מגזין
מגזין הוא המקום שבו Fashion Israel מביט מעבר לבגד. תרבות, מוזיקה, צילום, אנשים וסיפורים נפגשים כאן עם המציאות הישראלית ועם החיים שמתרחשים סביבה.
יציאה מהארון היא לא מערכון בחירות
טור דעה אישי ונוקב על הסרטון של נתניהו, שהפך יציאה מהארון לבדיחה פוליטית. רגע לפני שבוע הגאווה, אפי אליסי כותב על נזק, שתיקה, משפחה גאה, ועל ילדים שעדיין מפחדים לומר בבית מי הם באמת.
יערה איכילוב: התפקיד של האמא לא מפסיק כשהילד מת
יערה איכילוב מספרת על אורי יהונתן כהן הי״ד, הילד עם הכדור, החיוך והלב הגדול, שבחר לעזוב את המגרש לטובת שירות קרבי, ועל אמא שמחזיקה את בנה דרך זיכרון, כתיבה, געגוע ואנשים שלא נותנים לו להיעלם.
"יוסי וג׳אגר" חוזרים לבמה, דור חדש נכנס לנעליים של יהודה לוי ואוהד קנולר
איתמר קיגלר יגלם את יוסי ואברהם ארנסון את ג׳אגר בגרסה הבימתית החדשה של “יוסי וג׳אגר” ב“הבימה”. יותר משני עשורים אחרי הסרט האייקוני עם יהודה לוי ואוהד קנולר, סיפור האהבה חוזר לבמה.
"אל תתפרקי. אל תעשי רעש. אל תגידי עכשיו שקשה לך"
אליענה מגון ובר כהן מוראד מדברות על ״היי שקטה״, הצגה שנולדה מתוך חיים לצד פוסט טראומה. שיחה על זוגיות, מלחמה, שתיקה והנשים שנמצאות ליד הכאב, מחזיקות אותו, עד שגם הקול שלהן חייב להישמע על במה שמבקשת מהקהל להישאר.
טעם של איטליה בלב תל אביב
קניון TLV משיק לראשונה פסטיבל שבועות איטלקי בשיתוף השף בנצי ארבל והמסעדן עומר כהן. במשך ארבעה ימים יהפוך הקניון לפיאצה איטלקית עם פסטות, פיצות, יינות, גבינות, מוזיקה, עיצוב בהשראת איטליה וחוויה קולינרית לכל המשפחה
שבועות בלבן, שכבה אחר שכבה
מאפה שכבות לזניה לבנה עם תרד ופטה, באדיבות המותג הוסטס, הוא מנה חגיגית לשבועות שמחברת בין דפי לזניה רכים, רוטב שמנת עדין, תרד מתובל וגבינת פטה. תוצאה מרשימה, ביתית ומנחמת, בלי שעות עבודה במטבח.
החליטה של Comme il Faut
Comme il Faut מרחיבה את השפה שלה מעבר לבגד, ומשיקה עם ההרבליסטית הקלינית רוני ססלוב את "רגע לעצמי", תערובת תה צמחים שנרקחה במיוחד עבור קהל הנשים של המותג. חוויה קטנה של עצירה, נשימה ואיזון בתוך שגרת יום עמוסה
אנחנו לא נעלמים. אנחנו משתרשים מחדש
אלה ימים שבהם הזיכרון איננו עבר. הוא דופק בלב ההווה. ימי השואה, ימי הנופלים, ימי הכאב של משפחות ישראל, וימי המלחמה שעוד לא חדלה מאיתנו. אבל דווקא מתוך השבר הזה, מתוך האדמה הספוגה דמעות, נולדת גם התקווה. ישראל מביטה בפצעיה בעיניים פקוחות ובוחרת להמשיך. לזכור. לאהוב. להכות שורש מחדש. לקום
"פרחים ממנו יש ואותו אין"
עוד יום זיכרון ונראה ששום דבר לא השתנה. רק מספר הנופלים התארך והפך עוד צעירים ובוגרים כאחד לגיבורים בעל כורחם. ניצן קוניג יאיר, סטודנטית ב"שנקר" יצרה פרויקט אופנה שנולד מתוך חיפוש אחר אתוס הצבר, הפך לסיפור אישי ומרגש על זיכרון, אהבה ואובדן, דרך דמותו של עברי דיקשטיין ז״ל שנפל בקרב
אולי זאת הסיבה שהיא נשארת. לא רק בתודעה. בלב
ביום העצמאות, כשכולנו שואלים את עצמנו איזה סיפור אנחנו מספרים על המדינה הזאת, אני אוהב לחשוב שגם נשים כמו מירב בן ארי הן חלק מהתשובה. נשים שבאו מבית אמיתי. נשים שעשו דרך אמיתית. נשים שלא קיבלו הנחות, ולא ביקשו אותן. נשים שהחיים לא עטפו אותן בצמר גפן,
אורי ויזל: "הייתה לי אופציה לצלול למטה. אני בוחר את הלמעלה"
שיחה אינטימית עם אורי ויזל על מוזיקה, שכול, גירושין, אבהות והבחירה לקום מהשבר. בין אח שנפל, בן ששר את שיריו ובמה שהפכה לבית, הוא מספר איך הפסיק להתחבא מאחורי הפסנתר והתחיל לעמוד במרכז חייו, בקול חשוף, אמיץ ומדויק מול קהל.
הדר גולדין הזכיר לי כמה חשוב לאהוב. פשוט לאהוב
ביום השואה, תוך דפדוף בתמונות מהמסע לפולין, הילל בן אור חוזר אל רגעים של כאב, זיכרון ואובדן. דרך סיפורו של הדר גולדין הוא מבין מחדש מה באמת נותר מול המוות, אהבה, ורק אהבה, כאקט אנושי של ניצחון פנימי עמוק.
דפנה סאפר: "החג הזה, בשקט, מסמן את שינוי הסטטוס"
דפנה סאפר מתבוננת בשולחן החג שמשתנה יחד איתה. בין זיכרונות עבר לבניית בית חדש, היא מוצאת משמעות במשפחה, באהבה ובשקט שבין הצלילים, ומבינה שהחג מחזיק את מה שחשוב באמת, גם כשהכול משתנה.
"הייתי משוכנעת שראיתי את שולי גלימתו חומקים פנימה בין האורחים"
שני אקוע חוזרת אל זיכרונות פסח בבית ילדותה; בגדי חג, תפקיד הרשע, שולחן משפחתי עמוס ודמותו של סבא שלום. בין המולה לאמונה, היא מחפשת גם היום את השקט, התקווה והחירות שנמצאים בתוך המשפחה והמסורת.
החרוסת הפרסית. יש מתכון. תרקדו.
טקסט אישי של הילל בן אור שנע בין מציאות ישראלית מורכבת לזיכרון ילדות של פסח. דרך מקלטים, מחשבות ואמונה, הוא חוזר לבית סבא וסבתא, לחרוסת, ולרגעים קטנים של חום שמחזיקים תקווה.
ילד. בן. אח. לב פועם שנדם כל כך מוקדם
לפני שהיה כותרת, יהודה שמואל שרמן היה ילד, בן, אח ולב פועם. זהו טקסט על כאב שאין לו מחנה, על שתיקה שקשה לשאת, ועל הזיכרון האנושי שמבקש לעצור, להביט, ולכאוב את יהודה באמת, יחד, בלי סינון, היום, ובלי מרחק כולנו.