מגזין חגי תשרי תשפ"ז ב-Fashion israel
- ראיון מרתק עם פרופ׳ לאה פרץ, ראש המחלקה לעיצוב באוניבסיטת חיפה
- הסיפור של ליהי הוד, מעצבת שמלות כלה בינלאומית. ראיון
- הפקת אופנה עם השחקנית תאיר בוחבוט
- הפקת אופנה עם קים צ׳ורילוב, משפיענית ויוצרת תוכן
- הפקת אופנה עם הודיה ברקן. מיכל נגרין נולדת מחדש
- הפקת אופנה עם הזמרת אופירה שופן
- לירז דוד, אוטוריטת הבשמים של ישראל עם הניחוחות שיעשו לכם את החג
לפעמים צבע הוא הרבה יותר מבחירה אסתטית. לקראת ראש השנה, חן הלברטל מתבוננת בלבן כבשפה של טוהר, זיכרון, אופנה והתחדשות, וחוזרת אל הסיפורים והמשמעויות שהפכו אותו לצבע שמסמל התחלה חדשה
קרדיטי ההפקה
צילום: דורין, דורה סושיאל
סטיילינג: חן הלברטל
ביגוד: JLY אופנה צנועה
דוגמניות: עדי כהן שימריז, בר מלכה
לפעמים הדרך שבה אנחנו מתלבשות יודעת עלינו משהו שאנחנו עדיין לא יודעות לומר.
לבן הוא דוגמה כמעט מושלמת לכך.
בכל שנה, עם התקרבות ראש השנה, הוא חוזר אל הארון שלנו כמעט מעצמו. פתאום הוא נראה נכון יותר, חגיגי יותר, ראוי יותר לרגע שבו שנה אחת מסתיימת ואחרת מתחילה.
אבל הלבן לא הגיע לשם במקרה.
מאחוריו מסתתרת היסטוריה ארוכה של טקסים, אמונה, מעמד, אהבה, טוהר והתחדשות. צבע שהפך במשך מאות שנים לסמל, עד שהמשמעות שלו נטמעה כל כך עמוק בתרבות שלנו, שאנחנו כבר מרגישות אותה עוד לפני שאנחנו חושבות עליה.
אולי זו הסיבה שלבן הוא לעולם לא רק לבן.
ובערב ראש השנה, נדמה שהוא מבקש מאיתנו דבר נוסף: לא רק להתלבש לכבוד השנה החדשה, אלא לשאול את עצמנו באיזה מצב אנחנו רוצות להיכנס אליה.
ביהדות, הלבן הוא הרבה יותר מצבע חגיגי.
הוא מופיע במרחב של הימים הנוראים כחלק משפה שלמה של תשובה, טהרה והתכנסות פנימה. במסורת היהודית, הלבן מזוהה במיוחד עם יום הכיפורים, ובקהילות רבות נהוג ללבוש בו בגדים לבנים או קיטל, בגד לבן המזוהה עם טוהר ועם הרצון להתקרב אל מצב רוחני נקי יותר.
יש כאן אפילו פרדוקס יפהפה.
הלבן אינו מסמל רק טוהר. הוא יכול להזכיר גם את הארעיות ואת המוות. הקיטל, אותו בגד לבן המזוהה עם יום הכיפורים, הוא בחלק מהמסורות גם הבגד שבו האדם נקבר. כך הלבן מחזיק בתוכו שני קצוות שנראים לכאורה מנוגדים: התחלה וסוף, חיים ומוות, ניקיון וזיכרון של הזמן שחולף.
וזה בדיוק מה שהופך אותו לכל כך מעניין.
כי אולי טהרה איננה אומרת למחוק את מה שהיה.
אולי היא אומרת להסכים להביט בו.
להכיר במה שכאב, במה שטעינו, במה שכבר איננו משרת אותנו, ואז לפנות מקום למה שעוד יכול להיוולד.
גם ראש השנה עצמו אינו רק חג של התחלה. הוא רגע בתוך תהליך רחב יותר של חשבון נפש ותשובה, שמתחיל כבר בחודש אלול ונמשך לאורך עשרת ימי תשובה ועד יום הכיפורים. המילה "תשובה" עצמה נושאת בתוכה רעיון עמוק של חזרה, של אפשרות לשוב אל עצמנו ואל מה שחשוב לנו באמת.
ואולי לכן הלבן מרגיש לנו כל כך נכון בתקופה הזאת.
הוא לא מספר לנו שהשנה הקודמת הייתה מושלמת.
הוא רק מציע לנו להיכנס אל השנה הבאה קצת יותר נקיות מכוונות ישנות.
אבל הסיפור של הלבן לא התחיל בבית הכנסת.
גם בעולם האופנה, הלבן עבר מסע ארוך עד שהפך למה שאנחנו חושבות שהוא היום.
קחו למשל את שמלת הכלה הלבנה.
היום קשה לנו כמעט לדמיין חתונה אחרת. ילדה יכולה לגדול בעולם שבו המילה "כלה" כמעט מעלה באופן אוטומטי תמונה של שמלה לבנה, בד נשפך, תחרה, הינומה ואור רך.
אבל במשך מאות שנים זה ממש לא היה מובן מאליו.
כלות לבשו צבעים רבים. אדום, ורוד, כחול, חום, שחור וגם בדים מודפסים ומעוטרים היו חלק מעולם הלבוש לכלות. לעיתים קרובות, שמלת החתונה הייתה פשוט אחת השמלות היפות והיקרות ביותר שהיו ברשות האישה, ולכן היה חשוב שתוכל לשמש אותה גם לאחר יום החתונה.
ואז הגיעה אישה אחת, שבאופן אירוני למדי, לא המציאה את שמלת הכלה הלבנה, אבל עזרה להפוך אותה לאחד הסמלים החזקים ביותר בתרבות המערבית.
המלכה ויקטוריה.
בשנת 1840, ביום חתונתה לנסיך אלברט, ויקטוריה בחרה ללבוש שמלת סאטן לבנה עם שובל מעוטר בתחרת הוניטון היפהפייה. במקום גלימת המדינה הקטיפתית והאדומה שהייתה יכולה להתאים למעמדה כמלכה, היא בחרה להופיע ככלה. התחרה והלבן לא היו רק בחירה אסתטית. הבחירה בתחרת הוניטון המקומית הייתה גם דרך לתמוך בתעשיית התחרה הבריטית ולהציג לראווה את עבודת היד העדינה.
אבל אז קרה משהו הרבה יותר גדול משמלת כלה אחת.
החתונה של ויקטוריה הפכה לאירוע תקשורתי.
העיתונות, איורי האופנה, הפרסומות, כרטיסי הברכה ואפילו תווים מודפסים הפיצו שוב ושוב את דמותה של הכלה בלבן, עם תחרה והינומה. הדימוי החדש נקשר בהדרגה לרומנטיקה, צניעות, טוהר ואהבה.
וכך נולד אחד מקודי הלבוש החזקים ביותר בעולם המערבי.
לא ביום אחד.
לא בגלל חוק.
ולא משום שלבן היה מאז ומתמיד "צבע הכלות".
אלא מפני שהתרבות חזרה על הסיפור הזה שוב ושוב, עד שהוא הפך לזיכרון קולקטיבי.
וזו אולי אחת התובנות המעניינות ביותר באופנה:
אנחנו לא רק לובשות בגדים. אנחנו לובשות גם משמעויות.
אנחנו יכולות לעמוד מול ארון ולחשוב שאנחנו בוחרות צבע כי הוא מחמיא לנו, כי הוא חגיגי, כי הוא "בא לנו טוב".
אבל הבחירה שלנו מתרחשת בתוך עולם שלם שכבר לימד אותנו מה צבעים מסוימים אומרים.
אדום יכול להרגיש לנו נועז.
שחור יכול להרגיש אלגנטי, מסתורי או סמכותי.
ורוד יכול להרגיש רך, נשי או ילדותי, תלוי בתרבות ובתקופה.
ולבן?
לבן יכול להרגיש נקי, חגיגי, טהור, חדש, יוקרתי, עדין, רוחני.
אבל אף אחת מהמשמעויות האלה אינה נמצאת בתוך מולקולת הצבע עצמה.
הן נבנו סביבו.
על ידי דת, אמנות, אופנה, טקסים, פרסומות, קולנוע, משפחה, זיכרונות וחברה.
אנחנו לומדות את השפה הזאת כל החיים, עד שבשלב מסוים אנחנו כבר לא צריכות לחשוב עליה.
אנחנו פשוט מרגישות.
וזה אולי מה שהופך את האופנה לכל כך הרבה יותר מעניינת מבגדים.
כי בגד יכול להיות עשוי משני מטרים של בד, אבל המשמעות שאנחנו מעניקות לו יכולה להגיע ממאות שנים של היסטוריה.
ולכן, כשאנחנו לובשות לבן בראש השנה, אנחנו אולי עושות משהו הרבה יותר עמוק ממה שנדמה לנו.
אנחנו נכנסות לתוך מסורת של התחדשות.
אנחנו מתחברות, גם אם בלי להתכוון, לרעיון עתיק של טוהר ושל התחלה.
אנחנו מביאות אל הגוף שלנו צבע שכבר מאות שנים מסמן רגעים שבהם בני אדם מבקשים לעצור, להיטהר, להיפרד ממה שהיה ולהתכונן למה שיבוא.
וזה בעיניי היופי האמיתי של אופנה.
היא לא חייבת לדבר בקול.
לפעמים היא רק צריכה להיות שם.
על הגוף.
בבד.
בצבע.
בתנועה.
ולספר לנו משהו שאנחנו עדיין לא מצליחות להגיד במילים.
אולי בגלל זה יש משהו כמעט מרגיע בללבוש לבן בערב של התחלה חדשה.
הוא לא מבטיח שהשנה תהיה קלה.
הוא לא מבטיח שלא יהיו בה רגעים של כאב, בלבול או אכזבה.
הוא רק משאיר מקום.
מקום לדמיין.
מקום לבקש.
מקום לבחור מחדש.
ואולי זו המשמעות העמוקה ביותר של דף לבן.
לא שאין עליו סיפור.
אלא שהסיפור הבא עדיין יכול להיכתב.
אז אם בערב החג תעמדי מול הארון ותבחרי ללבוש לבן, אולי תסתכלי עליו רגע אחרת.
לא רק כצבע.
תחשבי עליו כעל כוונה.
על התחלה.
על דף שעדיין לא נכתב.
על כל הדברים שאת רוצה לזמן אל תוך השנה החדשה: אהבה, בריאות, שפע, פרנסה, שקט, אומץ, משפחה, יצירה והגשמה. ובעיקר, על האפשרות להרגיש שוב בבית בתוך החיים של עצמך.
כי אולי זו אחת המתנות הגדולות של ראש השנה: ההזדמנות לעצור לרגע, להביט לאחור בלי פחד, להביט קדימה בלי לדעת, ובכל זאת לבחור להאמין.
להאמין שהטוב עוד בדרך.
שהלב עוד יכול להתרחב.
שדלתות עוד יכולות להיפתח.
ושגם אחרי השנה שהייתה, יש לנו רשות לכתוב את השנה שתהיה.
אז בחג הזה, אני מאחלת לכולנו שנה לבנה.
לא שנה מושלמת, אלא שנה טהורה בכוונות שלה.
שנה שבה נצליח לשחרר את מה שכבר אינו שלנו, לסלוח על מה שכאב, להעז לבקש את מה שאנחנו באמת רוצות, ולזמן אל חיינו יותר אור, אהבה וברכה.
שנה שבה נלבש את מה שעושה לנו טוב, נבחר באנשים שעושים לנו טוב, ובעיקר נבחר בעצמנו.
שניכנס אל השנה החדשה בלב פתוח, באמונה גדולה ובעיניים שמחפשות את הטוב.
שנה טובה ומתוקה, שנה של התחדשות, של ניסים קטנים וגדולים, של שפע, אהבה ובריאות.
שנה לבנה, נקייה וטהורה, כזו שעוד לא נכתבה עליה אף שורה.
ושנזכה כולנו לכתוב עליה את הסיפור הכי יפה שלנו.
חג שמח ושנה טובה 🤍
חן הלברטל | אוספת סיפורים
מלבישה, מפיקה, קניינית, אספנית וכוהנת וינטג'.
נכנסת לארונות ישנים ומוצאת בהם הרבה יותר מבגדים.
חן מוצאת נשים, זיכרונות, משפחות וסיפורי חיים.
אינסטגרם: chen_halbertal@
מייל: Chenavare@gmail.com@
מגזין אופנה – Fashion Israel
אי מייל: fashionisrael.nag@gmail.com
אינסטגרם: fashionisrael.mag@
וואטסאפ: 050-7368167
עורך ראשי: אפי אליסי
עורכת אופנה: shaniaqua@
מגזין אופנה ישראלי – הבית של האופנה בישראל
אופנתי. חברתי. ישראלי.