יש בגדים שנועדו לעונה אחת, ויש בגדים שנושאים בתוכם חיים שלמים. הקולקציה שנוצרה לזכרו של רס"ל אמיר פישר ז"ל, לוחם יחידת דובדבן שנפל בקרב בכפר עזה ב־7 באוקטובר, אינה באמת סיפור על חולצות ומכנסיים. היא סיפור על בן, אח, בן זוג וחבר, ועל הסימנים שבחר לחרוט על גופו והפכו, אחרי מותו, לדרך נוספת להשאיר אותו קרוב
החייל הבודד שלא היה לבד
רס"ל אמיר פישר ז"ל עלה לבדו מגאנה לישראל כדי להתגייס לצה"ל. הוא שירת תחילה בשלדג ובהמשך ביחידת דובדבן. בבוקר 7 באוקטובר הוקפץ עם צוותו לכפר עזה. הם נלחמו במחבלים ועברו בין בתי הקיבוץ בניסיון להציל תושבים. בדרך לבית נוסף נקלע הצוות למארב. שם נפל אמיר. אבל לפני שהיה סיפור של גבורה ושכול, היו חיים. ואצל אמיר, חלק מהחיים האלה נכתבו ממש על הגוף. הוא אהב אופנה ואהב קעקועים. לא כקישוט בלבד, אלא כדרך לשמור אנשים, מקומות ורגעים קרוב אליו. כל סימן נשא משמעות, וכל קעקוע היה עוד חלק בביוגרפיה פרטית שלא נכתבה במילים.
הסיפורים שנשארו על העור
אחד הסמלים המזוהים איתו היה המצפן. אחר היה חלק מפאזל משפחתי, קעקוע שבו לכל אחד מבני המשפחה היה חלק משלו. בפני עצמו, כל חלק אינו שלם. רק כשהם מתחברים נוצרת התמונה. אחרי שאמיר איננו, המשמעות הזאת מקבלת עוצמה אחרת. המשפחה בחרה לא להשאיר את הסמלים האלה רק בתצלומים ובזיכרונות. הקעקועים שהיו חלק מגופו הפכו לשפה חזותית שמאפשרת לסיפור שלו להמשיך לנוע בעולם. בקולקציית ההנצחה שממשיכה משפחתו בשיתוף TERMINAL X, המצפן והפאזל מופיעים על פריטים הקרובים דווקא למלתחה שאמיר עצמו אהב: חולצות ומכנסיים קצרים. אין כאן ניסיון להפוך את דמותו לדימוי אופנתי. להפך. הבגד הופך למשטח שעליו נשמר משהו ממנו.
כשהזיכרון מקבל צורה
יש משהו כמעט הפוך מהיגיון האופנה במהלך הזה. אופנה רגילה בנויה על חדש, על הדבר הבא, על הרצון להחליף. זיכרון מבקש בדיוק את ההפך: לא לתת לדבר להיעלם. וכאן שני העולמות נפגשים. קעקוע נוצר כדי להישאר על הגוף. בגד, לעומתו, עובר מאדם לאדם, יוצא אל הרחוב, נשחק, מתקמט וחי. כשסמל שהיה מקועקע על גופו של אמיר מופיע עכשיו על בגד, הוא מקבל חיים נוספים. מישהו אחר נושא אותו. מישהו שואל מה משמעות הציור. ומישהו מספר על אמיר. אולי שם נמצאת המשמעות האמיתית של הקולקציה הזאת. לא בעוד פריט שנכנס לארון, אלא באפשרות שהזיכרון ימשיך לצאת ממנו.
אמיר נשאר במרכז
קל מאוד להפוך הנצחה דרך אופנה למהלך מסחרי. דווקא משום כך חשוב שהסיפור הזה יישאר במקום אחר. לא במספר הפריטים, לא בטרנד ולא בשאלה מה נמכר. במרכז נמצא אמיר פישר ז"ל. הצעיר שאהב אופנה, קעקועים וכדורגל. הלוחם שעלה לבדו לישראל כדי להתגייס. הבן שהחזיק על גופו חלק מפאזל משפחתי. האדם שמאחורי המצפן. הקולקציה שהושקה ב־19 באוגוסט אינה יכולה לספר את כל מה שהיה אמיר, ואף בגד לא יכול לעשות זאת. אבל היא יכולה לשמור כמה מן הסימנים שהיו חשובים לו בתנועה. לפעמים זיכרון נמצא בתמונה. לפעמים במשפט, בשיר או במקום שאליו חוזרים. ובמקרה של אמיר, הוא נמצא גם בקו של מצפן ובחתיכה קטנה של פאזל, שהמשמעות שלה גדולה בהרבה מהבד שעליו הודפסה.
מגזין אופנה – Fashion Israel
אי מייל: fashionisrael.nag@gmail.com
אינסטגרם: fashionisrael.mag@
וואטסאפ: 050-7368167
עורך ראשי: אפי אליסי
עורכת אופנה: shaniaqua@
מגזין אופנה ישראלי – הבית של האופנה בישראל
אופנתי. חברתי. ישראלי.