שחר טבוך. בין העולמות
לפני ה׳ תטהרו
תאיר בוחבוט. בלי לומר מילה
קים צ׳ורילוב. כוח רך
פופ קוטור. אופירה שופן מול המצלמה
הודיה ברקן עושה את מיכל נגרין
מיכל בן דוד. מבט אישי
נוטוקי.
אותה נשמה,
שנה חדשה
דאניה חביש × ענת חדיד
תוכן העניינים
נוטוקי.
אותה נשמה,
שנה חדשה
דאניה חביש, בוגרת החוג לאופנה באוניברסיטת חיפה, פוגשת את השחקנית ענת חדיד בדליית אל כרמל. הפקת האופנה המרכזית של Fashion Israel לראש השנה מחברת בין זהות דרוזית, גלגול נשמות, אופנה והאפשרות להתחיל שנה חדשה בלי למחוק את מה שהיה



כשהתחלתי לחשוב על הכתבה המרכזית שלנו לראש השנה, ידעתי שאני לא רוצה עוד הפקת חג צפויה. רציתי סיפור שיש בו יופי, אבל גם מחשבה. רציתי נשמה. כך בחרתי ב"נוטוקי", הפקת אופנה שצולמה בדליית אל כרמל ומחברת בין יצירה דרוזית, אופנה, משחק והאמונה בגלגול נשמות. במרכז ההפקה עומדות שתי נשים דרוזיות. דאניה חביש, בוגרת החוג לעיצוב אופנה באוניברסיטת חיפה, שקיבלה את ההשראה לקולקציה מהאמונה הדרוזית בגלגול נשמות. לצדה ענת חדיד, שחקנית בעלת קריירה בין-לאומית, המחלקת את חייה בין ישראל לאיטליה, לובשת את הבגדים ומעבירה אותם מעולם החומר אל סיפור חי.



בתפיסה הדרוזית, הנשמה אינה מתחילה מחדש. היא ממשיכה. הגוף מתחלף, אבל המסע אינו נמחק. דווקא מתוך הרעיון הזה אני מביט בשנה החדשה ונושא איתי את כל מה שחוויתי, למדתי ותיקנתי, וממשיך אל התחנה הבאה. יש בו עומק, וגם דרך יפה להביט בשנה חדשה. אולי כל שנה היא גלגול קטן של האדם. אנחנו נכנסים אליה עם אותה זהות, אותם זיכרונות וכל מה שעברנו, אבל גם עם האפשרות להשתנות. להיות מדויקים יותר. אמיצים יותר. טובים יותר. השנה החדשה אינה מוחקת את הקודמת. היא מקבלת ממנה את הסיפור וממשיכה לכתוב אותו.



גם עבודתה של שחקנית חיה בתוך המעבר הזה. ענת חדיד אמרה לי:
"כשחקנית, אני לובשת בכל פעם נשמה חדשה, תפקיד חדש".
היא נשארת אותה אישה, אבל בכל דמות היא נכנסת לחיים אחרים. לרגע הגוף שלה נושא זיכרון, קול וגורל שאינם שלה, ומעניק להם אמת. בחרנו לצלם בדליית אל כרמל כי המקום אינו תפאורה. האבן, הרחובות, האור והנוף הם חלק מהסיפור. הקולקציה חוזרת אל המקום שממנו צמחה ההשראה שלה, והמפגש בין הגוף, הבגד והכפר מרגיש טבעי, הכרחי.

וזה הכוח של אופנה בעיניי: לחבר בין חומר, רוח, זהות וזמן. זה מה שאני מבקש לקחת איתי אל השנה החדשה. לא למחוק. לא לשכוח. לא להתחיל מאפס. להמשיך את המסע, לשאת את מה שלמדנו, לתקן את מה שאפשר לאפשר לעצמנו להשתנות. גוף חדש, תפקיד חדש, שנה חדשה. אותה נשמה, עם עוד סיפור לספר.
אפי אליסי, עורך ראשי




האנשים שמאחורי ההפקה
שחר טבוך.
בין העולמות
שחר,
עוד לפני שנפגשנו, משהו בסיפורים שלנו כבר הכיר. גם אני למדתי בישיבה. גם אני בניתי את חיי ואת האהבה שלי לצד גבר. אני מכיר את המקום הזה, את החיבור העמוק לעולם שממנו באת ואת הצורך למצוא בתוכו את הדרך שלך, בלי לוותר על עצמך. הקונספט של ההפקה היה ברור לי מההתחלה: שחר טבוך כפי שמעולם לא ראיתם. רציתי להוציא אותך לרגע מהתמונות שהקהל רגיל לראות. להרחיק את הצבע, את התנועה ואת הדמות המתפרצת על הבמה. לעצור. לפגוש את השקט שלך. את העומק. את האדם שנמצא מתחת לכל הכישרון והאור. אתה נמצא היום בשיא שלך.



זמר, רקדן ושחקן שנע בעולם החילוני בחופש, באומץ ובהמון שמחת חיים. אבל בתוכך חי גם התלמיד. האדם שעדיין קשור בעבותות אל קסם האמונה, אל המשפחה ואל הבית שממנו בא. אתה לא מוחק עולם אחד כדי לחיות באחר. אתה לוקח את שניהם איתך. את התפילה ואת הבמה. את המסורת ואת החופש. את הילד שהיית ואת האדם שאתה היום. ומאחורי כל ההצלחה פגשתי לב ענק. חם, נדיב ואוהב. הקשר שלך למשפחה, הרוך והנאמנות לאנשים שלך אינם פרט בתוך הסיפור. הם הסיפור.



מילים שבין העולמות
״אני אוהב את מי שאני היום. בורא עולם אוהב אותי כמו שאני ואני לא אוותר על הקדוש ברוך הוא בגלל שנולדתי ככה״.
שחר טבוך · 7.7.2026״אני דתי ואני גיי ואני שחר ואני צבעוני… ואני מי שאני. סיימתי עם התבניות.״
שחר טבוך · 24.5.2026״שנים הרגשתי שאני ליצן, שאני מוזר ושלא רואים אותי.״
שחר טבוך · 27.6.2025״אין לי אפשרות להיות משהו אחר, ואני לא אוותר להיות ילד של הקב״ה.״
שחר טבוך · 24.5.2026״לשמוע ישי ריבו ואחרי זה את בריטני ספירס עושה לי טוב.״
שחר טבוך · 17.7.2025
בימים שחלפו מאז ההפקה עמדת לצד האיש שבחרת, והתחתנת איתו. הגעת אל הרגע הזה עם כל העולמות שלך. עם האמונה, עם האהבה, עם המשפחה, עם הדרך שעשית ועם האדם שבחרת להיות. בלי למחוק את המקום שממנו באת ובלי לוותר על המקום שאליו הגעת. שחר, אתה לא רק חי בין העולמות. אתה רוקד ביניהם, מחבר אותם ובונה מהם עולם משלך. עולם שבו אמונה ואהבה אינן צריכות להילחם זו בזו. וביום שבו עמדת מתחת לחופה, הן פשוט עמדו שם יחד.
אפי אליסי



את התפילה ואת הבמה.
את המסורת ואת החופש.


האנשים שמאחורי ההפקה

תאיר בוחבוט.
בלי לומר מילה
תאיר בוחבוט לא מבקשת להיכנס לתבנית מוכרת. היא בונה לעצמה דרך בעולמות המשחק, בקצב שלה, עם שקט שיש בו ביטחון ונוכחות שלא זקוקה להסברים. בהפקת האופנה הזו המצלמה פוגשת אותה במקום מדויק במיוחד, בין רכות לעוצמה, בין איפוק לחופש, בין השחקנית לבין האישה שממשיכה לגלות מי היא.



יש משהו בתאיר שלא מתאמץ לתפוס מקום, ובכל זאת קשה להסיט ממנו את המבט. היא עוברת בין שחור נקי, לבן פיסולי והדפס חייתי, אבל הבגד אף פעם לא משתלט עליה. להפך. היא נותנת לכל לוק את הקצב שלה. זו נשיות שלא מבקשת אישור ולא צריכה להוכיח כוח. היא פשוט נוכחת. לפעמים רכה, לפעמים חדה, תמיד בטוחה מספיק כדי להשאיר מקום גם לשינוי. ובתוך כל זה, תאיר נשארת הדבר המעניין ביותר בתמונה.





האנשים שמאחורי ההפקה

קים צ׳ורילוב.
כוח רך
קים צ׳ורילוב, יוצרת תוכן ומשפיענית, רגילה לחשוב דרך דימוי, סיפור ורגע. בהפקת האופנה הזו היא מניחה לרגע את ההגדרות בצד ומביאה אל המצלמה נוכחות טבעית, נשיות בטוחה וסטייל עם אופי.



יש בה שילוב מדויק בין רכות לעוצמה, בין איפוק לביטחון. היא נעה בחופשיות בין הלוקים, משחקת עם תנועה ומבט, ולא מנסה להיות דבר מלבד עצמה. זו הפקה שלא מבקשת להמציא דמות חדשה, אלא לחשוף נוכחות שכבר קיימת. אישה שיודעת מי היא, ועדיין משאירה לעצמה מקום להשתנות, לגלות ולהפתיע. לפעמים, דווקא בלי להסביר יותר מדי, קים פשוט נשארת איתך.








האנשים שמאחורי ההפקה
פופ קוטור.
אופירה שופן מול המצלמה
אצל אופירה שופן, אופנה היא לא תוספת למוזיקה ולא תחפושת של במה. היא חלק מהשפה שלה: חופשית, אינטואיטיבית, לפעמים מוגזמת ובכוונה לא תמיד מצייתת לכללים. אופירה כבר יודעת איך מרגיש שיר שמקבל חיים משלו, אבל מבחינתה הדרך רק מתחילה. בין מוזיקה, אופנה, אהבות, אכזבות ושאיפות גדולות, היא רוצה להגיע הכי גבוה שאפשר בלי לאבד בדרך את הרגישות ואת הרגליים שעל הקרקע. בהפקת האופנה של Fashion Israel היא מביאה אל המצלמה את אותה נוכחות שנמצאת בשירים שלה: ביטחון, משחק, נשיות והרבה אישיות.










האנשים שמאחורי ההפקה
הודיה ברקן
עושה את מיכל נגרין
הודיה ברקן נכנסת אל הפריים שבו שני עולמות ישראליים נפגשים. שעוני עדי נולדו מתוך פשטות שיתופית, שרדו את פלישת השעונים החכמים והפכו לשריון החזותי של סיירות העילית. מיכל נגרין רקמה פנטזיות זעירות של קריסטלים ומלאכים מדוכן צר בנחלת בנימין, וכבשה את העולם באסתטיקה ניאו־ויקטוריאנית.





כעת המפעל של שעוני עדי בקיבוץ קבוצת יבנה מציע בית תעשייתי חדש לעולם של מיכל נגרין. על גופה של הודיה, המפגש בין הדיוק של השעון לדמיון של התכשיט מקבל חיים ותנועה. ביקור אדיטוריאלי מאחורי הקלעים של השידוך האוונגרדי הכי פחות צפוי באופנה הישראלית, שמנסח מחדש את המושג מורשת בדיוק בזמן לחגים.
שני אקוע · כתיבה והפקה

האנשים שמאחורי ההפקה

לפני ה' תטהרו
רגע לפני שהשער נסגר, נשארת בקשה אחת שקטה: להיכנס מעט אחרים מכפי שבאנו. להניח מאחור את הרעש, את הכאב, את הכעס ואת המילים שלא ידענו לבקש עליהן סליחה. ביום שבו הלבן איננו רק צבע והמים אינם רק מים, הגוף שותק כדי שהנפש תוכל להישמע. בין אדמה לאור, בין מים לעור, הפקת יום הכיפורים של Fashion Israel נוגעת ברגע העדין שבין וידוי למחילה, בין מה שנשאנו איתנו כל השנה לבין התקווה לצאת ממנה מעט נקיים יותר. לא למחוק את מה שהיה, אלא להביט בו. לא לשכוח, אלא לסלוח. לא להיות מישהו אחר, אלא לשוב אל עצמנו, רכים יותר, חשופים יותר, אמיתיים יותר.













לא להיות מישהו אחר,
אלא לשוב אל עצמנו.


האנשים שמאחורי ההפקה
מיכל בן דוד.
מבט אישי
יש רגע שבו המבט נעשה חשוב לא פחות מהבגד. מיכל בן דוד, יוצרת התוכן ומגישת "חצי Hetzi", נכנסת לרגע הזה בטבעיות. בהפקה שנעה בין תחרה עדינה לצלליות חדות, בין תכלת רכה לאדום בוער, היא מביאה נוכחות שמזכירה דיוקן של כוכבת קולנוע.



כתף נחשפת מתוך בד רך, האור משרטט את הפנים, והמבט נע בין העדשה לנקודה רחוקה מחוץ לפריים. יש בצילומים הד לזוהר של פעם, לצד החופש לנוע, לשנות גישה ולתת לכל בגד אופי אחר.
חמישה לוקים הופכים לחמש סצנות, ומיכל מחברת ביניהן בחושניות שקטה, במעט מסתורין ובסיפור שנשאר גם אחרי שהאור כבה.







