תיאטרון הנגב

גלות הצגה חדשה של רני בלייר בתיאטרון הנגב, צח אוריין-אוראץ' ירד דרומה ומצא תיאטרון גדול שיש בו נעימות של סלון ביתי. וגם: אסי ממנוב, יקיר העיר רהט, מפריח את השממה – פסטיבל דרום

תיאטרון הנגב

מאת צח אוריין-אוראץ'

רני בלייר, יוצר סדרות הטלוויזיה "שבתות וחגים", "פרשת השבוע" וסדרות מוצלחות נוספות, כתב וביים הצגה חדשה, "גלות", בהשארת סדרת הטלוויזיה שלו "אדמה" והיא מועלת בתיאטרון הנגב. יש דבר כזה.

יעקב אמסלם, יוסי כרמון, אלינור שושן, שמעון אלימלך, ענת ברזילי וחיים זנאתי

משתתפים בעיבוד בימתי לסדרה, ששודרה בטלוויזיה לפני כחמש שנים, ומתארת את המשבר הכלכלי של משפחה בעלת משק חקלאי על רקע מות אם המשפחה המבקשת להנציח את בנם, שנהרג בשוגג בשריפת מכונית, במסגרת טקס יום הזיכרון לחללי צה"ל.

"בפברואר 1973 בהיותי בן אחת עשרה הייתי עד ראיה לאסון שחרט בנפשי צלקת עמוקה,  מותו הטרגי של דני אביטל, ילד שחור עניים עם חיוך שובב שהיה צמוד אלי ולחבורת הילדים במושב ישע אשר בנגב המערבי של אותה תקופה.

סיפור מותו הולך עימי מאז ועד היום כמעט באופן יום יומי והיווה  לאחר שנים השראה ליצירת סדרת הטלוויזיה ״אדמה״ שיצרתי עם ענת אסולין לפני כחמש.

למה גלות ולא אדמה?

"כי בחמש השנים שעברו מאז יצירת הסדרה, חווה ענף החקלאות הישראלית חווית הגליה מצד השלטונות. החקלאות הפכה כמעט בלתי אפשרית בישראל, הבנקים עוצרים הלוואות, השוק האפור וגורמים פליליים נכנסים לתמונה, ואט אט מוצרי מזון רבים נעלמים מן השדות ונראים רק על המדפים כמוצרי יבוא ממדינות אחרות.

אבא שלי, יוסטה בלייר, הבין לפני שנים את סדר העדיפויות הלאומי של המדינה הוא יזם את הקמת התאחדות חקלאי ישראל, ארגון על המאגד בתוכו כ-24 איגודי חקלאות והתישבות ומייצג אותם אל מול הממשלה, אני זוכר אותו אומר בכל הזדמנות ״ מדינה שאינה מייצרת את מזונה זכות קיומה לעולם יוטל בספק" מוסיף בלייר.

גם בימים סוערים של פיטורים ואבטלה גואה באיזור, רעש חפירות מנהרות ואף מטחי טילים המשוגרים מאז צוק איתן במינון נמוך אך מתיש ומותח, ממשיכים בתיאטרון הנגב, הפועל במועצה האזורית אשכול, לשדר עסקים כרגיל ולאחרונה הם העלו שם שלוש הפקות פרינג' שונות: 50-60-70, "ללה מסעודה" והצגת היחיד "סעיף 7", המועלית בשיתוף התיאטרון הבדואי הראשון "אלמהבאש" במתנ"ס רהט, כולן נכתבו במשותף עם השחקנים.

תיאטרון הנגב

שיחגוג בשנה הבאה שלושים שנה להקמתו, מבטיח בלוגו שלו, כי מדובר בתיאטרון "אינטימי, איכותי וחצוף". נסעתי לנגב, להתרשם על כך מקרוב. אולם התיאטרון שלהם, שנקרא על שמו של השחקן שמוליק שילה ז"ל,  שהיה מנהל האומנותי של תיאטרון הנגב במשך שנים ארוכות, גדול ומרווח אך למרות תשע מאות המושבים ויותר, הוא משרה תחושה אינטימית וביתית.

שמוליק שילה

מתחילת דרכו שימש התיאטרון בית ליוצרים מהנגב, כמו שילה, חבר קיבוץ צאלים וגם משתתפי המחזה האוטוביוגרפי המקורי החדש "50-60-70", יוחי לוין, עידו מן, מיגל אורבך ויוסי כרמון, הם כולם חברי קיבוצים בעוטף עזה. להפקה זו הצטרף גם יוסי סגל הוותיק, שזכה בפרס שחקן המשנה להצגות פרינג' על תפקידו במחזה העוסק בחלומות, זהות ומימוש עצמי ונכתב על ידי משתתפיו תוך כדי חזרות, מתוך שאיפה שלא להתפשר על איכות תיאטרלית.

"אני בן 70 ופוחד מהשגרה ולא מהקאסמים שיפלו עלינו" מוסיף כרמון המרגש עם סיפור ספק אמיתי ספק בדוי על נער שעלה לבדו ממצרים ונשאר בלי חום ומשפחה.

במאי ההצגה איסי ממנוב, המנהל האומנותי של התיאטרון, עשה שימוש מעניין בקטעי וידאו חושפנים לא-פחות של נשות השחקנים, המתכתבים עם המחזה על הבמה. "אחת השאלות שנשאלת בהצגה 50-60-70 היא האם כשהשחקן משחק את עצמו הוא יותר אותנטי" מוסיף ממנוב, המכהן בתפקידו מאז שנת 2005.

ממנוב ויתר אנשי התיאטרון תושבי הנגב וראשי המועצה האזורית, החליטו להפשיל את השרוולים לאחר הדממה יצירתית שפקדה את הדרום, ובמקביל לדגל שהם חרטו לעצמם סביב המעורבות החברתית, הם יורים בכיוונים שונים, גם  מתוך רצון שיווקי להגיע למגוון התושבים של האזור.

כזו היא גם הקומדיה "ללה מסעודה" הדו- לשונית בעברית ומרוקאית, שהועלתה שם לאחרונה.

מערכת היחסים המשעשעת המתפתחת בין שלוש נשים, אחת מהן מגולמת באותנטיות על ידי שחקן-גבר, שמעון אלימלך, היא אמנם הרבה יותר פולקלור מאשר תיאטרון, אך דוברי המרוקאית ורבים  מאלו שגדלו על המוסיקה של סמי לזמי, סולן להקת שפתיים המשתתף בהצגה יתגלגלו מצחוק.

לפני שמונה שנים הקימו מחמוד אל עמור, לשעבר מנהל החינוך הבלתי פורמלי בעיריית רהט ביחד עם ממנוב את התיאטרון העירוני של רהט, "אלמהבאש", הנתמך גם על ידי משרד התרבות.

אחת משלוש ההצגות שהם מעלים עכשיו, "סעיף 7", בעלת אמירה חברתית החשובה מאד לממנוב ולתיאטרון הנגב, היא הצגת יחיד בליווי נגן עוד, ושחקן ההצגה, איסמעיל אלקשאללה, מספר אגדה על חוטב עצים המחפש את האישה המיועדת לו בהשראת סיפור חייו שלו, והאתגר להיות נשוי לאישה משכם, ללא אישור שהייה וללא כל זכויות.

ממנוב, שמעלה יחד עם ארבעת שחקני התיאטרון שתי ההפקות נוספות, "שפיק שהיד" ו"אחותי לא בעסק", זכה בתואר יקיר העיר רהט על פעילותו החינוכית והחדרת השפה התיאטרלית לעיר.

בתיאטרון הנגב

מנסים אף לעודד את יצירה המקומית של תושבי האזור באומניות מוסיקה, המחול והתיאטרון ועורכים את ערב החשיפה "רוח מקומית". המעורבות והפעילות הקהילתית כוללת פרויקט משותף "אנחנו עדיין כאן" של בני נוער וניצולי שואה, עורכים פעילות אימפרוביזציה לדיון של דילמות חברתיות ובמקביל לכך הם מריצים את המופע מוסיקלי "אחרי עשים שנה" המבוסס על שירי שמוליק קראוס עם איש השיווק של התיאטרון, ג'קי ממן.

יום שני, 29.6.2015 בשעה 20:30, בצוותא, ת"א
מחיר כרטיס: 70 שקל, טלפון לכרטיסים: 03-6950156/7

*צח אוריין אוראץ', עיתונאי (מעריב), בלש היסטורי וחוקר שורשי משפחות ("שורשים עם נשמה") ומרצה על גנאלוגיה.
צח אוריין אוראץ' בפייסבוק  מייל: zackoryan@gmail.com‏