האופנה הישראלית שאנחנו רוצים לקחת איתנו לשנה החדשה

שנה חדשה היא הזדמנות להסתכל קדימה, אבל גם לבחור מה לקחת איתנו. מתוך שנה של יצירה בתוך מציאות מורכבת, דור חדש של מעצבים, הפקות אופנה שמספרות סיפור ואנשים שמסרבים להפריד בין בגד לזהות, אנחנו ב־Fashion Israel בוחרים את האופנה הישראלית שאנחנו רוצים לראות גם בשנה הבאה. פחות חיקוי ופחות רעש. יותר אמת, יותר אומץ ובעיקר קול מקומי שאי אפשר לטעות בו

הדור שלא מחכה לאישור

אולי הדבר החשוב ביותר שקרה השנה באופנה הישראלית התרחש דווקא במקום שבו הכול מתחיל. בתי הספר לעיצוב שלחו אל העולם דור צעיר שלא מבקש רק להראות שהוא יודע לעצב בגד. הוא רוצה להגיד משהו.
בשנקר 2026 ראינו דור שתופר לתוך הבגד את המציאות שבה הוא חי. פחד, זיכרון, משפחה, זהות ושייכות הפכו לחומרי גלם לצד עור, בד, סריגה וטכנולוגיה.
דביר צימבלר לקח את מיתוס מדוזה והפך פחד וטראומה לעולם פיסולי שנע בין הגנה לפגיעוּת. מיאר ברכאת חזרה אל הזהות הדרוזית, אל הבית ואל המסורת כדי ליצור שפה אופנתית עכשווית של שייכות. הם לא לבד.
אנחנו רוצים לקחת איתנו לשנה החדשה את הדור הזה בדיוק. דור שלא שואל קודם מה ימכור, מה יצטלם טוב באינסטגרם או מה כבר עשו בפריז. דור שמתחיל בשאלה הרבה יותר מעניינת: מה יש לי לומר?

הזהות שלנו

במשך שנים הייתה באופנה הישראלית כמיהה טבעית לחו"ל. לפריז, למילאנו, ללונדון, לניו יורק. אנחנו עדיין רוצים להיות שם. בוודאי. אבל אולי הגיע הזמן להפסיק לחשוב שכדי להגיע לעולם צריך קודם להיראות כמוהו. האופנה הכי מעניינת שנוצרת כאן היום אינה מנסה להסתיר את המקום שממנו באה. היא לוקחת את ישראל, על כל היופי, הסתירות, המשפחות, הדתות, הגוף, הרחוב והזיכרונות שלה, והופכת אותם לשפה.

שירה טסלר, בוגרת החוג לאופנה באוניברסיטת חיפה, הפכה בסריגה ידנית התפרקות, סתירות ובנייה מחודשת של העצמי לקולקציה רגישה. איתם דב להמן, בוגר בצלאל, לקח דווקא את הפרטי, האינטימי והלא מושלם והפך אותו לנוכחות. בפרויקט "כתם לידה" הוא חיבר גוף, אנדרוגיניות, תשוקה ועבודת יד לשפה שלא מבקשת להתנצל. אנחנו רוצים עוד מזה. לא "אופנה ישראלית" מפני שעל התווית כתוב Made in Israel, אלא אופנה שאפשר להרגיש מאיפה היא באה גם בלי לקרוא את התווית.

החופש להיות גם וגם

אחד הדברים שאנחנו רוצים להשאיר מאחור בשנה החולפת הוא הצורך להכניס אנשים לתבניות. אופנה תמיד הייתה המקום שבו אפשר לפרק אותן. בהפקת שחר טבוך של Fashion Israel ביקשנו לפגוש אותו מחוץ לדמות הצבעונית שהקהל מכיר. את האדם שנע בין אמונה לחופש, משפחה ואהבה, מסורת וחיים עכשוויים, בלי למחוק עולם אחד כדי להתקיים בעולם האחר. זה אינו רק הסיפור של שחר טבוך. זה גם הסיפור שאנחנו רוצים לראות יותר באופנה.

גבריות שלא מפחדת מרוך. נשיות שלא זקוקה להגדרה אחת. גוף שאינו צריך להתנצל. מסורת שאינה חייבת לעמוד מול חופש. אופנה שלא ממהרת להחליט עבורנו מי אנחנו. אפשר להיות גם וגם. ולפעמים דווקא שם מתחיל היופי.

היד האנושית

2026 היא שנה שבה אנחנו יכולים לייצר תמונה כמעט מושלמת בשניות. ודווקא משום כך, משהו ביד האנושית נעשה מרגש יותר. סריגה. תפירה. רקמה. פיתוח גזרות. פיסול חומר. צילום. סטיילינג. איפור. שיער. מאחורי כל אחת מהמילים האלה נמצאים זמן, ניסיון, טעויות, עין ומגע.

בפרויקטים שסיקרנו השנה חזרה שוב ושוב עבודת היד. אצל איתם דב להמן היא מתקיימת בתוך משי, צמר, פשתן, כותנה ורקמה; אצל שירה טסלר היא הופכת סריגה לכלי שמספר מצב נפשי; אצל דביר צימבלר חומר וטכנולוגיה נפגשים כדי לייצר מעטפת שהיא בו זמנית שריון ופצע. אנחנו לא מפחדים מהעתיד. להפך. אנחנו רוצים לראות מה מעצבים יעשו עם AI, חומרים חדשים וטכנולוגיות שעוד לא הכרנו. אבל אנחנו רוצים לקחת איתנו גם את היד. כי אופנה יכולה להיות חדשנית מאוד ועדיין להישאר אנושית.

התמונה שמספרת סיפור

אנחנו מאמינים שהפקות אופנה אינן קישוט מסביב לבגד. הן חלק מהשפה של האופנה. צילום טוב אינו רק מראה לנו מה האדם לובש. הוא גורם לנו להרגיש מי הוא. סטיילינג טוב אינו אוסף פריטים. הוא בונה דמות. קריאייטיב טוב יודע להפוך בגד לסיפור. זו האופנה שאנחנו רוצים לקחת איתנו לשנה החדשה: פחות תמונות שנועדו להיעלם בתוך גלילה אינסופית, ויותר דימויים שגורמים לנו לעצור. יותר צילום. יותר סטיילינג. יותר רעיונות. יותר סיכון. יותר סיבות לזכור תמונה גם אחרי שסגרנו את המסך.

להפוך כישרון לתעשייה

כישרון מעולם לא היה הבעיה של האופנה הישראלית. יש כאן מעצבים. יש צלמים. יש סטייליסטים. יש בתי ספר מצוינים. יש קריאייטיב. ויש דור צעיר שמוכיח שוב ושוב שיש לו מה לומר. האתגר האמיתי הוא מה קורה יום אחרי שהכישרון מתגלה. איך בוגר הופך למעצב עובד. איך מותג קטן מצליח לגדול. איך יוצרים מקבלים במה. איך מעצב ישראלי מגיע לעולם מבלי לאבד בדרך את הזהות שהפכה אותו למעניין מלכתחילה.

גם החזרה של שבוע האופנה תל אביב 2026, עם 28 תצוגות ופרויקטים סביב היצירה המקומית, מחזירה אל מרכז הבמה את השאלה הזאת בדיוק. אנחנו רוצים לקחת איתנו לשנה החדשה לא רק את הכישרונות, אלא גם את האחריות לתת להם עתיד.

ומה נשאיר מאחור?

את הצורך להיות כמו כולם. את הרדיפה אחרי טרנד רק מפני שהוא קיבל מיליוני צפיות. את ההנחה שאופנה הופכת חשובה רק אחרי שמישהו בחו"ל מאשר אותה. את הפחד להיות אישי מדי, מקומי מדי, מוזר מדי, רך מדי או ישראלי מדי. כי מתוך מאות תמונות, קולקציות, כתבות ואנשים שפגשנו, הדבר המעניין ביותר באופנה הישראלית של השנה האחרונה לא היה צבע מסוים, גזרה מסוימת או תיק שכולם רצו. אלה היו האנשים.

המעצבות והמעצבים, הצלמים, הסטייליסטים, הדוגמנים, המאפרים, אנשי השיער והיוצרים שממשיכים לעשות עיצוב אופנה במקום שבו החיים עצמם לא מפסיקים להיכנס לתוך הפריים. לפעמים האופנה שנוצרת כאן אינה מושלמת. היא מחוספסת. רגישה. סותרת את עצמה. יפה. לא תמיד קלה לעיכול.
במילים אחרות, היא ישראלית.

את זה אנחנו רוצים לקחת איתנו לשנה החדשה.

שנה טובה מ־Fashion Israel.
הבית של האופנה בישראל.

מגזין אופנה – Fashion Israel
אי מייל: fashionisrael.nag@gmail.com
אינסטגרם: fashionisrael.mag@
וואטסאפ: 050-7368167

עורך ראשי: אפי אליסי
עורכת אופנה: shaniaqua@

מגזין אופנה ישראלי – הבית של האופנה בישראל
אופנתי. חברתי. ישראלי.