזין אופנה ישראלי – הבית של האופנה בישראל
אופנתי. חברתי. ישראלי.