יש אהבות שלא צריך להסביר, צריך רק לחזור אליהן. אצלי זו הים; זיכרון משפחתי, משמעת של חיל הים, ורגע אחד של שקט שמחזיק את כל הרעש מסביב
תמיד אהבתי את הים. נכון, זה משפט שאפשר לשמוע כמעט מכל אחד; אבל כשסבא שלך הוא אחד ממקימי שייטת 13, זה כבר הופך לעובדה כתובה בגוף.
כילד, סבא היה לוקח אותי לחוף בת גלים. מקום שנשאר עד היום מהאהובים עליי בעולם. אחר כך, בהכשרה בחיל הים, קלטתי פתאום שאני חוזר לאותו מרחב; אותו מלח באוויר, אותה נשימה פנימית, אותה נפש.
בשירות שלי על ספינת טילים מצאתי את הדבר העקבי שהכי אהבתי. לשבת על גשר הספינה ולהסתכל. הגלים משתנים בלי להפסיק; השמש נשברת על המים, עולה ויורדת יחד איתם. העננים היו מקבלים צורות שלא ראיתי בשום מקום אחר, ואני הייתי מצייר אותם. כוס קפה ביד, מחברת פתוחה, שרבוטים קטנים שמנסים לתפוס משהו גדול.

לפעמים הייתי קם על הרגליים האחוריות, וצורח אל הגלים הנשברים את המילים של המלט: ״אם חמוש לצאת מול ים הייסורים…״ ואז חוזר לשבת. להפליג רחוק, לראות ארצות רחוקות, לחלום בגדול. תמיד הייתי רומנטי; תמיד הלכתי בדרך שלי.
וכשאני מגיע היום לסט כדוגמן, אני יודע לזרום עם מה שהסטייליסט או הסטייליסטית, והצלם או הצלמת מביאים. עם השנים, מול המצלמה ומאחוריה, למדתי להרגיש בבית בתוך הפריים; מוכן להפתיע, לשחק, לדייק, להנות, ובעיקר לחפש משמעות ברגע שהכול מתלכד לתמונה אחת.








בועז שחם. תל אביב. 25. סטודנט למשחק בניסן נתיב תל אביב
בן קשת , צלם אופנה ואומנות בן 26 מתל אביב
boaz.com1
צילום ועריכה: benkeshet
סטיילינג ועיצוב אופנה: kumzitz
