נועה כהן הגיעה לפסטיבל הסרטים הבינלאומי של טורונטו עם "האהבות שלנו" של אבי נשר, וברגע שבו הקריירה שלה נפתחת אל זירה בינלאומית, גם הבחירות האופנתיות שלה קיבלו משמעות אחרת. על השטיח האדום היא הופיעה בשמלה רומנטית של ויוי בלאיש, לצד תכשיטים ישראליים וסטיילינג מדויק, ומשם המשיכה למסע הקידום בלבן מינימליסטי של קיאן פרנקפורט. שני לוקים, שתי שפות, וסיפור אחד על אופנה ישראלית שלא צריכה להרים את הקול כדי להיראות בעולם.
עבור נועה כהן, טורונטו מגיעה בשלב שבו הקריירה שלה כבר חורגת מגבולות התעשייה המקומית. אחרי שגילמה את התפקיד הראשי ב-"Mary" של Netflix, לצד אנתוני הופקינס ו-עידו טאקו, היא חוזרת למסך עם "האהבות שלנו" ומגיעה איתו לאחד מפסטיבלי הקולנוע הבולטים בעולם.
זה בדיוק מסוג הרגעים שבהם גם הבחירות האופנתיות מקבלות משמעות אחרת. לא רק מי לבש מה, אלא איזו שפה בוחרת שחקנית ישראלית להביא איתה כשהמצלמות הבינלאומיות מופנות אליה.
ויוי בלאיש נכנס לפריים
לבכורת הסרט בחרה כהן, יחד עם הסטייליסטית נועה לוי, בשמלת ערב בגוון ורוד אבקתי של ויוי בלאיש. השמלה נשענה על מה שבלאיש יודע לעשות היטב: תנועה של בד, רכות שאינה מתוקה מדי, משחקי טקסטורה וצללית נשית שמצליחה להיות רומנטית בלי להפוך צפויה.
בלאיש הוא מהמעצבים הישראלים שהשפה שלהם אינה זקוקה לתרגום. לאורך הקריירה שלו הוא בנה עולם שמחבר בין קוטור, עבודת יד, חומריות, נפח ותנועה, עם רגישות כמעט אינסטינקטיבית לאופן שבו בגד צריך לפגוש גוף. יש בעבודה שלו משהו שמבקש מהבד לחיות, לא רק להקיף את מי שלובשת אותו.
דווקא עכשיו הבחירה בו מקבלת משקל נוסף. ויוי בלאיש עומד בפני אחת מתצוגות האופנה החשובות ביותר שלו, וברגע כזה, כשהעיניים שוב מופנות אל היצירה שלו, הופעתה של שמלה בעיצובו על השטיח האדום בטורונטו היא הרבה יותר מקרדיט מוצלח. היא תזכורת למקום שהוא תופס בתוך המגזין אופנה הישראלי, וליכולת שלו לייצר אופנה שמרגישה מקומית ובינלאומית באותה נשימה.
רומנטיקה בלי עודף
בשמלה של בלאיש, כהן לא נראתה מחופשת ל"שטיח אדום". וזה אולי הדבר היפה ביותר בלוק. הגוון הוורוד האבקתי, הבד הרך והטקסטורות יצרו נוכחות נשית ושקטה, בלי לנסות לנצח את הפריים בכוח.
את המראה השלימו תכשיטי S.SCHNITZER: עגילי חישוק משובצי יהלומים, צמיד טניס קלאסי ושרשרת עדינה שבמרכזה יהלום טבעי בחיתוך טיפה. הבחירה בתכשיטים שמרה על האיזון הנכון. מספיק אור כדי להעניק לשמלה את ממד השטיח האדום, אבל לא כזה שמסיט ממנה את המבט.
ואז הגיע הלבן
במסע הקידום של הסרט המשיכה כהן את הקו הישראלי, הפעם במראה אחר לחלוטין. היא בחרה בלוק לבן, נקי ומדויק של קיאן פרנקפורט. אחרי הרכות הרומנטית של בלאיש, הגיע מינימליזם כמעט גרפי: לבן צלול, קווים נקיים ושקט שמאפשר לאביזרים לקבל תפקיד משמעותי יותר.
גם כאן ליווה אותה S.SCHNITZER, הפעם עם שרשרת גדולה משובצת יהלומים ואבני טנזנייט בגוון כחול-סגול עמוק, לצד עגילי יהלומים המחבקים את האוזן וצמיד הטניס שליווה אותה גם בערב הבכורה.
השילוב בין הלבן לבין הטנזנייט יצר רגע אחר לגמרי: פחות רומנטיקה, יותר אור וחדות. שתי הופעות שממחישות כיצד סטיילינג טוב אינו מנסה לשכפל הצלחה מלוק אחד לאחר, אלא בונה לכל הופעה זהות משל עצמה.
שתי שפות, סיפור אחד
היופי בשני הלוקים של כהן בטורונטו נמצא דווקא בהבדל ביניהם. בלאיש הביא רכות, תנועה ורומנטיקה; פרנקפורט ניקיון ומינימליזם. התכשיטים חיברו בין השניים והסטיילינג של נועה לוי שמר על קו שמרגיש מדויק לדמות, לא לאירוע בלבד.
זה גם מה שהופך את הרגע הזה למעניין עבור הפקות אופנה: לא עצם הנוכחות של שמות ישראליים על שטיח אדום, אלא האפשרות לראות כיצד שפות עיצוב שונות לחלוטין מצליחות לעמוד שם בלי להתנצל ובלי לנסות להידמות למישהו אחר.
אופנה ישראלית בלי הצהרות
אפשר לקרוא לזה גאווה ישראלית, אבל אולי אין צורך לומר את זה בקול רם. לפעמים הגאווה נמצאת פשוט בבגד שעובד.
נועה כהן הגיעה לטורונטו ברגע משמעותי בקריירה שלה ובחרה לקחת איתה יוצרים ישראלים. לא כסמל ולא כסיסמה, אלא משום שהעבודה שלהם ראויה לבמה הזאת.
ובתוך הסיפור הזה, השמלה של ויוי בלאיש נשארת בזיכרון. לא מפני שהיא צעקה חזק יותר מכל השאר, אלא בדיוק להפך. היא נתנה לבד, לגוף ולנועה כהן לעשות את העבודה. רגע לפני שבלאיש עצמו חוזר אל המסלול ברגע מקצועי חשוב במיוחד, קשה לחשוב על הקדמה מדויקת יותר.
