על מסלול שכולו מראות, 27 בוגרות ובוגרי המחלקה לעיצוב אופנה בשנקר הציגו קולקציות גמר שנולדו בין קורונה למלחמה. זה היה ערב של מורשת, טראומה, גוף ושייכות, ובעיקר של דור צעיר שמסרב לברוח מהמציאות ובוחר לתפור ממנה שפה חדשה
על מסלול שכולו מראות בבית הפניקס בראשון לציון, התקיים אמש מפגש טעון וחשוף עם הלב הפועם של המציאות הישראלית. 27 בוגרות ובוגרים טריים של המחלקה לעיצוב אופנה בשנקר הציגו את קולקציות הגמר שלהם, והוכיחו כי עבורם האופנה אינה כלי למרדף אחר טרנדים חולפים, אלא שפה הישרדותית ואמצעי לעיבוד החוויות האישיות והכואבות ביותר שלהם.
הסטודנטים הללו, שהחלו את לימודיהם בימי הקורונה המבודדים והמשיכו אותם אל תוך מלחמה ממושכת ומטלטלת, יצרו תחת תנאים בלתי שגרתיים בעליל. דרך ההשתקפויות שעל המסלול, הקהל קיבל הצצה לדור יוצרים שפועל כשהעצבים שלו חשופים לחלוטין. דור שמציג קולקציות מורכבות, הנעות על הצירים הרגישים ביותר של חיינו.
זהות, טראומה ושייכות
התמות שעלו השנה על המסלול היו חזקות ונוקבות במיוחד. כולן התלכדו תחת מטרייה של כנות חסרת פשרות, שאינה מתנצלת על דבר.|
התמה הראשונה והבולטת ביותר הייתה זהות, שורשים ושייכות. קולקציות שחזרו למורשת, לתרבות ולסיפורי הגירה, ובדקו כיצד לובשים זהות בעולם עכשווי.
לצדה, תמת הטראומה והזיכרון קיבלה ביטוי מוחשי דרך עבודות שנגעו ישירות באירועי הנובה, בשירות מילואים, בפוסט טראומה ובאופן שבו חוויות קשות מיתרגמות לבגד.
תמה מרכזית נוספת הייתה חגיגת השוני, שנתנה במה לקולקציות שעסקו בתסמונת טורט, בכבדות שמיעה ובחוויות גוף אחרות, והפכה את מה שנתפס כ"חריג" לשפה עיצובית יפה וחזקה.
הבית שגדלנו בו עלה גם הוא כנושא מרכזי, המייצג מקום טעון וחיפוש בלתי פוסק אחר מרחב בטוח. הסטודנטים חקרו גם את אידיאל היופי הלא מושלם, מתוך פירוק השלמות ומציאת יופי דווקא בפגם, לצד עיסוק מעמיק במגדר, בנשיות ובמודל חדש של גבריות, שמתפרק מתפקידיו הישנים.
הבחירה להביט פנימה
החיבור העמוק לשורשים, שעלה אמש על המסלול שוב ושוב, הרעיד את המיתר הרגיש ביותר בקרב הקהל.
בעידן שבו האופנה הגלובלית נוטה פעמים רבות לאבד את עצמה בתוך שטנצים אחידים ודוגמאות משוכפלות, הבחירה של היוצרים הצעירים הללו להביט דווקא פנימה, אל תוך הבית, ההיסטוריה המשפחתית והזהות הייחודית שלהם, היא מעשה מרגש מאין כמוהו.
המעבר המורכב שעשו הסטודנטים בין הניתוק של ימי הקורונה לבין הטלטלה של המלחמה שלח אותם לחפש עוגן. העוגן הזה התגלה במלוא תפארתו בשתי קולקציות מופלאות, שהיו עבורי שיאו של האירוע כולו.
Heritage. הגוף הנשי כאוצר
הראשונה שהצליחה ללכוד את הלב בצורה יוצאת דופן הייתה גל חיון, עם הקולקציה המהפנטת "Heritage". כשצפיתי בדגמים פוסעים על המסלול, הרגשתי ממש את כובד המשקל של הזיכרון המשפחתי וההמשכיות הבין דורית מנשב באוויר. חיון לא רק השתמשה באלמנטים פולקלוריסטיים, אלא יצרה מחווה חומרית ורוחנית יוצאת דופן למורשת המפוארת של יהודי מרוקו וטורקיה.
הבחירה שלה לקחת את החפצים המזוהים ביותר, את התכשיטים העוברים מדור לדור ואת מלאכות היד העדינות, ולהתיך אותם לכדי אמנות לבישה, הייתה מלאת כבוד והדר טקסי. בעיניי, הרגעים המרגשים ביותר בדגמים שלה היו אלו שבהם הגוף הנשי עצמו הפך לאוצר החשוב מכול. דרך עבודת יד סיזיפית וקפדנית, שילוב של אבני סברובסקי מנצנצות, עיטורי דגים מוזהבים המזכירים קמעות עתיקים נגד עין הרע ורשתות חומריות המשלבות מפות טורקיות וחלקי עור דומיננטיים, חיון יצרה שריון של עוצמה נשית. שריון שמחבר באומץ ובאלגנטיות בין העבר של הסבתות שלנו לבין ההווה העכשווי והבועט ביותר.
בקולקציה בלטה במיוחד שמלה שחורה מהפנטת בגזרת מחוך מובנה, המסתיימת בחצאית קצרצרה ועמוסת פרנזים תחתונים, ומשלבת עבודת תחרה ידנית ואפליקציות שחורות מעוטרות בחריזה. לצדה הוצגה שמלת רשת מוזהבת ומרהיבה באורך הרצפה, הצמודה לקווי הגוף ומשובצת כולה בעשרות דגי מתכת מוזהבים קטנים. קמעות שומרים המשתלשלים מטה ויוצרים תנועה וחיוניות בכל צעד.
סימני שייכות. ההיסטוריה חקוקה בחומר
גם החקירה המרגשת של מיאר ברכאת בקולקציה "סימני שייכות" הציעה זווית פיוטית ומרתקת של זהות מקומית. הרעיון שקולקציה שלמה נולדת מתוך דיאלוג עם דלת עץ עתיקה בכפר ירכא, דלת הנושאת עליה שרידים היסטוריים של כנסייה ביזנטית, הוא המחשה מושלמת לכך שההיסטוריה שלנו חקוקה בחומרים המקיפים אותנו. ברכאת הצליחה לתרגם את המורכבות של הזהות הדרוזית, ששומרת על מסורת עמוקה מתוך סתגלנות, כבוד ואהבת שלום, לשפה חזותית עשירה להפליא.
על המסלול ראינו מערכות לבוש מרשימות, שהיו מלאות בנפחים דרמטיים ובמשחקי שכבות מתוחכמים. השילוב חסר המורא בין מלבושים דרוזיים מסורתיים לבין בגדי טקס של התרבויות השונות ששלטו באזור לאורך הדורות, לצד פיתוחי טקסטיל יוצאי דופן המפגישים בין צמר וכותנה חמימים לניילון מודרני ותעשייתי, סיפר סיפור של פתיחות והכלה.
זו לא רק אופנה. זו עדות חיה לכך ששורשים אינם דבר סטטי ונוקשה. הם הבסיס שמאפשר לנו לצמוח, להשתנות ולהישאר חזקים בכל טלטלה. אחד הדגמים המרשימים ביותר שלה הציג לבוש דרמטי בגוון בורדו עמוק, המשלב חולצה בעלת צווארון סיני סגור ומכנסיים התחובים בתוך מגפיים גבוהים מעל הברך בצבע תואם. מעליהם הונחה עליונית סרוגה ענקית, נפוחה וכבדת משקל, בטקסטורת צמות עשירה וצבעונית, המשלבת חוטי בורדו, צהוב, כחול ולבן. את הראש עיטר תכשיט מצח מוזהב ודק, בעל שרשראות ארוכות היורדות בצדי הפנים ומדגישות את הממד הטקסי והמקודש.
HABESHA. מורשת פוגשת תרבות רחוב
החיבור המרתק בין מורשת לתרבות רחוב עכשווית בלט בקולקציה "HABESHA" של אורלי ווסה, שחקרה את החיבור של גברים אתיופים צעירים לתרבות ההיפ הופ האפרו אמריקאית. מתוך רצון להעמיד את הגבר האתיופי הישראלי בפרונט, בגאווה ובעוצמה, ווסה יצרה בגדי גברים מרהיבים ברוח הסטריט וור, המשלבים גזרות אוברסייז אסימטריות, הומור, בדי ג'ינס, רקמות והדפסים מיוחדים.
דרך השילוב בין שלושת העולמות הללו, היא העניקה ביטוי חזותי חזק ומלא סטייל למאבק המשותף על נראות ושייכות במרחב המקומי. על המסלול בלט דגם המורכב ממכנסיים רחבים במיוחד בגזרת אוברסייז ובדוגמת פסים כחולים אנכיים ואופקיים. מעליהם הוצגו גופיית רשת כסופה ועדינה וז'קט בומבר בצבע חול, עם שרוולים שחורים, נפוחים ורחבים. הז'קט עוטר בכיתובים ידניים בטוש כחול, ובהם המילים "Not Black Brown" ו-"You can't sit with us". אל הלוק צורפו מגפי עבודה חומים וכובע קאסטור שחור מעור.
הנשים בחיי. בין רכות לעוצמה
העצמה נשית מסוג אחר נחשפה בקולקציה "הנשים בחיי" של הילה ורדי, שעסקה בתהליך העצמה בין דורי מתוך סיפוריהן האישיים של אמה, סבתה וסבתא רבתא שלה. ורדי יצרה דיאלוג מתוחכם בין רכות לעוצמה ובין כניעות לחירות, באמצעות שילוב של אלמנטים מעולמות תוכן מנוגדים, כמו הלבשה תחתונה, שמלות כלה מסורתיות ושירות נשים בצבא.
הקולקציה חיברה בדי סאטן, משי, טול ופנינים עדינות עם בד צמר צבאי נוקשה, והציגה מבט מעורר השראה על היכולת של נשים לפרוץ גבולות מוכתבים גם מתוך מסגרות נוקשות. ייצוג מופלא למתח הזה נראה בדגם ששילב חליפת מילוט צבאית מחויטת בגוון זית, עם ז'קט קצר וקשוח ומגפיים גבוהים תואמים בעלי כיסי דגמ"ח, יחד עם בגד גוף חושני ורך בגווני ורוד עתיק וירוק זית. בגד הגוף עוטר בתחרות עדינות ובפנינים קטנות התפורות בחזית, ולצדו הופיעו שרוולי טול ענקיים ונפוחים, שהעניקו נפח רך ומלכותי ושברו את הנוקשות החאקית.
MIS(S)FIT MOVEMENT. לפרק את הסדר
המתח שבין המערכת הנוקשה לבין הפרט קיבל ביטוי מבריק גם בקולקציה "MIS(S)FIT MOVEMENT" של ירדן שיקלי, שבחנה כיצד גוף וחומר מגיבים ללחץ, לדחיסה ולחריגה מהכללים. שיקלי, ששאבה השראה מילדותה בקיבוץ המאופיין בחזרתיות ובסדר, ומהמשך חייה במערכת תאגידית בעלת קודים ברורים, פירקה את השפה המחויטת הקלאסית כדי ליצור צורות ונפחים חדשים בבגדי נשים.
המשחק העדין שנוצר בין שקיפות לאטימות ובין רכות למבניות, באמצעות אורגנזת משי, צמר ורשתות מחוכים, המחיש בצורה נפלאה את האפשרות לצמוח ולהשתנות דווקא מתוך הלחצים המופעלים עלינו. דגם בולט במיוחד הציג חליפת חצאית בגוון כחול קובלט עז, המורכבת מז'קט מחויט בעל כריות כתפיים חדות ומודגשות ופתח חזה עמוק, המשתלב עם חצאית קפלים נפוחה בעלת מראה תיאטרלי. החצאית הציגה מעבר צבעים הדרגתי, אומברה, מכחול עמוק, דרך תכלת ועד לנגיעות של כתום ואפרסק בשוליה. אליה צוות תיק יד עגול וקטן, קלוע מקש ונושא עמו שיבולי חיטה יבשות וזהובות.
בובות שבורות. היופי נמצא בפגם
נושא דימוי הגוף ואידיאל היופי נבחן לעומק בקולקציה "בובות שבורות" של תמר בלומנפלד, שבחרה בבובה כאובייקט תרבותי המייצג תפיסות מגדריות וערכים חברתיים. בלומנפלד, שגדלה לצד ברביות ובראציות שהציגו מודל יופי אחיד ומושלם, יצאה למאבק אמנותי נגד אותם הסטנדרטים וביקשה לתת מקום ליופי שנמצא דווקא בשונות ובפגמים.
הקולקציה שלה התאפיינה בפירוק ובהרכבה מחדש של הגוף והבגד, תוך יצירת צלליות מעוותות, תפרים חשופים וחיבורים גסים, המדגישים את המתח המרתק שבין שלמות לחוסר שלמות. הדבר קיבל ביטוי קיצוני ומרהיב בדגם שהוצג בתוך קופסת בובה ורודה, קרועה ומנופצת, הנושאת את הכיתובים "Broken Doll" ו-"Beauty is flawed". הדוגמנית לבשה שמלת קצפת קצרה ורבת שכבות מטול ורוד פלמינגו עז ופוקסיה, בשילוב מחוך סאטן בצבע שמנת, שרוולים ארוכים סרוגים וז'קט קצר ומחוספס בגוון ורוד עמוק, עם גימורי עיניות מתכת. בידיה אחזה בסרט פפיון ענקי ומחוספס בדוגמת נקודות.
גינה חיוורת. להפוך חולשה ליופי
אחת העבודות שהכי נגעו לליבי והציגו תרגום חזותי יוצא מן הכלל לקושי נפשי הייתה "גינה חיוורת" של תמר יעקובי. הפרויקט, שיצא מתוך חוויה אישית של פחד וחרדה מפני החיוורון והתגובות אליו, ביקש לקחת את החלק הנתפס כחלש, דהוי וחסר חיים, ולהציב אותו בגאווה בקדמת הבמה כאלמנט נחשק ויפהפה.
בהשראת עולם הגננות והמחזוריות שבין פריחה לקמילה, יעקבי הציגה מערכות לבוש המשלבות עדינות ורוך עם פרטי לבוש המאזכרים בגדי עבודה פרקטיים של גננים. הצבעוניות הייתה עשירה אך דהויה להפליא, והגזרות דימו נבילה וצמיחה בו זמנית. בין הדגמים נראו שמלות שכבות תפוחות בגווני אפרסק מאובק, ואביזרי גננות עשויים לבד רך, הנושאים את הכיתוב הכנה "You Look Pale".
אחת ממערכות הלבוש המרשימות ביותר הציגה שמלת קפלים ושכבות תפוחה ועצומה בגוון ורוד אפרסק דהוי ומאובק. היא שילבה חלק עליון דקיק ושקוף עם כתפיות דקות, שנלבש מתחת לז'קט נפוח ורך במראה ספורטיבי ופונקציונלי בצבע בז' בהיר, לצד מכנסי צמר קצרים וסרוגים בגוון ורוד עתיק. הדגם הדגיש את השילוב המרתק שבין הגנה לפגיעות, בין עולם העבודה המעשי לבין הרוך הרומנטי והחולמני של הגינה הפורחת והקמלה.
בין לבין. לתפור בית מתוך המעבר
את התחושה הכללית של התצוגה סיכמה באופן מושלם הקולקציה "בין לבין" של גילי יעקובי, שעסקה בחיפוש אחר תחושת בית בתוך מציאות של תנועה ומעברים תמידיים, בעקבות גירושי הוריה בילדותה והמעבר התכוף בין בתים. יעקבי חקרה את מושג הביניים היפני "Ma", המייצג את המרחב שבו דבר אחד הסתיים, אך הבא עוד לא התחיל. היא תרגמה אותו לחמש מערכות לבוש המשלבות בין מעילי טרנץ' מגוננים ועבים לבין הלבשה תחתונה חשופה, רכה ושקופה.
הקולקציה הזו, כמו התצוגה כולה, הראתה לנו שגם בעיצומו של מעבר מטלטל, מתוך השברים והסדקים, צומח דור של מעצבים שיודע לקחת את הכאב, לפרק אותו לחתיכות קטנות ולתפור ממנו יצירת אמנות חזקה, מנחמת ומפוארת.
מגזין אופנה – Fashion Israel
אי מייל: fashionisrael.nag@gmail.com
אינסטגרם: fashionisrael.mag@
וואטסאפ: 050-7368167
עורך ראשי: אפי אליסי
עורכת אופנה: shaniaqua@
Fashion Israel – הבית של האופנה בישראל | אופנה | הפקות אופנה | מגזין אופנה
אופנתי. חברתי. ישראלי.
מהעדכונים החמים של תעשיית האופנה בישראל