להתאהב מחדש, אריק דוידוף

אלבום חדש לנגן החצוצרה הוירטואזי, אריק דוידוב: "הכוח שיוצא מהמוזיקה הוא עצום"

מאת: צח אוריין-אוראץ'
לנגן החצוצרה הוירטואוזי אריק דוידוב, המשחרר בימים אלה אלבום חדש במקביל לסבב מופעים נוסטלגי "להתאהב מחדש", לא היה כמעט סיכוי לעסוק במשהו אחר בחייו.  הסבא שלו ניגן על חצוצרה עוד באופרה של בולגריה, האבא שלו יצחק, הדוד שלו מרסל וגם שני האחים שלו דוד ורפאל, כולם מוזיקאים וחצוצרנים. "המוזיקה הקיפה אותנו בבית, זה פשוט היה סובב אותך וגם אם אתה לא מקשיב, זה נמצא. זה בגנים".

משפחתו עלתה מבולגריה לישראל ב-1948, ואחרי תקופה במעברה התיישבה ביפו. דוידוב נולד ב1965 בבת ים, בגיל צעיר למד בקונסרבטוריום ביפו, היה סולן בתזמורת צהל וכבר שם התרגל לקדמת הבמה. אחרי הצבא המשיך ללמוד אצל מורים פרטיים, ניגן בתזמורת סימפוניות אך את הפרקטיקה, שבאה לידי ביטוי בשואו המלהיב שהוא נותן במופע שלו, הוא קיבל "מהשטח", באירועים  פרטיים ואירועי חברות. "תמיד ניסיתי לשים את החצוצרה ככלי סולו ולא ככלי מלווה ומבחינתי נגינה משולה לשירה"" מוסיף דוידוב, שאמנים כמו פברוטי או אבי החצוצרה, לואי ארמסטרונג, היוו את מקורות ההשראה שלו. מהם הוא למד איך לנשום נכון עם התווים ועם הצלילים (פרייזינג) ועם השנים השתכללה המיומנות שלו לרמת אמן, היודע לספר סיפור מוזיקלי בקצב הנכון, עם טיימינג מדויק, הרבה רגש ואילתורים במקום הנכון.

דוידוב מאוהב בחצוצרה, שהפכה להיות כלי דומיננטי בסוגי מוזיקה רבים, ממוזיקה קלאסית, ג'אז, פאנק ובלוז ועד למוזיקת עולם ופופ. "כבר בתנ"ך מוזכרים החצוצרנים ליד ארון הקדוש ותפקידים הוא להתריע, להודיע, לשמח. יש לתרועה שלה עוצמה רבה אך יש בה גם רכות היא מלודית ואפשרויות הביטוי שלה יותר גדולות משירה" הוא משוכנע. החצוצרה היא כלי של נשמה, והיא זו שעושה חצוצרן לנגן טוב. "למרות שאני מופיע כבר מגיל 20, כל יום אני מתאמן כארבע שעות על שרירי הפה והפנים ותמיד חשוב לגרום לעצמי להתאהב מחדש ולכן אני מנגן רק דברים שמרגשים אותי ושאני מנגן בפני קהל בארץ ובעולם, אני מרגיש מה זה עושה לו".

את החצוצרה הראשונה שלו קיבל דוידוב במתנה בתחילת שנות השמונים מהמנצח יצחק (ז'יקו) גרציאני, שיסד יחד עם הדוד מרסל דוידוב את תזמורת צה"ל. עד אז הוא ניגן בעיקר על צינורות, פומפות וכל מה שניתן היה לשאוף דרכו. דויד קריבושי היה מי שנתן לדוידוב את אחת המקפצות הראשונות שלו, שצירף אותו לנגן בתזמורת הטיילת של תל אביב וכיום דוידוב מחנך בעצמו דור חדש של צעירים חובבי מוזיקה במסגרת סל תרבות.

השואו של דוידוב, סטייל לאס ואגס, פורט ברובו על נוסטלגיה והוא מבוסס על נעימות ושירי אהבה מוכרים ועיבודים קלאסיים לצד מנגניות מקוריות שלו עם ביט עכשווי. בין היתר הוא מנגנן על מגוון צינורות, פומפות, פנפרות (חצוצרות ענק)  וחצוצרות דואר כמחווה לתחילת דרכו. אל דוידוב מצטרפים נגני פסנתר, גיטרה, תופי דוד גדולים וגם זמרים וזמרות מתחלפים התומכים במנגינה. "יש משקל מאד גדול מי נמצא איתי על הבמה ולכולם יש פתחון פה מלא " מוסיף דוידוב. הוא היה שמח אם גם כאן היו עורכים פסטיבלים מיוחדים לכלי נשיפה ומוזיקה צוענית, כמו במקומות רבים בעולם, ולטעמו, מה שהופך את המופע שלו לכיפי וייחודי זה הפאשן שהוא מביא איתו לבמה. "רבים וטובים עשו את זה לפני, כמו פרנק סינטרה, הסקספוניסט קני ג'יי, כריס בוטי או דויד קוץ' וגם אני לא רואה בעצמי נגן אלא פרפומר. אנשים באים להתרגש והקהל שלי מורכב ברובו מכל מי שאוהב תיאטרון, מוזיקה וקלאסיקה".

מגיל 15 צמוד דוידוב לאשתו דורית, פסיכולוגית במקצועה, "ואני עדיין מתאהב מחדש". הילדים שלהם יקטעו כנראה את השושלת המוזיקלית המשפחתית ונכון להיום אף אחד מהם לא מנגן. הקלילות בה מנגן דוידוב ו"נושם" את החצוצרה בהופעותיו, הפכה לסמלו המסחרי ואת כלי הנגינה לחלק בלתי נפרד מגופו. "הכוח שיוצא מהמוזיקה הוא עצום ואני מודע לו. בחיים שלי, גם בימים קשים, לא חשבתי לעשות משהו אחר ואני לא רואה את עצמי עושה שום דבר אחר בחיים" מסכם דוידוב.

 

*צח אוריין-אוראץ', עיתונאי (מעריב), בלש היסטורי וחוקר
שורשי משפחות ("שורשים עם נשמה") ומרצה על גנאלוגיה.
צח אוריין-אוראץ' בפייסבוק מייל: zackoryan@gmail.com‏