גאווה 2026
תמרי ויזל כתבה את “נשקי אותי”, מחזה קצר ועדין על אישה טרנסית וגבר סטרייט, על רגע אחד שבו אהבה נבהלת מעצמה, ועל אישה שלא מבקשת אישור כדי להיות
tamarivizel@
צילום: עדי פריסטר adi.priester@
סטיילינג: יובל נווה yuvalnaveh@
איפור ועיצוב שיער דניאל יעקובוב daniel_hairandmakeup@
סושיאל: קרן בהקסטר beautymuse_karen karen____25@
נויה אוחנה noya_media@
צולם במרכז הגאה בתלאביב: tlv_lgbtq_center@
יש רגעים שלא צריכים לצעוק כדי לשבור לב. רגעים שבהם משפט אחד משנה את האוויר בחדר. לפניו יש אהבה, מבוכה, משיכה, הבטחה קטנה של חיים רגילים. אחריו יש שתיקה. לא דרמה גדולה. לא נאום. רק מרחק שנולד פתאום בין שני אנשים, בדיוק במקום שבו הייתה קרבה.
במחזה “נשקי אותי” של תמרי ויזל, הרגע הזה מתרחש בין אלי, אישה טרנסית, לבין רועי, גבר סטרייט. הם מתאהבים באהבה כמעט תמימה, כמעט פשוטה, כמעט כזו שאפשר היה לתת לה להתקיים בלי הסברים. ואז אלי אומרת לו שהיא טרנסית. המשפט יוצא אל האוויר, ומשם הכול משתנה.
לא כי רועי הופך לנבל. דווקא להפך. הוא נבהל, מתבלבל, מנסה להיות בסדר ולא מצליח. שם נמצא הכאב האמיתי של המחזה. במקום שבו אדם טוב עדיין לא יודע לאהוב בלי פחד. במקום שבו אישה מגלה שהאהבה שקיבלה רגע קודם, הפכה פתאום למבחן קבלה.
שמלה: lonivintage@
“סיפור קטן, עדין ואנושי”
“נשקי אותי” נולד מתוך תרגיל בבית ספר למשחק. קונפליקט אישי, רגע אמיתי, חומר חיים שעבר דרך במה והפך למחזה. ויזל לא ביקשה לכתוב הצהרה. היא לא ביקשה ללמד שיעור על טרנסיות. היא כתבה סיפור קטן, ריאליסטי, עדין ואנושי.
וזו בדיוק הסיבה שהוא עובד.
אלי לא נכנסת לבמה כדי להיות סמל. היא לא דגל, לא הרצאה, לא תיקון לעולם. היא אישה. יפה, מצחיקה, חצופה, עייפה, פגיעה, חזקה. אישה שרוצה אהבה רגילה. לא אהבה פוליטית. לא אהבה שמבקשת הסבר. פשוט אהבה.
ויזל מתארת אותה כבחורה תמימה שרוצה אהבה תמימה. מישהי שגדלה על פנטזיות של סדרות, עיר, נשיות, קריירה, לב שבור שמסתדר בסוף. אלי כמעט מצליחה להאמין בזה. כמעט להיות כמו כולן. כמעט לשכוח שגם הפשוט ביותר עלול להפוך אצלה לשאלה.
טוטאל לוק: natalie_walker_clothing@ מטפחת ונעליים, אוסף עצמי
כשהשקט עושה את העבודה
רגע הגילוי במחזה לא נכתב כזעקה. אין בו פיצוץ. יש משפט אחד ואז שתיקה. ויזל בחרה בשקט כי מבחינתה זה הדבר האמיתי ביותר. לא תמיד הכאב מגיע בצעקה. לפעמים הוא מגיע במבט שמתחמק, בנשימה שנעצרת, בגוף שהיה קרוב ופתאום מתרחק.
רועי לא שונא את אלי. הוא לא מבקש לפגוע בה. הוא פשוט לא יודע מה לעשות עם האמת שנאמרה לו. וזה אולי כואב יותר, כי המחזה לא מציע לנו אויב נוח. הוא מציע מבוכה. פחד. חולשה. אדם ליברלי, נחמד, כמעט מקבל, שנעצר בדיוק במקום שבו האהבה דורשת ממנו להיות אמיץ.
אלי מבינה את זה מהר. היא לא מתחננת. לא מסבירה את עצמה עד הסוף. לא מנסה לשכנע אותו שהיא ראויה לאהבה. היא אומרת את האמת, מבינה שההתמודדות מכאן היא שלו, והולכת.
יש בהליכה הזו כוח גדול. לא כוח של ניצחון, אלא כוח של גבול. אלי שבורת לב, אבל היא לא מוסרת את עצמה למשפט אישור. היא רוצה אהבה, אבל לא במחיר של מחיקת עצמה.
חולצה, נעליים וחצאית: lonivintage@
“אני לא רוצה להיות כוכבת”
בסוף הסצנה נשאר משפט קטן, almost nothing, ובכל זאת הכול. “אני לא רוצה להיות כוכבת”.
זה משפט שנשמע כמו ויתור, אבל בעצם הוא מבקש חיים. אלי לא רוצה להיות מיתוס. לא יוצאת דופן בגלל הכאב שלה. לא סיפור שאנשים מספרים כדי להרגיש מתקדמים. היא רוצה להיות אישה בתוך אהבה. אדם בתוך עולם. לא כותרת. לא סמל. לא ויכוח.
גם ויזל עצמה נזהרת מהמקום הזה. היא לא מציגה את המחזה כשליחות. מבחינתה, זו פריזמה אישית. אלי היא וריאציה שלה, אבל לא העתק. לא שלט על המצח. לא דמות שנושאת קהילה שלמה. דווקא משום כך היא מצליחה לגעת במשהו רחב יותר.
כי “נשקי אותי” אינו מחזה על זהות בלבד. הוא מחזה על מבט. על השנייה שבה אדם מבקש שיראו אותו, והעולם עדיין לא תמיד יודע להסתכל בלי להיבהל.
שמלה: lonivintage@
הבמה רואה אמת
ויזל היא שחקנית, תסריטאית ויוצרת. היא אומרת שהיא קודם כול שחקנית, ואולי לכן הטקסט שלה מרגיש כאילו נכתב מתוך גוף. מתוך נשימה. מתוך ידיעה איפה שתיקה יושבת, ואיפה מבוכה הופכת לשבר.
הבמה, לדבריה, חושפת אמת. ואולי בשביל זה צריך תיאטרון. לא כדי לברוח מהמציאות, אלא כדי להניח אותה מולנו בלי פילטר. בלי אפשרות לגלול הלאה. בלי להעמיד פנים שלא ראינו.
“נשקי אותי” עולה בחודש הגאווה, אבל הוא לא מחזה של סיסמאות. הוא מחזה של שברון לב. לא אסון גדול, לא כותרת חדשותית, אלא הרגע השקט שבו אישה אחת מבקשת לא להיות נושא לדיון. רק להיות נאהבת.
ואולי זו הגאווה האמיתית. לא רק לצעוד ברחוב, אלא להקשיב. לראות את האדם שמאחורי המילה. לזכור שלפני כל ויכוח, לפני כל פוליטיקה, לפני כל פחד, יש לב.
פרטי ההצגה
ההצגה “נשקי אותי” תעלה במופע “קוויקי”, הכולל ארבע הצגות קצרות בפסטיבל דרמה קווין #5 של תיאטרון “המשולש”, שבוע של תרבות להטב״קית במסגרת אירועי הגאווה של עיריית תל אביב יפו, שיתקיים בין ה־4.6 ל־11.6.
ניתן להזמין כרטיסים בעמוד הפסטיבל:
https://www.hameshulash.com/dramaqueen26
מגזין אופנה ישראלי – Fashion Israel
אי מייל: [email protected]
אינסטגרם: fashionisrael.mag@
וואטסאפ: 050-7368167
עורך ראשי: אפי אליסי
עורכת אופנה: shaniaqua@
מהעדכונים החמים של תעשיית האופנה בישראל