מאחורי האורות, התצוגות והזוהר של תעשיית האופנה מתקיימת לעיתים מציאות אחרת, כזו שמעטים מעזים לדבר עליה. בטור אישי, נוקב וחשוף, חן הלברטל שוברת את קשר השתיקה, מתבוננת באומץ במחיר שגובה הצורך להשתייך ומזכירה לנו שלפעמים הבחירה האמיצה ביותר היא פשוט לסרב לשחק
השעה שבה האמת יוצאת לאור
יש שעות כאלה בלילה, שעות לא פופולריות שבהן המסכים כבר דועכים, הפיד נרגע, והשקט נהיה מוחשי מספיק כדי לשמוע את מה שאף אחד לא מעז ללחוש בקול רם באור היום. זו השעה שבה הפחד מאבד שליטה, וזה בדיוק הרגע שבו אני בוחרת לדבר.
בואו נדבר רגע על מה שקורה באמת מאחורי הקלעים של התעשייה הזו. לא הפילטרים, לא הקולקציות הנוצצות, ולא השורות הראשונות שאנשים מוכרים את הנשמה שלהם כדי לתפוס בהן מקום. בואו נדבר על האמת שכולם יודעים, מריחים ומרגישים, אבל מעדיפים לבלוע בשקט כדי לא "לשרוף את עצמם".
מתחת לפלאשים הנוצצים
אנחנו מדברים על יצירה ועל אסתטיקה, אבל מתחת לפני השטח פועלת מכונה משומנת היטב של חרמות שקטים, ריחוק מתוחכם והפליה ממוסדת. מי בפנים ומי בחוץ? מי קיבל חיבוק ומי ספג התעלמות מופגנת רק כי הוא לא שייך לחבורה הנכונה?
זה מזכיר לי את הימים ההם בחצר בית הספר, רק שפה מדובר באנשים מבוגרים, לכאורה אנשי יצירה ועשייה, שמנהלים מערכות יחסים של בריונים בתוך חליפות מעצבים. יש קבוצות סגורות שבהן גוזרים דין, יש לחץ פסיכולוגי סמוי, ויש פחד שאם תגידי את האמת שלך, אם תעמדי על שלך, אם תסרבי להיות חלק מהמקהלה, תמצאי את עצמך מחוץ למחנה.
התחרותיות הזו אינה בריאה, היא רעילה. היא מנהלת אנשים מבוגרים שחיים בתחושת הישרדות תמידית, כאילו תמיד יש מקום אחד בלבד בפסגה וכל היתר פחות ראויים. כמה אנרגיה מבוזבזת על מלחמות קטנות של אגו, על סימון טריטוריות ועל חרמות קטנוניים של מי עוקב אחרי מי, מי צילם את ההזמנה שלו לשורה הראשונה בתצוגה ומי הוזמן לאיזו תצוגה.
מילה ממני
אני מסתכלת על המציאות הזו היום דרך העיניים שלי, כאישה שבחרה להקים מותג משלה, ליצור מתוך עומק ונשמה, וללמד את הילדים שלי ערכים אמיתיים, ואני אומרת לכם חד וחלק: די.
המחיר של להישאר במקום שלא עושה לך טוב, רק כדי להיחשב חלק מהברנז'ה, גבוה מדי. הוא עולה בבריאות הנפש, בצלם האנושי שלך, ובמסר שאת מעבירה למי שמסתכל עלייך בבית. אי אפשר להטיף לילדים שלנו על קבלה עצמית, על חמלה ועל הימנעות מחרמות חברתיים, ואז ללכת לשתות קפה עם אותם אנשים שמתנהגים בדיוק כמו אותם בריונים שהם נלחמים נגדם במסגרות החינוכיות.
עצוב שצריך שיהיה אומץ כדי לשבור את הכלים. עצוב שצריך אומץ כדי לומר בקול: "אני לא חלק מהמשחק הזה יותר".
החלטתי שאני לא מתפשרת על המקום שלי, על האנשים שאני בוחרת להקיף את עצמי בהם, ועל הדרך המקצועית שלי. האותנטיות שלי, השקט הנפשי שלי, והעשייה שבאה מהלב שוות אלף מונים יותר מכל אישור מזויף של חברה שלא יודעת לאהוב באמת.
השעה הזו אולי לא פופולרית, והאמת הזו כנראה תעשה רעש לכמה אנשים שפחדו להסתכל במראה, אבל האמת הזו משחררת והרבה יותר בריאה.
ואם הטור הזה ייתן אפילו לאדם אחד את האומץ לנשום לרווחה ולהפסיק להתנצל על מי שהוא, עשיתי את שלי.
תעשי רק מה שעושה לך טוב
חן הלברטל | אוספת סיפורים
מלבישה, מפיקה, קניינית, אספנית וכוהנת וינטג'.
נכנסת לארונות ישנים ומוצאת בהם הרבה יותר מבגדים.
חן מוצאת נשים, זיכרונות, משפחות וסיפורי חיים.
אינסטגרם: chen_halbertal@
מייל: Chenavare@gmail.com@
מגזין אופנה – Fashion Israel
אי מייל: fashionisrael.nag@gmail.com
אינסטגרם: fashionisrael.mag@
וואטסאפ: 050-7368167
עורך ראשי: אפי אליסי
עורכת אופנה: shaniaqua@
Fashion Israel – הבית של האופנה הישראלית
אופנתי. חברתי. ישראלי.
חדש ב-Fashion Israel: מגזין אופנה דיגטילי – תוכלו לדפדף בהפקות אופנה המקוריות שלנו. לצפיה בגרסת מחשב בלבד!