בואי כלה

עונת החתונות בשיאה ולכל כלה יש שמלה לבנה אחת לפחות… סטודנטים לעיצוב אופנה מהמרכז האקדמי ויצו חיפה בפרויקט עיצוב שמלות כלה מקורי

 

האם אפשר להעביר דרך עיצוב שמלת הכלה השפעות של מסורות עתיקות? האם ניתן לבקר את תופעת הסחר בנשים דווקא דרך עיצוב שמלה חגיגית? והאם חייבים ללבוש דווקא שמלה לבנה כדי לחגוג אהבה בין בני זוג? מה מסמל בחירת הצבע הלבן לשימלת הכלה והאם הוא רלוונטי עוד בעידן המודרני? האם ניתן למצוא מכנה משותף בין שימלת הכלה הסינית לאישה שנמכרה לנישואים ולכלות בזמן השואה?

סטודנטיות לעיצוב אופנה מהמרכז האקדמי ויצו חיפה בפרויקט שמלות כלה ייחודי הבוחן את מקומה של הכלה ושל טקס החתונה בתרבות ובחברה.

קורס כלות הוא קורס ותיק בתכנית הלימודים של המחלקה לעיצוב אופנה במרכז האקדמי ויצו חיפה. הקורס, בהנחיית  שאול אהרוני, מבקש לחקור את מקומה של הכלה , ביחוד את שימלת הכלה, ואת טקס החתונה בתרבות ובחברה. בתוך החברה המערבית בכלל, וזו הישראלית בפרט, הפך טקס החתונה להיות אירוע מרכזי אשר אליו מתרכזות סוגיות של מעמד, מגדר, כוח והגדרה תרבותית. הסטודנטים בקורס, משנה ב', הונחו לצאת ולחקור את תתי הנושאים הרלוונטים לנושא ההשראה אותו בחרו באופן אישי, במסגרת העיסוק בטקס הנישואין ומשמעויותיו. כך ניתן לזהות נושאים כגון סחר בנשים, נישואין בתקופת השואה, השראה מהתרבות והמסורת הסינית, כמו גם מהמסורת היהודית ואפילו בחינת הצורך בטקס החתונה. באמצעות יצירת הדגמים מתמודדים הסטודנטים עם הנושאים החשובים והקריטיים הללו, בתוך הקשר ספציפי ומרכזי בחיי כולנו.

נטע קרפ בדגם "כלת לוטוס". הדגם מושפע מהתרבות והמסורת הסינית. "לקחתי השראה משני אלמנטים סינים שחיברו אותי לטקס הנישואים- הנייר בסין והשימוש בו, לצד הסמליות של פרח הלוטוס, בהקשר של אסתטיקה יופי וטוהר" מסבירה קרפ. הנייר הומצא בסין בשנת 105 לספירה, וגם אומנות קיפולי הנייר (אוריגמי) בתחילה בסין והגיע ליפן כ- 500 שנה מאוחר יותר. "בחרתי להשתמש בשפת האוריגמי – שפה שיוצרת תלת מימד ממשטחים חלקים דרך קיפולים ותפרים, על מנת לייצר נפח, אור וצל בבד. בסין, פרח הלוטוס הצומח מתוך הבוץ, טהור וללא כתם, המייצג עבור האישה טוהר וכבוד" מוסיפה קרפ.  

ענבל סולימן בדגם "קלה למכירה". "בעבודתי בחרתי לעסוק בנושא של סחר בנשים, ומכירת כלות.  תופעה רחבה אשר חלה בדרכים שונות ברחבי התבל" אומרת סולימן. במחקרה היא התעמקה במחקרי שבטים ומדינות ספציפיות ביבשת אפריקה, כאשר שם נמכרות הכלות בתמורה לפרות ובקר.  אקט זה היווה  לה השראה ליצירה, בחירת הטקסטיל והצללית בדגם. היא עבדה עם חומרים אשר לקוחים מעולם החי. בשילוב של טיח ושפכטל וחרוזים בציפוי קרמי.

אופיר נריה בדגם "חתונות בשואה". הפרויקט חוקר את נושא החתונות בתקופת השואה ואת הסיבות לשמוח גם בעצב. הוא מחווה לאנשים שהחליפו נדרים ואהבה בתוך החושך. "באמצעות בדים, הדפסים וצורות, אני מביאה לחיים את ההתרסה שלהם, שמירה על המסורת, אהבה ואנושיות. עדות לכך שגם בפינות האפלות ביותר של ההיסטוריה, אור האהבה והאופטימיות תנצח" אומרת נריה. 

שירה טסלר בדגם "לא קלה". "בתחילת הדרך ניסיתי להבין איך אני מתחברת לנושא ה"כלות", ומהר מאוד הגעתי למסקנה – שאני פשוט לא מתחברת, והעסיקה אותי השאלה "למה בכלל צריך להתחתן?" למה לא מספיקה האהבה? בעיניי לא צריף חותמת או חוזה כדי להוכיח רגש כזה" אומרת טסלר. בדגם שיצרה, היא בחרה לפרק ולהרכיב מחדש את המוטיבים של שמלות כלה, מהבגד עצמו ועד רמת החוט. "בדרך הגעתי לסריגים ואז פירקתי גם אותם והדפסתי בתלת ממד. העסיקו אותי החיבורים בין האלמנטים – חלק מחוברים, חלק לא וחלק במן צורה של "נוגע לא נוגע"… וכך נוצרה לה האנטי כלה שלי" מוסיפה טסלר. 

רותם תאשמע בדגם ״הגשר בין החיים למוות״ העוסק במעגל החיים מיום הנישואים ועד יום הפטירה, בהשראת מנהג יהודי של לבישת תכריכים ביום החופה הנשמרים לטקס הקבורה וזיכרון העצב והחורבן ברגעים שמחים. הפרויקט כולל לבוש סרוג בסריגת קרושה ופרחים טבעיים הטבולים בשעוות נרות אשר יצרו תחושת קיפאון בזמן. 

ד"ר רחל גץ-סלומון, ראש המחלקה לעיצוב אופנה במרכז האקדמי ויצו חיפה: "השנה התנסו בקורס כלות 10 סטודנטיות וסטודנט אחד, וכל אחת ואחד מהם העמיק בנושא בו בחר באופן מרשים. אמנם הנושא הוא שמלת כלה, אך באמצעות העיסוק באובייקט לבוש כה טעון, הצליחו הסטודנטים להעלות על פני השטח נושאים בעלי כובד משקל. וכך הופכת שמלת הכלה מבגד טריוויאלי וצפוי להזדמנות מיוחדת במינה לבחינת מוסכמות חברתיות, גם כאלה הנחשבות לטאבו".

Editor in Chief: Effie Elisie
Email: fashionisrael.mag@gmail.com
Instagram: fashion_israel.mag
site: https://www.fashion-israel.co.il
Facebook business page: Fashion Israel