מגזין

הגוף אינו ניטרלי. אסף עיני זוכה בפרס פרסר 2026

אסף עיני זכה בפרס לורן ומיטשל פרסר לצילום ישראלי צעיר לשנת 2026. הצלם, שהחל את דרכו באופנה, בנה שפה המחברת תיעוד, בימוי ואינטימיות, ובוחנת דרך הגוף שאלות של זהות, מיניות, כוח ושייכות בחברה הישראלית העכשווית על כל סדקיה החברתיים והפוליטיים.

"לנקות את הראש", מטאפורה של מדינה

"לנקות את הראש" בתיאטרון הקאמרי היא קומדיה פוליטית מאת אילן חצור, בבימוי מור פרנק. רגע לפני הבחירות המקומיות, ראש עיר ותיק וכוחני מגלה שאף אחד לא מעז להתמודד מולו. מכאן נולדת סאטירה חדה על כוח, שחיתות, תדמית ודמוקרטיה מקומית.

אופנה, זהות וחופש אישי בלב דיזנגוף סנטר

תערוכת "גאווה גברית" בדיזנגוף סנטר מחברת בין אופנה, צילום וסיפורים אישיים כדי להרחיב את גבולות הגבריות הישראלית. דרך חולצות שעיצבו מעצבים מובילים ודמויות מוכרות מהתרבות המקומית, היא מציעה מבט רגיש, חופשי ומכיל יותר על זהות גברית

מאור אשכנזי מבקש שנראה את מי שעומד מולנו

מאור אשכנזי חוזר עם "רוצה להיות חבר שלי?", סינגל חדש וחשוף שנולד ממפגש אקראי בסופר והציף טראומת ילדות, אלימות במשפחה ופחדים ישנים. מתוך שאלה אחת פשוטה, הוא יוצר שיר על חמלה, בדידות והצורך להיראות באמת

"לא הייתם צריכים", אבל טוב שבאתם

"לא הייתם צריכים", המחזה של טל מילר בתיאטרון הקאמרי, מבוסס על סיפורו המשפחתי ומביא לבמה סיפור זוגי ומשפחתי טעון, מצחיק ונוגע. סנדרה שדה ורמי ברוך מגלמים זוג נשוי, שבחתונת הכסף שלו מודיע הבעל כי החליט לעזוב את אשתו לטובת אהובת נעוריו. לצד רגעי משבר, זיכרון והומור, ההצגה בוחנת מחדש את משמעות הבית, המשפחה והאהבה.

שאגת הלהט״ב 2026

אחרי שנה שבה המצעד בוטל בעקבות מבצע "עם כלביא", יותר מ-100 אלף איש חזרו לרחובות תל אביב. ירדן אשל, צלמת מוכשרת ומוערכת, תיעדה את מצעד הגאווה מקרוב, בצבע, בתנועה ובעין צעירה מתוך הקהילה

תחקיר טוב לא תמיד מספיק לבמה

"מלאכים בלבן" מגיעה עם חומר נפץ: בית חולים, יחידת IVF, רופאים, כסף, מוות, פחד וסודות. כשהחלוק הלבן מפסיק להרגיע, ההצגה שואלת כמה מפחיד להיות מטופל בישראל, כמה מפחיד להיות רופא בישראל, ומה קורה כשבין שניהם עומדת מערכת שכבר מזמן צריכה טיפול נמרץ

אהבה שהפכה למבחן קבלה

תמרי ויזל כתבה את “נשקי אותי”, מחזה קצר ועדין על אישה טרנסית וגבר סטרייט, על אהבה שנבהלת מעצמה, שתיקה שמספרת הכול, והזכות הפשוטה להיות אדם שלם בלי להפוך לוויכוח, סמל או הסבר.

סשה דיאצ׳נקו: "אני מצלם מתוך פחד שרגעים ייעלמו"

מנתניה ללונדון, מהג׳ודו התחרותי אל צילום אופנה אישי ומלא רגש. סשה דיאצ׳נקו מספר על המשבר ששינה את חייו, על געגוע, משפחה, ים ונוסטלגיה, ועל הפחד שממנו נולדת היצירה

יציאה מהארון היא לא מערכון בחירות

טור דעה אישי ונוקב על הסרטון של נתניהו, שהפך יציאה מהארון לבדיחה פוליטית. רגע לפני שבוע הגאווה, אפי אליסי כותב על נזק, שתיקה, משפחה גאה, ועל ילדים שעדיין מפחדים לומר בבית מי הם באמת.

“התפקיד של האמא לא מפסיק כשהילד מת”

יערה איכילוב מספרת על אורי יהונתן כהן הי״ד, הילד עם הכדור, החיוך והלב הגדול, שבחר לעזוב את המגרש לטובת שירות קרבי, ועל אמא שמחזיקה את בנה דרך זיכרון, כתיבה, געגוע ואנשים שלא נותנים לו להיעלם.

"יוסי וג׳אגר" חוזרים לבמה, דור חדש נכנס לנעליים של יהודה לוי ואוהד קנולר

איתמר קיגלר יגלם את יוסי ואברהם ארנסון את ג׳אגר בגרסה הבימתית החדשה של “יוסי וג׳אגר” ב“הבימה”. יותר משני עשורים אחרי הסרט האייקוני עם יהודה לוי ואוהד קנולר, סיפור האהבה חוזר לבמה.

"אל תתפרקי. אל תעשי רעש. אל תגידי עכשיו שקשה לך"

אליענה מגון ובר כהן מוראד מדברות על ״היי שקטה״, הצגה שנולדה מתוך חיים לצד פוסט טראומה. שיחה על זוגיות, מלחמה, שתיקה והנשים שנמצאות ליד הכאב, מחזיקות אותו, עד שגם הקול שלהן חייב להישמע על במה שמבקשת מהקהל להישאר.

טעם של איטליה בלב תל אביב

קניון TLV משיק לראשונה פסטיבל שבועות איטלקי בשיתוף השף בנצי ארבל והמסעדן עומר כהן. במשך ארבעה ימים יהפוך הקניון לפיאצה איטלקית עם פסטות, פיצות, יינות, גבינות, מוזיקה, עיצוב בהשראת איטליה וחוויה קולינרית לכל המשפחה

שבועות בלבן, שכבה אחר שכבה

מאפה שכבות לזניה לבנה עם תרד ופטה, באדיבות המותג הוסטס, הוא מנה חגיגית לשבועות שמחברת בין דפי לזניה רכים, רוטב שמנת עדין, תרד מתובל וגבינת פטה. תוצאה מרשימה, ביתית ומנחמת, בלי שעות עבודה במטבח.

החליטה של Comme il Faut

Comme il Faut מרחיבה את השפה שלה מעבר לבגד, ומשיקה עם ההרבליסטית הקלינית רוני ססלוב את "רגע לעצמי", תערובת תה צמחים שנרקחה במיוחד עבור קהל הנשים של המותג. חוויה קטנה של עצירה, נשימה ואיזון בתוך שגרת יום עמוסה

אנחנו לא נעלמים. אנחנו משתרשים מחדש

אלה ימים שבהם הזיכרון איננו עבר. הוא דופק בלב ההווה. ימי השואה, ימי הנופלים, ימי הכאב של משפחות ישראל, וימי המלחמה שעוד לא חדלה מאיתנו. אבל דווקא מתוך השבר הזה, מתוך האדמה הספוגה דמעות, נולדת גם התקווה. ישראל מביטה בפצעיה בעיניים פקוחות ובוחרת להמשיך. לזכור. לאהוב. להכות שורש מחדש. לקום

"פרחים ממנו יש ואותו אין"

עוד יום זיכרון ונראה ששום דבר לא השתנה. רק מספר הנופלים התארך והפך עוד צעירים ובוגרים כאחד לגיבורים בעל כורחם. ניצן קוניג יאיר, סטודנטית ב"שנקר" יצרה פרויקט אופנה שנולד מתוך חיפוש אחר אתוס הצבר, הפך לסיפור אישי ומרגש על זיכרון, אהבה ואובדן, דרך דמותו של עברי דיקשטיין ז״ל שנפל בקרב

אולי זאת הסיבה שהיא נשארת. לא רק בתודעה. בלב

ביום העצמאות, כשכולנו שואלים את עצמנו איזה סיפור אנחנו מספרים על המדינה הזאת, אני אוהב לחשוב שגם נשים כמו מירב בן ארי הן חלק מהתשובה. נשים שבאו מבית אמיתי. נשים שעשו דרך אמיתית. נשים שלא קיבלו הנחות, ולא ביקשו אותן. נשים שהחיים לא עטפו אותן בצמר גפן,

אורי ויזל: "הייתה לי אופציה לצלול למטה. אני בוחר את הלמעלה"

שיחה אינטימית עם אורי ויזל על מוזיקה, שכול, גירושין, אבהות והבחירה לקום מהשבר. בין אח שנפל, בן ששר את שיריו ובמה שהפכה לבית, הוא מספר איך הפסיק להתחבא מאחורי הפסנתר והתחיל לעמוד במרכז חייו, בקול חשוף, אמיץ ומדויק מול קהל.

הדר גולדין הזכיר לי כמה חשוב לאהוב. פשוט לאהוב

ביום השואה, תוך דפדוף בתמונות מהמסע לפולין, הילל בן אור חוזר אל רגעים של כאב, זיכרון ואובדן. דרך סיפורו של הדר גולדין הוא מבין מחדש מה באמת נותר מול המוות, אהבה, ורק אהבה, כאקט אנושי של ניצחון פנימי עמוק.

דפנה סאפר: "החג הזה, בשקט, מסמן את שינוי הסטטוס"

דפנה סאפר מתבוננת בשולחן החג שמשתנה יחד איתה. בין זיכרונות עבר לבניית בית חדש, היא מוצאת משמעות במשפחה, באהבה ובשקט שבין הצלילים, ומבינה שהחג מחזיק את מה שחשוב באמת, גם כשהכול משתנה.

"הייתי משוכנעת שראיתי את שולי גלימתו חומקים פנימה בין האורחים"

שני אקוע חוזרת אל זיכרונות פסח בבית ילדותה; בגדי חג, תפקיד הרשע, שולחן משפחתי עמוס ודמותו של סבא שלום. בין המולה לאמונה, היא מחפשת גם היום את השקט, התקווה והחירות שנמצאים בתוך המשפחה והמסורת.

החרוסת הפרסית. יש מתכון. תרקדו.

טקסט אישי של הילל בן אור שנע בין מציאות ישראלית מורכבת לזיכרון ילדות של פסח. דרך מקלטים, מחשבות ואמונה, הוא חוזר לבית סבא וסבתא, לחרוסת, ולרגעים קטנים של חום שמחזיקים תקווה.

ילד. בן. אח. לב פועם שנדם כל כך מוקדם

לפני שהיה כותרת, יהודה שמואל שרמן היה ילד, בן, אח ולב פועם. זהו טקסט על כאב שאין לו מחנה, על שתיקה שקשה לשאת, ועל הזיכרון האנושי שמבקש לעצור, להביט, ולכאוב את יהודה באמת, יחד, בלי סינון, היום, ובלי מרחק כולנו.

לקראת פסח, OP Collection עושה את הצעד הכי יפה שלה עד עכשיו

לקראת פסח, OP Collection עושה צעד ראשון אל העולם הפיזי עם חנות פופ אפ חגיגית בקניון עופר רמת אביב. מארזים מעוצבים, פריטי נוי ומתנות יין משלבים בין אירוח מהיר, אסתטיקה מוקפדת וחוויית קנייה חגיגית ומלאת סטייל.

הילל בן אור יצא לחפש מלחמה, ומצא חתונה בין ירוט לנפילה

טור אישי חד, מצחיק וכואב על ימים של אזעקות, טילים ותחושת החמצה, שנשברים ברגע אחד אנושי, פשוט ומרגש: חתונה מאולתרת באמצע הרחוב. הילל, בן 18, כותב ומצלם ברגישות רבה את הרגע שבו הפחד פוגש חיים, תקווה ושמחה

מוראד חסן: "אני לא מוכן שיגדירו לי את הזהות שלי"

מוראד חסן, שחקן מדויק ושקט שבוחר תפקידים בפינצטה, עבר בשנה האחרונה תאונת אופניים וחרדה. הוא הפסיק לשתות כשגילה שאלכוהול מציף. ב״שורה – מלאכת זיהוי חיים״ הוא מגלם חוקר מצ״ח דרוזי, עם פחות פוזה ויותר אמת, וחוזר לצוות בבית קנדינוף מחדש.

חן קראוניק: "מנגבים את הדמעות וממשיכים הלאה"

חן קראוניק בשיחה אישית על השעות הקשות של השבת השחורה - "השבעה באוקטובר", שבה איבד את אביו האהוב אריק קראוניק הי"ד. הוא משתף בכאב האובדן ובאי הוודאות שהאירועים הביאו לחייו, אך למרות הקושי, יש לו תחושת תקווה לעתיד טוב יותר ועוצמה פנימית להתחיל מחדש. וגם: למה האח הגדול, קריירת הכדורסל ואיך זה להיות איש אהוב

אפי אליסי. מייסד Fashion Israel. הכי חשוף שיש

Fashion Israel הוא מגזין אופנתי-חברתי לא מסחרי, שנועד לקדם אג'נדות חברתיות ולתמוך בכישרונות חדשים בתעשיית האופנה בישראל. הסיפור שלי, שהחל בשנת 2014 בבלוג אישי, מתנהל מתוך תחושת אאוטסיידריות. כאדם שהתרפק על חוויותיי בניו יורק עם הצלמים הגדולים, אני נושא עימי את הכאב והאתגרים שהיו חלק מהמסע שלי.

תערוכת "האור שבינינו": אמנות כריפוי וזיקה לקהילה

ב-23 באוקטובר 2025, תיפתח בתל אביב תערוכה ייחודית בשם "האור שבינינו", המאגדת שבעה אמנים ושמונה שורדי מסיבת ה"נובה" ובני משפחות שכולות, במטרה ליצור דיאלוג משמעותי סביב חוויות של כאב ותקווה. האירוע, שמטרתו לגייס כספים לתמיכה בשורדים ובמשפחות נפגעי טראומה, מציע מפגש ייחודי בין אמנות לרפואה נפשית

סמל ירון זוהר הי"ד והמפקד שלו חיסלו לבדם עשרות מחבלים

סמל ירון זוהר הי"ד, מקריית אתא, היה נער שקט עם אהבה גדולה לכדורגל. הוא שיחק בקבוצות נוער שונות והקדיש את מרצו לשירות צבאי כלוחם בחטיבת "גולני", שם בלט בזכות נחישותו והצטיינותו. ב-7 באוקטובר 2023, במהלך מתקפת חמאס על ישראל, לחם באומץ להגן על המוצב שלו ונפל בקרב כשהוא בן 19 בלבד. ירון השאיר אחריו משפחה וחברים שכואבים את האבדה. על מצבתו חקוקים מילות אהבה, הממחישות את הגעגוע העצום. שנתיים לנפילתו - סיפורו של גיבור ישראל אמיץ, טהור ונועז

רועי עידן. תמונה אחרונה

רועי עידן מכפר עזה, צלם מערכת ידיעות אחרונות ו-YNET, צילם עם פתיחת המלחמה את חוליית המחבלים שחדרה לקיבוצו במצנחי רחיפה. הוא חזר לביתו ונרצח יחד עם אשתו סמדר. ילדיהם, מיכאל ועמליה, התחבאו בארון בממ"ד סמוך לגופת האם עד שחולצו כעבור כ-12 שעות ואביגיל הקטנה בת ה-3 שהפכה סמל ומוכרת בכל העולם, נחטפה לעזה שוחררה כעבור 52 ימים. "יופי מאיים", תערוכה חדשה מצילומיו של רועי, ב"בית האמנים", היא זכרון על מה שהיה ועל מה שלא יחזור לעולם

פרויקט "אחיה": המעצבים המוכשרים ובנות המשפחה המרגשות

שמלה אחת, סיפור חיים שלם: במתחם מרכז פרס לשלום ביפו, התקיימה תצוגת שמלות כלה ייחודית במסגרת "פרויקט אחיה", שנועדה להנציח את זכרן של  עדן בן רובי, שני גבאי, הילי סלומון, שי רגב, מאיה ביטון ונועה זנדר הי"ד שנרצחו במסיבת ה"נובה" ולזכרה של הפראמדיקית סמ"ר אגם נעים - החיילת הראשונה שנפלה במלחמה הי"ד. האירוע, בהפקת המעצבים ג׳ניפר שגנון, ליפז חיו וירין רווח מסטודיו jyl Bridal, הפך את המסלול למקום שבו האופנה שזורה בזיכרון. הכאב והאהבה נשזרו זה בזה. השמלות בהן צעדו האחיות וקרובת המשפחה של הנרצחות וההרוגה סימלו תקומה ותקווה. האירוע עצמו היה עוצמתי ומצמרר, היו בו רגשות של אור וחיים חדשים מהולים בכאב עצום שלא השאיר עין יבשה

נובה. מי שלא היה שם לעולם לא יבין

הפרויקט מביא את סיפורם של חמישה ניצולי ה"נובה", כל אחד עם סיפור אישי ודרכי ההתמודדות עם זיכרונות הכאב והמאבק להמשיך הלאה. באמצעות שילוב של אופנה, אמנות ונרטיבים כנים, הפרויקט מציע מבט מעמיק על החיים שאחרי האסון, ומדגיש את הכוח שבקהילה, בריפוי ובחיים עצמם, למרות כל הקשיים. החיים שלפני ואחרי מסיבת ה"נובה"

האור של עדן

באותו יום נורא, 7 באוקטובר 2023, העולם שלי התמוטט כאשר איבדתי את אחותי עדן, נשמה מלאת אור ואהבה. שמי שמחה, ואני אחותה של עדן. היא הייתה יותר מסתם אחות; היא הייתה חברה, מדריכה ומקור השראה. כל חייה היא השקיעה באנשים סביבה, וחלל שהותירה מאחוריו הוא בלתי ניתן למילוי. במילים הבאות, אשתף בזיכרונותיי ובתחושותיי, ואנסה לתאר את האור שהייתה ועדיין היא, גם כשאינה איתנו

לכל שמלה יש שם

פרויקט "אחיה", הינו פרויקט הנצחה לסמל אחיה דסקל הי"ד, לוחם גולני, גיבור ישראל, שנפל בסג’עיה בדצמבר 2023. סטודיו JYL BRIDAL (ג׳ניפר, ליפז וירין) בחרו לזכור אותו בדרך ייחודית - מסע אופנתי מטלטל בין עצב וכאב לאור וחיים. הם עבדו במשך שבעה חודשים על הפרויקט ועיצבו שבע שמלות כלה לזכרן, בהשראתן ועל פי סיפור חייהן של שבע נשים צעירות: עדן בן רובי, שני גבאי, הילי סלומון, שי רגב, מאיה ביטון ונועה זנדר שנרצחו במסיבת ה"נובה" ולזיכרה של הפראמדיקית סמ"ר אגם נעים - החיילת הראשונה שנפלה במלחמה. ה׳ יקום דמן.

"בכל מקום". סדרת רשת חדשה על פצועי מלחמה

השבוע התקיימה הקרנת הבכורה של סדרת הרשת "בכל מקום" של המותג רנואר, המציגה את סיפוריהם של פצועי מלחמה בתהליך שיקומם וחזרתם לחיים. הסדרה נוצרה כהפקה משותפת של היזם החברתי אלון קמינר, אשר נפצע קשה במלחמת חרבות ברזל, יחד עם המותג רנואר, הפועל לשילוב פצועי המלחמה בחברה.

שנקר לטובת גיבורי ישראל

בחודש שבו נדדנו בין זיכרון לעצמאות, בין המשכיות המלחמה להחזרת חטופים, אסור לנו לשכוח את מי שחזרו מהלחימה, אבל צריכים ללמוד לחיות מחדש. בחודש הקודם יצאו בשנקר בפרויקט ייחודי למען פצועי מלחמת "לרבות ברזל" - עיצוב בגדים מותאמים לפציעה של הלוחם או הלוחמת, כחלק משיתוף פעולה ייחודי בין המחלקה לעיצוב אופנה בשנקר ובית החולים שיבא

אופק ארביב הי"ד. הציל חיים בנובה ושילם בחייו

אופק ארביב, הי"ד, לוחם בגדוד 101 של הצנחנים, יפה הבלורית והתואר, הגיע לחגוג את החיים במסיבת "נובה" ונרצח עלי ידי מרצחי החמאס. חמישה כדורים פילחו את חזהו. גופתו נמצאה רק חמישה ימים לאחר הטבח. באוקטובר 2024 כתבתי כתבות הנצחה לאורי דנינו ז״ל (גיבור ישראל שהציל רבים במסיבה) שנרצח באכזריות על ידי מחבלים במנהרות החמאס, סמ״ר גיא שמחי הי"ד, (בנו של תא״ל דדי שמחי) לוחם בצנחנים, הוא היה בחופשה ובילה במסיבת "נובה". הוא נהרג בקיבוץ רעים לאחר שנלחם בידיים חשופות בקרב הירואי עם המחבלים. במותו הציל 30 מחבריו. יותם חיים הי"ד שהצליח להמלט מהשבי ונהרג בשוגג מאש כחותינו. שלושתם זרים לי, אח הפכו לזיכרון לאומי. אופק ז״ל שלנו הוא אחיין של גיסתי ליבי הנשואה לאחי גדעון. הוא יצא מהמסיבה ברכב, ישב לצידה של ידידתו שנהגה. הם מצאו מולם 2 טנדרים עמוסי מחבלים. אופק סובב בחוזקה את ההגה, הרכב עשה יו טרן ואופק אמר לנהגת: "שימי פול גז". לרוע מזלם, הם שוב נתקלו במחבלים סמוך למפלסים. אופק הוריד את הראש של שתיהן תוך כדי נהיגה מטורפת וחטף צרור ישירות לחזה. הוא נהרג והן ניצלו בזכותו אבל לא רק הן. הוא הציל חבר נוסף. יהי זכרו ברוך.

יצירה תחת אש: המסע המוזיקלי של אורי אבו

יריית הפתיחה שהייתה צריכה להזניק את הקריירה של אורי אבו, זמר ויוצר מוזיקלי, הייתה צריכה להישמע קצת אחרי "השבעה באוקטובר". במקום זאת, הוא גויס לשירות מילואים ביחידה מסווגת ועצר הכל לטובת המדינה. בימים אלו הוא חזר לעבוד על המוזיקה שלו והחל לשחרר קליפים שהם לא פחות מיצירת אמנות. תפסנו אותו לשיחה על מוזיקה, השראות והחיים לצד המלחמה.

גלי ובן. ניצחון ישראלי

גלי סגל ובן בנימין ריגשו מדינה שלמה כשצעדו לחופה בכחות עצמם. השניים ניצלו ממיגונית המוות במסיבת הנובה, שם כל אחד מהם איבד את רגלו הימנית. גלי ובן הם הסיפור של כולנו. ב"שבעה באוקטובר" איבד עם שלם חלק מעצמו. הזוג הזה הוא השראה. ביום צילום שבילינו איתם הם פיזרו חיוכים שהיה בהם עוז ותקווה שבקצה הדרך מחכה לנו אור

הוליווד פינת עזה

עם מצלמה ביד אחת ואלונקה ביד שניה, צוות הוליווד מסתכל לפחד בלבן של העיניים ונכנס פעם אחר פעם לעזה לתעד את גבורת הלוחמים בעזה ולרומם את רוח העם. שני אקוע פגשה עם הצוות ושמעה על החיים בקו עזה ישראל 

לחיות ולמות כאנשים חופשיים

מתוך עמוד הפייסבוק של איריס חיים: "כשאפי אליסי התקשר אלי וביקש שאכתוב מאמר למגזין שהוא עורך התפלאתי. מדובר במגזין אופנה ולא כך כך הבנתי מה הקשר בין אופנה למאמר רציני של אחרי ה-7.10. אפי הסביר לי שלמגזין יש הרבה תכנים חברתיים וחשובים ושהם לא חיים בבועה ורודה. (אמרתי כבר שכולם מחוברים פה לכאב נכון?) כתבתי מאמר וקראתי לו ל"חיות ולמות כאנשים חופשיים". סיפרתי על יותם, מעשה הגבורה ויציאתו מהעולם כאדם חופשי. וגם עלי ועל החופש התודעתי שאני מסגלת לעצמי מאז השביעי לאוקטובר. חופש ממגבלות תודעתיות, החופש לומר את מה שאני מאמינה בו ולא מה שרוצים שאגיד." אז נתנו לה לכתוב בדיוק את מה שהיא רוצה:

אייל אשל: "אני קורא לנתניהו להקשיב לקול העם"

הסיפור של התצפיתניות מגלם בתוכו את המחדל הגדול וההפקרה. אייל אשל, אביה של התצפיתנית רוני ז"ל שנרצחה על ידי מחבלי חמאס יחד עם חברותיה ב-7 באוקטובר, כותב על האובדן האישי הכבד מנשוא. לאייל אשל יש את כל הסיבות בעולם לכעוס ולזעוק את זעקת התצפיתניות שנרצחו ואת קולן של חמש התצפיתניות החטופות. אייל אשל קורא לחשבון נפש של הארץ שהוא כל כך אוהב, הוא שואל שאלות נוקבות ועדיין בוחר לדבר על אחדות העם. המדינה כשלה בהגנה על העיניים של המדינה שהתריעו ואיש לא הקשיב להן. אייל אשל: "ישראל חוותה את האיום ביותר בשבעה לאוקטובר, בואו יחד,  נצעד לעבר עתיד טוב יותר מאוחד יותר"

מיכל לויט: "אני רואה את הרוע והנבזות בעיניים"

בניר יצחק נרצחו 8 חברי קיבוץ: אלה חמוי (בת קיבוץ - במסיבת הנובה), אופיר מלמן (בן קיבוץ - במוצב סופה) 6 חברי כיתת הכוננות - ירון שחר הרבש״צ, אופק ארזי ובועז אברהם נמצאו באותו היום ונקברו. 3 נוספים נהרגו ונחטפו. אורן גולדין הוחזר. טל חיימי וליאור רודאייף עדיין מתים בשבי. צריף עץ ששימש כמכבסה למתנדבים נשרף מפגיעת קסאם בדצמבר 2023. המחבלים שרפו את לוח החשמל שברפת ורק כמה ימים אחר כך תוקנה התקלה והפרות חזרו לחלוב. מיכל לויט, חברת קיבוץ ניר יצחק בטקסט מטלטל ומצמרר על רגעי האימה והזוועה של אותה שבת ארורה ב"שבעה באוקטובר"

החיים החדשים של אייל שלום ושיר

זו הייתה יכולה להיות כתבה צהובה ועסיסית. אבל היא לא. אדם אמיץ שהחליט שהוא מפסיק לרצות. רצה ועשה. שם מאחוריו חיים ישנים ועסק מצליח. אייל שלום נכנס לעולם חדש של קריירה מוזיקלית. עכשיו זה הזמן שלו. וגם: סיפורו של שיר מרגש במיוחד

"איך לא באו לעזור לנו. הפקירו אותנו"

את מאיה פריזר הכרנו ביום צילום מרגש שהפקנו לארבעה זוגות ניצולי נובה שעתידים להתחתן. צמרת עולם האופנה נרתמה לכך. רצינו שיהיו להם תמונות מדהימות שישמשו אותם כהזמנה לחתונה או save the date. זה היה אחד הימים המרגשים ביותר. יותר מכך, שימחה אותנו הידיעה שמאיה ורון אלניצקי שלה נישאו. בראיה שלנו. נישואין, ובית ומשפחה זו התקומה, זה הניצחון המוחלט. כך קראנו להפקה: ״תמונת ניצחון״. כעת, שנה לאחר הטבח במסיבת ה"נובה" ממנה הם ניצלו, מאיה משחזרת את רגעי האימה ומשתפת בחיים החדשים שלה

"לא היה צבא שתפקידו להגן ולהושיע"

ב"שבעה באוקטובר״, אלוף (מיל') נעם תיבון, איש סיירת מטכ"ל ומפקד אוגדת איו"ש והגיס הצפוני בעברו, נלחם בגבורה יוצאת דופן על מנת להציל את בנו אמיר ומשפחתו ששהו בממ״ד בקיבוץ נחל עוז. תיבון חבר ללוחמי מגלן שטיהרו את נחל עוז ממחבלים. תיבון: "אני מתקשר לכל מי שאני מכיר בצבא ואף אחד לא עונה לי". אלוף (מיל') נעם תיבון מופיע פעמים לא מעטות באולפני הטלוויזיה. הוא אמיץ דיו להביע את עמדותיו לגבי כל הכשלים של שרשרת הפיקוד הצבאית, ההנהגה והעומד בראשה: "ממשלה אדישה, שהפקירה את האזרחים, החיילים והחטופים". ואנחנו? אנחנו משתוקקים לאנשים עם ערכים עליהם התחנך תיבון והשריש בילדיו. כאלה שיביאו אותנו אל ארץ מבטחים. אל ארץ ישראל הישנה והטובה

"כל כך שונה דמיינתי את השנה הזו"

שביט נוי, זמר ויוצר רגיש ומחונן, ניצול שואת כפר עזה, חולץ לאחר 18 שעות בממ"ד. על היום הנורא, הפינוי ההזוי, השמות, הזיכרונות, המילים, השירים והאלבום שיצא: "בקצה של הסתיו." היום הרבה פחות פרצופים מהקיבוץ יאזינו לשירים החדשים. הוא לעולם יזכור את השבת השחורה ועדיין, ימצא אור, תקווה ותקומה. תקשיבו לו! אנחנו מאוהבים, בקרוב אצלכם