אופנה: בצלאל-פרס היצירה: מוזיאון תל אביב, מוזיאון רמת גן, ויצו חיפה, פרס ירושלים, המדרשה לאמנות, בית ברל, גלריה גבעון, בית האופרה
אופנה: בצלאל-פרס היצירה
בבחירות הקרבות יעלו אג'נדות מדיניות חברתיות וכלכליות. ספק רב אם המתמודדים יתהדרו באג'נדה תרבותית בקמפיין הבחירות (היקר) שלהם. לא מן הנמנע שתחום התרבות אינו ממלא שטח נרחב ב'מצע' המפלגות. למעשה, כבר שנים שהמילה 'מצע' מופיעה יותר בהקשרים של מזון המונח על אותה מילה, שכמעט ונעלמה מהשיח הפוליטי.
למה לי פוליטיקה (עכשיו) באמנות? האמנות, גם היא לא יוצאת בקול רם, מביעה בדרכה עמדה. הבד אומר את דברו, הזעם מקבל צורה וצבע.
אופנה: בצלאל-פרס היצירה
במגזין האמנות החודשי (כרוניקה מתוך הודעות לתקשורת) תמצאו את 'ילקוט הכזבים' באקדמיה 'בצלאל' שהושאלה מדן בן אמוץ וחיים חפר. משם תגלשו למוזיאון לאמנות ישראלית ברמת גן שם מציגים בתערוכות יחיד, האמנים אלי שמיר, ז'אק ז'אנו ויהודית אולמן, החיים ויוצרים בפריפריה, כחלק מתפיסת עולם חברתית. התערוכה 'מרחב מקום' ב'גלריה לאמנות אום אל פחם' מציגים האמנים, סאמח שחאדה, כרים אבו שקרה, נידאל גאברין ופאטמה שנאן דרע, תערוכות יחיד על זהות, תרבות, חברה וקהילה. נוגה שטיינר, בוגרת המחלקה לצילום ומדיה, מציגה ב'מרכז האקדמי, ויצו חיפה', 2 סדרות צילומים מהפנטות 'ואגן-בורג' ו-'תאומים'. 'מוזיאון תל אביב לאמנויות': 'מסלולי ייצור', סרטים, דגמים והרצאות של היוצרים, טרי ווהן דאמיש וז'אן–לואי כהן, איימי סיגל ושטפן טרובי. 'בעקבות אוספים', תערוכת אוספים מקוריים של 16 אמנים פלסטיים ישראלים (ניר אוחיון, יוסל ברגנר, אריה ברקוביץ, אודרי ברגנר, איריס גולדברג, ברכה גיא, דינה הופמן, צבי טולקובסקי, נגה יודקוביץ עציוני, אורנה מילוא, אילון ערמון, טסי פפר כהן, צילה פרידמן, דורית קדר, חגית שחל, מנשה קדישמן) ב'גלריה הסדנה לאמנות, יבנה. Heineken Garage Gallery – חלל וידאו ארט חדש בתל אביב. עבודות חדשות (2011-2015) של פנחס כהן גן, "הציור הוא כלום חוץ מהקדשים דתיים" ב'גלריה גבעון'. 'אידאוגלוסיה'-סדרת הרצאות (אוהד פישוף) ב'פקולטה לאמנויות, המכללה האקדמית, בית ברל, תל אביב'. שיח גלריה על התערוכה 'חולות' בגלריה 'קונטמפוררי ביי' עם האוצר, ליאב מזרחי. תערוכת מכירה וסדנאות הדגמה ב'מחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית, בצלאל', גלריה מסחרית חדשה בחיפה, 'שער 3', מבטיחה 100% לאמנים, משה פלג ב'בית האופרה' בתל אביב וגם: הסופר האלבני, איסמעיל קדרה, חתן פרס ירושלים לשנת 2015. הזוכים בפרסי היצירה לסופרים עבריים ע"ש לוי אשכול לשנת תשע"ה: אלי הירש, סבינה מסג, יגאל סרנה, שהרה בלאו, יערה שחורי, אמונה אלון, יעל נאמן, אילן שיינפלד, צביקה שטרנפלד, דידו ש. דידובסקי, יעקב ביטון, יוסף עוזר, ויוסי סוכרי.
שימו אמנות בקלפי-ההנאה מובטחת!
אפי אליסי
הגלריה לצילום בצלאל
אופנה: בצלאל-פרס היצירה – ילקוט הכזבים/A Bag of Fibs
אוצר: רן קסמי-אילן
אמנים משתתפים: בועז אהרונוביץ׳ | לי אורפז | טניה לזטיץ׳ | אנוק מילדינוביץ׳ | ניר עברון | ליליאנה פרבר
צוות מחקר ואוצרות: מרינה אסלניאן | בנימין טגר | דניאלה טננבאום | אלינה יאבטושנקו | דור כהן | שיר לוונשטיין | נטע לוין | סיון לזר | יצחק נבון | דנה עסיס | רשא עספור | מאי קסטלנובו
במסגרת קורס: ״אוצרות והדימוי הנעדר״
שם התערוכה, ילקוט הכזבים, הושאל מאוסף הסיפורים שאיגדו דן בן-אמוץ וחיים חפר ב-1956. בן אמוץ הבדיל כזב משקר ומתיחה כך: "שקר הוא כשאיש אינו יודע את האמת, פרט למספר עצמו. מתיחה היא שכולם יודעים את האמת, פרט לקורבן המתיחה וכזב הוא כשכולם יודעים שהסיפור אינו אלא שקר ובכל זאת מוכנים לחזור ולשמוע אותו שוב ושוב."
התערוכה שהיא פרי מחקר ואוצרות של הסטודנטים במחלקה לצילום בבצלאל, מנסה לבחון את התבניות שדרכן אנו רוכשים ידע חזותי ומגבשים את תפישת המציאות. על ידי מבט חוקר ושימוש בטקטיקות שונות מבדלים האמנים את הסיפור האמיתי מהשקר ומהכזב. בתערוכה עושים האמנים שימוש באותן טכניקות אשר נמצאות בשימוש מסביבנו בכל רגע על ידי מערכות מידע שונות, ומשמשות בשיגרה את התשוקה שלנו לא לדעת.
מבט חוקר ושימוש בהסוואה, קידוד, דחיסה הדמיה ואי-גיון – מאפשרים לאמנים המשתתפים בתערוכה להצביע על תקלות במישור הנראות, רגעים שבהם מתקיימת הפרעה במערך הכחשת ידע. מדובר במערך הישרדות יומיומי, שהרי המתח בין השאיפה לדעת לבין השאיפה לא לדעת, להתעלם ממה שאיננו יכולים לשאת, הוא חלק מהותי מאין כמוהו בחיי הנפש שלנו. אנחנו מחזיקים באמונות שאנחנו מתכחשים אליהן, מניחים הנחות שאיננו מכירים בהן ונוקטים מנהגים שאנחנו מעמידים פנים שאיננו יודעים עליהם.
ילקוט הכזבים עוסקת בקיום שנע בין השאיפה לדעת לבין הרצון להתעלם ממה שאיננו יכולים לשאת, מכיוון שהכרה בידע זה נושאת עמה מחיר כבד של סכנה, אחריות וכאב. התערוכה מתקיימת במסגרת הדיון בנושא "הדימוי הנעדר", שמתנהל המחלקה לצילום בשנה אקדמית זו ומבקש להעניק קדימות למה שאין לו נוכחות חזותית, ולחשוף את הסמוי מעין העדשה.
נעילה: יום חמישי 12.02.2015
שעות פתיחה: א'- ה', 9:00-17:00
הגלריה לצילום בצלאל, קומה 8, קמפוס הר הצופים
אופנה: בצלאל-פרס היצירה
מוזיאון לאמנות ישראלית ברמת גן
תערוכת יחיד לאמנים אלי שמיר, ז'אק ז'אנו ויהודית אולמן
המוזיאון לאמנות ישראלית ברמת גן יעלה בחודש הבא מקבץ תערוכות יחיד לאמנים אלי שמיר, ז'אק ז'אנו ויהודית אולמן. אמנים החיים ויוצרים בפריפריה כחלק מתפיסת עולם חברתית ופוליטית.
המכנה המשותף של מקבץ התערוכות הוא העיסוק בחיי הארץ ובשולי החברה. נקודת הפתיחה היא לידתה של חברה, דרך מרכיביה האנושיים ועד לתמונת מצב חברתית עכשווית. מקום שבו השוליים הופכים למרכז, מקום שבו דנים במקביל האמנות, בחברה בפוליטי ובחברתי.
ז'אק ז'אנו מציב בחלל המוזיאון מבנים מברזל חלוד המתארים ערים ומקבצי בתים המדמים ביצורים מחד ומאידך חלום של עבר. אין זה חלום על מערך אוטופי אלא חלום של ערגה. משאריות של ברזל, כמעט במסורת האמנות הענייה, בונה ז'אנו את המייצבים שלו וממלא את חלומו. (עוד על ז'אק ז'אנו בתחתית הדף).
אלי שמיר מציג את גיבורי העבר, אלה שלפי הסיפורים היו עשויים מברזל בגלל חוזקם ומאדמה בעקבות עיסוקם. שמיר מצייר גיבורים כעשויים מאדמה חומה ופורייה. אותה אדמה אותה באו לכבוש אך במקום זאת ובמקביל נכבשו על ידה. גברים ונשים, במצג כמעט ארכאי, גושיים וברורים מופיעים כמגשימי חלום החלוציות העברית. עברית ולא ישראלית במושגי ההיום. בתערוכה יוצגו עבודות מוקדמות משנות ה-80 וה-90 שרק בהתבוננות מעמיקה ניתן לראות את הרלוונטיות שלהם להיום. (עוד על אלי שמיר בתחתית הדף).
יהודית אולמן מציגה ציורים העוסקים בחלומות ילדותה. ילדות וורודה, אופטימית הנשברת אל מול מציאות קשה השוברת את החלום למרכיבים קטנים של כתמי צבע וצורה.
שלושת האמנים שוברים ומרכיבים שברים לכלל שלם, ושלושתם, למרות השוני והתפיסה, מקיימים דיאלוג מלא ועקרוני בין אולמות המוזיאון, שבו המודעות החברתית, וחוויות החיים מקבלים הגדרה אמנותית חדשה.
המוזיאון לאמנות ישראלית, רמת גן נפתח ב-1987, אוצר המוזיאון והמנהל האמנותי הוא מאיר אהרונסון. המוזיאון לקח על עצמו כמשימה, לייצר אלטרנטיבה לחשיפת אמנות ישראלית במטרה להעניק לאמנות הישראלית מקום בקדמת הבמה. המוזיאון מציג אמנות ישראלית בשישה תחומים: ציור, פיסול, צילום, וידיאו, עיצוב דו ממדי ועיצוב תלת ממדי.
בתערוכות הללו נוקט המוזיאון עמדה ומציע בית ממסדי ליוזמות התומכות ומקדמות את הפריפריה באשר היא.
בנוסף, מתקיים במוזיאון פרויקט "שישי ראשון", מוצגות תערוכות המתחלפות אחת לחודש, ביום שישי הראשון לכל חודש. ייחודו של פרוייקט זה הוא הצגת אמנים צעירים, לראשונה בחייהם בתערוכה במרחבי המוזיאון.
מוזיאון לאמנות ישראלית, רמת גן
אירוע פתיחה: 5.2.5015 בשעה 19:30.
גלריה לאמנות אום אל פחם: 'מרחב מקום'
ארבע תערוכות יחיד (זוכי פרסי מפעל הפיס לתערוכה וקטלוג) בגלריה לאמנות אום אל פחם
פאטמה שנאן דרע / רצף מרחבי אחד
אוצרת: כרמית בלומנזון
עבודותיה של שאנן מהדהדות את מקורותיהן מתוך מקום של זיכרון אישי, משפחתי, היסטורי, תרבותי ודתי. ציוריה מעוררים שאלות אישיות של מקום במרחב האישי, המשפחתי, החברתי והקהילתי, אך גם שאלות חברתיות ופוליטיות על שונוּת, ניגודים וזהות, על החיפוש אחר המוּכר, הידוע והבטוח.
כרים אבו שקרה/אחדות האדם, הטבע והחיה
אוצר: אחמד כנעאן
כרים אבו שקרה מציג בציוריו סצנות שכוללות שילוב מיוחד בין שלושה מרכיבים: האדם, הטבע ובעלי החיים. שיחי הצבר, הציפורים, הדגים ובעלי החיים בולטים בציורים המוצגים בתערוכה זו, כמעין ביטוי אוטוביוגרפי של האמן.
נידאל גאברין / מתפרק
אוצר: פריד אבו שקרה
ציוריו ופסליו של נידאל מיטלטלים בין שלבי האמנות החזותית ונעים בין אימפרסיוניזם רופף לבין גופים חולניים שהאמן משוחח עליהם, מציג אותם לדיון ומזדהה עם סבלם. גופים אלו נראים כרוחות רפאים שעולות מן החושך ופולשות אל תוך דממת הלילה. באווירה הזאת נוצרות יצירותיו הצבעוניות של האמן וחודרות אל העין, פעם בחזות נאה ואסתטית ופעם בחזות מזעזעת ומחרידה.
סאמח שחאדה / מבוקשת
אוצר: פריד אבו שקרה
ציוריה של סמאח שחאדה מציעים אמירה חזותית הניצבת בלב השאלות המרכזיות בעולם האמנות העכשווי. אמירה זו עולה מהקשרים המסועפים בין המקום הפנימי, האישי, לבין הרישום המתעד, הקפוא והמחייב. רישום שמחדד את העימות בין שני קטבים אלו ומגדיר את התחושות בעת קבלה של החלטות חשובות, אשר נעות בין העולם האישי למקצועי ובין הפנימי לחברתי..
לצד ארבע תערוכות היחיד שילוו בקטלוגים, תוצג עבודת הוידאו New Born של האמנית ראידה אדון שנרכשה לאוסף הגלריה, ותערוכת יחיד של זאפר שורבגני, אמן מקומי מאום אל פחם. אוצר: אנטואן שלחט.
פתיחה: יום שבת,24.01, שעה 13:00 נעילה 19.04.2015
הגלריה לאמנות אום אל פחם. טלפון לבירורים: 04-6315257
שעות פתיחה: ראשון עד חמישי: 9:00 – 16:00 (שישי סגור) שבת: 9:00 – 16:00
אופנה: בצלאל-פרס היצירה
המרכז האקדמי ויצו חיפה
תערוכות צילום של האמנית, נוגה שטיינר בוגרת המחלקה לצילום ומדיה, המרכז האקדמי ויצו חיפה
הצלמת נוגה שטיינר – בוגרת המחלקה לצילום ומדיה מציגה בגלריות של המרכז האקדמי ויצו חיפה שני גופי עבודות עליהם היא עובדת בשנים האחרונות.
בגלריה המרכזית של המכללה תוצג סדרת הצילומים 'ואגן-בורג', שצולמה באתרי קרוונים ברחבי ברלין, בהם מתגוררות בקביעות משפחות המנהלות חיי שיתוף.
29.1.15 – 24.2.15
בגלריה לצילום ע"ש מורל דרפלר, יוצג מבחר עבודות מתוך הסדרה 'תאומים – מוסר כפול', שמרביתה צולמה בכפר קנדידו גודווי, בברזיל, המפורסם בשיעור הגבוה ביותר של תאומים הנולדים בו.
29.1.15 – 10.3.15
אוצרת: דניאלה טלמור
המרכז האקדמי ויצו חיפה
שעות פתיחה: א' – ה' 10:00 – 18:00, ו' 10:00 – 13:00, שבת-סגור
הגנים 21, המושבה הגרמנית, חיפה. טל. 04/8562539
אוצרת התערוכות: דניאלה טלמור: "הנושאים בהם עוסקת נוגה שטיינר לקוחים מן השוליים הבנאליים של חיי היומיום. תצלומיה המבוימים בקפידה מתמקדים בתיאור מצבים טריוויאליים, החומקים בדרך כלל מתשומת הלב. הדמויות המופיעות בתצלומיה עוטות מסכות שונות, ומקבלות על עצמן תפקידים שונים ומגוונים.
ההחלטה להציג את שני גופי העבודות של נוגה בנפרד נובעת מהעובדה שאלה שתי סדרות שונות מכל בחינה. מאחר ואלה שתי הסדרות האחרונות שיצרה נוגה, הצגתם במקביל מעשירה את המבט ליצירתה הייחודית". (עוד מהצילומים המפנטים של נוגה שטיינר ודברי האוצרת על תערוכות הצילום בתחתית הדף)
אופנה: בצלאל-פרס היצירה
מוזיאון תל אביב: 'מסלולי ייצור'
מודרניוּת, הבטחה או אִיוּם? – סרטם של טרי ווהן דאמיש וז'אן–לואי כהן, 2014
28 שיטות בנייה בלוחות בטון גדולים, 1981-1931 – מחקר של פדרו אלונסו והוגו פאלמרולה האדריכלים – סרטה של איימי סיגל, 2014
פרידריך מילקה: דיסציפלינה ותשוקה, מדע המדרגות – סרטו של שטפן טרובי, 2014
התערוכה "מסלולי ייצור" מציגה סרטים ודגמים בהם מגולם היחס האמביוולנטי לבנייה מודרניסטית שביקשה לקדם שוויון וסולידריות ובה בעת הנהיגה רדוקציה של צורות חיים לפס ייצור. התבוננות בתנועה חוצה גבולות של לוחות בטון טרומיים, מטעינה את האדריכלות והאורבניזם בנרטיבים היסטוריים, חברתיים ופוליטיים. אידיאולוגיות ומנגנוני כוח נשזרים בקולאז' היסטורי המצליב אמביציות והתלהבות קצרת ימים מחלומות אוטופיים שהפכו אנשים לקורבנות התשתיות מעשה ידיהם.
170 מיליון יחידות דיור נבנו בשיטות הבנייה הטרומית ברחבי העולם בשנים 1981-1945. ה"פיגומים" ההיסטוריים הללו מיוצגים בתערוכה במחקרם של פרדו אלונסו והוגו פאלמרולה, המרחיב את גבולות המושג "בנייה טרומית", מתוך מבט על 28 שיטות בנייה מודרניסטיות. מחקר זה מעומת עם שלוש נקודות מבט נוספות: האמנית איימי סיגל מציגה חללים של משרדים ניו-יורקיים בהם נוצרת האדריכלות הגלובלית הגנרית. שטפן טרובי מציג ראיון עם פרידריך מילקה, מי שפיתח את התחום האזוטרי של "מדע המדרגות" – מסמך היסטורי נדיר, המתחקה אחר ההיסטוריה החברתית של המדרגות והקשר בין אנשים ומדרגות. סרטם של טרי ווהן דאמיש וז'אן-לואי כהן פורש מסמך מרתק על תקוות המודרניזם האדריכלי בצרפת, האשליות שנכרכו בו ושברן.
טרי ווהן דאמיש
קולנוענית אמריקאית־צרפתייה העובדת בפריז. למדה ספרות השוואתית בקווינס קולג' וספרות צרפתית באוניברסיטת ייל, והרצתה במחלקה לתרבויות רומנסקיות בהנטר קולג', ניו־יורק. בפריז יצרה והפיקה סדרות טלוויזיה על אמנויות חזותיות, והַחל ב-1984 כתבה וביימה כמה סרטים תיעודיים זוכי פרסים למוזיאונים ולטלוויזיה, ביניהם: רוברט מוריס: שאלת הגוף/נפש )עם רוזלינד קראוס 1996); בשעת מעשה) אנימציה, על פי רישומים של מדלון פריזנדורפ־קולהאס 1996); זום־אאוט: על Wavelength של מייקל סנואו (2001); פיליס למברט: ז‘אן ד‘ארקיטקטורה (2007); ז‘וליה קריסטבה: סיפורים של אהבה וגשרים (2011); אומברטו אקו: בדלתיים סגורות (2011); והילדים של ברגן־בלזן (2013).
שטפן טרובי
מנהל מחקר ופיתוח בביינאלה לאדריכלות בוונציה, 2014, פרופסור לאדריכלות ולימודי תרבות באוניברסיטת TU, מינכן. למד אדריכלות ב-AA לונדון, לימד באוניברסיטת שטוטגארט, בבית הספר הגבוה לעיצוב (HfG) בקרלסרוהה, בבית הספר הגבוה לעיצוב באוניברסיטת הארוורד, מסצ‘וסטס. חבר מערכת יועץ ל־ ARCH+ ו-archithese.
נעילה: 2.5.15
אוצרת: מאירה יגיד- חיימוביץ'
הרצאות יתקיימו ביום חמישי – 2 בפברואר 2015, בשעה 20:00
טרי ווהן דאמיש – מודרניות, בין חלום להתפכחות
שטפן טרובי – מסלולי ייצור: על מדרגות ואלמנטים אדריכליים אחרים.
מוזיאון תל אביב: אגף אניאס ובני שטינמץ לאדריכלות ועיצוב, גלריות 1, 2 הבניין ע"ש שמואל והרטה עמיר
אופנה: בצלאל-פרס היצירה
גלריה הסדנה לאמנות ביבנה: 'בעקבות אוספים'
תערוכת אוספים מקוריים של שנאספו במהלך השנים על ידי אמנים פלסטיים ישראלים מוצגים בתערוכה 'בעקבות אוספים'.
האוספים כוללים אובייקטים ופריטים המקיפים את האמן במרחב הביתי או בסטודיו, ומספקים לו מקור לדימויים ולהשראה. לצד האפשרות להציץ בפריטים ייחודיים מתוך האוסף, התערוכה מציגה גם תצלומים המתעדים את מיקומם בחלל הבית או בסטודיו, ומעניקים לצופה אפשרות להתחקות אחר העבודות שנוצרו בהשראת האוסף.
האוספים יוצרים רשת רבת הסתעפויות של סביבות דינאמיות, חלקם משמש לעיתים כחומר גלם או מצע רעיוני לעבודה, ויש שפריט מסוים מתוך האוסף מתקשר לחומרים ופריטים אחרים המצויים זה שנים בסטודיו או בחללי הבית, ולפתע מוצא את עצמו כחלק מן הציורים הפסלים האובייקטים. אוסף האמנות הפלסטית של מנשה קדישמן המוצג בתערוכה, הינו דוקומנט שמתעד דיאלוגים, הומאז'ים ויחסי גומלין בין אמנים.
אוצרת התערוכה, אירית לוין: "התערוכה מאפשרת מבט אל הצד הפחות מוכר של היוצר, באמצעות האוסף הפרטי שלו. רוב האמנים המציגים בתערוכה מחזיקים ביותר מאוסף אחד, אך כאן התמקדנו בלקט מאוסף יחיד של כל אמן. הדיאלוג הסמוי המתקיים בין חפצי האוסף לבין העבודות שנוצרו בהשראתם שוזר את הביוגרפיה של האמן עם ההיסטוריה התרבותית הקולקטיבית של התקופה והמקום. נוכל לזהות בו מקורות השראה אסתטיים, קונספטואליים, צורניים; נגלה שורשים וזיכרונות מבית הילדוּת, חיבור לפן ההיולי לצד ייצוגים של פיתוי ויופי, שבטיות וראשוניות לצד עקבות ביוגרפיות של סמלי שכול, את הנשגב לצד הנמוך – כל החומרים הנפתלים המרכיבים את האמן, האוסף והיצירה".
ראש העיר יבנה, צבי גוב-ארי: "בטוחני שתערוכה זו תאפשר למבקרים ליהנות מהערך המוסף של אוספי האמנים ולחוות היבטים אחרים באישיותם של המציגים. תודתי לאוצרת אירית לוין, לחוקרת אמנות וחוקרת האוספים, זיוה קורט, לאמנים המשתתפים, למשרד התרבות והספורט, לרוני ראובן, מנהל הסדנה לאמנות ולצוות המסור של הסדנה העושה מלאכתו נאמנה".
משתתפים: ניר אוחיון, יוסל ברגנר, אריה ברקוביץ, אודרי ברגנר, איריס גולדברג, ברכה גיא, דינה הופמן, צבי טולקובסקי, נגה יודקוביץ עציוני, אורנה מילוא, אילון ערמון, טסי פפר כהן, צילה פרידמן, דורית קדר, חגית שחל, מנשה קדישמן.
* באוסף קדישמן מוצגים האמנים: אהרון גלעדי, דב הלר, אבי יאיר, איציק למבז, ציפי צגלה, בן קדישמן, ערן שקין.
פתיחה חגיגית: מוצ"ש, 24.1.15, שעה 20:00.
גלריה הסדנה לאמנות, שד' דואני 25, יבנה, טל' 08-9435512.
שעות ביקור: א'-ה', 9:00-12:00, א',ד' 17:00-19:00.
נעילה: 23.3.15
Heineken Garage Gallery – היינקן גראז' גאלרי
חלל וידאו ארט חדש בתל אביב
'היינקן גראז' גאלרי', מיזם אמנות-עירוני, בית חדש לאמני הוידאו בתל-אביב. בחלל שישנה את פניו בהתאם לאופי האמנותי של האירוע, שבעה מקרנים. יוצגו בו מדי חודש וחצי, תערוכות יחיד של אמני וידאו מסצינת האמנות המקומית.
המארגנים: "מטרת המיזם הינו רצון לקדם ולחשוף את אמני הוידאו לקהל רחב ככל האפשר. 'היינקן גראז' גאלרי' הוא נדבך נוסף בפעילותה של היינקן, המבקשת להשתלב בפעילות העירונית הערה בישראל ולחשוף דמויות מובילות בתרבות ובאמנות והתרחשויות אורבניות מסעירות לציבור הרחב. קדמה למיזם זה מעבדת 'sous vide' של היינקן – התרחשות אורבנית קולינרית בניצוחו של השף הצעיר אלכסנדר "זונדר" לחניש. המיזם הוא פרי שיתוף הפעולה בין בירת הפרימיום היינקן, הבר הקולינרי suramare ובית הקונספטים אלנבי. suramare, הממוקם על גג בניין משרדים בלב תל-אביב, הוא שותף טבעי לפרויקט, בהיותו מרכז התרחשות אורבנית-אמנותית-קולינרית חדש ומלא תשוקה".
עוד מבקשים היזמים לציין: "לכל אמן ייערך אירוע פתיחה רב משתתפים בחלל הגלריה (משמש כמבוא בכניסה ל-suramare)".
התערוכה שתחנוך את Heineken Garage Video Gallery, הינה Subjector של אמן הווידאו יואב רודה שחי ויוצר בתל אביב. ירודה יציג מיצב וידאו רב ערוצי, שיתפרש על פני 8 חללי תצוגה בחלל במקביל.
החומרים בהם יואב רודה עוסק נעים בין דימויים של תנועה כאוטית, אורגנית ואורבנית באמצעות הקרנה על אובייקטים פיזיים. בשנים האחרונות רודה יצר סדרת עבודות וידאו המבוססת על טכניקה שפיתח, 'צילום הקרנה'. העבודות הוצגו בארץ ובעולם, בין השאר במכון הטכנולוגי בניו יורק, במכון לאמנות עכשווית בגרנד רפידס, מישיגן, במוזיאון תל אביב, מוזיאון המדע בירושלים, סינמטק ת"א, מדיטק חולון ובמוזיאון ליהדות גליציה בקרקוב. ב-2013 זכה רודה בפרס בתחרות אמנות בינלאומית Neo:Art Prize באנגליה, שהביאה אותו להציג ב-2014 תערוכת יחיד ב-Neo:artists Gallery בבולטון. בשנים האחרונות יוצר יואב רודה חומרי וידאו להופעותיו של ברי סחרוף.
יואב רודה / Subjector – תערוכת יחיד
פתיחה: יום שלישי, 3.2.2015, 19:30
היינקן גראז' גאלרי, רחוב סעדיה גאון 24, תל-אביב.
שעות פתיחה: א' – ש' 20:00 עד חצות
אופנה: בצלאל-פרס היצירה
גלריה גבעון: פנחס כהן גן (2011-2015 עבודות אחרונות)
"הציור הוא כלום חוץ מהקדשים דתיים"
תערוכה חדשה לאמן פנחס כהן גן , זוכה פרס ישראל באמנות, בגבעון גלריה לאמנות. בתערוכה יוצגו עבודות אחרונות מהשנים 2011-2015. עבודותיו האחרונות מהוות סינתזה ותמצות אומנותו.
"פעילותו המבורכת של כהן גן נמשכת מזה כארבעה עשורים, במהלכם למד באקדמיות בישראל, לונדון וניו-יורק, הציג עשרות תערוכות בגלריות ובמוזיאונים בארץ ובעולם ולימד דורות של תלמידים. כמורה נערץ שהוכר ברבות הימים כפרופסור בבצלאל לא היה עוד כמוהו לעשות את מלאכת ההוראה מלאכת קודש: הוא טיפח ועיצב את תלמידיו מתוך מסירות ורגישות נדירים שנגזרו מתפיסתו האתית ומעמדותיו החברתיות והאסתטיות ומעל לכל מתוך האמפטיה והחמלה שחש כלפי אלו שבחרו למסור נפשם לחיי אמנות".
פנחס כהן גן נולד בשנת 1942 במקנס שבמרוקו ועלה לישראל עם משפחתו בשנת 1949. הוא גדל בקריית ביאליק, התגייס לנח"ל, התנסה בחיי קיבוץ, התגורר בירושלים, למד בבצלאל, נפצע בפיגוע בשוק מחנה יהודה בשנת 1968, ונדד לקצווי-תבל על מנת לגבש את זהותו ואת יחסו למושג מקום, אזרחות, מולדת ותרבות. חייו הם חיי נזיר דת העובד את האמנות, מתבצר בה באמונה תמימה, וחי בבדידות שכמו נגזרה מן המיתוס של האמן כאאוטסיידר דחוי.
לאורך השנים לא חדל להעמיק את עיונו בהיסטוריה של האמנות, התרבות והמדעים מתוך ניסיון הרואי כמו-רנסאנסי למצוא שפת-על אמנותית וטהורה שתאחד את כל תחומי הידע האנושי. אינסוף תחבירים המעמתים בין דמות, צורה ונוסחה לוו בפרסומים, בקטלוגים ובספרים תיאורטיים, ומאות הסדרות שיצר מיפו את התקדמותו המחקרית ואת התפתחותה של שפתו האסתטית הייחודית. מעט אמנים זכו להתקבלות כה קונצנזואלית כפי שהוא זכה.
"כהן גן תרם לתרבות הישראלית מילון דימויים מקורי שאחדים מערכיו הפכו זה מכבר לסמלים שנוכסו בדעת ובבלי דעת על ידי ממשיכיו: למשל דמות האדם המעוצבת כסכימה של כל-אדם באשר הוא רודף ורדוף, שרוט, חולה ומקורבן; וכן הראש המונומנטי נטול הגוף המייצג קיטוע ופליטות כמו גם את הנתק של הרוח מהחומר ומהבית.
עיסוקו הממושך בשאלות זהות והזדהות העמיק את זיקתו אל התרבות היהודית ואתה אל כל מה שנולד מן המזרח כטבורו של העולם העתיק, ערש התרבות. בשנים האחרונות, הולכת ונוטה הדיאלקטיקה הקבועה אצלו שבין מזרח ומערב יותר ויותר אל קוטב המזרח, במובן גיאוגרפי ותרבותי גורף. כהן גן מאמין כי המזרח שוב חוזר למלא תפקיד מפתח בתרבות העולמית וכי גם לישראל יהא חלק ונחלה בזריחה מחודשת זו."
(נעמי אביב ז"ל)
גבעון גלריה לאמנות, רחוב גורדון 35, תל אביב
שעות פתיחה: ב'-ה', 11:00-18:00 ו', 10:00-14:00 שבת, 11:00-14:00
נעילה: 21.2.2015
אופנה: בצלאל-פרס היצירה
אידאוגלוסיה*
גלריה המדרשה- הירקון 19 מארחת את אוהד פישוף
סדרת הקרנות של סרטים דוקומנטריים על מוסיקאים, אשר באמנותם ביקשו לברוא את העולם מחדש, אחרת.
עורך ומנחה: אוהד פישוף 27.1.15, יום ג', בשעה 20:00
אידאוגלוסיה עוסקת בקבוצה של אמני מוסיקה ללא שום קשר סגנוני ביניהם. כולם חיו ופעלו במאה העשרים. לכולם היה חזון אמנותי בקנה מידה אפי, מופרך באדירותו ובמקוריותו, שזכה למימוש טוטלי ומפואר. כולם השתמשו באמנותם כדי לברוא יקום מקביל, קוהרנטי ובעל הגיון פנימי עמוק, ועברו לחיות בו.
המפגש הקרוב יעסוק במוסיקאי סאן רא.
אוהד פישוף, אמן רב תחומי היוצר בשדות הסאונד, המחול, המופע והאמנות הפלסטית. הוא החל את דרכו האמנותית באמצע שנות השמונים כמנהיג להקת נושאי המגבעת, בשנות התשעים חי ופעל בלונדון. עבודותיו הוצגו במוזיאונים, גלריות, ביאנלות ותיאטראות בבריטניה, ארצות הברית, ישראל, יפן, סינגפור, שווייץ ועוד. פישוף הוא מורה במדרשה לאמנות מאז 2004. מלמד כיתות מעשיות באמנות אודיו ובאמנות בינתחומית ומעביר הנחיות אישיות לסטודנטים.
אופנה: בצלאל-פרס היצירה
גלריית המדרשה – הירקון 19
הפקולטה לאמנויות המדרשה, המכללה האקדמית בית ברל, בתל אביב
כתובת: רחוב הירקון 19, תל-אביב.
שעות פתיחה: א'-ה' 13:00 – 20:00, יום ו' 10:00 – 14:00, יום שבת 11:00 – 14:00
טלפון: 03-6203129
אופנה: בצלאל. פרס היצירה
שיח גלריה על התערוכה 'חולות' – Sand-ness עם אוצר התערוכה, ליאב מזרחי
גלריה קונטמפוררי ביי גולקונדה, יום שבת, 31.1.15 שעה 12:00
'חולות – Sand-ness, עוסקת במצבי כליאה אנושיים, מן הכלא הפיזי אל הכלא הנפשי ומציגה מגוון עבודות ממדיומים שונים, ציור, צילום, פיסול ווידאו.
האמנים המציגים: גלעד אפרת, חליל בלאבין, אירית בלוך, איה בן רון, יצחק דנציגר, ערגה יערי, אביטל כנעני, סיגלית לנדאו, טלי מילשטיין, קרין מנדלוביץ, בנדטה פדונה, משה קופפרמן, שי קוצ'יארו, אסף שושן, יחיאל שמי.
מתקן הכליאה "חולות" שנפתח בדצמבר 2013 בקציעות, הוקם כפיתרון "בעיית" הפליטים, המסתננים ומבקשי המקלט בישראל. מאז הקמתו עוררה הקמת המתקן דיון ציבורי רחב על תנאי השהייה, ההגבלות היומיומיות וכמובן – על חוקיות המתקן. בספטמבר 2014, ביטל בג"צ את חוקיות המתקן ודרש מן המדינה לסגור את מתקן הכליאה בתוך שלושה חודשים.
למילה "חולות" בקרב קהילת הפליטים קונוטציה מטילת אימה. לפיכך, בעוד שבתערוכה מוצגות עבודות העוסקות במשמעות של נושא הכליאה כמרחב ציבורי ופיזי, הפן השני של התערוכה יוצא מנקודת מחשבה סמנטית של המילה "חולות", שמשמעותה התחבירית בעברית היא בין היתר, נשים חולות. בתערוכה מציגות מבחר אמניות המבטאות את נושא המרחב האישי, הפרטי ואת האהבה, מנקודת מבט של מועקה, חסימה של הנשימה ומעין כלא נפשי. האהבה כסוג של מחלה.
חולות היא תערוכה על מידת החופש במרחב הפיזי והנפשי כפי שהוא עולה מן העבודות העוסקות כולן בחסימה, מחיקה, סגר, כליאה, השתהות, הפרעה ואי היכולת לחיות חיים נורמטיביים מפאת ההפרעה הפיזית והנפשית כאחד. חסימה של הנוף לצד חסימה של הגוף והלב.
Contemporary by Golconda רח' הרצל 117, תל אביב
שעות פתיחה: ימים ב' עד ה': 19:00 – 11:00, יום ו': 10:00-14:00, שבת: 11:00-14:00,
טל' 03-6822777
www.contemporary.co.il
אופנה: בצלאל-פרס היצירה
תערוכת מכירה וסדנאות הדגמה במחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית, בצלאל
ביום שלישי בשבוע האחרון של ינואר, מוזמן הקהל הרחב, להתרשם, לחוות, ובאופן חד פעמי גם לרכוש, מתוצרי הסטודנטים במחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית בבצלאל. התערוכה תציג שמונה סדרות של כלי הגשה ואוכל שעיצבו הסטודנטים משנה ב' וג' במחלקה. הפריטים בין הפריטים קדירות, ספלים, וקעריות שיוצרו, במסגרת סדנאות אובניים, בטכניקות של ייצור מהיר. הכלים ימכרו במהדורות מוגבלות, ובמחיר אחיד של 30 שקל לפריט. משתתפים: אלה גוטמן, הדר עמית, חנה גולדהאבר, מעין בן-יונה, מרטין קראוס, נופר מגן, עדי פישר, עמרי ניסים, קטרין בורק, תמה גינזבורג.
המחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית היא מראשונות המחלקות בבצלאל, למחלקה מסורת ארוכת שנים של פיתוח תהליכי יצירה ועשייה העוסקים בתחומי החומר והזכוכית. היצירה במחלקה נשענת על הידע הרב שנצבר בפיתוח תהליכי עיצוב בחומר, תוך שימוש בטכנולוגיות מסורתיות, באומנות הקראפט, וביישום טכנולוגיות מתקדמות לעיצוב בתלת מימד.
לצד הביקור בתערוכת המכירה, תוכלו לבקר בחללי העבודה במחלקה. המחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית היא מראשונות המחלקות בבצלאל, למחלקה מסורת ארוכת שנים של פיתוח תהליכי יצירה ועשייה העוסקים בתחומי החומר והזכוכית. היצירה במחלקה נשענת על הידע הרב שנצבר בפיתוח תהליכי עיצוב בחומר, תוך שימוש בטכנולוגיות מסורתיות, באומנות הקראפט, וביישום טכנולוגיות מתקדמות לעיצוב בתלת מימד. השנה ייפתחו לקהל הרחב סדנאות ההדפס, הגבס והסדנא לניפוח זכוכית. המבקרים מזמנים להתרשם, לחוות ולהשתתף בסדנאות הדגמה ולהתנסות בתהליכי היצירה, בעודה, באובניים ובמבער, ובהכנת חרוזים צבעוניים.
יום ג' 27.1.2015
בצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב, קמפוס הר הצופים ירושלים
סדנאות הדגמה: קומה 4 בין השעות 10:00 – 13:00 ו- 14:00 – 17:00
מכירה: קומה 7 בין השעות 13:00 – 14:00
הכניסה חופשית
אופנה: בצלאל-פרס היצירה
שער 3 – גלריה חדשה בחיפה
גלריה מסחרית חדשה שיזמו וינהלו האמנים החיפאיים אלדד מנוחין ובעז נוי תעביר 100% מההכנסות ממכירת היצירות ישירות לאמנים
אלדד מנוחין ובעז נוי, אמני גלריית האגף, יזמו וינהלו את "שער 3 "- חנות גלריה מסחרית בחיפה הממוקמת בחלל תעשייתי רחב ידיים ברחוב שער פלמר 2, עיר תחתית, חיפה.
שער 3- מהווה נקודת מפגש בין יצירה אמנותית וקהל יעד מקומי. המקום ישמש כחלל תצוגה ומכירה של אמנות פלסטית בטווח רחב של מחירים ובאופן נגיש. מכירת עבודות האמנות במקום תהיה ללא עמלת תיווך, הרעיון הוא שכל ההכנסות, 100% מרווחי מכירת האמנות מועברים ישירות לאמנים ללא דמי תיווך. עובדה זו מאפשרת לאמנים להירתם לשליחות של המיזם ולציבור ליהנות ממחירים הוגנים ברכישת יצירות אמנות ישראלית עכשווית . בנוסף לעבודות מקור שנמצאות באוסף הגלריה, הופקו הדפסי אמן על מנת לאפשר מחירים אטרקטיביים תוך שמירה על רמה אמנותית גבוהה. "שער 3 " מהווה הזדמנות ראשונית לציבור החיפאי לערוך הכרות עם האמנים המקומיים ולהשקיע ברכישת יצירות מקור, במחירים שווים לכל כיס.
היזמים: "שער 3 נולד מתוך צורך לקדם את קהילת האמנים המקומית ולחשוף את הציבור לסצנת האמנות העכשווית המתהווה באזור, הכוללת התארגנויות אמנים קבוצתיות כגון גלריית האגף, ברוקן פינגאז – הקרטל ,סדנאות האמנים -החורבה ואמנים עצמאיים רבים. בחלל יתקיימו תצוגות אמנות מתחלפות, סיורים, ביקורי סטודיו, דוכני עיון ומכירה של כתבי עת, ספרים, ופנזינים, בית קפה, מפגשים והרצאות בהשתתפות האמנים המציגים ואורחים משדה האמנות, אספנים, חוקרים ואוצרים שישתפו את הקהל בנושאי תרבות מגוונים ויקנו כלים לרכישת אמנות ולבניית אוספים.
אוצרת ומנהלת חנות:סמדר שינדלר, מנהל טכני: עידו מרקוס הקמת אוסף גלריה: איריס סינטרה והדס וייס.
רשימת אמנים "שער 3" חנות-גלריה: אנה לוקשבסקי/יעל בלבן/ טליה סיון/ רותם עמיצור/ שחר סיון/ אשרף פואח'רי/ערוב רינאוי/ ודים נמירובסקי/ ניר דבוראי /זהר כהן / ויק יעקובסון פריד /אברהם אילת /"ברוקן פינגאז"/אורית סימן טוב /יגאל פליקס /איתמר פרנס /יעל אורן סופר /רועי כהן /רחל ארז /בעז נוי /אלדד מנוחין/עידו מרקוס /איריס סינטרה /ליבי קסל /הדס וייס / יובל פייגלין /רועי כהן /עבד עאבדי / פולי בלום
שער 3 – חנות גלריה- רחוב שער פלמר 2 , עיר תחתית, חיפה
שעות פעילות: ימים ב' ג' ד' 14:00 – 11:00 , ימים ג' ה' 22:00 – 18:00 ,יום שבת 15:00 – 11:00
המיזם התאפשר באמצעות התמיכה של עיריית חיפה ומנהלת עיר תחתית אשר הקצו עבור הגלריה חלל (כ-200 מ"ר) ותקציב להקמה והפעלה.
אופנה: בצלאל-פרס היצירה
בית האופרה – המרכז לאמנויות הבמה
משה פלג – נוסטלגיה והומור
במבט ראשון, בעבודותיו של משה פלג, מבחין הצופה בעבודה מדויקת ועמלנית בנוסח סגנונם של בוגרי האקדמיות בבריה"מ לשעבר. אולם, בבדיקת הנושא עמו מתברר שפלג הוא אוטודידקט שפיתח את טכניקת הציור המדויקת, הריאליסטית-סוריאליסטית בעבודה עצמית לגמרי.
בתערוכתו הנוכחית מציג פלג עבודות בנושאים שונים הקשורים לנעוריו, לאורח חייו ולהעדפותיו האמנותיים. מספר יצירות עוסקות בהווי שכונת הנחלאות בירושלים, מקום הולדתו: "החיים היו עשירים בסיפורים מרתקים. המקום התאפיין במגוון תרבויות שונות. החוויות בזמן המנדט הבריטי היו קשות".
האמן עוסק בנוסטלגיה מהווי השכונה כשהוא משלב בעבודות הומור להקלת המצוקה. בעבודות אחרות, סוריאליסטיות בסגנונן, מתעד האמן חלומות שחלם, סיפורים ושירים תוך שהוא נתלה באילנות ידועים כשמואל בק או סלבדור דאלי האהודים עליו ומהם הוא מושפע.
משה פלג, מורה לאמנות של ילדים, נוער ומבוגרים. פיתח שיטות למידה מודולריות המקלות על תלמידיו בהבנה ובביצוע הנלמד. בשנת 2010 זכה, מטעם משרד החינוך, בתואר מחנך מצטיין בתחום האמנות בראשל"צ, מקום מגוריו ופעילותו. השתתף במספר תערוכות ציור (ופיסול) בארץ ובגריניג' ווילאג' בניו יורק והיה בעבר הקריקטוריסט של 'ערים', עיתון השפלה.
אוצר: אודי רוזנויין
לאתר האתר האמן לחצו כאן
פתיחה חגיגית: יום רביעי, 28.1.2015
בית האופרה – המרכז לאמנויות הבמה
שדר' שאול המלך 19, תל-אביב
א‘ – ה‘ 8:30 – 20:30 ו‘ 8:30 – 12:30 ובערבים בהם מתקיימים מופעים בבית האופרה.
נעילה: 10.2.2015
אופנה: בצלאל-פרס היצירה
חתן פרס ירושלים לשנת 2015: הסופר האלבני, איסמעיל קדרה
טקס הענקת הפרס יפתח את יריד הספרים הבינלאומי ה-27, ירושלים
יריד הספרים הבינלאומי בירושלים, (8-12 בפברואר 2015) יתקיים בהאנגר במתחם התחנה הראשונה בירושלים ביריד שיכלול אירועי ספרות ותרבות במתחם ובמוסדות תרבות בסביבה, כ-100 דוכנים בהם מוצגים כל העדכונים, החידושים והפרסומים האחרונים של המו"לות העולמית, לצד דוכני תצוגה של ספרי ההוצאות לאור המובילות בישראל. היריד היוקרתי הינו אחד מאירועי הספרות הגדולים בישראל, הוא נפתח לראשונה שנת 1963 (אירוע בינלאומי המתקיים מדי שנתיים, ולוקחים בו חלק כ-400 מוציאים לאור מ-20 מדינות). את יריד הספרים הבינלאומי בירושלים יוזמת ומפיקה עירית ירושלים. מנהל היריד: יואל מקוב, מנהלת אמנותית : יעל שפר.
בערב פתיחת היריד יעניק ראש העיר ירושלים, ניר ברקת את הפרס לסופר האלבני איסמעיל קדרה בטקס שיתקיים באולם ימק"א, במעמד נשיא מדינת ישראל ראובן ריבלין. בין הסופרים שזכו בפרס זה נמנים ברטרנד ראסל (הזוכה הראשון), זוכה פרס נובל מריו ורגס יוסה, מילן קונדרה, סימון דה בובואר, סוזן סונטאג, ארתור מילר, הרוקי מורקמי, ואיאן מקיואן.
ספריו של איסמעיל קדרה, (יליד 1936) תורגמו לכ-30 שפות בכ-40 מדינות. בין ספריו שתורגמו לעברית: 'גנרל צבא הצללים', 'השנה השחורה', 'מצעד הכלולות', 'קפא בקרח', 'היורש', 'אפריל שבור', 'הפירמידה', 'התאונה'.
מנימוקי ועדת השופטים לפרס ירושלים: "איסמעיל קדרה הוא מספר סיפורים אירוני ומרתק שבאופן מבריק מזמין כתיבה מרומזת ועקיפה. קדארה כותב על אשמה קולקטיבית ובעיקר על אי חדירותה של האמת. הוא מבקש לחשוף, אגב הסתרת עקבותיו בשכבות של מיתוס ומטאפורה, שאלות בלתי פתורות ופשעים בלתי ניתנים לכפרה. למרות שנושאי כתיבתו וגיבוריו הם לרוב מקומיים, הרי שמשמעותם וחשיבותם הן ללא ספק אוניברסליות". (עוד על מהלך חייו של איסמעיל קדרה בתחתית הדף).
יריד הספרים הבינלאומי ה-27, מתחם התחנה, ירושלים (8-12 בפברואר 2015). כניסה חופשית
אופנה: בצלאל-פרס היצירה
נוגה שטיינר / ואגן-בורג
Wagenburg-Noga Shtainer
אוצרת: דניאלה טלמור
הנושאים שבהם עוסקת נוגה שטיינר לקוחים מן השוליים הבנאליים של חיי היומיום. תצלומיה המבוימים בקפידה מתמקדים בתיאור מצבים טריוויאליים, החומקים בדרך כלל מתשומת הלב. הדמויות המופיעות בתצלומיה עוטות מסכות שונות, ומקבלות על עצמן תפקידים שונים ומגוונים.
סדרת הצילומים ואגן-בורג, הניצבת בלב התערוכה, צולמה באתרי קרוונים ברחבי ברלין, שבהם מתגוררות בקביעות משפחות המנהלות חיי שיתוף. דרי הקרוונים הם אנשים שבחרו בצורת חיים אלטרנטיבית, החורגת מן המקובל בתרבות המערבית. הבחירה של האמנית לצלם כל אחד מהם בנפרד, ולא כמשפחה או כקהילה, מציגה את עמדתה הדואלית כלפיהם – היא אינה מקדשת את רוח הקהילה שלהם, המבקשת לכונן שיתוף וחיבור כתשובה לריחוק ולניכור המאפיינים את החיים בערים הגדולות. הקור והניכור שמשדרים הצילומים מסגירים משהו מן הקושי שהאמנית מאתרת בניסיון של תושבי המקום לייצר מציאות שתציב אלטרנטיבה אמתית לחיים המקובלים במקומותינו. הם מצביעים על המכשולים שמתעוררים במהלך ניסיונם של תושבי המקום ליישם אידיאולוגיות אוטופיות, ולמנוע חדירה של הצדדים העגומים של המציאות אל תוך הבועה האידילית שהם שואפים לברוא. שפע האינפורמציה המציף את התצלומים מותיר בסופו של דבר את הרישום שמדובר באנשים בודדים, הנתונים בתוך קרוונים ארעיים, נטולי ילדוּת ושמחת חיים.
שטיינר מציצה פנימה, אל הבית כמקום אינטימי ואישי. הפריימים שלה חושפים בהיעלם אחד פנים וחוץ. לעתים היא מראה דלתות קרוון פתוחות, ודמויות שניצבות בתוכן ומתבוננות החוצה, ולעתים הדמויות שלה סגורות בקרוון, כשהחלונות הפתוחים חושפים טפח מן החוץ. הדמויות בתצלומים מישירות מבט מצועף אל המצלמה. בתצלום אחד נראית ילד המביט החוצה מבעד לזגוגית החלון, ובאחר מופיעה אשה הרוכנת אל שולחן שעליו מפה לבנה ועליה פמוט עם נר. בתצלומים אחרים נראים נערה שיושבת על ספה ומביטה מבעד לחלון; נערה שמביטה החוצה דרך חלון שעל אדנו מונח אשכול של בננות ותפוחים; גבר שיושב על מפתן של קרוון; אישה שיושבת על מיטה בקרוון שקירותיו מזכירים סירת מפרש; אישה השוכבת על מיטה או דרגש כשבידה כוס ריקה. גם סביבת הקרוונים מיוצגת בתערוכה – בתצלום של חורף מושלג, ותצלום תפנים של ארון בגדים שסביבו צמחיית קיץ שופעת וירוקה, שאופפת את אתר הקרוונים.
בתקופה שבה למדה שטיינר במחלקה לצילום במרכז האקדמי ויצו חיפה, במסגרת הקורס הדוקומנטרי, היא צילמה ילדי מהגרים מחבר העמים בשכונת בת גלים בחיפה. עבודות אלו, המוצגות אף הן בתערוכה, יכולות להיקרא כמבשרות את סדרת ואגן-בורג ומלמדות כי כבר בשלב מוקדם זה היא עסקה בתמות של זרות, בדידות ותלישות. מגמה זו נמשכה גם בברלין, בבחירתה לצלם זרים ואאוטסיידרים, ששיקפו גם את מצבה שלה כמהגרת.
את הצילומים המבוימים מעצבת שטיינר בעקבות תהליך ארוך של היכרות ואינטראקציה עם הדמויות המצולמות. תהליך זה מעניק לה ולמצולמים אפשרות לערוך בחינה הדדית, ומאפשר גם למצולמים להתבונן באמנית ובהלכות חייה, הזרים להם. כך מהפכת עדשת המצלמה את כיוונה, ומנציחה גם את דיוקן זרותה של הצלמת, הממוקמת בתווך שבין פנים רגיש לחוץ נוקשה ומבוים. הצילומים משקפים את התחבטויותיה בשאלות של זהות, ואת הקושי שלה למצוא את מקומה בכל אחד מהעולמות שבהם היא חיה.
צילומיה המרתקים של נוגה שטיינר מבוססים על התבוננות פנימה, אל נבכי הנשמה, ונקשרים גם למחוזות הנסתר. דרך עדשת המצלמה לובשים רעיונותיה עור וגידים, צבע, השראה ואווירה. כאשר הם קמים לחיים חודרים לתוכם רכיבים מחייה של האמנית ומעברה, ומתעוררות אסוציאציות שמקורן בדמיון ובזיכרון. בתערוכה החדשה היא מתגלה כצלמת הקוראת דרור לדמיון, ועם זאת שומרת לאורך השנים על כתב יד אופייני וייחודי.
אופנה: בצלאל-פרס היצירה
דניאלה טלמור, פברואר 2015
נוגה שטיינר / תאומים – מוסר כפול
Twins-Duo Morality / Shtainer Noga
אוצרת: דניאלה טלמור
בגלריה לצילום ע"ש מורל דרפלר, במרכז האקדמי ויצו חיפה, מציגה נוגה שטיינר מבחר עבודות מתוך הסדרה "תאומים – מוסר כפול". רוב העבודות צולמו בשנת 2010, בכפר קנדידו גודווי שבמדינת ריו גרנד דו סול, בברזיל, סמוך לגבול עם ארגנטינה. הכפר מפורסם בשיעור הגבוה ביותר של תאומים שנולדים בו, ועל השלט בכניסה לו נכתב: "ברוך בואכם לקהילה חקלאית ולארץ התאומים".
העבודות בתערוכה מתייחסות למשפחה ולקשרים בתוך המשפחה, נושא המלווה את שטיינר לכל אורך יצירתה. הסדרות המוקדמות שצילמה "קרוב למודע","אבא אמא אן (אשתו של אבא) והילדים", ו"העקדה" מציגות צילומים של המשפחה. בסדרה "בית לילדים מיוחדים" צילמה האמנית ילדים החווים ילדות חסרה מחוץ למשפחה בבית יתומים באוקראינה. גם בתערוכה הנוכחית משמשים אותה התאומים לשאול שאלות של זהות והזדהות, אינדיבידואליות ושייכות, דמיון ושוני. תאומים זהים שנולדים עם "קליפה זהה" אך עם נפש שונה השואפת לביטוי אינדיבידואלי.
הקומפוזיציות בתצלומי התאומים מבוימות בקפידה, המעודדת את הנטייה הטבעית של צופים בתאומים לחפש את הדומה והשונה ביניהם. אף על פי שהמצולמים מישירים מבטם אל המצלמה, ולרוב ניצבים קרוב זה לזה, צייתנותם להוראות האמנית מאצילה על העבודות תחושה של ריחוק וניכור. מאידך, הקרבה הפיזית שנכפית עליהם מטשטשת את הגבולות ביניהם, ומאזכרת את המקור האחד, את הרחם היחיד שממנו הגיחו.
האוכלוסייה המתגוררת בכפר רובה ממוצא גרמני, ומעדויות של תושבי העיירה עולה כי יוזף מנגלה ביקר בו מספר פעמים בתחילת שנות השישים. בביקוריו הוא הציג את עצמו כווטרינר, אך הציע שירותים רפואיים לנשים. זמן קצר לאחר ביקורו החלו להיוולד בכפר תאומים. יש הסוברים כי מנגלה הפך אותו למעבדת ניסויים שנועדה להגשים את חלומו, ליצור גזע עליון.
לצד הנרטיב של הרוע, שנקשר בשמו של מנגלה, מציגים תושבי הכפר את ארץ המראות שלהם גם כמקום חיובי ומעורר פליאה. במקום הוקם מוזיאון המתעד את תולדות הכפר, ולמעיין שעובר בכפר מיוחסות סגולות המעודדות הולדת תאומים. כך מקיים הכפר דואליות, המגשרת בין האסתטי והטוב לבין הבלתי מוסרי והמפלצתי.
האמנית נוגה שטיינר, בוגרת המחלקה לצילום ומדיה במרכז האקדמי ויצו חיפה, חיה ויוצרת בברלין. עד כה היא הציגה שלוש תערוכות יחיד, בגלריה חזי כהן בתל אביב, והציגה מעבודותיה גם בגלריה הלאומית לפורטרטים בלונדון, בגלריה הרסט בניו יורק ובגלריה לאמנות עכשווית פודביילסקי, שבברלין. שטיינר זכתה בפרסים רבים, וביניהם מלגת פרס שפילמן לצילום ומלגת אמריקה ישראל. פעמיים היא זכתה בפרס הבינלאומי לצילום IPA, והשנה זכתה גם בפרס מיאה פורטפוליו ריביו.
דניאלה טלמור, פברואר 2015
אלי שמיר. יצירות מוקדמות
הצייר אלי שמיר מוכר כדוברו של עמק יזרעאל באמנות הישראלית. הוא מוכר בעיקר בזכות ציורי הפנורמות הרחבים, דיוקנאות של אנשי העמק, והסצנות המורכבות בזיקתן למקום. התערוכה הנוכחית במוזיאון לאמנות ישראלית, רמת גן מציגה את פרק יצירתו המוקדם והפחות מוכר של שמיר, בדגש על אמנותו משנות ה-80 ותחילת שנות ה-90. פרק יצירה זה מתאפיין בציור אקספרסיבי בעל ממדים מונומנטליים, השפעות פרימיטיביסטיות ותכנים מיתולוגיים וסימבוליבטיים. ככזה, מהווה גוף יצירתו של שמיר חלק מן מהמפנה הפוסט-מודרני אשר אלי שמיר הוא ממייצגיו באמנות המקומית.
אלי שמיר נולד בעמק יזרעאל בחורף 1953, וגדל במשק המשפחתי – מספר 23 במעגל המשקים של כפר יהושע. הכפר, שתוכנן בידי האדריכל ריכרד קאופמן באופן שיתאר את צורת האות יו"ד (לציון שמו של יהושע חנקין, גואל אדמות העמק), יוסד בשנת 1927 במעין סינתזה בין קיבוץ ומושב על עקרונות של שיתוף, של ערבות הדדית ושל שוויון. סבו וסבתו של שמיר היו חקלאים בני דור החלוצים וממקימי הכפר, וערך העבודה ונגזרותיו, כגון ערכי כיבוש העבודה, העבודה העברית ובעיקר עבודת האדמה, עמדו בבסיס דרך החיים והחינוך החלוצי והציוני שהונחלו לבני הדור השני והשלישי של הכפר – הילדים הצברים, וביניהם גם שמיר. כבר באותם ימים של ילדות ונעורים מוקדמים בכפר יהושע היה שמיר הצעיר ער לסביבתו האמנותית וגילה את משיכתו לאמנות וליצירה.
מאיר אהרונסון, אוצר ראשי, מתוך הקטלוג המלווה את התערוכה: "…התערוכה הזאת של אלי שמיר מציגה עבודות מוקדמות משנות ה-80 וה-90. בדרך כלל נהוג להציג עבודות מוקדמות בתערוכה רטרוספקטיבית, לאחר שנים ארוכות שבהן העבודות היו מאוחסנות בסטודיו של האמן או באוספים פרטיים, אבל הפעם בחרנו להציג את העבודות המוקדמות האלה כדי לחברן אל העבודה העכשווית של האמן, אך גם, ובעיקר, מתוך הערכה כי היום עבודות אלה רלוונטיות כפי שהיו אז. הציורים המוצגים בתערוכה מאפשרים מבט אל מסה חברתית-פוליטית שבה שמיר רואה מוקדם מכולם את העתיד, עתיד שאינו מפרט רק את המהלך הצפוי אלא גם את הדרך שבה יקרו הדברים. ראייה זו של שמיר לא היתה נבואה אלא נעשתה מתוך התבוננות מפוקחת על כל הקורה, והבנה מפוקחת לא פחות של המעשה. השבר שאותו לדעתי זיהה שמיר בשעתו מחבר אותו אל מהלך חיים שוטף, הזורם כאילו-ללא-הפרעה. את העתיד יכולים לצפות רק אותם אלה הרגישים, וכזה הוא אלי שמיר".
"בציורים המוצגים בתערוכה מופיעות דמויות אדם בצבעי חום כהה, אותו חום שהוא צבע האדמה הקשה והבתולית שבה הם חיים. אלה האנשים שהאדמה היתה בעבורם יותר ממקום ויותר ממקור. אלה הם האנשים שהאדמה הזאת היתה בעבורם מהות הכול – הגשמת החלום, הגשמת משימת חיים והתכלית לקיומם.
"החום הכהה אינו רק צבע הדמויות. זהו הצבע השולט בציורים. חום כצבע האדמה הפורייה, הדשנה – המכונה לעתים על ידי בני העמק "אדמה קשה" – הנושאת בחובה את פוטנציאל הגידול. גם הנחות הצבע בציוריו של אלי שמיר הן הנחות חומר דשנות המתכתבות עם דימוי האדמה. את המצויר והנאמר בציורים האלה לא ניתן לצייר במריחות צבע קלות ודלילות. אלה הם ציורי אדמה על כל הנובע והמשתמע. ציורים חשוכים כמעט כמו החושך שהיה על פני המים לפני הבריאה. חושך שטמן בחובו את העתיד כולו מחד ואת העבר מאידך. חושך שאחריו מגיע האור. והשאלה הנשאלת דווקא על ידי אלי שמיר במבט לאחור היא אם האור שהגיע אחרי החושך הוא האור שאליו הם שאפו…."
גדעון עפרת, מתוך הקטלוג המלווה את התערוכה: "… כמי ששבוי ביסוד הארצי-אדמתי, שומר אלי שמיר על תחום צבעי האדמה. המתח הבסיסי אצלו הוא בין חום ללבן. דמויותיו קשורות בכל הווייתן לאדמה: הן מלקטות בצלים מן האדמה או ניצבות אֵיתן, מושרשות בקרקע עמק יזרעאל. שמיר, איש כפר יהושע וכבוגר "בצלאל", מציע לציור הישראלי ה"עירוני" גישה ארצית ("כפרית") אותנטית, המוליכה למיתוס האדמה יותר משהיא מבקשת אחר "אסכולת בארביזון" מקומית. בהתאם, מעקב אחר אופן היווצרות ציוריו של שמיר פותח תהליך שיש בו משום שלבי חפירה".
"במהותם ה"גולמית" מאחדים יציריו של שמיר אדמה ושמים. הם צומחים מארץ וראשם ברקיעים. הם מונומנטליים, אם כאנך טוטלי ואם כאלכסון טוטלי. הימשכותם על פני הפורמט הציורי כולו מציעה תשובה שָמירית לאדם במעגל הגיאומטרי של דה וינצ'י: הגאון הרנסנסי הציע את האדם כאמת מידה רציונלית לקוסמוס, בעוד שמיר מציע את הציור כאמת מידה לאנוש, ואת האדם כאמת מידה לציור. מכאן תוּבן גם נטייתו של שמיר לציורים גדולי מידות, התואמים את גובה הצייר ומרחב זרועותיו. היווצרות הציורים הללו במקלט קטן מתוך קִרבה פיזית מרבית תומכת ומחייבת את ה"קונקרטיות" האנושית של פורמט הציור…"
ד"ר יעל גלעת, מתוך הקטלוג המלווה את התערוכה: "… העיסוק במיתוס ובאתוס בהקשר היהודי-ישראלי בא לידי ביטוי בעבודותיו המוקדמות של אלי שמיר. עבודותיו המוקדמות של שמיר מייצגות אמנם את המפנה הפיגורטיבי שאפיין את האמנות בשנות ה-80, אולם גישתו האמנותית שתאמה את הלכי הרוח של האמנות הבינלאומית דאז נתפסה בשדה האמנות המקומי כחריגה, ולא זכתה לא לחשיפה ולא לכתיבה פרשנית הראויות לה. עבודותיו האלגוריות, עתירות הציטוטים וההפניות לתולדות האמנות המערבית ולפרשנות של הסיפור המקראי, היו מעין אסמבלז'ים – ציורים מונומנטליים שעסקו בקנאות היהודית ובגילוייה ההיסטוריים והעכשוויים. מסיום לימודיו ב"בצלאל" ב-1981 ועד למחצית שנות ה-90 נמשך בעבודתו פרק מכונן זה הרלוונטי להבנת כלל יצירתו ולמיקומה בתולדות הציור בישראל. בין שלל עבודותיו בולט בחשיבותו מחזור ציורי מצדה, שדרכם ניתן להתחקות אחרי שלבי ההתגבשות הסגנונית והתמטית אגב לימוד מאמני העבר והתכתבות עם בני תקופתו…."
ז'אק ז'אנו. המקום שאליו הוא מחובר
ז'אק ז'אנו מציב בחלל המוזיאון מבנים מברזל חלוד המתארים ערים ומקבצי בתים המדמים ביצורים מחד ומאידך חלום של עבר. אין זה חלום על מערך אוטופי אלא חלום של ערגה. משאריות של ברזל, כמעט במסורת האמנות הענייה, בונה ז'אנו את המייצבים שלו וממלא את חלומו.
בתוך מעשה האמנות ז'אנו הוא לכאורה סוג של בן חורג שאינו מחויב למהלך חברתי המתבקש מאמן, אבל למעשה הוא אולי מהבודדים שמחויב למהלך חברתי-פוליטי מלא. ז'אנו עושה את עבודותיו מחומרים שאחרים בחרו להעלים. את כל העבודות הוא יוצר מברזל שלא נמצא לו שימוש והיה בדרכו, כדרך הברזל, אל כבשני ההתכה.
בסדרת עבודות של בתים העשויים משאריות חומרים שהוא מוצא במזבלות ובמגרשי פסולת, ז'אנו מרכיב מבנים במקבצים המדמים ערים בצורות, גיבובי בתים על מורד הר, כפרים נטושים וכפרים מדומים. בתים יפים בכיעורם, משהו שטבוע בדמו של ז'אנו כחלק מהדי-אן-אי שלו. חלק אחר שטבוע בז'אנו הוא סוג של כבוד לכתוב ולמילה. למרות הניסיון שלו להעלים זאת, המילה הכתובה בעבורו היא מנשאה לרעיונות. ברבות מעבודותיו, גם כאלה שאינן מוצגות בתערוכה, המילים הופכות ליותר ממשמעותן. הן הופכות לעיטור של המבנה. הן הופכות לקו המקשר בין המקום לבין המקומות האחרים. למען הסר ספק, ז'אנו אינו איש דתי. ז'אנו הוא אדם הרואה בחיים מהלך מתמשך המורכב גם ממה שאינו מושג בפרקטיקה היומיומית. והלא-מושג, לתפיסתו, נמצא לעתים דווקא במילים ולא בחומר.
יש משהו ממכר בחוסר החשיבות שז'אנו מקדיש לאמנות העילית. יש משהו מרגש באופן שבו הוא עוסק ביצירה כחלק בלתי נפרד מהיומיום שלו. כמעט מתבקש לחשוב על מרסל דושאן, אבי הרדי מייד, שהגיע בדרכו אל ההכרה כי מעשה האמנות הוא כל מעשה של אמן, וכך מצא את עצמו מכריז כי כל מה שהוא עושה הוא אמנות, וישב לשחק את משחק השח עם חבריו. בפן אחר עבודתו של ז'אנו מתחברת עם מה שנקרא "דלות החומר", במובן המלא של המילה. המושג הזה, שנקבע על ידי שרה ברייטברג סמל, לא כלל את ז'אנו בהגדרתו, אבל ז'אנו מגלם ביצירתו את אותו המושג שטבעה ברייטברג מבלי שהתכוון. דלות חומר במקרה של ז'אנו היא דלות מרצון ודלות הנובעת מתפיסתו את מעשה האמנות. אבל ז'אנו אינו עוסק בהצהרות. הוא עוסק בעשייה. הוא מרכיב ומפרק חומרים לכלל מוצרי אמנות. כל אחד מהם הוא עשייה שכוללת את עצמו ואת סביבתו. גרוטאות ההופכות להיות בעלות חיוּת חדשה וצורה חדשה, ברזל ההופך להיות קל וקרטון ההופך להיות כבד, זכוכית ההופכת לאטומה, וחומר אטום ההופך להיות שקוף. כל אלה מתחברים למשפטים שלמים המורכבים ממילים קצרות.
איסמעיל קדרה
נולד ב-1936 בעיר gjiokaster שבדרום אלבניה.
סיים את לימודיו בעירו ואחר כך למד שפות וספרות בפקולטה להיסטוריה ופילולוגיה באוניברסיטת טירנה.
המשיך את לימודיו במכון מקסים גורקי לספרות במוסקבה. 1960 חזר לטירנה. ב-1961 החל הנתק של קדרה עם ברה"מ ועוד ארצות קומוניסטיות ולעומת זאת יחסיו עם השלטונות האלבניים היו עדיין עם פנים לכאן ולכאן. 1963 פרסם את הרומן הראשון שלו "גנרל צבא המתים". סיפור קשה, המתאר מאבקים בין הווה לעבר, חיים מול מתים.
בשנים 1970-1982 היה חבר פרלמנט ובתקופה זו קיבל אישור לנסוע לחו"ל ולפרסם את כתביו שם.
1975 פרסם פואמה סטירית The Red Pashas על המשטר שראה עצמו מותקף, נאלץ להשתתף בישיבה של חברי איגוד הסופרים לצורך ביקורת עצמית ואז נאסר עליו לפרסם במשך שלוש שנים.
ב- 1981 התפרסם ספרו "ארמון החלומות". בתקופה זו נתקף הוג'ה בפרנוייה והורה להוציא להורג כמה מחברי המפלגה ושרים אחדים. הרומן מתרחש באימפריה העות'מנית, מדבר על (authoritorian dystopia) והוא אלגוריה ביקורתית על המשטר הטוטאליטרי. כעשרים אלף עותקים נמכרו לפני שחברי איגוד הסופרים נפגשו עם חברי הפוליטביורו לאסיפת חירום והכריזו על הספר כ"אנטי משטרי", הספר נאסר מיד להפצה. למרות זאת המשיך הספר לעבור מיד ליד וגם הגיע לאירופה שם נכתב עליו בעתונות. זו היתה תחילת הדרך לגלות.
1982 קדרה הואשם על ידי נשיא ליגת הסופרים והאמנים האלבנים שהוא מתחמק מפוליטיקה בכך שהוא מעגן את כתיבתו בהיסטוריה ופולקלור. הוא הצליח להגיע לדרגת פרסום ייחודית והפוך לסופר לאומי תוך כתיבה ביקורתי באלבניה, ארץ שהיתה בין הארצות הטוטליטריות ביותר בעולם. פרדוקס זה הזין חשדנות רבה נגדו.
ב-1990, כמה שנים אחרי מותו של הרודן הודג'ה, ביקש מקלט פוליטי בצרפת אחרי שהצהיר הצהרות בזכות דמוקרטיזציה וכי "הסופר הוא אויבה הטבעי של הדיקטטורה". היו לא מעט ויכוחים האם הוא אופורטוניסט או דיסידנט.
הספר "הפירמידה" (1992) שנכתב כבר בצרפתית מתרחש במאה ה-26 לפני הספירה במצרים על בניית פירמידה על ידי פרעה. זאת כדי ללעוג להודג'ה על עיסוקו הרב בהקמת פסליו ואהבתו להירארכיה.
ב- 1997, ספרו הגשר בעל 3 הקשתות the three arched bridge בו דרך יומנו של נזיר לומדים על אלבניה של המאה ה- 14, תקופה בה הממלכה התורכית עות'מנית התחילה לכבוש שטחים של האימפריה הביזנטית. הנזיר, מומחה לשפות זרות ואספן של סיפורי עם משמש מתורגמן בין הצבאות וביומנו חבויות ביקורות פוליטיות. הספר נכתב כשהסופר כבר היה בצרפת ומתכתב עם יצירותיו הקודמות וללא ספק הוא תוצאה של תהליך שנמשך גם אחרי שנפלו המשטרים באלבניה וברוסיה. הספר הוא מפתח חשוב ליצירה המאוחרת יותר של הסופר. הצורה בה הוא משתמש בסיפור של הנזיר ניתנת להשוואה עם יצירותיו של אומברטו אקו כמו הספר "שם הורד" ועם יצירותיו של מרקס. כמו מרקס קולו המהדהד של קדרה מעלה בעדינות את הטרגדיות הקטנות של זכות הולדתן של אומות קטנות.
בספרו "התאונה" (2010) נתן ביטוי לא רק לסיפור עצמו שעסק בחקירת תאונת דרכים אלא גם בפוליטיקה האלבנית.
ב- 1996 נתקבל כעמית זר לאקדמיה הצרפתית למוסר ולמדע המדינה לכל ימי חייו.
פרסים:
Prix Mondial Ciso Del Duca 1992
Man Booker International Prize 2005
Prince of Asturias 2009
ספרו The Concert מ-1988, (שלא תורגם לעברית) צויין בצרפת ב-1991 כרומן הטוב של השנה.
ספריו תורגמו לכ-שלושים שפות בכ-40 מדינות.
ספרים שתורגמו לעברית: גנרל צבא הצללים, השנה השחורה מצעד הכלולות קפא בקרח, היורש, אפריל שבור, הפירמידה, התאונה. (חלק מספריו תוסרטו לסרטים)
אופנה: בצלאל-פרס היצירה – משרד התרבות והספורט
הזוכים בפרסי היצירה לסופרים עבריים ע"ש לוי אשכול ז"ל לשנת תשע"ה
ועדת השיפוט של פרסי היצירה לסופרים עבריים ע"ש לוי אשכול ז"ל החליטה להעניק את הפרס לאלי הירש, סבינה מסג, יגאל סרנה, שהרה בלאו, יערה שחורי, אמונה אלון, יעל נאמן, אילן שיינפלד, צביקה שטרנפלד, דידו ש. דידובסקי, יעקב ביטון, יוסף עוזר, יוסי סוכרי. פרסי היצירה ניתנים ל סופרים ומשוררים הכותבים בשפה בעברית, כהוקרה על פועלו של הסופר והמשורר בכל תחומי הספרות: בשירה, בסיפורת, במחזה, במסה, בביקורת ובעריכה ספרותית. הפרס בשווי כולל של 910,000 שקל יתחלק באופן שווה בין הזוכים ולכל אחת ואחד יוענק פרס בשווי 65,000 שקל.
בוועדת השיפוט של הפרס ישבו: פרופ' אדיר כהן – יו"ר, פרופ' חמוטל בר יוסף, וענת זכריה.
שרת התרבות, לימור לבנת: "כל אחד מהזוכים כותב בדרך ייחודית ומפליא לתאר בכתיבתו נושאים, דמויות ומצבים שונים מנקודת מבט אישית ומעניינת. כל אחד מהם הטביע את חותמו על עולם הספרות הישראלי, הוביל את קוראיו למחוזות חדשים ותרם לעושרנו התרבותי. אני מברכת את כל הזוכים על זכייתם ומאחלת להם, כי כתיבתם הפורה תמשיך לרגש אותנו שנים רבות."
להלן מנימוקי השופטים:
יעקב ביטון
"בין הקולות הצעירים של השירה העברית העכשווית, בולט קולו של המשורר יעקב ביטון במקוריותו, ובאיזה חופש תודעתי חסר סכרים, שזורם ממנו בטבעיות מהפנטת. השירה שלו נעה בין גאון ורהב לצניעות חידתית כשהוא משאיר לנו הקוראים את העבודה לחבר את חלקי זהותו. והשירה שלו זוכרת ושוכחת ושוב זוכרת, נוגסת במה שיש. שירה שקמה בלי בהלה כדי לכרוך את תבוסת האנושי. היחסים המורכבים והחד-פעמיים שיוצר ביטון בין השפה ובין המבע משתיתים בשירה העברית רגע של מהפכה שטורף את הקלפים על כל מה שחשבנו".
אמונה אלון
"אמונה אלון היא סופרת מחוננת, שכתבה שלושה רומנים מצוינים, המשקפים את המציאות ואת נקודת המבט הציונית-דתית בארץ. הרומן הראשון שלה, "שמחה גדולה בשמים" (2004) תורגם לאנגלית והיה מועמד לפרס הספר היהודי הלאומי. הרומן השני, "ותכתבו: אהובתנו" (2010) זכה ב"אות ספר הזהב של התאחדות הספרים בישראל", הרומן השלישי "ובמופלא ממני" (2012) זכה בפרס עמינח. אמונה אלון כתבה גם למעלה מתריסר ספרים לילדים ולנוער, ושני ספרים פובליציסטיים. בצד הכתיבה עסקה גם בעריכה, בהוראה, בהרצאות ובגידול שישה ילדים. היא ראויה מאד לתמיכה שתאפשר להמשיך את יצירתה הפורה".
אופנה: בצלאל-פרס היצירה – דידו ש. דידובסקי
"דידו ש. דידובסקי הוא משורר נפלא, שלא הגיע לידיעת הציבור בשל ענוותו. עד כה פרסם שלושה קובצי שירה, "אבן גיר רכה" (1999), "האיש מבבל" (2012) שזיכה אותו בפרס אקו"ם ליצירה בעילום שם, ו"לזכר הזמן". סיפורו "כדורים פורחים" זכה בתחרות הסיפור הקצר של הארץ וסיפורו "הבית הזה" זכה בפרס עינת. בשלושת הספרים ניכרת עין רגישה של אמן, לב חם ונאמן, יושר גדול והשקפת עולם רחבה, הומניסטית, חובקת את העולם באהבה. דידו הוא משורר בעל יכולת סגנונית מצוינת, אם כי לא ראוותנית, והשירה שלו חודרת ללב הקורא בישירות בלתי מצויה".
יוסף עוזר
"שירתו של יוסף עוזר סוחפת, שופעת רגש עז, מחוספסת, מתפשטת לכיוונים לא צפויים, יונקת משורשים מנוגדים. הוא פרסם עד כה 4 קבצי שירה: סילן טהור (1981), שם ומלכות (1990), עמק יזרעאל (2013) ו"נשיקת מכחול" (2013). הוא דמות בלתי שגרתית בשירה הישראלית, המהווה סימן דרך חשוב לאפשרות המפגש בין התרבות החילונית והדתית: נולד בירושלים, גדל והתחנך בעמק יזרעאל ולאחר שירותו הצבאי למד בישיבת "אור שמח". היה ממייסדי כתב העת "דימוי", שהיווה גשר בין סופרים ומשוררים דתיים וחילוניים".
סבינה מסג
"סבינה מסג היא משוררת, מתרגמת וסופרת ילדים פורייה. היא פרסמה 7 קבצי שירה, שחלק גדול מהם מוקדש לתיאור נופים חקלאיים, נופי ירושלים, נופי אזור הכינרת ונופי אחרים בארץ כחוויה אישית ייחודית. סבינה מסג כותבת "שירה ירוקה" השואפת לרענן את הנפש באמצעות הנוף הראשוני. תחת שם העט "עדולה" פרסמה סבינה מסג 15 ספרי ילדים. בתרגומה מאנגלית הופיעו ספרי שירה של טד יוז, סילביה פלאת, קרן אלקלעי-גוט וסוזן אפרטמן, כן תרגמה לילדים ספר של בשביס-זינגר ושל מוריס דרואון (מצרפתית). שירתה של סבינה מסג מרעננת את השירה הישראלית ומחזירה אותה לקשר אל אדמת הארץ".
יוסי סוכרי
"יוסי סוכרי הוא סופר מוערך, המיטיב לכתוב יצירות המצליחות להיות אירוע לשוני וחברתי גם יחד. בשביל סוכרי הפרוזה היא ישות מגייסת, צו שחובה למלא אחריו, מה שהופך את עמדתו ככותב לעד. סוכרי לא מפחד להכניע את עצמו כדי להשאיל את עצמו לרוחם של אחרים, אלה שלעולם לא ישמיעו את מה שמעיד על עצמם. בספריו החל מ"אמיליה ומלח הארץ. וידוי" וכלה ב"בנגאזי-ברגן־בלזן", הוא פותח את הרגעים האבודים, ואת הזמן שנאטם, ומעשיר אותנו במבט נוקב ומתמשך אשר מגלה את ערוותה של תרבות שחסר לה קול, שפה וכלים לדון בתופעותיה".
אופנה: בצלאל-פרס היצירה יעל נאמן
"יעל נאמן כתבה את אחד הספרים המעניינים והמרכזיים ביותר של השנים האחרונות. "היינו העתיד" ספר הביכורים שלה שהיה לרב מכר עטור שבחים, מספר את סיפורה של מי שגדלה וחונכה בתוך חיי קיבוץ, באופן הער והאמיתי ביותר שאפשר לדמיין. זהו ספר ש"בוקע מבורות הממטרות בדשאים שהקיפו את חדר האוכל, מחרכי המבצר הצלבני שלנו, מהחריצים במדרכות האבן הצרות והיפות". באומץ רב, נטולת כל הגנה, מבטאת נאמן את הלך רוח של חבורה ושבט באותו "רגע מרוסק אבל זוהר" עד למולקולה האחרונה. שני הספרים שלה רווים במשפטים חדים כתער שתענוג לצטט אותם. ובדיוק בשביל יופי כזה שווה לחיות פה".
יערה שחורי
"יערה שחורי היא סופרת ומשוררת רבת-כישרון. הכתיבה שלה, הנעה על הגבול הדק שבין שירה לפרוזה, מגלה לנו את יכולתה הלשונית המופלאה. למילים שלה יש את היכולת לרקוד סביב חורים שחורים באיזו עדינות קריסטלית ודיוק אנין וקפדני. היא כותבת: "אנחנו שקועות בעבר כמו בתוך ים. כמו בתוך סיר מלא בחלב. אלה שנות החלב […] לא אנחנו נמשוך את עצמנו משם"- זה כמעט אושר. שחורי יודעת בסבלנות ובאמון אין קץ לכרות את הברית בין החלב למים, למהול את האמת עם החלום, ולקחת אותנו למסע מטלטל שפורט לרסיסים את הקיום היומיומי, וניתז וננעץ בלב".
אופנה: בצלאל-פרס היצירה – אילן שיינפלד
"יוצר פורה, מעמיק ובעל מבע ייחודי. פרסם תשעה ספרי שירה, ארבעה רומנים, חמישה ספרי ילדים, ומחזות שהועלו בתיאטרון. ספרי הפרוזה שלו מצטיינים בדימיון נועז, כושר המצאה, חופש יצירתי, ובה בשעה נותנים ביטוי עז לעולם היהודי, לעיירה היהודית שנשמדה. הם בנויים על תחקירים נרחבים ומעמיקים, אך אינם יצירות תיעודיות אלא סימפוניות עשירות של גוני נפש והרפתקאות רוחניות נועזות. שירתו איכותית, חושפת נפש מסוכסכת בחבלי עצמה, מבקשת דרכה, נוגעת עמוק בגעגועים ובכאב ונותנת ביטוי רגיש לקול האחר בשירה העברית. לציון מיוחד ראויה פעילותו הציבורית הרבה ותרומתו לטיפוחה של הספרות ההומו-לסבית, ובעיקר הקמת הוצאת "שופרא לספרות יפה", המוציאים לאור ספרים מקוריים ומתורגמים של בני הקהילה ההומו-לסבית".
צביקה שטרנפלד
"צביקה שטרנפלד, משורר יליד פולין, למד בהמבורג ובבריסל, השלים לימודיו האקדמאים בחיפה, שם הוא משמש פסיכולוג ומרצה ויוצר את שיריו. פרסם שמונה ספרי שיה חדשניים בביטויים השובר מוסכמות, שופעי הומור, הופכים את חומרי המציאות למרכיבים בחוויה הגותית-נפשית של היוצר, הנוגע באקטואליה, בדמויות המקיפות אותו ומעבירן מטמורפוזה יצירתית עשירה. נועז לגעת בסיפור אהבה מורכב בין גבר יהודי בגיל העמידה ואישה ערביה נשואה, כשכתבתו פרצת גבולות של סגירות לאומית ומשפחתית, מסורתית ודתית, ונותנת ביטוי לעולם נפשי עשיר ומורכב. לדיון מיוחד ראויים שיריו הארספואטיים בספרו האחרון "אלוהם הוא מכר מהתקופה הסטודנטיאלית".
אופנה: בצלאל-פרס היצירה שהרה בלאו
"שהרה בלאו, יוצרת מקורית, ברוכת דמיון, העזה תיאורית ועושר סגנוני. ילידת בנוי ברק, בת למשפחה דתית לאומית שזיקתה לעולם היהודי עמוקה אך מבעה נונקונפורמיסטי ובורא עולם עשיר המקושר למסורת ולחיים האמוניים ועם זאת פורץ מגבולותיו. ספרה "נערות למופת" מעלה סיפורן של נערות באולפנה בבני ברק המבקשות להציג מחזה על תשעים ושלוש נערות חרדיות שהמיתו את עצמן על קידוש השם כדי שלא להיאנס על ידי חיילים נאצים. אך אין זה שחזורו של סיפור היסטורי, אלא יצירה המשלבת בהעמקה ובהעזה רבה את השתקפותו בחייהן של הנערות באולפנה היום. מרתק הוא ספרה "יצר לב האדמה" המעלה גלגולו של המיתוס על העולם של המהר"ל מפראג לגולם, שבראה אישה בגטו וארשה. ספר שהוא מבע מפליא אל נפש האישה, אל העולם הארוטי, ואל השבר הנורא של המרד בגטו שכשל".
יגאל סרנה
"יגאל סרנה הוא עיתונאי וסופר. הוא פרסם תשעה ספרים, שלושה מהם ספרי תעודה והאחרים רומנים, נובלות וספר ביוגרפיה, ולו רק בזכות הביוגרפיה המעולה שכתב על המשוררת יונה וולך ב-1993 וחזר ועידנה ב-2009, ראוי הוא להיחשב כאחד מטובי כותבי הביוגרפיות הספרותיות בישראל. יגאל סרנה הוא עיתונאי מחונן, ישר ביטוי ומעמיק ביקורת, נלחם מלחמתם של חלשי החברה ומדוכאיה, נאבק על דמותה של המדינה המאבדת דרכה וערכיה. כך גם ברומן החברתי שלו "2013". הוא מצייר את פניה המעוותות של המדינה המכלה את עצמה בניוונה המוסרי והכלכלי, ובלשונו: "בית שנבנה באהבה אך כורסם כזבים וחמדנות." כמה מספריו, וביניהם "מקום של אושר" תורגמו לשפות אחדות, וראויים לציטוט דברי "לה מונד" שכתב על סיפורי הספר "אלא נובלות מלוטשות היטב, המתגלות כעדויות חיות, החל מתיעוד האם והאחות אזבצקי הנמלטים על נפשם מדירת הקרקע של הורים ניצולי השואה של ניו יורק וסן פרנציסקו, רק כדי להתרסק שם, ועד הצייר יחיאל סגל, הרודף כל חייו אחרי רגע חולף של אושר שידע בשלולית קפואה לפני שנים רבות".
אופנה: בצלאל-פרס היצירה אלי הירש
"אלי הירש הוא משורר, מתרגם, עורך ספרותי ומבקר ספרות, ובעל טור קבוע לביקורת השירה במוסף הספרותי ב"ידיעות אחרונות". פרסם שלושה ספרים: "מוזיקה חדשה, שירים", "טיול בשלושה: סיפור מסע בתשעים-ושש סונטות", ו"גני תל אביב התלויים". ברבים משיריו, ובעיקר בשירי "מוזיקה חדשה", הוא כמו מגיב שרית על שאלות יסוד לגבי מהותה של השירה וייחודה, כ"שירו של יחיד הרבים / ושירם של רבים היחיד". הוא מתכתב עם משוררים עבריים שונים בני דורות שונים בשירה, ואף עם אמנים יוצרים באמנות הגלובלית, כאשר לגביו כל החומרים עשויים להיות חומריה של השירה. דומה כי דבריו במאמרו "הפוליטיקה של הלשון" נאמנים ליצירתו. לדבריו: "לא אומר שעלינו להישבע אמונים לעד לשירה — אבל אם רוצים לחרוג ממנה למקום אחר, כדאי אולי להפנים את הלקחים העמוקים שלה, את מה ששורף אותה מבפנים, את החידות הלא פתורות שלה ולא להתפתות למחשבה שאפשר לקפוץ בחזרה לגן העדן לאחר שהחרף המתהפכת קרעה אותו לגזרים". לציון מיוחד ראוי הטור שלו "אלי הירש קורא שירה", שהוא אולי הקול החשוב ביות היום בהארת השירה העברית בת ימינו".
אופנה: בצלאל. פרס היצירה
'ילקוט הכזבים' באקדמיה 'בצלאל' שהושאלה מדן בן אמוץ וחיים חפר. משם תגלשו למוזיאון לאמנות ישראלית ברמת גן שם מציגים בתערוכות יחיד, האמנים אלי שמיר, ז'אק ז'אנו ויהודית אולמן, החיים ויוצרים בפריפריה, כחלק מתפיסת עולם חברתית. התערוכה 'מרחב מקום' ב'גלריה לאמנות אום אל פחם' מציגים האמנים, סאמח שחאדה, כרים אבו שקרה, נידאל גאברין ופאטמה שנאן דרע, תערוכות יחיד על זהות, תרבות, חברה וקהילה. נוגה שטיינר, בוגרת המחלקה לצילום ומדיה, מציגה ב'מרכז האקדמי, ויצו חיפה', 2 סדרות צילומים מהפנטות 'ואגן-בורג' ו-'תאומים'. 'מוזיאון תל אביב לאמנויות': 'מסלולי ייצור', סרטים, דגמים והרצאות של היוצרים, טרי ווהן דאמיש וז'אן–לואי כהן, איימי סיגל ושטפן טרובי. 'בעקבות אוספים', תערוכת אוספים מקוריים של 16 אמנים פלסטיים ישראלים (ניר אוחיון, יוסל ברגנר, אריה ברקוביץ, אודרי ברגנר, איריס גולדברג, ברכה גיא, דינה הופמן, צבי טולקובסקי, נגה יודקוביץ עציוני, אורנה מילוא, אילון ערמון, טסי פפר כהן, צילה פרידמן, דורית קדר, חגית שחל, מנשה קדישמן) ב'גלריה הסדנה לאמנות, יבנה. Heineken Garage Gallery – חלל וידאו ארט חדש בתל אביב. עבודות חדשות (2011-2015) של פנחס כהן גן, "הציור הוא כלום חוץ מהקדשים דתיים" ב'גלריה גבעון'. 'אידאוגלוסיה'-סדרת הרצאות (אוהד פישוף) ב'פקולטה לאמנויות, המדרשה לאמנות, המכללה האקדמית, בית ברל, תל אביב'. שיח גלריה על התערוכה 'חולות' בגלריה 'קונטמפוררי ביי' עם האוצר, ליאב מזרחי. תערוכת מכירה וסדנאות הדגמה ב'מחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית, בצלאל', גלריה מסחרית חדשה בחיפה, 'שער 3', מבטיחה 100% לאמנים, משה פלג ב'בית האופרה' בתל אביב וגם: הסופר האלבני, איסמעיל קדרה, חתן פרס ירושלים לשנת 2015. הזוכים בפרסי היצירה לסופרים עבריים ע"ש לוי אשכול לשנת תשע"ה: אלי הירש, סבינה מסג, יגאל סרנה, שהרה בלאו, יערה שחורי, אמונה אלון, יעל נאמן, אילן שיינפלד, צביקה שטרנפלד, דידו ש. דידובסקי, יעקב ביטון, יוסף עוזר, ויוסי סוכרי.
בעלים ועורך אחראי: אפי אליסי
Fashion Israel – מגזין אופנה ישראלי
מייל: fashionisrael.mag@gmail.com
טלפון: 050-7368167
אינסטגרם: fashionisrael.mag
אתר: https://www.fashion-israel.co.il/
הקבוצה שלנו בפייסבוק: Fashion Israel – מגזין אופנה של כולם!
דף עסקי: Fashion Israel
כתובת למשלוח: רח׳ בר כוכבא 1, דירה 1, רמת גן
חדשות האופנה, מגזין אופנה, אופנת נשים,
אופנת נשים, שבוע האופנה, איפור, הפקות אופנה,
ZARA, CORONA, זארה, זארה גברים
מהעדכונים החמים של תעשיית האופנה בישראל