seismograph

seismograph-3
|

גלריה גרנד ART לאמנות עכשווית בתערוכה חדשה: סיסמוגרף

בר זלי / אורי גרשוני, אריק יודקוביץ' / חנה שביב, פולי בלום / רחל ארז,  יעל ברקת / יעקב ישראל, בוגרים ומורים מציגים בצמדים. המחלקה למדיה, צילום וקולנוע, המרכז האקדמי ויצו חיפה.

פתיחה: חמישי 2.6.16 שעה 19:00
מופע 19:20 : המשוררים צביקה שטרנפלד ומעין שטרנפלד, מיכאל וקנין- גיטרה
התערוכה תתקיים עד 25.8.16
אוצרת התערוכה: שירלי משולם בשיתוף עמית זולר, ראש המחלקה למדיה, צילום וקולנוע במרכז האקדמי ויצו חיפה

seismograph-1
חנה שביב במלחמת וויטנאם 1072-2013 צילום ניק הוט

התערוכה 'סיסמוגרף- בוגרים ומורים מציגים בצמדים', מהמחלקה למדיה, צילום וקולנוע, המרכז האקדמי ויצו חיפה היא השנייה מתוך סדרה של שתי תערוכות שהוצגו ברצף (הראשונה- "אחיזה?" 10.3.16).

בתערוכה הנוכחית, מציגים שמונה אמנים בכירים וצעירים, בארבעה צמדים (בוגר ומורה): בר זלי ואורי גרשוני, אריק יודקוביץ'  וחנה שביב, פולי בלום  ורחל ארז, יעל ברקת  ויעקב ישראל. תצוגת עבודותיהם של בוגר ומורה בקיר משותף, מתמקדת בשאלת מעמדו ומקומו של הצילום בהקשר לעברו ולעכשוויותו, והאופן שבו הצילום נתפס כחידה בלתי פתורה ונטולת זמן. מעין קפסולה ייחודית, שמורכבת ממושגים שמתקשרים להתבוננות על 'המוכר' ו'הזר' 'הוודאי' ו'אי-וודאי', 'הבהיר' ו'החשוך', 'הקיים' ו'השברירי'. כמו-כן, התערוכה עוסקת ביחסי הגומלין שבין הצילום למדע ובין הצילום בעידן המשועתק הטכני, המודרני והווירטואלי, כיום, לבין מלאכת הכפיים של טכניקות ההדפסה המוקדמות מראשית תולדותיו של הצילום. התפיסה האוצרותית, בתערוכה זו, מתמקדת גם בחשיפת "חיישני הסיסמוגרף" ההדדיים, שמתקיימים בין מורה לבוגר, ונדרשים במלאכת ההוראה והתקשורת ביניהם. 'סיסמוגרף', שמשקף יכולות הקשבה, מתן כיוון, ידע, כלים מקצועיים ומתן מרחב אוטונומי, אמיתי של סיוע ועדות של "המורה"- אמן בכיר ומנוסה, להתפרצותה של יצירה עצמאית, חדשה, שהייתה, לכאורה, חבויה אצל "הבוגר"- אמן צעיר לעתיד. מוצגות עבודות שמותחות את 'גבולות הצילום' ומפגישות בין 'צילום תיעודי' לצילום 'מטופל' ו'מבוים'. עבודות, שמטשטשות את הגבול בין הצילום לאמנות הפלאסטית ועבודות שמתייחסות למסעות לאתרים ארכיאולוגיים ואורבאניים, לפורטרטים, לנופים ולאירועים שמתקשרים למציאות בישראל, וטעונים בהיבטים אוטוביוגרפיים, חברתיים, פוליטיים והיסטוריים".

seismograph-7
אריק יודיקביץ מצעד 2016

בר זלי (בוגרת) ואורי גרשוני (מורה) יוצאים, כל אחד בדרכו, למסעות חיפוש אחר מקומות ואתרים היסטוריים בעלי משמעות אישית עבורם. עבודותיהם מתאפיינות במסתורין, ערפיליות, טשטוש בין דימוי לממשי והיבטים של גילוי והסתרה. שניהם חוזרים למסורות צילום ולטכניקות שפותחו במאה ה-19, מתקופת ראשית תולדות הצילום.

זלי מציגה את 'שמאנית (דודה פנינה)' ו'צב' מהסדרה 'השמאנית מהגליל התחתון' 2015. עבודות שנוצרו בהשראת מסע שערכה לשלושה קברים מתקופת הנטופים, שהתגלו בחפירה ארכיאולוגית, בנחל חילזון, ב- 2005. זלי מתייחסת לקבר שבו נמצאו עצמותיה של אישה שהייתה במעמד רוחני גבוה בקהילתה, כנראה שמאנית ולצידה נקברו 86 צבים, זנב נמר,כנפי עיט, גולגולת, רגל אדם ואבנים. זלי מכסה את הדימוי המצולם במשיכות צבע פנדה שחור עד שהדימוי 'חשוך' לחלוטין ולאחר מכן, 'מגלה' וחושפת חלקים מהדימוי החבוי בעזרת קילוף שכבת הצבע השחור ע"י גריעה באמצעים שונים (טכניקה שזכורה לה מימי ילדותה מציורים שציירה בגן-הילדים) ויציקת פרטים אוטוביוגרפיים למחקר הארכיאולוגי.

seismograph-2
sara 2014 פולי בלום

גרשוני מציג עבודות בהשראת מסעות שערך לאנגליה. ב 'חלון מסורג (מתוך: השמש של אתמול)' 2010, גרשוני חזר לביתו של המדען ויליאם הנרי פוקס טלבוט (Talbot) מאבות הצילום וממציא הנגטיב, לעיירה האנגלית לייקוק באנגליה וצילם מחדש במצלמה דיגיטלית שהוסבה ל'קמרה אובסקורה'- מצלמת נקב שמונחת על גבי חצובה את 'החלון המסורג', שנחשב לנגטיב הראשון בהיסטוריה שיצר טלבוט  ב- 1835. גרשוני: "מצד אחד הרגשתי את עקבות החצובה שלו על השטיח, ומהצד השני את רוחות הרפאים של ההיסטוריה של הצילום. הדימוי והממשי השתלבו זה בזה". גרשוני מייחס חשיבות רבה להישגיו ותובנותיו של טלבוט על מהות הצילום, שהונצחו בספרו של טלבוט 'העיפרון של הטבע' מ- 1844 והדבר ניכר בעבודותיו. העבודות 'הכחולות' והעדינות מהסדרה 'ללא כותרת מתוך: השעה הכחולה' 2014, שיצר גרשוני בעת ביקורו השני, הוירטואלי, בלייקוק, הופקו מהתבוננות בתצלומי        Google Street View. דרך בהייה במסך-המחשב, בסטודיו שלו בתל אביב, גרשוני משוטט באופן וירטואלי (לא פיזי) באחוזתו של טלבוט, במדשאות ילדותו ובבית הקברות ומדפיס את תצלומי מסך-המחשב בטכניקת הציאנוטייפ Cyanotype העתיקה, שהומצאה ע"י ידידו של טלבוט סיר ג'ון פרדריק ויליאם הרשל (Herschel ) ב- 1842. כל ציאנוטייפ של גרשוני יחיד במינו, בנוי כמערך של 'חשיפות והסתרות' ומביא לידי ביטוי גישה חדשה שמושתת על הניגוד והשילוב שבין צילום בעידן השיעתוק הטכני, כיום, לבין מלאכת-היד של ההדפסה האמנותית, האוריגינאלית והחד-פעמית שעיקרה 'לכידת' הדימוי המצולם. (העבודות של גרשוני, באדיבות גלריה שלוש)

seismograph-5
אורי גרשוני חלון מסורג (מתוך השמש של אתמול)הדפס הזרקת דיו 30 על 40 סמ 2010 צילום אורי גרשוני

אריק יודקוביץ (בוגר) וחנה שביב (מורה) מותחים את גבולות הצילום. שניהם יוצאים מהצילום וחוזרים אליו, כל אחד בדרכו. עבודותיהם, שמוצגות בקיר משותף, עוסקות ביחסי גומלין ובמתחים בפנימיים שבין הצילום לאמנות הפלאסטית. הם מנכסים לעצמם את 'הדימוי המצולם' ומחדירים לתוכו חומרים שונים באמצעות טכניקות שונות כגון: חוטי רקמה, בדים, חומרים פלסטיים, צבעים ודבקים כימיים. יודקוביץ ושביב מפליגים למחוזות קונספטואליים וחומריים רחוקים, ומספקים תוצרים מרתקים, שמשלבים מציאות ובדיון, פרשנות ביקורתית ואישית בהקשר לתצלום עצמו ולהיבטים שברצונם לייחס להם משמעות.

יודקוביץ' מציג את 'אלבום' 2016 – מיצב, שמורכב מצילומים, רישומים וציורים שמבוססים על אלבום המשפחה שלו, אלבומי משפחה אנונימיים ואלבומי צילום לאומיים, היסטוריים וצבאיים שמתעדים מצעדים, חיילים, טקסים ואירועים מתולדות היישוב הציוני. כמי שעלה מארה"ב לישראל בגיל צעיר, יודקוביץ' מנסה לבנות לעצמו 'אלבום מושלם', כביכול, שכולל תיעוד זיכרונות אוטוביוגרפיים וקולקטיביים.

seismograph-6
חנה שביב האסירה 1940- 2014 מחנה ההשמדה רוובנסבריק 1940

חנה שביב, אמנית, מרצה ואוצרת, מציגה עבודות 'רקומות', שמתבססות על תצלומים 'איקוניים' של צלמים ידועי – שם ומתייחסים לאירועים ספוגי אלימות. שביב: "הסדרה החלה ב- 2012 מהרצון ל'תקן' את העולם. החדשות, האירועים, הנזקים שהאדם גורם …בחרתי צילומים איקוניים שהכרתי העוסקים באלימות, בדרך כלל פוליטית, והעברתי אותם לבדי רקמה. הרצון היה לאחות ולרפא את האירוע המצולם בעזרת חוט ומחט. להטליא וליצור פתרון אחר, אופטימי יותר לאירוע שהיה". מלאכת הרקמה והעברת הצילום לבד, לדעת שביב הם 'פתרון' לכאב. כך ב-שבוי הסורי 1970, צילום: מיכה ברעם, רמת הגולן, 1970, שצולם בגולן במסגרת לקיחת שבויים סוריים בידי צהל. גבו החשוף של השבוי הזכיר לשביב פסל שיש יווני, ולכן רקמה סביבו שער של מקדש יווני. בעבודה האסירה 1940, 2014 פורטרט, צולם במחנה ההשמדה רוובנסבריק  1940 בה מצולמת אסירה חבולה בפניה משני צדי הפנים ופורטרט ישיר, בדרך בה מצולמים אסירים, העבירה שביב את  הצילום לבד בטכניקת 'ציאנוטייפ'. לדבריה: "יוצרת גוון כחול המרכך את פגיעות האסירה". בעבודה ציר פילדלפי 2004, 2013 השתמשה שביב בצילום של ברקאי וולפסון שצולם בציר פילדלפי המכונה "גיהנום" בפי החיילים המשרתים בו וזכה בפרס ראשון ב'עדות מקומית', ב- 2004. בצילום מופיעים חיילים בקורס מ”כים מחפשים אחר שרידי גופות חבריהם החיילים שנהרגו בפיצוץ נגמ”ש. בתהליך הרקמה הוסיפה שביב בקדמת העבודה קונכיות, שבלולים ורמז למים. משל, משתרעים החיילים על החול כדי לאסוף מאובנים. באמצעות טכניקה ייחודית זו, שמשלבת חלקים מהצילום וחלקים מהרקמה לכדי קולאז' ובו מארג של מציאות ובדיון, מסמנת שביב את החלקים שמשמעותיים עבורה בצילום ומייצרת פרשנות חדשה. למעשה, שביב פועלת כאמנית – רפאית.

seismograph-4
רחל ארז מריה

פולי בלום (בוגרת) ורחל ארז (מורה) מתמקדות בפורטרטים ובצילום שחור – לבן. הן מציגות זו מול זו בשתי נישות. התצוגה כ'צמד', מגלמת את הזיקה ביניהן, שמתאפיינת, בו-זמנית, בדומות ושוני. שתיהן משיגות את אותה עוצמת מבע ואיכות גבוהה ומזוככת של 'האפיון' הספציפי של הדמויות, שאותן הן מצלמות אך הן מגיעות לכך באמצעות טכניקות וגישות הפוכות, אחת לרעותה. בשעה שהפורטרטים של בלום מתאפיינים, בצילום ישיר, בחזות טבעית, לא מאולצת, במינימליזם, בהעמדת הדמויות סביב רקע 'נקי' כמו קיר מתקלף וישן, שמעצים את נוכחותן ואישיותן הייחודית ומשווה להן תחושה של 'זמן נטול זמן' וניתוק מהמרחב העירוני, הקפיטליסטי והעכשווי, הפורטרטים של ארז תיאטראליים, דרמתיים, כהים, כמו לקוחים ממחזות אפיים ומיתולוגיים, שמזכירים פרקי-זמן עתיקים. בלום משתמשת במצלמה גדולה, כבדה ומסורבלת ומצלמת במעט נגטיבים. היא סורקת ומדפיסה בנייר ארכיב, בהזרקת דיו. ארז משתמשת ב 'לוח- רטוב' – 'קולודיון', טכניקה שהומצאה ע"י פרידריך סקוט ארצ'ר (Archer), פסל לונדוני בלתי מוכר, בשנת 1851 (ארז אף מלמדת ומשמרת אותה). הדמות המצולמת מוצמדת ללוחות זכוכית ותהליך ייצורה, שמבוצע במהירות (כ- 20 דקות) נעשה בעבודת-יד. בלום מושפעת מצלמים כמו דורותיאה לנג (Lange), וולקר אוונס (Evanse) ריצ'רד אבאדון (  (Avedonואחרים, שיצאו למסעות ברחבי ארה"ב, בתחילת המאה ה- 20. ואילו ארז משמרת טכניקה ייחודית וחריגה שמשלבת צילום ומדע ומקורה באמצע המאה ה- 19, מראשית תולדותיו של הצילום.

יעל ברקת  (בוגרת) ויעקב ישראל (מורה) יוצאים אל מרחבי הנוף האורבאני בישראל אך כל אחד מהם בוחר להתמקד באזורים ובאתרים שונים. ברקת מתמקדת בשיכון- המבנה האדריכלי, שסיפק דיור בר-השגה לאור גלי העלייה ההמוניים, עם קום המדינה ובעיקר בשנות ה- 50. בסדרת תצלומים בגוון אפור, ושחור-לבן בשם פרוייקט טרומן 2015, ברקת מספרת את סיפורו של השיכון ברחוב טרומן, בקרית חיים. היא בוחנת את יחסי הכוחות בין המרחב השכונתי לתושבים החיים בו, וחושפת שכונה אשר מוקפת בחצרות הרוסות למחצה. כמי שחיה בשיכון ומכירה את תושבי השכונה היא מאפשרת הצצה לסלון ביתם של הדיירים שמשקפים את השינויים והתנועה של אוכלוסיית השיכון ברבות השנים. הסטודנטים הצעירים והמגוון אתני של משפחות מבריה"מ לשעבר, אתיופים ואחרים ודור המבוגרים – הדיירים הראשונים שנשארו ועדיין חיים עם החפצים, שהביאו מארצות מוצאם. בשונה מתצלומי-התקריב של ברקת, יעקב ישראל מציג צילום פנוראמי של בית ג'אלא ובית לחם, 2002 בהשראת צלמים שערכו מסעות ברחבי ארה"ב במאה ה-19 . העבודה מופיעה בספר תצלומיו בשם: 'לגיטימיות של נוף Legitimacy of Landscape'  בהוצאת Verlag Kettler, Dortmund עורך: The PhotoBooksMuseum, 2015 ומבליטה אזורים אורבאניים פלסטיניים שצמחו כחלק בלתי נפרד מהנוף בישראל. הצבעוניות האפורה והצפיפות של בתי- קוביות שמאופיינים באחידות מבנית עם חלונות שחורים וריקים בעבודה של ישראל, מייצרת זיקה צבעונית לעבודות 'האפורות' של ברקת אך גם משמרת את השוני בעבודותיהם.

אורי גרשוני אחד הצלמים הפעילים והמוכרים היום בסצנת הצילום בישראל. בנו של  האמן משה גרשוני, חתן פרס ישראל ואחיו של ארם גרשוני, צייר מחונן מייסד 'התחנה'- ביה"ס לציור, בתל אביב. אמן ומרצה במרכז האקדמי ויצו, חיפה, ב'בצלאל' וב'שנקר'. חי ויוצר בישראל. בוגר תואר ראשון בלימודי צילום, ב'בצלאל' בשנת 1996. בוגר תואר שני בלימודי אמנות, ב'בצלאל', בשנת 2008. הציג מספר תערוכות יחיד בגלריות ובמוזיאונים בארץ ובעולם. השתתף במספר רב של תערוכות בארץ ובעולם. פרסים: זוכה פרס 'עידוד היצירה' מטעם משרד התרבות (2012) פרס מטעם משרד חזקיה חכמון (2007) פרס 'צלם צעיר' מטעם מוזיאון חיפה (2005) פרס 'אמן צעיר' מטעם משרד החינוך והתרבות (2000). עבודותיו נרכשו לאוספי הקבע של כל המוזיאונים המרכזיים בארץ ונמצאות באוספים פרטיים. מבחר תערוכות יחיד: השעה הכחולה, מוזיאון ישראל, ירושלים 2015 , ספר צילום #1, גלריית הצילום המדרשה לאמנות, בית ברל, 2013 , הוצאה לאור, גלריה ווליום, ברלין, גרמניה,2013 קשר עין, גלריה עינגע, תל אביב, 2012 השמש של אתמול, גלריה שלוש, תל אביב, 2012, אילמות בררנית, מוזיאון תל אביב, תל אביב, 2010.

חנה שביב, אמנית, מרצה ואוצרת. מלמדת צילום במרכז האקדמי  ויצו,  חיפה. לימדה בקמרה אובסקורה, בבצלאל באוניברסיטת חיפה בחוג ובסמינר אורנים.עוסקת בהוראה בסוגיות בצילום,  צילום כביטוי אישי, היסטוריה של הצילום הבינלאומי וצילום ישראלי.כותבת מאמרים לכתבי עת, מנהלת ואוצרת את הגלריה לצילום בויצו, חיפה (1996 – 2012). ניהלה ואצרה את "הגלריה הלבנה" בתל אביב, הגלריה הראשונה לצילום בישראל (1984-1981). אוספים: מוזיאון ישראל ואוספים פרטיים.הציגה בביאנלה האשונה לצילום, 1984 ובתערוכות יחיד וקבוצתיות רבות. לימודים:

Printing Londin Higher Diploma in Creative Photography, London College of 1974-1969, אקוויולנט מאסטרM.A. משרד החינוך והתרבות (1995). B.A באמנות וג"ג, אוניברסיטת  חיפה.

seismograph-8
חנה שביב השבוי הסורי 1970-2015 צילום מיכה ברעם

יעקב ישראל אמן ומרצה לצילום במחלקות לצילום באקדמיה לאמנות בצלאל, במרכז האקדמי ויצו, חיפה ובבית הספר מוסררה ירושלים. סיים בהצטיינות, תואר B.F.A במחלקת לימודי צילום, בצלאל. בשנת 2015 יצא לאור ספר תצלומיו 'Legitimacy of Landscape ' 'לגיטימיות של נוף', Verlag Kettler, Dortmund , עורך: The PhotoBooksMuseum. בשנת 2012 יצא לאור ספר תצלומיו 'המסע בעקבות האיש על החמור הלבן' ע"י Schilt Publishing מאמסטרדם, הספר מסכם פרוייקט צילומי בן 10 שנים. פרוייקט זה זכה בפרס 'תגלית השנה' 2012 בפסטיבל הצילום פוטואספניה בספרד. תערוכות יחיד נבחרות; Centro de Arte Alcobendas במדריד, Impressions Gallery בברדפורד, אנגליה; גלריה Fifty One Fine Art Photography, באנטוורפן, בלגיה; גלריה Margaret Street Gallery, בלונדון; במוזיאון הפתוח לצילום – תל חי, במוזיאון חיפה לאמנות, בגלריה בבית האדריכל ביפו ובבית האמנים בירושלים ועוד.
רחל ארז, בוגרת המרכז האקדמי לעיצוב והכשרת מורים בויצו חיפה במחלקה לתקשורת חזותית ובמחלקה לצילום. היא מרצה בלימודי חוץ במרכז האקדמי לעיצוב וחינוך ויצו חיפה בתחום תהליכים קלאסיים מתקדמים שחור-לבן ושימוש בתהליכי צילום כימיים שונים מהמאה ה-19: שימוש בחדר-החושך לצד העבודה הצילומית המסורתית. כמו כן מרצה בתחום "הצילום המטופל". שימוש בצילום כחומר גלם להמשך יצירה באמצעות שילובו למדיומים נוספים כמו ציור, וידאו וכתיבה. בשנת 2012 העבירה קורס צילום לאנשים בעלי צרכים מיוחדים במסגרת פרוייקט "מרחבים". ארז התמחתה בתחומים שונים בצילום, ביצירת מיצבים תיאטרליים-רדי מייד ובציור קלאסי-ריאליסטי. היא השתתפה במספר תערוכות קבוצתיות בגלריות ובמוזיאונים בארץ ואצרה שתי תערוכות במרכז האקדמי לעיצוב וחינוך ויצו חיפה.
שעות פעילות: א-ה 12:00 – 20:00, ו' 10:30-13:00
גלריה גרנד ART לאמנות עכשווית
עופר גרנד קניון, קומה 3
דרך שמחה גולן 54, חיפה
טל. 04-8121111
050-5912953

 

פורסם בקטגוריה מגזין אופנה
תגובות פייסבוק