היום שבו נשים לבשו מכנסיים

הכתפיים שראו חיים שלמים

געגוע שנתפר בתפרים של פעם

היום שבו נשים לבשו מכנסיים

המכנסיים שנראים לנו היום מובנים מאליהם היו פעם סמל לחופש נשי. חן הלברטל חוזרת אל הנשים שנדרשו לאומץ כדי ללבוש אותם, ואל הרגע שבו פריט אופנה הפך לבחירה, עצמאות ותנועה בעולם שהיה שייך בעיקר לגברים במשך דורות ארוכים.

הכתפיים שראו חיים שלמים

בלייזר וינטג׳ שהיה שייך לאישה שכבר איננה עובר מביתה אל הסטודיו, ומשם לשערי מגזינים, הפקות אופנה וקמפיינים. חן הלברטל חוזרת לפגישה עם נכדתה ומספרת כיצד בגד אחד שומר בתוכו זיכרונות, כוח נשי וחתיכה מהיסטוריה שממשיכה לחיות גם היום, בדרכה החדשה.

געגוע שנתפר בתפרים של פעם

בטור חדש של אוספת סיפורים, חן הלברטל חוזרת אל הפשטות של פעם דרך בגדי וינטג', תפרים עמידים וזיכרונות משכונה אחרת. בין אופנה מהירה לסטייל אמיתי, היא מזכירה שאיכות, דיוק וסבלנות לעולם לא יוצאים מהאופנה ונשארים איתנו הרבה אחרי שהטרנדים חולפים

עד שאת לא נושמת

חן הלברטל חוזרת אל המחוך, אחד הפריטים היפים והטעונים בתולדות האופנה. בין סט צילום, וינטג', קים קרדשיאן ואידיאל היופי העכשווי, היא שואלת מתי בגד נשאר בחירה אסתטית ומתי הוא מתחיל לעצב את הערך העצמי שלנו.

הכול התחיל מארון העץ של סבתא צילה

ארון העץ של סבתא צילה היה בית הספר הראשון של חן הלברטל לאופנה. בין תפרים, סריגים וז'קט מחויט אחד, נפרש סיפור על נשים, זיכרון, מלאכת יד והחלום שהפך ל-Miss Halbertal, טור על שורשים ומשפחה.

נפש תאומה, האם זה קיים בכלל?

חן הלברטל יוצאת למסע אישי בעקבות השאלה האם קיימת נפש תאומה. בין קעקוע ישן, גירושין, חיפוש פנימי ומפגש מטלטל עם יצחק, היא מגלה שאהבה אמיתית אולי לא נמדדת ברגע ההתאהבות, אלא בבחירה להישאר, לזכור ולראות מחדש את האדם שמולנו באמת.

חן הלברטל. אוספת סיפורים

חן הלברטל פותחת טור וינטג' חדש שמתחיל בארונות ישנים ומגיע אל סיפורי החיים שמאחורי הבגדים. בטור הראשון, שמלת סאטן שנשמרה ארבעים שנה מחזירה לחיים אישה, משפחה וזיכרון, ומזכירה שאופנה אמיתית נשארת הרבה אחרי הרגע שבו לבשו אותה, גם היום ממש.