גל דה פז לא צריכה להוכיח שהיא יודעת לשיר. את זה היא עושה מאז גיל עשר. היא הוציאה אלבומים, הופיעה בארץ ובעולם, הובילה את The Paz Band ואת Lucille Crew, חיממה את Aerosmith מול עשרות אלפים וכתבה את Bring Them Home. ובכל זאת, לקהל הישראלי הרחב לקח זמן להגיע אליה. המקום השני ב״הכוכב הבא״ לא התחיל את הקריירה שלה. הוא פשוט שם עליה את האור שהיה צריך להיות שם מזמן. עכשיו, רגע לפני המופע הגדול בהיכל התרבות, היא מדברת על הדרך הארוכה, הבחירה לא להתפשר, הרכות שמאחורי העוצמה וההבנה שהיא לא צריכה להגיע כמו בולדוזר כדי שיקשיבו לה.
הראיון צולם במלון לילנבלום
galdepaz@
צילומים: ירדן אשל yarden.eshel@
סטיילינג: אורי פנחס ori_pinchas@
איפור ועיצוב שיער: נטלי כהן שושן natalicohenshushan@
ההפקה צולמה במלון פלי לבונטין
גל דה פז היא לא תגלית. היא גם לא סיפור על הצלחה בן לילה. כשהגיעה ל״הכוכב הבא״, היא כבר עמדה על במות בארץ ובעולם, הוציאה אלבומים, הובילה להקות ובנתה לעצמה שפה מוזיקלית ברורה. התוכנית לא יצרה אותה. היא פשוט אפשרה לקהל רחב לראות את מי שהייתה שם כל השנים.
אחרי התוכנית ניגשו אליה לא מעט אנשים ואמרו שהכירו אותה עוד קודם. אחרים גילו אותה רק עכשיו. היא לא מנהלת חשבון עם מי שהגיע מאוחר. ״מי שהכיר אותי עכשיו, זה היה הזמן שלו להכיר אותי״, היא אומרת. ״אני מאמינה שדברים קורים בזמן שלהם. גם אם אנחנו רוצים שהם יקרו קודם״.
"על הבמה אני באור של עצמי"
דה פז מופיעה מגיל עשר. עוד לפני שידעה מהי קריירה, היא הבינה שמשהו קורה לה כשהיא שרה. ״זה תמיד הרגיש כמו כוח על. הייתי ילדה מאוד חברותית, צבעונית וקצת יוצאת דופן. בכל פעם ששמעו אותי שרה הרגשתי שזה מחבר אליי אנשים וגם מחבר בין אנשים״. הבמה הייתה המקום שבו לא נדרשה להתאים את עצמה. ״יש תחושת שלמות וקבלה שאני מרגישה שם. אני הכי בנוח כשאני באור של עצמי, במי שאני״.
המוזיקה התחילה גם בנסיעות עם אמה. השתיים היו שרות יחד במכונית ואמה הייתה מוסיפה הרמוניות. דרך הרגעים האלה התפתחה השמיעה המוזיקלית שלה, אבל היא קיבלה ממנה גם שיעור חשוב על נשיות והגשמה. ״גדלתי עם אמא קרייריסטית. היא לא הייתה הרבה בבית, ויש אנשים שאולי יגידו שזה דבר לא טוב. אני ראיתי אישה שמגשימה את עצמה, וזה דחף אותי להיות כזאת״.
מבחינתה, מקצוע אחר מעולם לא היה אפשרות. ״אפילו לא שקלתי משהו אחר״, היא אומרת. הוודאות הזו העניקה לה כיוון, אבל גם הניחה עליה משקל. ״יש מטרה אחת שאתה מרגיש שאתה חייב להגיע אליה. אבל מה זה בכלל להגיע? זה אוסף בלתי נגמר של מטרות ופסגות לכבוש״.
"אני לא מתפשרת"
אלבום הבכורה שלה יצא בעברית, אף שהמוזיקה שעליה גדלה והשירים שכתבה באופן טבעי היו באנגלית. כשהגיעה לרימון מיד לאחר התיכון, כתיבה באנגלית כמעט לא הייתה אפשרות. הסביבה המקצועית הסבירה לה שבישראל אין באמת מקום לאמנים שיוצרים באנגלית ושכדי להצליח היא תצטרך להתאים את עצמה.
במשך תקופה היא הרגישה שאולי נולדה במקום הלא נכון ובזמן הלא נכון. היום היא כבר לא מאמינה במשפט הזה, אבל היא זוכרת היטב את התחושה שהשפה המוזיקלית הטבעית שלה אינה מתאימה למקום שבו נולדה. אחרי האלבום הראשון היא הקשיבה לו ושאלה את עצמה אם הייתה קונה אותו ומאזינה לו אילו הוא לא היה שלה. התשובה אילצה אותה לחשב מסלול מחדש. ״ברור שזה היה אני, אבל זה לא היה באמת אני. רציתי ליצור את האלבום שאני הייתי קונה ושומעת גם אם הוא לא היה שלי״. משם היא חזרה לרוק, לבלוז ולאנגלית. ״מאז אני לא מתפשרת״.
הבחירה הזו לא תמיד הקלה עליה. לפעמים היא האריכה את הדרך. ״לא הייתי מוכנה להתפשר על האמנות שלי, על מי שאני כאדם, על היושרה שלי או על דברים שאני מאמינה בהם. בגלל זה הדרך שלי הייתה לפעמים איטית וקשה יותר. אבל אני ישנה ככה טוב יותר בלילה״.
הכוח נבנה בבמות הקטנות
לאורך השנים הופיעה דה פז במועדונים קטנים, בפסטיבלים ובבמות גדולות בארץ ובעולם. אחד מרגעי השיא הגיע כשפתחה את הופעת Aerosmith בפארק הירקון מול עשרות אלפי אנשים. אבל כשאני שואל אותה איזו במה לימדה אותה יותר, היא בוחרת דווקא בקטנות. ״הבמות הקטנות מלמדות אותך הכי הרבה. בבמה גדולה אתה כבר מגיע לרגע שחיכית לו ופשוט נהנה. במקומות הקטנים אתה צריך לגרום לאנשים להיות איתך גם כשהם לא מקשיבים״.
באחת ההופעות בלוס אנג׳לס ביקשו ממנה להפסיק לנגן באמצע מפני שהפריעה לאנשים במקום. ״אתה יודע כמה זה פוגע? הפסיקו לי את ההופעה ופשוט הלכתי״. דווקא שם, היא אומרת, נבנה הכוח. לא מול קהל שכבר מוכן להקשיב, אלא מול חדר שצריך לכבוש אדם אחר אדם. ״במקומות האלה אתה מוצא את המקום הטהור שממנו התחלת לעשות מוזיקה. אתה לומד לעודד את עצמך ולהזכיר לעצמך שאתה טוב ושמגיע לך״. גם ההופעה מול Aerosmith הפכה מיד לחלום הבא. ״זה רק דוחף אותך לרצות שכל עשרות אלפי האנשים האלה יקנו כרטיס להופעה שלך, ולא להופעה של מישהו שאתה מחמם״.
"לקח לי זמן להרגיש שם בנוח"
The Paz Band הייתה במשך שנים בית מוזיקלי ואבן יסוד בקריירה שלה. ואז הגיעה הקורונה והפרידה בין חברי הלהקה. ״כל אחד נשלח לבית שלו, ואני עדיין רציתי לעשות מוזיקה ולהופיע. פתאום נאלצתי למצוא את הדרך שלי לבד״. מתוך הניתוק הזה נולד מסלול חדש. ב־2022 יצא Uncovered, אלבום שבו נשארה כמעט לבדה עם הפסנתר. המעבר ערער משהו שהייתה בטוחה בו. ״יש משהו מפחיד בלהיות לבד על במה מול קהל. אני התחלתי מלהקות, ופתאום חוויתי תסמונת מתחזה. נוצר בי ערעור במשהו שהייתי כל כך בטוחה בו״.
במשך שנים הרגישה שהיא חייבת להגיע עם כל העוצמה, הרוק וההפקה כדי שאי אפשר יהיה להתעלם ממנה. ״חשבתי שאם אני לא מגיעה עם הפול פאוור, כמו בולדוזר, לא ישימו לב אליי. כשנשארתי לבד גיליתי שגם אני והקול שלי זה מספיק״. בהתחלה המקום הרך הרגיש לה חשוף מדי. היא הייתה רגילה לאנרגיה ישירה ואגרסיבית יותר. ״לקח לי זמן להרגיש שם בנוח. היום אני מאוד אוהבת את המקום הזה״. היא לא ויתרה על העוצמה. היא פשוט גילתה שהיא יכולה להחזיק במה גם בלעדיה.
"הרגשתי שאני נמצאת על כוכב אחר"
במשך שנים אמרה שריאליטי אינו בשבילה. גם אחרי שהגיעה למקום השני ב״הכוכב הבא״, היא לא בטוחה ששינתה את דעתה. ״כשאני מסיימת לשיר, אני רוצה לשמוע מחיאות כפיים. לא דעות״, היא אומרת. מה שהשתנה היה הביטחון שלה. היא הבינה שיש בישראל קהל שלם שאין לה דרך אחרת להגיע אליו. האפשרות לייצג את ישראל באירוויזיון פתחה גם דלת לקהל בינלאומי. ״הרגשתי שאני מספיק חזקה. שאני יודעת מי אני ושאני יכולה לעמוד בזה. זה עדיין היה קשה״.
למרות כל הניסיון שצברה, היא מצאה את עצמה מתחילה מחדש מול קהל שלא הכיר את הדרך שלה. ״לפעמים הרגשתי שאני נמצאת על כוכב אחר. הפופ, הספירה לאחור, כל הדבר הזה. זה הרגיש כמו פרק של מראה שחורה״. גם העמידה לצד מתמודדים חסרי ניסיון דרשה ממנה להניח את האגו בצד. ״אני הכנסתי את עצמי לתוכנית וכולם צריכים לקבל ביקורת. ברור שיש גם צד של האגו שאומר, טוב, בסדר, אבל אני משתדלת לא ללכת לשם. הוא לא חיובי. הוא פשוט רעיל״. המתנה החשובה ביותר שקיבלה מהתוכנית לא הייתה רק החשיפה. זו הייתה חמלה כלפי עצמה.
״אני מאוד ביקורתית כלפי עצמי. באיך שהדברים נראים, באיך שהם נשמעים, באיך שאני מגיבה ובאיך שאני מקבלת דברים. אני כל הזמן מנסה להיות האדם הכי טוב שאני יכולה להיות, וזה מתיש״. בתוך העומס היא למדה לדבר אל עצמה אחרת. ״אמרתי לעצמי, גל, היום את יכולה להיות רק מי שאת היום. לא מי שהיית אתמול ולא מי שתהיי מחר. תיקחי את מי שאת ברגע הזה ותעשי את מה שאת יכולה״.
מי קבע מה נשמע ישראלי
במהלך התוכנית נאמר לה שוב ושוב שהיא אינה נשמעת ישראלית. זה נגע במקום שהיא מתמודדת איתו מתחילת הקריירה, והפעם היא כבר לא הייתה מוכנה לקבל את ההגדרה. ״אני ישראלית. מוזיקה ישראלית מבחינתי היא מוזיקה שנעשית על ידי ישראלים. כשמעצב יוצר שמלה בהשראת הרוקוקו, אף אחד לא אומר שזו לא שמלה ישראלית. כששף מכין אוכל איטלקי, סושי או אוכל צרפתי, אף אחד לא אומר שזה לא אוכל ישראלי. אני לא מבינה למה דווקא מוזיקאים מקבלים את המשפט הזה״.
האנגלית אינה מרחיקה אותה מהישראליות שלה. להפך. היא מאפשרת לה לבטא אותה בשפה המוזיקלית הטבעית לה. ״בתוך המוזיקה שאני כותבת שזורות המוזיקה והתרבות הישראליות שעליהן גדלתי. אף פעם לא הבנתי את הגישה הזו״. ואז הגיע Bring Them Home והעניק לתשובה שלה משמעות אחרת לגמרי.
הקול שהפך לשליחות
אחרי שבעה באוקטובר הרגישה דה פז שהיא חייבת לעשות משהו. היא התנדבה וארזה ציוד למשפחות, אבל הרגישה שזה לא מספיק. היא חיפשה את המקום שבו היא יכולה להיות שימושית באמת. המקום הזה היה המוזיקה. ״ברגע שסיימתי לכתוב את Bring Them Home ידעתי שהוא כבר לא שלי. ניגנתי את האקורד האחרון ובכיתי במשך שעתיים. מיד הקלטנו אותו. ידעתי שזה רגע משמעותי ושצריך להוציא את השיר, כי הוא יכול לצעוק את הזעקה הזאת בכל העולם״.
השיר הפך לחלק מהמאבק הבינלאומי להשבת החטופים. דווקא האנגלית, אותה שפה שבמשך שנים גרמה לאנשים לומר לה שהיא אינה נשמעת ישראלית, אפשרה לה לשאת את הקול הישראלי החוצה. ״פתאום נכנס העניין של להיות אמנית ישראלית באנגלית. כאן אף אחד כבר לא אמר שזה לא ישראלי. פתאום זה הפך לשיר מאוד ישראלי״.
לאחר שכל החטופים החיים והחללים הושבו לישראל, השיר נשאר תיעוד של תקופה ושל הרגע שבו הבינה מחדש את תפקידה. ״הבנתי שאני אמנית ישראלית ושיש לי יכולת לצעוק את הצעקה הזאת החוצה דרך המוזיקה שאני יודעת לכתוב״.
עוצמה היא לא ההפך מרכות
על הבמה היא גדולה, חזקה ומלאת ביטחון. מחוץ לה היא יכולה להיות שקטה במשך שעות. ״יש את גל של הבמה ויש את גל של המציאות, ושתיהן אמיתיות. במציאות אני הרבה יותר שברירית״.
גם הדראג, התלבושות והדמויות אינם מסכה מבחינתה. הם מאפשרים לעוד צד שלה להתקיים. ״דראג ותלבושות הם לא מסכות. זה מצב של קיום. כמו שבבית אתה בפיג׳מה וכשאתה יוצא אתה לובש משהו אחר. אלה צדדים שונים שלי. האחת לא יכולה להתקיים בלי האחרת״. יש אנשים קרובים שראו אותה מתפרקת, שברירית וכמעט ילדה. רוב האנשים מכירים את האישה שמחזיקה קהל שלם בתוך כף היד.
״אנשים לפעמים חושבים שאני דמות מאיימת וחזקה. חשוב לי שיבינו שאישה שמביאה אש ועוצמה על הבמה יכולה להיות במציאות מאוד רכה. אנשים שמכירים אותי מגלים מהר שאני מאוד מקורקעת. אני לא חושבת שאני איזה משהו. אני פשוט יודעת במה אני טובה״.
לא לוותר על אהבה
בשיר החדש שלה, Can’t Die From Love, היא לא שרה רק על אהבה רומנטית. זה שיר על היכולת להמשיך לבחור באהבה גם אחרי שהיא מכאיבה. ״אפשר למות למען אהבה, אבל אי אפשר למות מאהבה. זה שיר אהבה לעצמי וגם לאהבה אמיתית ומתוקה. אני לא מרשה לעצמי להפסיק להתאהב. לא משנה כמה פעמים יישבר לי הלב, כמה אבכה או כמה קשה זה יהיה. אני תמיד אקום מזה״. מבחינתה, הבחירה להתאהב היא גם הבחירה לקחת סיכון. ״אני אדם של אהבה. זה לא משהו ששווה לוותר עליו רק בגלל שזה כואב״.
עכשיו מגיע היכל התרבות
ב־30 ביולי תעלה דה פז לראשונה עם המופע הגדול שלה בהיכל התרבות בתל אביב. אחרי שנים של מועדונים, פסטיבלים, להקות, אלבומים והופעות בארץ ובעולם, היא מגיעה לאחד המקומות המזוהים ביותר עם המוזיקה הישראלית. ״זה מטורף ומרגש. היכל התרבות הוא מקום שהייתי הולכת אליו במשך שנים לראות הופעות וקונצרטים. הוא אבן דרך של המוזיקה הישראלית, ואני מרגישה כבוד גדול להופיע שם״. המופע יחבר את כל הצדדים שלה. שירי הסולו, The Paz Band, דראג, רקדנים, תלבושות, אורחים והפקה שהיא מתארת כקרנבל. לא גרסה מרוככת של גל דה פז עבור הקהל החדש. גל דה פז במלואה.
היא לא מגיעה להיכל התרבות כדי להוכיח שנולדה במקום הנכון ובזמן הנכון. היא מגיעה לשם אחרי שבנתה לעצמה את המקום ואת הזמן שלה. עם הלהקה ובלעדיה. בעוצמה וברכות. באנגלית שהיא ישראלית בדיוק כמוה. ״כשאני מסיימת לשיר, אני רוצה מחיאות כפיים. לא דעות״. אחרי הדרך שעשתה, מגיעות לה מחיאות הכפיים.
מגזין אופנה – Fashion Israel
אי מייל: fashionisrael.nag@gmail.com
אינסטגרם: fashionisrael.mag@
וואטסאפ: 050-7368167
עורך ראשי: אפי אליסי
עורכת אופנה: shaniaqua@
מגזין אופנה ישראלי – הבית של האופנה בישראל
אופנתי. חברתי. ישראלי.