יובל אזולאי נולד לרקוד

מחול

במסגרת פסטיבל ״בין שמיים״ – מחול יהודי עכשווי, שיפתח ב-2.11.17, יתקיים "רטט" – מופע מחול אינטימי שיצר רונן יצחקי בהשראת ה׳פרדס׳ – פשט, רמז, דרש, סוד. אנסמבל ׳כעת׳ נכנסים ל׳פרדס׳ עם הקהל ואין לדעת כיצד ייצאו ממנו. יובל אזולאי, רקדן באנסמבל ׳כעת׳ מדבר על העולמות של מחול וחיי תורה. ״אני תמיד אוהב לספר על הלידה שלי. נולדתי ממש במוצאי חג שמחת תורה. הייתי בבטן אמי כשהיא עוד רקדה בהקפות השניות ואז התחילו הצירים. העשייה האמנותית שלי כרקדן דתי מאתגרת ומפרה גם את עולם המחול החילוני״

 

 

מאת: אפי אליסי

יובל אזולאי בן 37. גר ביישוב תקוע במזרח גוש עציון. במקור מקיבוץ שעלבים (קיבוץ דתי, נמצא בין לטרון למודיעין). התחיל לרקוד בגיל 29 בביה"ס לתנועה ומחול לגברים ׳כל עצמותי תאמרנה׳ בירושלים. כמה מחבריו הטובים היו מהמחזור הראשון שהקים את ביה"ס. בפעם הראשונה שראה אותם רוקדים הבין שהוא מצטרף להרפתקה. ״לימים הם הקימו את אנסמבל ׳כעת׳ בו אני שותף כיום כרקדן יוצר, בהמשך קמה עמותת ׳בין שמיים לארץ׳ שאחראית על הניהול וההפקה של ביה"ס, האנסמבל, ופרוייקטים נוספים״.

 

אנחנו מזמינים מי שמעוניין להיכנס למתחם ה׳במה׳ ולהתנסות בתרגול רטט שמונחה על ידינו בקבוצות קטנות. הקהל ברובו מדווח על חוויה עוצמתית, על התרחשות תנועתית ש׳מזמינה׳ מעורבות אישית ולא משאירה אותו כצופה מהצד

 

 

איך קיבלה המשפחה את האהבה שלך לריקוד והרצון להיות רקדן? האם הם תומכים בך?
״התלהבות, פרגון, סקרנות, תמיכה, התרגשות. זה רק חלק מהמילים שמתארות את המצב. נראה לי שמהרגע הראשון בו הם נחשפו למה שקורה לי במחול, עוד בתקופת ביה"ס, הם הבינו שקורה לי משהו ממש טוב. מעין רנסנס של חלקים באישיות שלי שהיו רדומים לפני כן. בהמשך כשזה הפך לעיסוק מרכזי, הם המשיכו להתעניין, להגיע להופעות, להביע דיעה ולשתף בחוויות שלהם״.

 

זה נכון שלא מעט אומנים עסוקים גם בבדיקת ואיתגור הגבולות של החברה בה הם חיים. אני רואה את עצמי כאמן שמאתגר מבפנים את החברה בה הוא חי ע"י יצירת הפריות וצירופים חדשים, ופחות ככזה שעסוק בפריצת גבולות

 

 

יובל אזולאי. מונולוג
״אני תמיד אוהב לספר על הלידה שלי. נולדתי ממש במוצאי חג שמחת תורה. הייתי בבטן אמי כשהיא עוד רקדה בהקפות השניות ואז התחילו הצירים. במידה מסויימת "נולדתי לרקוד". כמו ההקפות השניות, הריקוד הגיע אליי כ׳הזדמנות שניה׳. כילד או נער בחברה דתית לא היתה לי אופציה ללימודי מחול. מה שכן היה מקובל כבר אז אצל בנות בכל הגילאים. מבחינתי הסיטואציה הקלאסית לריקוד הייתה בחתונות, חגים ואירועים דומים. ניתן לומר שזה התגבר בשנות הישיבה שאחרי התיכון. באותה תקופה נחשפתי לעולם הרוח החסידי, שכחלק אינטגראלי ממנו, נמצאת גם החוויה של שירת ׳ניגונים׳ וריקוד חופשי. כנראה ששם כבר הונחה התשתית התודעתית, הסקרנות והחיפוש אחרי חיי רוח ורגש שמחוברים לגוף. בגיל 25 הצטרפתי לקבוצת דרמה בה חלק מהמחקר בתהליך היצירה כלל גם עבודה תנועתית. לאחר מכן פניתי ללימודי תואר ראשון בעבודה סוציאלית. בסיומם הגעתי לביה"ס "כל עצמותי תאמרנה".

 

גם לי כרקדן הפורמט האינטימי הוא חזק מאוד. הוא מאפשר לי ׳לצלול פנימה׳, להיחשף ובו זמנית יוצר אצלי עיסוק במידת החשיפה ובצורך לשמור על עצמי. נראה לי שצורת הישיבה של הקהל יחד עם הפוקוס והמעורבות שלו יוצרים אצלי תחושה של מיכל שבתוכו אני פועל, נפתח ו׳מתפרק

 

 

כיצד אתה משלב את חיי התורה ועולם המחול מעוז החילוניות?
״בעיניי המחול, כמו כל תחום אמנותי אחר, הוא כלי. שפה או מדיה ובתוכם יש מקום לביטוי של שלל צורות חיים. תרבותיות, חברתיות או דתיות. בחיים העתיקים הדת והפולחן היו מחוברים לכל מרחבי החיים. להבנתי שם גם היה ערש התיאטרון והמחול. יש לא מעט מקורות ביהדות המתארים סיטואציות בהן המחול מצוי במוקד ההתרחשות הדתית, בעיקר בתקופת הנביאים ובתי המקדש. כנראה שבמהלך שנות הגלות היהדות צמצמה את חיי הדת שלה לעולם האינטלקטואלי-למדני-הלכתי ובגדול די זנחה את עולמות החוויה והאמנות. מן הסתם תהליך החילון הגלובאלי במאות האחרונות טרם לקיטוב הזה. ומאז המחול נחשב לחילוני. אפשר לומר שהחסידות לפני כמאתיים שנה התחילה ל׳אותת׳ לכיוון של יציאה מהגלות ולכן עסקה כבר אז בהשבת החוויה ההוליסטית לחיים הדתיים. נראה לי שבעשורים האחרונים החברה הדתית עוברת תהליך הבשלה של החייאת הרוחניות והאומנות בתוכה. בין השאר גם במחוזות ה"ניאו חסידיים" שלה. לרוב זה נעשה בהתאם לגבולות ההלכתיים והקודים התרבותיים-חברתיים שלה. בהקשר הזה, בתחום המחול ישנה הפרדה בין גברים לנשים, וכך גם בנויות המסגרות שעוסקות בהכשרת רקדנים ורקדניות. זה נכון שלא מעט אומנים עסוקים גם בבדיקת ואיתגור הגבולות של החברה בה הם חיים. אני רואה את עצמי כאמן שמאתגר מבפנים את החברה בה הוא חי ע"י יצירת הפריות וצירופים חדשים, ופחות ככזה שעסוק בפריצת גבולות. בעיניי העשיה האמנותית שלי כרקדן דתי מאתגרת ומפרה בו זמנית גם את עולם המחול החילוני/ לא פעם גם את הקהל שלו״.

 

כשעבדנו עם הרטט וגילינו את ההשפעה החזקה שלו על חוויית הגוף-נפש שלנו נזכרנו בסיפור של הפרדס. המוטיבים של כניסה-יציאה, נסתר-נגלה, וחציית גבולות ה׳סחיות׳ היומיומית נוכחים מאוד בעבודה עם הרטט, ומבחינתנו קושרים בין סיפור הפרדס לחוויה התנועתית-נפשית שהרטט מייצר

 

 

כיצד את מגדיר את ז׳אנר הריקוד בו אתה עוסק. האם יש בו מוטיבים שמתכתבים עם עולמך הרוחני?
״הייתי קורא לו מחול עכשווי / תיאטרון תנועה / פרפורמנס (ואני לא ממש יודע לשרטט בדיוק את הגבולות הברורים ביניהם) ואיפשהו מוסיף גם את המילה ׳יהודי׳. ההכשרה כרקדן ותחזוק הטכניקה כוללים כמובן גם לימודי מחול קלאסי ומודרני, אבל ישנו יתרון לז'אנר ה׳"העכשווי׳ בכך שהוא מאפשר לרקדן היוצר לפתח בעצמו את השפה התנועתית סביב נושא המחקר שלו. גם מבלי להיצמד למסורות המחול הקלאסיים או המודרניים. המוטיבים מעולמי הרוחני בהחלט באים לידי ביטוי ביצירה שלי. לפעמים בצורה מפורשת ברמת הסיפור והאימג'י. לפעמים בצורה עקיפה יותר. בכל מקרה תהליך היצירה מתחיל בהצעת תימה ומחקר תנועתי. ההתכתבות עם המקורות קורית הרבה פעמים ׳תוך כדי תנועה" דרך אסוציאציות שעולות ופניה לעיון ולימוד מקורות יהודיים שונים. במידה רבה הסטודיו בו אני פועל הוא סוג של "בית מדרש" חי ופעיל״.

 

בחיים העתיקים הדת והפולחן היו מחוברים לכל מרחבי החיים. להבנתי שם גם היה ערש התיאטרון והמחול. יש לא מעט מקורות ביהדות המתארים סיטואציות בהן המחול מצוי במוקד ההתרחשות הדתית

 

 

בוא נדבר על הסדנה האינטימית והפרדס. ספר לנו עליה כיצד נולד הרעיון. מי חשב על זה. ואיך התחברת לזה.
״רונן יצחקי, מנהל האנסמבל והכוריאוגרף, הציע לחקור את שפת התנועה של הרטט. כלומר לחפש דרך להניע את הגוף עם רטט מינימאלי לאורך זמן. איזשהו שייק עדין שגורם לגוף לרטוט. בהתחלה זה אתגר אותי מאוד. פחות מבחינה פיזית, אלא מבחינת המצב התודעתי שהרטט דורש ויוצר. מבחינתי הרטט הוא תרגול של מדיטציה שמפגיש אותי עם היכולת ׳להשתעמם׳ מהחזרתיות והמינימליזם התנועתי והיכולת לשהות ולתת לתנועה לנבוע מתוך עצמה. ללא מניפולציות ו׳זרוזים׳ למיניהם. בהמשך גיליתי שהמדיטציה הזו מאפשרת לי ׳לצלול׳ פנימה ודרכה לחשוף גם רבדים פחות סולידיים של החוויה שלי״.

 

המופע מכוון לאיזור שיש בו טשטוש של התודעה, והתנועה היא לא רק פיזית אלא מתרחשת גם במרחב הפסיכו-פיזי. לכן הנחנו שהתערבות קטנה של חומר פסיכואקטיבי כמו אלכוהול יכולה לסייע לצופה הממוצע ל"היכנס פנימה" לאזורים האלו

 

 

 

מה זה פרדס בהלכה וכיצד את מפרש את זה בדרך של תנועה ומחול?
״פרדס זה המרחב בו עוברים בין מימדים שונים של הבנת דברי התורה. מהנגלה ההלכתי לנסתר המיסטי. זה מתבטא בראשי התיבות של פרדס: פ'שט ר'מז ד'רש ס'וד. בתלמוד ובזוהר ישנם תיאורים של חכמים שנכנסו לפרדס, למרחב מיסטי ש"מעבר לפרגוד". באחד המקורות מדובר על ארבעה שנכנסו. התוצאות היו קיצוניות: אחד נכנס ומת, אחד הציץ ונפגע (השתגע), אחד הציץ וקיצץ בנטיעות (כפר בעיקר) ואחד נכנס בשלום ויצא בשלום. כשעבדנו עם הרטט וגילינו את ההשפעה החזקה שלו על חוויית הגוף-נפש שלנו נזכרנו בסיפור של הפרדס. המוטיבים של כניסה-יציאה, נסתר-נגלה, וחציית גבולות ה׳סחיות׳ היומיומית נוכחים מאוד בעבודה עם הרטט, ומבחינתנו קושרים בין סיפור הפרדס לחוויה התנועתית-נפשית שהרטט מייצר״.

 

במקביל להיותי רקדן אני גם עובד סוציאלי ומטפל בהכשרתי. אני מאמין בעולם הטיפול וברור לי שאני עצמי עברתי ועובר חוויה תרפויטית משמעותית מאוד בתוך עולם המחול. מאמין שגם הקהל והחברה בה אני חי עוברים תהליכים מיוחדים בזכות הפעילות האומנותית שלנו ב׳אנסמבל כעת׳ וב׳בין שמיים לארץ׳

 

 

המשתתפים בסדנה עוברים תהליך של התנסות פיזית תנועתית. למה הכוונה. מה הם לוקחים מזה? מה אתה לוקח ומקבל מזה?
״דבר ראשון, בשונה ממה שמקובל בדרך כלל בהופעות מחול, הפעם הקהל יושב סביבנו לאורך כל היצירה ומוזמן כבר מההתחלה להגיב גופנית מהכיסא למה שהרטט שלנו עושה לו. בהמשך אנחנו מזמינים מי שמעוניין להיכנס למתחם ה׳במה׳ ולהתנסות בתרגול רטט שמונחה על ידינו בקבוצות קטנות. הקהל ברובו מדווח על חוויה עוצמתית, על התרחשות תנועתית ש׳מזמינה׳ מעורבות אישית ולא משאירה אותו כצופה מהצד. גם לי כרקדן הפורמט האינטימי הוא חזק מאוד. הוא מאפשר לי ׳לצלול פנימה׳, להיחשף ובו זמנית יוצר אצלי עיסוק במידת החשיפה ובצורך לשמור על עצמי. נראה לי שצורת הישיבה של הקהל יחד עם הפוקוס והמעורבות שלו יוצרים אצלי תחושה של מיכל שבתוכו אני פועל, נפתח ו׳מתפרק׳״.

 

 

מה עומד בבסיס הרעיון לשלב אלכוהול בחוויה. יש לזה משמעות?
״לפי מה שתיארתי ניתן להבין שמדובר במופע לצופים ׳מיטיבי לכת׳. המופע מכוון לאיזור שיש בו טשטוש של התודעה, והתנועה היא לא רק פיזית אלא מתרחשת גם במרחב הפסיכו-פיזי. לכן הנחנו שהתערבות קטנה של חומר פסיכואקטיבי כמו אלכוהול יכולה לסייע לצופה הממוצע ל"היכנס פנימה" לאזורים האלו״.

 

 

כל הפרטים על פסטיבל "בין שמיים לארץ" – 2-9.11.2017

תכנית ייחודית של מחול יהודי עכשווי, שלל בכורות ואירועים מיוחדים שמתמקדים במנגנוני העברה בין דורית. עשרות אמנים ויוצרים במסע גילויים שנוגע בנופי ילדות, משפחה והמשכיות

פסטיבל "בין שמים לארץ" הוא פסטיבל מחול יהודי עכשווי ייחודי המתקיים בירושלים. בשנתו השמינית של הפסטיבל, בניהולו האמנותי של רונן יצחקי, צללו היוצרים אל עומקי מנגנון המסירה של הידע, המידע והתורה.

 

 

פסטיבל בין שמיים לארץ ייפתח ביום ה', 2 בנובמבר, בהפקה מיוחדת וחד-פעמית בה יארח אנסמבל כעת חברים מתחומי האמנויות השונות וביחד ירקדו, יציגו וישירו את ההקשרים הבין דוריים. במופע, שייערך במרכז ז'ראר בכר בירושלים, ייקחו חלק היוצרים: נטע וינר, שירה אביתר, רונן יצחקי, אסף פרידמן ואדם יכין. ישתתפו במופע הרקדנים: חנניה שורץ, אייל עוגן, יובל אזולאי, יאיר ברבש, אביתר סעיד, אלקנה מייטליס, אליאור חבאני.

 

 

רונן יצחקי, מייסדו ומנהלו האמנותי של הפסטיבל: ״כשהידע מועבר מדור לדור הוא מתחזק ומשתמר אך בה בעת משתנה בהתאם לצרכי השעה, הנסיבות והדור המקבל אותו. מנגנון ההעברה הבין דוריתפועל באופנים שונים של מבנים בקהילות שונות, שחלקן רואות בדור הקודם מקור סמכות ואחרות מוצאות בדור הבא את התשובה והפתרון. ביחד עם עשרות יוצרות ויוצרים טיילנו השנה בין ובתוך עולמותההעברה הבין דורית ותהליך החיפוש הציף והעלה מושגים רבים ושונים כמו: נוף ילדות, שחזור, שייכות, גנטיקה התנהגותית, מסע של גוף בין מסורות, המצאת שורשים, ארכיון משפחתי, נאמנות, הסביבה האחרת, המשכיות של הורינו. צירופים ומושגים נארגו לתוך התכנייה שהתגבשה לכדי שפע יצירתי".

 

 

ברשימת הבכורות שמציג הפסטיבל: "אביתר/סעיד" של הכוריאוגרפית שירה אביתר, שמפגישה בין המחול התימני המסורתי לבין גוף המהגר בהווה. היצירה, בביצוע אביתר סעיד, משרטטת נוף תרבותי ואישי ומתבוננת בשפה המתורגלת מבית; הרקדנית, הכוריאוגרפית ומבקרת המחול הוותיקה, רות אשל, תציג את "גלימת לסקילה עצמית", יצירת סולו שהעלתה ב-1980 וכעת חוזרת אליה ממרחק של כמעט ארבעה עשורים עם תובנות חדשות. היצירה, שעוסקת בהיטהרות, נולדה בהשראת מנהג 'תשליך' של ראש השנה; יסמין גודר תציג בבכורה ישראלית את Gut Gift, סולו בביצוע הרקדנית פרנצ'סקה פוסקריני, המבוסס על פיתוח חומרים תנועתיים קיימים שיצרו שכבות של גוף זיכרון והעברה; אורלי פורטל ולהקתה יציגו את"פולחן האביב של פריד אל-אטרש" ניפוץ מיתוס ההתאהבות והתמסרות לגוף הנשי, אלכימיה בתנועה מתוך יצירתו ודמותו של פריד אל-אטרש, זיכרון המוזיקה הקלסית והמחול עכשיו. מורן זילברבג מציגה את "Be.leave", יצירת סולו אישית שבה מרכיבה היוצרת לעצמה את האדמה מחדש וממציאה שורשים; דנה נעים חפוטה תציג את "חרכים", דואט המתחקה אחר מנגינת סבותיה ומבקש לדלות תובנות חדשות; מיה רשף תעלה בבכורה את "חוט הקצה", דואט בין שתי יוצרות, אם ובת, שעוקב אחר נקודות הממשק הבין דוריות.

 

 

פרויקט מיוחד של צמד היוצרות אור וסתיו מרין, שיתקיים במוזיאון ישראל, חושף במקביל שלושה מופעי בכורה:
"אצלנו בחצר", מפגיש לראשונה על הבמה את זאביק, מיקי, אור וסתיו מרין – ארבעה יוצרים, שני דורות, משפחה אחת. העבודה, ארכיון משפחתי חי, בודקת מחדש את הקשר בין נאמנות, יצירה, משפחה ומסורת; "גנטיקה", עבודה שיצרה אור מרין ובה היא מציפה שאלות בנוגע לזהות אישית מול זהות תורשתית המועברת בדיפוזיה בין דורית וסביבתית; "זכות השיבה", מופע בין תחומי ורב לשוני, המהווה זירת מפגש והתגוששות בין זהויות דרך מילה, גוף וצליל. המופע מפגש סואן בין ספוקן וורד וראפ, כליזמר, קברט ושנסון, שירי עם ומוזיקה אלקטרונית, לוקח את העברית ומאתגר אותה תוך חיבור של שברי שפות אחיות או זרות לה. הערבית, היידיש, הרוסית והגרמנית יוצרים ביחד תמהיל מקומי וגלותי בו זמנית.

 

 

מופעים ואירועים מיוחדים נוספים בפסטיבל:

"רטט" – מופע מחול אינטימי שיצר רונן יצחקי בהשראת הסיפור ממסכת חגיגה על הארבעה שנכנסו לפרדס (פשט, רמז, דרש, סוד). ביחד עם הקהל נכנסים חברי אנסמבל כעת אל הפרדס. אין לדעת איך ייצאו. המופע כולל הגשת אלכוהול מגיל 18 ומעלה והתנסות פיזית תנועתית.

מפגש מחול עם להקת נהרה המורכבת מנשים דתיות פותח צוהר אל הקשר של רקדניות הלהקה אל הדורות הקודמים וכולל קטעים מתוך רפרטואר הלהקה לצד רב שיח עם הרקדניות ומשפחותיהן.

דיוקן 2# – יצירתה של אורי לנקינסקי בעקבות "דיוקן של דמגוג" מאת הכוריאוגרפית רחל כפרי. הסולו, שבוצע בשנת 1977 על ידי הרקדניתרות אשל, היה חסר תקדים לתקופתו וכעת יוצאת לנקינסקי לגלות אותו מחדש לנקינסקי ביחד עם אשל.

לצד מופעי הפסטיבל, ייערכו במסגרתו במרכז ז'ראר בכר ובמרכז עפרון למחול בירושלים, סדנאות פתוחות לקהל בסגנונות שונים:
גופים אינסטרומנטלים – חיפוש ה"גרוב" האישי והחיבור אליו דרך מוסיקת הרוק והבלוז.
סדנה למחול מזרחי – תעביר אורלי פורטל.
סדנת גאגא, שפת התנועה של אוהד נהרין – יעביר ליאור זוהר (לגברים בלבד).
תפקידים –  סדנת אימפרוביזציה העוסקת במפגש בין הדורות יעביר עידו צדר (לגברים בלבד).

 

לוח אירועים

יום חמישי,י"ג חשון,2.11, מרכז ז'ראר בכר בשעה 20:00

ערב פתיחה: אנסמבל כעת עם חברים – רוקדים, מציגים ושרים את ההקשרים הבין דורית. הפקה מיוחדת וחד פעמית: יוצרים: נטע וינר, שירה אביתר, רונן יצחקי, אסף פרידמן, אדם יכין. רקדנים: חנניה שורץ, אייל עוגן, יובל אזולאי, יאיר ברבש, אביתר סעיד, אלקנה מייטליס, אליאור חבאני.

 

יום שישי, י"ד חשוון 3.11, מרכז ז'ראר בכר

9:00-10:30 גופים אינסטרומנטלים חיפוש ה"גרוב" האישי והחיבור אליו דרך מוסיקת הרוק והבלוז.
11:00-12:30 סדנה עם אורלי פורטל.
13:00 אורלי פורטל – חזרה פתוחה
ניפוץ מיתוס ההתאהבות והתמסרות לגוף הנשי, אלכימיה בתנועה מתוך יצירתו ודמותו של פריד אל-אטרש, זיכרון המוזיקה הקלסית והמחול עכשיו. רקדניות: סנונית ברבן, מורן זילברברג, אלכסנדרה שמורק, אורלי פורטל.

 

יום שני, י"ז חשון, 6.11, מרכז ז'ראר בכר

19:30 נהרה – מפגש מחול.
חלון אל להקת נהרה, להקת מחול המורכבת מנשים דתיות, ואל הקשר של רקדניות הלהקה אל הדורות הקודמים. המפגש כולל קטעים מתוך רפרטואר הלהקה וכן מפגש ושיח עם רקדניות הלהקה והדור הקודם, משפחותיהן. מנהלת אמנותית: דניאלה בלוך, יוצרות: תמי יצחקי ורייצ'ל ארדוס, רקדניות: ליה וייל ודליה פרץ.

21:00 אנסמבל כעת – רטט
מופע מחול אינטימי בהשראת הסיפור ממסכת חגיגה על הארבעה שנכנסו לפרדס. (פשט, רמז, דרש, סוד). ארבעת רקדני אנסמבל כעת יחד עם הקהל, נכנסים לפרדס. אין לדעת איך ייצאו… *המופע כולל הגשת אלכוהול מגיל 18 ומעלה, המופע כולל התנסות פיזית תנועתית. יוצר: רונן יצחקי. רקדנים: חנניה שורץ, אייל עוגן, יובל אזולאי. רקדן אורח: יאיר ברבש.

 

יום שלישי, י"ח חשון, 7.11, מרכז ז'ראר בכר

9:00 סדנה-גאגא, שפת התנועה שפיתח אוהד נהרין – ליאור זוהר*.
11:00 תפקידים –  סדנת אימפרוביזציה העוסקת במפגש בין הדורות יעביר עידו צדר*.
*לגברים בלבד, לא נדרש ניסיון קודם.
19:30 שירה אביתר- אביתר/ סעיד- בכורה. סעיד מהגר בביתו, שוהה במפגש בין המחול התימני המסורתי לגופו העכשווי. היצירה משרטטת נוף תרבותי ואישי ומתבוננת בשפה המתורגלת מבית. יוצרת: שירה אביתר רוקד: אביתר סעיד.
21:00 רות אשל- גלימת האבן – בכורה. 37 שנה לאחר שיצרה והופיעה בסולו "גלימה לסקילה עצמית" (1980), העוסק בהטהרות בהשראת נוהג "תשליך" של ראש השנה, חוזרת אשל ליצירה עם תובנות חדשות. כוריאוגרפיה וביצוע: רות אשל. יוצר הגלימה: אברהם אופק.

 

יסמין גודר- GUT GIFT – בכורה ישראלית

היוצרת והרקדנית האיטלקיה פרנצ׳סקה פוסקריני הזמינה את יסמין גודר ליצור עבורה את  Gut Gift שהיא התגלגלות והתפתחות של  הסולו של דליה חיימסקי מהיצירה ״סוף סופה בוא״ שנוצרה ב 2011. ומתוך כך נוצרו להן שכבות של גוף, זיכרון, והעברה. כוריאוגרפיה: יסמין גודר. יוצרת מבצעת: פרנצ'סקה פוסקריני.

אורי לנקינסקי- דיוקן 2#
דיוקן 2# נוצר בעקבות דיוקן של דמגוג מאת רחל כפרי. הסולו בוצע במקור על ידי רות אשל בשנת 1977 כחלק מערב סולואים חסר תקדים לתקופתו. רקדניות: רות אשל, אורי לנקינסקי.

 

יום רביעי, י"ט חשון, 8.11, מרכז ז'ראר בכר

19:30 אורלי פורטל – פולחן האביב של פריד אל-אטרש – בכורה. ניפוץ מיתוס ההתאהבות והתמסרות לגוף הנשי, אלכימיה בתנועה מתוך יצירתו ודמותו של פריד אל-אטרש, זיכרון המוזיקה הקלסית והמחול עכשיו. רקדניות: סנונית ברבן, מורן זילברברג, אלכסנדרה שמורק, אורלי פורטל.

 

מורן זילברברג – be.leave – בכורה
אחרי המפץ הגדול שלי הושטו לי ידיים. מהרסיסים שאנחנו מוצאות מרכיבה לי אדמה כדי שאוכל ללכת וליצור לי שורשים. יוצרת ומבצעת: מורן זילברברג.

 

21:00 דנה נעים חפוטה – חרכים – בכורה
בקשב רב אני תרה אחר המנגינה של סבתותי, ודרכה מנסה לדלות משהו חדש עליהן ועלי ועלינו. רקדניות: מאיה בר-יעקב, דנה חפוטה.

מיה רשף – חוט הקצה – בכורה
מעקב אחר המחלף בין דורות של אם ובת יוצרות רקדניות: מיה רשף, ג׳ודי רשף.

אנאבל דביר- גופים אינסטרומנטלים  בכורה

דרך הבלוז ומשם לרוק-בלוז, המושתתים על העבדות והתרבות השחורה, מתחקים אנו אחר זיכרונותיו של הגוף המועברים מדור לדור. אנו נעים ומשמיעים מסורת של כפייה אל מול "גרוב", כפי שהושרשו בגופי מבית. רקדניות: אדם שפירה, טליה שלום, אנאבל דביר.

 

ערב נעילה,יום חמישי, כ' חשון, 9.11, מוזיאון ישראל

שושלת מרין – האירוע חובק בתוכו שלוש יצירות, כמו עץ שורשים מתפתחות היצירות מתוך מסורת משפחתית עמוקה של מסירת ראיית עולם הדוקה ואמנותית מדור לדור בתוך המשפחה הגרעינית ובתוך "המשפחה" המורחבת שהיא תלמידיהם.

שושלת מרין – אצלנו בחצר – בכורה
מחזה על משפחה, ארכיון משפחתי. לראשונה יפגשו על הבמה ההורים עם ילדותיהן, לבדיקה של קשר בין נאמנות, יצירה, משפחה ומסורת. יוצרות שותפות: אור מרין וסתיו מרין// ביצוע: זאביק מרין, מיקי מרין, אור מרין וסתיו מרין.

 

שושלת מרין – גנטיקה – בכורה
אור ואורן מרין בודקים את נושא הגנטיקה ההתנהגותית, יחד עם קבוצה מתלמידותיהם (להלן: הדור הבא). על זהות אינדיבידואלית אל מול זו שאנו מקבלים בירושה מהורינו. כוריאוגרפיה ועיצוב חלל ותלבושות: אור מרין// רקדנים יוצרים: יערה מלמד, נעמה פוגל לוין, ירדן ויימן, ירין יוס

 

שושלת מרין – זכות השיבה – בכורה
מופע מחול ומוסיקה, בין תחומי ורב-לשוני. מפגש סואן בין ספוקן וורד וראפ, כליזמר, קברט ושאנסון, שירי עם ומוסיקה אלקטרונית. נטע וינר: אקורדיון ושירה// דרור רותם: פסנתר ועיבודים//סתיו ליפיץ: הקשה//רועי חסון: סמפלר//ביצוע מחול: לורן שרף, נעם סגל, דנה דר, הילה פינק, רונה גלנור, מאיה פלד, מאיה סומר, שקד שפיגלר, ניצן בן שם, יעל לוי, תומר שחק, ודורון ברקן.

 

כרטיסים ומחירים

תכנית אחת: 60 שקל
שתי תכניות: 90 שקל

מכירה מוקדמת – עד 26.10  ו' חשון
תכנית אחת: 50 שקל.
שתי תכניות: 70 שקל.
משך כל סדנא כשעה וחצי,מחיר לסדנא: 35 שקל

20% הנחה לבעלי כרטיס "ירושלמי". *אין כפל מבצעים
לרכישת כרטיסים: www.docdance.com   02-6244582