הסודות הקטנים שהבגדים שלנו שומרים
מאת: חן הלברטל
יש משהו מרתק בבגדים שאנחנו לובשות בלי לחשוב עליהם יותר מדי. כפתור קטן בצווארון, כיס כמעט בלתי נראה בתוך הג'ינס, ניט מתכתי או טבעת קטנה על חגורת מעיל. אנחנו רואות אותם כל כך הרבה, עד שהם הפכו עבורנו לחלק מהרקע. אבל כמעט לכל פרט כזה יש סיבה, ולפעמים הסיבה הזו מספרת סיפור הרבה יותר מעניין מהבגד עצמו.
כפתור שנולד על מגרש הפולו
אם אי פעם לבשתן חולצת אוקספורד בעלת צווארון button-down, עם כפתורים קטנים שמחזיקים את קצות הצווארון, לבשתן למעשה פתרון שנולד על מגרש הפולו.
בסוף המאה ה־19, בזמן הרכיבה והמשחק, קצות הצווארון נטו להתעופף ולהפריע לשחקנים. הפתרון היה פשוט: להצמיד אותם לחולצה באמצעות כפתורים. ג'ון ברוקס, ממשפחת מייסדי Brooks Brothers, ראה את הסגנון במהלך משחק פולו באנגליה ב־1896 והביא את הרעיון לארצות הברית. בשנת 1900 כבר הציגה Brooks Brothers את חולצת ה־Original Polo Button-Down.
מה שהיה פעם עניין של נוחות ותנועה הפך עם השנים לסמל של אלגנטיות לא מתאמצת.
הכיס הקטן שלא נעלם
ואם כבר מדברים על פרטים שנשארו הרבה אחרי שהצורך בהם נעלם, אי אפשר שלא להגיע לג'ינס.
יש בו כיס אחד קטן כל כך, שאנחנו כמעט נעלבות ממנו. מה כבר אפשר להכניס לשם?
מתברר שפעם הוא היה הרבה יותר שימושי. הכיס הקטן, שנקרא במקור Watch Pocket, נועד לשעון כיס. בתקופה שבה הג'ינס הפך לבגד עבודה והשעון עדיין לא ישב על פרק היד, היה צורך במקום קטן ובטוח לשמור עליו.
מאז השעון עבר לפרק היד, הטכנולוגיה השתנתה וגם אנחנו הפסקנו להסתובב עם שעון בכיס.
אבל הכיס נשאר.
הניטים שהחזיקו את הג'ינס
ואז יש את הניטים, אותן נקודות קטנות ממתכת שאנחנו כמעט לא שמות לב אליהן ליד כיסי הג'ינס.
גם הן לא שם בשביל הקישוט.
בשנות ה־70 של המאה ה־19 החייט ג'ייקוב דייוויס חיפש פתרון למכנסי עבודה שנקרעו שוב ושוב בנקודות המתח. הוא חיזק את האזורים המועדים לקריעה באמצעות ניטים ממתכת, וב־1873 קיבל יחד עם לוי שטראוס פטנט על השיטה.
מה שהתחיל כפתרון פרקטי לבגד עבודה הפך עם השנים לאחד הסמלים המזוהים ביותר עם הג'ינס.
הטרנץ' זוכר הכול
ואז מגיע הטרנץ', אולי הדוגמה המושלמת ביותר לאופן שבו פונקציה הופכת לאופנה.
המעיל שאנחנו לובשות היום מעל שמלה, ג'ינס או טי שירט לבנה, ונראה לנו כמעט מובן מאליו, נולד מתוך עולם של גשם, בוץ ומלחמה.
תומאס ברברי פיתח ב־1879 את בד הגברדין, בד קל, נושם ועמיד בפני מזג האוויר. בהמשך התפתח ממנו ה־Tielocken, קודמו של הטרנץ', ובמהלך מלחמת העולם הראשונה קיבל המעיל הצבאי את הפרטים הפונקציונליים שאנחנו מזהות בו עד היום.
ופתאום גם הפרטים הקטנים מקבלים משמעות. הכתפיות נועדו בין היתר להצגת דרגות וסמלים, לשוניות ופרטים נוספים הגנו מפני הרוח והגשם, וטבעות המתכת שעל החגורה, ה־D-rings, שימשו לחיבור ציוד צבאי.
היום אנחנו כבר לא צריכות את הכיס לשעון, את הניטים כדי לשרוד יום עבודה קשה או את הטבעות כדי לשאת ציוד צבאי. גם הצווארון כבר לא צריך להילחם ברוח בזמן משחק פולו.
אבל הם עדיין שם.
הם שם גם כשאנחנו פוגשות אותם מחדש בעמודי מגזין אופנה או בתוך הפקות אופנה, לפעמים בלי לדעת בכלל מאין הגיעו.
וזה אולי הדבר שאני הכי אוהבת באופנה: היא לא באמת נפטרת מהעבר. היא פשוט משנה לו את התפקיד.
פרט שנולד מתוך צורך הופך לסימן היכר. פתרון טכני הופך לאסתטיקה. ומה שהיה פעם הכרח הופך היום לבחירה.
אז בפעם הבאה שאת לובשת ג'ינס, מכפתרת חולצת אוקספורד או עוטפת את עצמך בטרנץ', תסתכלי רגע על הפרטים הקטנים. כי מאחורי הכיס הקטן, הכפתור או הטבעת שאת כמעט לא רואה, מסתתרת לפעמים חתיכה שלמה מההיסטוריה של האופנה.
ואולי זו בדיוק הגדולה של בגדים טובים: הם לא רק מספרים לנו מי אנחנו היום. הם זוכרים בשבילנו מאיפה הגענו.
חן הלברטל | אוספת סיפורים
מלבישה, מפיקה, קניינית, אספנית וכוהנת וינטג'.
נכנסת לארונות ישנים ומוצאת בהם הרבה יותר מבגדים.
חן מוצאת נשים, זיכרונות, משפחות וסיפורי חיים.
אינסטגרם: chen_halbertal@
מייל: Chenavare@gmail.com@
