יש אהבות שהמוות אינו מצליח להפריד, ויש חוטים בלתי נראים שממשיכים לקשור בין נשים שמעולם לא נפגשו. בשבוע האופנה ישראל קנדה תל אביב 2026, שחר אבנט הפכה את הגעגוע לאמה ואת האהבה לבתה ליצירת קוטור עוצרת נשימה. "אותך אני אוהבת אותה" הייתה הרבה יותר מתצוגה. זו הייתה שיחה בין שלושה דורות של נשים, בין זיכרון להמשכיות, בין טול מרחף לפצעים שהזמן אינו מרפא. ועל המסלול, לצד כוכבות ודוגמניות, צעדו נשים שהזכירו לכולנו כי היופי אינו נמדד בשנים, וכי לאהבה, ממש כמו לאופנה אמיתית, אין גיל
שלוש נשים, חוט אחד של אהבה
ישנם רגעים נדירים שבהם מסלול האופנה מתעלה מעל חוקי התעשייה והופך למניפסט תרבותי, רגשי ואנושי. בלב שבוע האופנה ישראל קנדה תל אביב 2026 הוכיחה המעצבת שחר אבנט שקוטור אמיתי אינו מסתכם בדיוק גזרתי או במלאכת חייטות מרהיבה, אלא ביכולתו לספר סיפור חיים. תחת הכותרת המהדהדת "אותך אני אוהבת אותה", ובשיתוף פעולה עם רשת הדיור המוגן משען, יצרה אבנט תצוגה שפירקה את מוסכמות הגיל והזמן והעלתה אל קדמת הבמה סיפור על שושלת נשית, המשכיות וחיבור בין-דורי עמוק. ההשראה לקולקציה נולדה מתוך סיפורה האישי והאינטימי של המעצבת. בתה נולדה לאחר שאמה נפטרה, ומעולם לא זכתה להכיר את סבתה. מתוך החלל הזה צמח שיר הלל לחוט הרגשי והגנטי הבלתי נראה המחבר בין סבתא, אם ובת. קשר על-זמני שהתורגם ל-49 דגמים, הנעים במיומנות בין Ready-to-Wear אורבני ומשוחרר לבין פריטי Couture קונספטואליים שנתפרו לפי מידה.
כשהטול הופך לשפה של זיכרון
מלאכת מחשבת של חקר טקסטיל שלטה לאורך התצוגה כולה. אבנט עימתה בין קשיחות לרכות, בין שקיפויות נועזות לאטימות ארכיטקטונית, ולקחה את הטול המזוהה עמה למחוזות מבניים חדשים ומפתיעים. שכבות טול נשפכו לצד חצאיות מיני מטפט נוקשה, סאטן חלקלק, תחרות מורכבות ודיטיילים של דנים גולמי.
פלטת הצבעים נשענה על בסיס כהה, אלגנטי ודרמטי, שממנו פרצו הבזקים מחשמלים של צהוב וורוד ניאון, לצד אדום דם, סגול עמוק, תכלת שמיים וגווני גוף מדויקים. המתח בין הצבעוניות המתפרצת לבין הרכות השקופה יצר שפה חזותית המזוהה עם עולמה של אבנט, שבה העדינות לעולם אינה באה על חשבון העוצמה.
אהבה שלא נגמרת בקצה החוט
התצוגה נפתחה בריקוד סוחף שהטעין את האולם באנרגיה מהפנטת. אל המסלול צעדו יחד אריאלה ומאיה ורטהיימר לצד סיוון טלמור, ברגע מובהק של כוח נשי רב-דורי. מאיה הופיעה בטופ צהוב-ליים שקוף ונועז מעל חצאית מקסי שחורה ועשירה, אריאלה לבשה מעיל-שמלה ארכיטקטוני משכבות טול שחור שפיסלו צללית אוונגרדית, וסיוון טלמור הציגה שמלת מחוך סטרפלס שהסתיימה בחצאית בלון קצרה מטול בגוון פודרה אוורירי. הרגעים הדרמטיים המשיכו כאשר מיה דגן עלתה בשמלת מחוך אדומה ומלכותית, עטופה בעשרות מטרים של טול נשפך שהפכו כל צעד למחווה תיאטרלית. לצדה בלטה שמלת סליפ מטאלית ונוזלית, שזהרה תחת הבזקי התאורה בזכות קפלים מפוסלים לאורך השסע התחתון.
בין קוטור לסטריט-סטייל, בין שריון לחשיפה
השילוב בין קוטור לסטריט-סטייל קיבל ביטוי במערכות לבוש מפתיעות, שחיברו בין עולמות שלכאורה אינם אמורים להיפגש. חולצת פסים מכופתרת בגזרת אוברסייז נלבשה ברישול מדויק מעל מכנסי טול שקופים עם תיפורים אדומים בולטים, חולצות גרפיות שולבו בחצאיות מיני תפוחות, ולצדן הופיעו שמלות שחורות אציליות ומוקפדות. בין המראות הבולטים הייתה שמלת מקסי מג'רזי משי, בעלת צווארון גבוה וכיווצים אלכסוניים שהסתיימו בקשירת מותן דינמית. שמלת גולף שחורה, ששודכה לחצאית טול שקופה ועוטרה בפרח בד תלת-ממדי מפוסל, יצרה דיאלוג עדין בין איפוק לדרמה. המשחק בין הקונספטואלי ללביש הגיע לשיאו במפגש בין שמלת מיני מעוטרת באיורים גרפיים ורודים לבין שמלת מקסי לבנה, דמוית קימונו קוטורי, שגבה נפתח בשסע עמוק. מתוכו זלגו שובל וקשירות אדומות מפותלות, שנראו כעורקים חיים. הדימוי היה עוצמתי במיוחד בתוך קולקציה העוסקת בקשרי דם, בזיכרון ובהמשכיות נשית.
חמש נשים שהזכירו לעולם שליופי אין גיל
אלא שרגע השיא, זה שהפך את התצוגה לחוויה בלתי נשכחת, הגיע עם צעידתן של חמש מדיירות רשת הדיור המוגן משען: רחל אשכר, מירה גושן, ד"ר דרורה שלומי, עירית דביר שור וציפי בן צבי. לקול מחיאות כפיים סוערות והתרגשות ניכרת בקהל, עלו הנשים למסלול בביטחון ובזוהר מעוררי השראה. הן לבשו ז'קטים אדומים מפוסלים עם קשירות מותן דרמטיות, חליפות טוקסידו כהות שנשברו בשכבות טול ירקרקות, שמלות שקופות עתירות גימורי נוצות וטופים מודפסים ששולבו בחצאיות ורודות ובקשירות פפיון. צעידתן לצד שיר אלמליח, עדי ואייר בוזגלו, רפאלה טווינה ואמה ענת וידור, ואן ולי אברהמי, הייתה הרבה מעבר למחווה אופנתית. היא הייתה הצהרה על נראות נשית, על החופש להמשיך להתחדש ועל הזכות של כל אישה לתפוס מקום, בכל גיל ובכל שלב בחייה. לרגע אחד נדמה היה שהמסלול עצמו שכח את מושג הזמן. לא היו בו נשים צעירות מול נשים מבוגרות, אלא נשים שנשאו איתן סיפורים, זיכרונות, ניסיון חיים ונוכחות שאינה זקוקה לאישור.
מה שנשאר מאמא, ומה שעובר לבת
שחר אבנט יצרה תצוגה שלא הסתפקה בחגיגה חזותית. מאחורי 49 הדגמים, הטול המרחף, הצבעים הנועזים והחייטות המורכבת, הסתתר סיפור אנושי על אהבה המבקשת להתגבר על היעדר. החיבור בין הדורות, בין גוף צעיר לגוף שהתבגר, בין זיכרון האם לעתידה של הבת, העניק לתצוגה משמעות שנשארת הרבה אחרי שהאורות כבים. "אותך אני אוהבת אותה" לא ביקשה לעצור את הזמן, אלא להזכיר שגם כשהוא ממשיך לנוע, יש קשרים שלעולם אינם נפרמים.
כי בסופו של דבר, הבגד אולי נשאר בארון, אבל האהבה ממשיכה לעבור מדור לדור, כמו חוט עדין שאיש אינו רואה, ואיש אינו יכול לנתק.
מגזין אופנה – Fashion Israel
אי מייל: fashionisrael.nag@gmail.com
אינסטגרם: fashionisrael.mag@
וואטסאפ: 050-7368167
עורך ראשי: אפי אליסי
עורכת אופנה: shaniaqua@
Fashion Israel – הבית של האופנה הישראלית
אופנתי. חברתי. ישראלי.
חדש ב-Fashion Israel: מגזין אופנה דיגטילי – תוכלו לדפדף בהפקות אופנה המקוריות שלנו. לצפיה בגרסת מחשב בלבד!