בצילום של אסף עיני, הגוף לעולם אינו רק גוף. הוא נושא עליו מוצא, תשוקה, מגדר, מעמד ומתח פוליטי. הזכייה בפרס לורן ומיטשל פרסר לשנת 2026 מכירה באחד הקולות המדויקים בצילום הישראלי העכשווי, צלם שהגיע מן האופנה והפך את שפתה לכלי ביקורתי.
מוזיאון תל אביב לאמנות הכריז על אסף עיני כזוכה בפרס לורן ומיטשל פרסר לצילום ישראלי צעיר לשנת 2026. הפרס כולל מענק בסך 5,000 דולר ותערוכת יחיד במוזיאון, שתיפתח בדצמבר 2027.
הבחירה בעיני מסמנת רגע משמעותי במסלול יצירה שנבנה בתנועה מתמדת בין אופנה לאמנות, בין צילום מסחרי לתיעוד ובין משיכה חזותית למבט חברתי מפוכח. הוא אינו מוותר על יופי, אך גם אינו מאפשר לו להישאר נקי מן המציאות שבתוכה נוצר.
מן האופנה אל האמנות
עיני נולד בישראל ב־1987, חי ויוצר בתל אביב-יפו. את דרכו החל כצלם אופנה, ובהמשך פנה ללימודי אמנות בבצלאל. מאז סיום לימודיו הוא מפתח שפה צילומית מזוהה, המחברת את השליטה החזותית של עולם האופנה עם הישירות, המתח והמורכבות של הצילום התיעודי.
המפגש בין שתי השפות אינו מקרי. האופנה העניקה לו הבנה עמוקה של גוף, מחווה, אור ודימוי. האמנות אפשרה לו לשאול מי מעצב את הגוף הזה, מי קובע כיצד הוא יוצג, ואילו מערכות של כוח מסתתרות מאחורי התמונה המלוטשת.
העבודות של עיני נוצרות לא פעם עם קהילות שקולן נדחק לשוליים. המצלמה שלו אינה מתבוננת בהן מבחוץ ואינה הופכת אותן לסמל. היא מבקשת לייצר מפגש שיש בו קרבה, שיתוף ומודעות לפער שבין הצלם למצולם.
מי זוכה להיראות
ועדת השיפוט ציינה את הנוכחות המיידית של עבודתו ואת הרלוונטיות שלה לזמן הנוכחי. בצילום ובווידאו, עיני בוחן את החברה הישראלית דרך זהות, כוח וייצוג. הוא מפנה את מבטו אל פלסטינים, ערבים אזרחי ישראל, יוצאי אתיופיה וקהילות מהגרים, תוך הקפדה על ההבדלים והמורכבויות הקיימים בתוך כל קהילה.
בדיוקנאות ובנופים עירוניים שנעים בין בימוי לאינטימיות, הוא נוגע במיניות, גבריות, מגדר ושייכות. הדימויים שלו אינם מסתפקים בתיאור המציאות. הם מערערים על קודים חברתיים, על תפיסות הטרונורמטיביות ועל האופן שבו החברה מגדירה אילו גופים ייראו, כיצד ייראו ומי יורשה להביט בהם.
אחד הכוחות המרכזיים ביצירתו הוא הגישה השיתופית. המצולמים אינם משמשים חומר בידיו של הצלם, אלא שותפים ביצירת הדימוי. מתוך המפגש בין שפה תיעודית, מחשבה מושגית ותרבות פופולרית, מקומית ובינלאומית, נולד צילום שמאפשר קרבה מבלי למחוק הבדלים.
מבט בינלאומי על צילום מקומי
למעלה משמונים מועמדויות הוגשו השנה לפרס. בוועדת השיפוט השתתפו מירה לפידות, האוצרת הראשית של מוזיאון תל אביב לאמנות, אלונה פארדו, מנהלת אוסף מועצת האמנות של אנגליה, וסופי האקט, אוצרת הצילום בגלריה לאמנות של אונטריו בטורונטו.
פארדו שימשה בעבר אוצרת בגלריית ברביקן בלונדון, שם הובילה תערוכות מרכזיות שעסקו בדורותיאה לאנג, ונסה וינשיפ, טרבור פגלן ובחיים בשולי החברה. בין הפרויקטים הבולטים שלה נמצאת גם התערוכה Masculinities, שהציבה במרכז שאלות של גבריות, שחרור וייצוג בצילום.
תחומי המחקר של האקט כוללים צילום עממי, צילום קנדי והקשר שבין צילום לזהות קווירית. ברזומה שלה תערוכות שעסקו בדיאן ארבוס, ארנולד ניומן, נראות קווירית וקהילת Casa Susanna. הניסיון של חברות הוועדה העניק לבחירה בעיני הקשר בינלאומי רחב, מבלי לנתק את עבודתו מן המתח המקומי שמניע אותה.
מסורת של צילום ישראלי צעיר
פרס לורן ומיטשל פרסר נוסד ב־2015 במטרה לקדם אמניות ואמנים ישראלים בתחום הצילום. הזכייה של עיני היא השתים עשרה מאז היווסדו. הוא מצטרף לרשימה הכוללת את רמי מימון, מארק יאשאייב, רונית פורת, דניאל צאל, אלי סינגלובסקי, אפרת חכימי, ורה ולדימירסקי, נטע לאופר, רונן זן, אן שימין שטרית ולי נבו.
כאשר תערוכת היחיד של עיני תיפתח בדצמבר 2027, המוזיאון לא יציג רק את עבודתו של זוכה נוסף. הוא יעניק במה לצילום שמבין כי יופי אינו מחסה מפני פוליטיקה. לפעמים הוא אחת הדרכים החדות ביותר לחשוף אותה.
מגזין אופנה – Fashion Israel
אי מייל: fashionisrael.nag@gmail.com
אינסטגרם: fashionisrael.mag@
וואטסאפ: 050-7368167
עורך ראשי: אפי אליסי
עורכת אופנה: shaniaqua@
Fashion Israel – הבית של האופנה בישראל | אופנה | הפקות אופנה | מגזין אופנה
אופנתי. חברתי. ישראלי.
מהעדכונים החמים של תעשיית האופנה בישראל