משטרת איטליה על בתי המלאכה של בתי האופנה המובילים כמו דיור וארמאני בחשד להעסקת עובדים בבית חרושת בתנאים מחפירים. ומה הקשר לצרכן הישראלי? קונים ומצד שני עסוקים בהישרדות
בשבוע שעבר הגיעה לכותרות שערורייה של ממש שעסקה בגילוי התנאים המחפירים שעובדים בהם בבתי החרושת, או סדנאות היזע לכאורה המייצרות את תיקי היוקרה של בתי האופנה המובילים כמו דיור וארמאני.
מדובר על גילוי שהגיע לאחר חשדות מבוססים שלאחריהם פשטה משטרת איטליה על בתי המלאכה של המותגים הגדולים והביא לחשיפה גדולה בה לצד זוועות כמו ניצול עובדים ותנאי עבודה ירודים (שהם מה שצריכים לזעזע את העולם)- תיקי יוקרה נמכרים הרבה מעל שווי היצור שלהם.
מתאגיד LVMH לא התקבלה תגובה רשמית לכלי התקשורת. בדיור סירבו להגיב ואילו בבית ארמאני טענו כי "הופעלו אמצעי בקרה ומניעה כדי למזער ניצול לרעה בשרשרת האספקה" טענה מתחמקת וכנראה רחוקה ממצאי בית המשפט באיטליה.
הסערה הזו שפרשה כנפיים הגיעה גם לאתרי החדשות הישראליים, ולא רק במגזיני אופנה וכלכלה נחשבים, מה שיכול להצביע על עניין רחב של הציבור בנושא, וכנראה גם של הציבור הישראלי במיוחד בימים שבהם אנחנו עוסקים פחות ופחות בנושאים שלא כוללים עדכוני מלחמה.
מה הבעיה?
הטענה היא שהתשלום שמבצע בית האופנה לספק עבור ייצור התיק עומד על פחות מ-100 יורו שצויינו לתיק של ארמאני, לדוגמא, לעומת התשלום שמשלם הצרכן שהוא לפחות 2000 יורו לתיק.
הטענות סבירות ביחס לרווח שעושה החברה, כלומר, החברה מייצרת רווח גדול, ואולי גדול מידי, מבלי להתחשב במחיר המוצר יחד עם הרווח שאותו היא צריכה להפיק ממכירת התיק. אבל גם בלי הבנה עסקית ברור שחברה צריכה לצאת עם רווח מסוים מייצור כלשהו אחרת היא לא מצדיקה את הקיום העסקי שלה.
עכשיו תגידו, פספסת בעצם את כל המטרה של הכתבה, כי הפערים בין מחירי הייצור למחיר לצרכן הוא מה שהוביל את החקירה והגילוי לתנאי העבודה הירודים וניצול העובדים.
אבל לא על זה מדובר, השערורייה פה היא גדולה, ללא ספק. אבל זה לגופה של תופעה שהיא אנחנו, כישראלים, רבים מאיתנו מפספסים את המהות של תיקי יוקרה, ובכלל, של מותגי יוקרה.
המחשבה שקנייה של מוצרי יוקרה היא לפראיירים, או שטופי מוח ואנשים שעסוקים ב׳שופוני׳, ואלו תגובות שהיו לכתבה הזו מוכיחה בדיוק שקהל הקוראים של הכתבה הזו, הוא לא קהל היעד של בית האופנה, או של תיקי יוקרה.
המשפט ש- 'קניה של מוצר יוקרה קונים לא רק את הפריט אלא גם את האיכות', לא בהכרח תהיה נכונה במצב בו תנאי העבודה דומים לתנאי העבודה בייצור של מוצרי אופנה מהירה, וזו כאמור מה שנראה לאחר בחינה של המקרה, אך מה שכן מגיע עם תג המחיר הוא היוקרה של שם בית האופנה, המעמד שצבר לאורך השנים וסמל הסטטוס שמתלווה אליו, שלפעמים, הוא לא דבר כזה רע להשתייך אליו, מה שכן עלול להשפיע עליו הם ההקשרים שאיתו הם מגיעים כמו ניצול תעסוקתי של עובדים.
כנראה שמכירת תיקי היוקרה לא תיפסק, לפחות לא בעקבות הגילוי הזה, אבל היא כן הופכת אותנו הצרכנים ליותר מודעים, כחלק ממגמה גוברת בעולם לשקיפות צרכנית, ואולי גם כדאי שזה ילמד אותנו כישראלים, להיות קצת פחות ׳מרימי-גבה׳ על דברים שאנחנו פחות מורגלים בצריכה שלהם בצורה יום-יומית, ולפעמים בצדק, כי אנחנו אומה שעסוקה בהישרדות, ובימים האלה יותר מבעבר.
דפנה סאפר – עיתונאית אופנה בכירה
אינסטגרם: dafnasaffer@
Chief editor & art director: Effie Elisie
Email: fashionisrael.mag@gmail.com
Instagram: fashion_israel.mag
site: https://www.fashion-israel.co.il
Facebook business page: Fashion Israel
מהעדכונים החמים של תעשיית האופנה בישראל