היום שבו נשים לבשו מכנסיים

המכנסיים שאנחנו לובשות היום מבלי לחשוב היו פעם הצהרה אמיצה. חן הלברטל חוזרת אל הנשים שהעזו לשנות את המלתחה שלהן, ובדרך שינו גם את האופן שבו נשים נעות, עובדות ובוחרות את מקומן בעולם

יש רגעים שבהם אנחנו בכלל לא מבינות שאנחנו חיות בתוך מהפכה. דברים שנראים לנו היום רגילים, טבעיים ומובנים מאליהם, היו פעם שינוי פמיניסטי אמיץ, כמעט בלתי נתפס.
אנחנו עומדות מול הארון בבוקר ואומרות: ״אין לי מה ללבוש״.
לידנו תלויים חמישה זוגות ג׳ינס, שני מכנסיים מחויטים, מכנסי פשתן לבנים ועוד זוג אחד שקנינו כי ״יום אחד נלבש אותם״. והייתי ממש עדינה בכמויות.
ואז אני נזכרת שפעם אישה שלבשה מכנסיים לא הייתה פשוט אישה עם סטייל.
היא הייתה אישה שעשתה צעד.

המכנסיים שאנחנו לובשות היום בלי לחשוב פעמיים היו במשך שנים סמל של העולם הגברי. עבודה, כוח, צבא, עצמאות, מרחב ציבורי. כל המקומות שבהם גברים הורשו לנוע בחופשיות.
נשים קיבלו חצאית.
יש בחצאית הרבה יופי, אבל לאורך ההיסטוריה היו בה לפעמים גם לא מעט מגבלות.
לפני כמה שנים ביקרתי בביתה של אישה מבוגרת שאספה בגדי וינטג׳ לאורך כל חייה. עברנו יחד בין הארונות, בין שמלות, מעילים, כובעים ותיקים שנשאו בתוכם חיים שלמים.
פתאום היא עצרה מול זוג מכנסיים ישן ואמרה לי: ״את יודעת, הפעם הראשונה שלבשתי מכנסיים הייתה אירוע״.
צחקתי ושאלתי אותה: ״מה, ממש אירוע?״
היא הסתכלה עליי וענתה: ״כן. הייתי צריכה אומץ״.

היום זה נשמע לנו כמעט מצחיק. הרי אף אחת מאיתנו לא מתקשרת לחברה ואומרת: ״תקשיבי, מחר אני יוצאת מהבית עם מכנסיים. תחזיקי לי אצבעות״.
אבל אז זה היה רגע.
היא סיפרה לי שבפעם הראשונה שיצאה מהבית במכנסיים, היא הרגישה שהיא הולכת אחרת. לא משום שהבגד שינה אותה, אלא משום שפתאום היה לה חופש לזוז.
ללכת מהר. לעלות על אופניים. לעבוד. לרוץ. לבחור.
וזה בדיוק הקסם של אופנה. היא אף פעם לא רק בד.
בתחילת המאה העשרים החלו נשים לאמץ פריטים שנחשבו עד אז לגבריים ולהעניק להם שפה חדשה. קוקו שאנל הפכה את המכנסיים לחלק מהחזון שלה לאישה מודרנית וחופשייה יותר. מרלן דיטריך לבשה חליפות וטוקסידו והוכיחה לעולם שאישה אינה מאבדת את הנשיות שלה כשהיא לובשת בגד שנלקח מהמלתחה הגברית.

אולי זו הייתה כל המהפכה.
לא להפוך נשים לגברים, אלא לתת לנשים לבחור.
היום אנחנו לובשות מכנסיים לעבודה, לדייט, לקפה עם חברה או לצילומי אופנה. לפעמים עם עקבים, לפעמים עם סניקרס ולפעמים עם חולצת טי שנראית כאילו ״סתם זרקנו משהו״.
אבל מאחורי כל זוג מכנסיים בארון שלנו מסתתר סיפור.
סיפור על נשים שהעזו ללכת קצת אחרת. נשים שהבינו שגם הדרך שבה אנחנו מתלבשות יכולה להיות דרך לדרוש מקום, חופש ועצמאות.
ואולי בפעם הבאה שנעמוד מול הארון ונאמר ״אין לי מה ללבוש״, ניזכר שפעם היו נשים שלא ביקשו ארון גדול יותר.
הן רק ביקשו את הזכות לבחור מה ללבוש.

אוהבת,
חן

חן הלברטל | אוספת סיפורים

מלבישה, מפיקה, קניינית, אספנית וכוהנת וינטג'.
נכנסת לארונות ישנים ומוצאת בהם הרבה יותר מבגדים.
חן מוצאת נשים, זיכרונות, משפחות וסיפורי חיים.
אינסטגרם: chen_halbertal@
מייל: Chenavare@gmail.com@

מגזין אופנה ישראלי – Fashion Israel
אי מייל: fashionisrael.nag@gmail.com
אינסטגרם: fashionisrael.mag@
וואטסאפ: 050-7368167

עורך ראשי: אפי אליסי
עורכת אופנה: shaniaqua@

• נפש תאומה, האם זה קיים בכלל?
• געגוע שנתפר בתפרים של פעם
• מעשה בחמש מטפחות תחרה לבנות
• עד שאת לא נושמת
• הכתפיים שראו חיים שלמים