פופ קוטור. אופירה שופן מול המצלמה

אצל אופירה שופן, אופנה היא לא תוספת למוזיקה ולא תחפושת של במה. היא חלק מהשפה. חופשית, אינטואיטיבית, לפעמים מוגזמת ובכוונה לא תמיד מצייתת לכללים. בהפקת האופנה של Fashion Israel היא מביאה אל המצלמה בדיוק את אותה נוכחות שנמצאת בשירים שלה: ביטחון, משחק, נשיות והרבה אישיות

אופירה שופן ofirashufann@
ניהול אישי מירב שופן shufanmeirav7733@
ניהול אמנותי צליל קליפי t@slil_klifi
יחסי ציבור יובל בכר byuvalb@
צילום וקריאייטיב סטיבן דוד stivendavidx@
לוקיישן: lilyandbloomhoteltlv@
סטיילינג וארטדירקטור אורי פנחס ori_pinchas@
עיצוב שיער מלי בנקס mali_banks@
איפור גל לוי gallevi@
סושיאל _______________sosh@
הפקה: אפי אליסי fashionisrael.mag@

אופירה שופן: "כל מה שעברתי, זה הכוח שלי"

אופירה שופן כבר יודעת איך מרגיש שיר שמקבל חיים משלו, אבל מבחינתה הדרך רק מתחילה. בין מוזיקה, אופנה, אהבות, אכזבות ושאיפות גדולות, היא רוצה להגיע הכי גבוה שאפשר, בלי לאבד בדרך את הרגישות ואת הרגליים שעל הקרקע.

אופריה שופן. מראיין: אפי אליסי

מאחורי הביטחון, ההומור והמשפטים החצופים בשירים מתגלה בשיחה אישה רגישה מאוד, שאפתנית מאוד ובעיקר אחת שלא מרגישה שהגיעה. הילדה מבאר שבע עדיין נמצאת שם, וכך גם החלום. רק שעכשיו הוא כבר קורה באמת.
אצל אופירה החלום לא התגשם. הוא פשוט התחיל לקרות.
"העשייה הזאת הייתה החלום, אבל החלום עדיין לא בשיא שלו", היא אומרת. "הכל לוקח זמן והכל מרגש. כל דבר קטן".
אני שואל אותה מי הייתה אופירה לפני שאנשים התחילו לזהות אותה ברחוב.
"אותו דבר. אני באמת חושבת שאני אותו דבר. אני לא חושבת שמשהו השתנה בי".

"נשאר בי החום של הדרום"

היא גדלה בבאר שבע, והדרום נשאר אצלה הרבה מעבר לנקודה על המפה.
מה נשאר בך מהילדה של הדרום?
"הרגישות, החום של האנשים, הנתינה. כל החיים לימדו אותי לתת ולעטוף אנשים שצריכים את זה. אני חושבת שזה משהו של הדרום".
כשהיית ילדה ודמיינת את עצמך כזמרת, דמיינת משהו שדומה למה שקורה לך היום?
"כן. בטח. דמיינתי את זה כל החיים ועבדתי כל כך קשה כדי להגיע למה שאני עושה. ואני עוד אעשה את זה כל החיים".
אצלה לא היה רגע שבו תחביב הפך פתאום למקצוע.
"זה אף פעם לא היה תחביב. תמיד ידעתי שזה מה שאני אעשה".
לפני המוזיקה היה לה חשוב להשלים פרק אחר.
"הצבא היה לי מאוד מאוד חשוב. שירתתי בחטיבת הקומנדו, רחוק מהבית במשך שנתיים. קודם כל היה לי חשוב לתרום למדינה. אחר כך, כשהשתחררתי, עשיתי את מה שאני אוהבת. אבל תמיד ידעתי שזה יהיה המקצוע שלי".

"צונאמי היה אופוריה"

ואז הגיע "צונאמי".
אני שואל אותה אם היא זוכרת את הרגע שבו הבינה שהשיר כבר לא שייך רק לה.
"אני חושבת שזאת אופוריה שהיא עד היום. זה לא היה רגע אחד, זאת פשוט אופוריה מטורפת".
מתי בכל זאת נפל האסימון?
"כשהשימושים בטיקטוק התחילו לעלות ולעלות והתחילו להגיע אליי מלא הודעות. שם נפל לי האסימון, אבל האופוריה היא בלתי נגמרת".
מפתיע לגלות שההצלחה, מבחינתה, לא גרמה לה להרגיש גדולה יותר. כמעט להפך.
"ככל שאתה מצליח, אתה נהיה צנוע יותר. לפחות ככה זה היה אצלי. אתה מסתכל ואומר, רגע, למה אני? איך אני פה?"

"כולנו בשר ודם בסוף"

יש משהו שאת לא מוכנה שהפרסום ישנה בך?
"אני תמיד רוצה להיות עם הרגליים על הקרקע. אני רוצה להגיע הכי למעלה, הכי גבוה, ושהרגליים יישארו עמוק עמוק בקרקע. כולנו בשר ודם בסוף".
המשפט הזה חוזר בשיחה שלנו שוב ושוב. בכל פעם שהיא מדברת על הצלחה, היא חוזרת כמעט מיד לקרקע.
אין אצלה התנצלות על שאפתנות. היא רוצה קריירה גדולה, הופעות, קהל ועבודה בלי הפסקה. אבל לצד כל זה, חשוב לה לזכור מאיפה היא באה ומי היא הייתה לפני שהקהל התחיל להכיר את השם.

"אני מאוד מאוד רגישה"

בשירים יש ביטחון, הומור, חוצפה וגם לא מעט עקיצות. בחיים האמיתיים, היא אומרת, דווקא הצד הרגיש מקבל יותר מקום.
"אני מאוד מאוד רגישה. אני מנסה למתן את זה ולהכניס בזה הומור, כי פעם הייתי אובר רגישה".
איך זה מתבטא?
"אני מאוד נקשרת לסיטואציות ולאנשים. אם מישהו יצטרך אותי, אני אהיה שם 200 אחוז. ולפעמים צריך גם לדעת לשמור משהו לעצמך".
אולי שם נמצא אחד המפתחות להבנת השירים שלה. ההומור והחוצפה לא באים במקום הרגישות. לפעמים הם הדרך להתמודד איתה.

"כל האקסים שלי"

את כותבת על עצמך בלי הרבה פחד. יש מישהו ששומע שיר שלך וחושב מיד, רגע, זה עליי?
"כן, בטוח. כל האקסים שלי".
כבר קיבלת עקיצות?
"זרקו לי עקיצות, אבל אני לא באמת שואלת. מבחינתי אני כותבת על החיים שלי. מי שלא מתאים לו, שלא ייכנס אליהם מלכתחילה".
ומה יש לך נגד גברים?
היא צוחקת.
"אין לי שום דבר נגד גברים. להפך, זה בעד הגברים. אני מדרבנת אותם להיות טובים יותר. אנחנו תמיד רוצים להשתפר".

"אני מאוד פתוחה לאהבה"

את מאמינה בידידות בין גבר לאישה?
"כן. יש לי חברים טובים ואני מאמינה בידידות, אבל לכל דבר יש את הקווים שלו. זה מאוד תלוי בטיב הקשר".
את מתאהבת מהר?
"אני חושבת שכן. זה תלוי בבן אדם שאני פוגשת, אבל אני מאוד פתוחה לאהבה. אני מתרגשת".
ומה מוריד לך מגבר בשנייה?
"חוסר כבוד. לאנשים מסביבך, למשפחה שלך, אפילו למלצר. זה שהוא מתנהג אליי יפה זה מהמם, אבל אני רוצה לראות איך הוא מתנהג לאנשים מסביב".
ואז מגיע מבחן נוסף, אולי אפילו מדויק יותר.
"אני אוהבת לראות איך גברים מתנהגים אחרי פרידה. אני חושבת שרק אז את באמת מבינה מי היה הבן אדם".
לב שבור עושה שירים טובים יותר?
"חד משמעית. ברור".
ומה יותר כואב, גבר שלא חוזר או שיר שלא נכנס לפלייליסט?
"היום? שיר שלא נכנס לפלייליסט".

"80 אחוז ממני זה אופנה"

כשאלבום נקרא "פופ קוטור", אי אפשר באמת לברוח משאלת האופנה.
כמה אופנה היא חלק מאופירה?
"וואו. אני חושבת ש-80 אחוז ממני".
אבל האופנה שהיא מדברת עליה אינה בהכרח זו שמבקשת אישור.
"מגיל קטן יש לי את השילובים המוזרים שלי. אני יכולה לשים טרנינג ושמלה וללכת בלי נעליים. יש לי סטייל ממש ייחודי. יש כאלה שיגידו שאני יודעת להתלבש ויש כאלה שיגידו שלא".
וזה כנראה בדיוק העניין.
עבורה אופנה אינה מבחן של נכון או לא נכון. היא עוד דרך לבטא אופי.
יש לך היום דמות ברורה ואת יודעת בדיוק איך את רוצה להיראות?
"אני חושבת שאנחנו כל הזמן מגלים את עצמנו. יש לי את המיין של מה שאני רוצה, אבל אני כל הזמן רוצה להשתפר וללמוד. יש דברים שאתה לומד ולא בהכרח יודע אותם מראש".
ויש לוקים מהעבר שאת מסתכלת עליהם היום ואומרת, מי נתן לי לצאת ככה?
"וואו, מלא. חד משמעית".

"יותר חשוב לי להרגיש חופשייה"

מה יותר חשוב לך על במה, להיראות מושלם או להרגיש חופשייה?
"להרגיש חופשייה. להרגיש טוב".
השאלה על מראה מובילה אותנו למקום אישי יותר.
יש משהו בעצמך שפעם ניסית להסתיר והיום את מרגישה שהוא דווקא חלק מהכוח שלך?
"את כל הפגמים שלי".
היא מפרטת בלי לנסות לייפות.
"תמיד רציתי להיות רזה יותר, עם פנים חלקות יותר, מקובלת יותר. ניסיתי להסתיר את הכל".
והיום?
"היום אני חושבת שזה הכוח שלי. שכל מה שעברתי, זה הכוח שלי".
זה אולי אחד הרגעים החזקים בשיחה. הביטחון שאנחנו רואים היום לא הגיע משום שתמיד הרגישה שלמה עם עצמה. הוא נבנה מתוך המקומות שבהם דווקא לא.

"זאת תעשייה קשוחה"

כשהשיחה עוברת לתעשיית המוזיקה, הטון משתנה.
"זו תעשייה קשוחה. אין מה לעשות. אתה צריך כל היום להילחם על המקום שלך ולמצוא איפה אתה מתברג".
זה הפתיע אותך?
"כן ולא. אולי ציפיתי לפחות גרוע", היא צוחקת. "אבל זה לא באמת הפתיע אותי, כי באתי מוכנה לזה כל החיים".
יש אמן או אמנית שאת מסתכלת על הקריירה שלהם ואומרת, משהו כזה אני רוצה?
"יש משהו ב-דניס לויד שאני מאוד אוהבת. משהו באזור הזה. אבל אין מישהו שאני אומרת עליו בדיוק ככה, כי אני רוצה משהו חדש".
ועם מי את חולמת לעשות דואט?
"טונה".
התשובה מגיעה מיד.

"אין משהו שאני מפחדת לעשות"

יש משהו שאת עדיין מפחדת לעשות בקריירה?
"לא. האמת שלא".
ומה החלום שאת לא מפחדת להגיד בקול?
"להגיע הכי גבוה. לפתוח הופעות, בעזרת השם, לעבוד כל כך הרבה שלא יהיה לי זמן לנשום".
וכמעט באותה נשימה היא חוזרת אל המשפט שמלווה את כל השיחה.
"ולהישאר עם הרגליים הכי בקרקע בעולם. תמיד לזכור. לא להרים לעצמי יותר מדי. באמת באמת להישאר בקרקע".
אני מבקש ממנה לסכם במשפט אחד מי זו אופירה היום.
היא חושבת לרגע.
"נראה לי בן אדם שהוא בדרך להיות שלם ממש עם עצמו".
אולי זו גם הדרך המדויקת ביותר לסכם אותה כרגע.
לא מי שהגיעה, אלא מי שנמצאת בדרך.

פינג פונג

שמלה או ג'ינס?
שמלה.
שחור או צבע?
שחור.
וינטג' או חדש מהקולב?
וינטג'.
מינימליסטי או מוגזם?
מוגזם.
מותג על או מעצב ישראלי?
מותג על כרגע.
זהב או כסף?
זהב.
לוק במה או לוק יומיומי?
לוק יומיומי.
שיר עצוב או להיט למסיבה?
שיר עצוב, ברור.
להיראות מושלם או להרגיש חופשייה?
להרגיש חופשייה.
לב שבור או שיר שלא נכנס לפלייליסט?
היום, שיר שלא נכנס לפלייליסט.

מגזין אופנה – Fashion Israel
אי מייל: fashionisrael.nag@gmail.com
אינסטגרם: fashionisrael.mag@
וואטסאפ: 050-7368167

עורך ראשי: אפי אליסי
עורכת אופנה: shaniaqua@

מגזין אופנה ישראלי – הבית של האופנה בישראל
אופנתי. חברתי. ישראלי.