שמונה תערוכות חדשות במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית: רן סלוין: עולם 5, אמיר נוה: עד אפס מקום, טליה לינק: Talialink.com לי אורפז: ההווה מתמשך, יוליאן רוזפלדט: Asylum, אורית בן שטרית: ONOMONO, אורלי מיברג: מחברות פתוחות, זמן אמת: Makers
הפתיחה – מוצ"ש – 16 בינואר 2016 – בשעה 20:00
נעילה: 30 באפריל 2016
התערוכות במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית, תחת הכותרת "24/7", מציגות היבטים של ניכור, אירוניה, אבסורד וגעגוע, בעולם טכנולוגי עכשווי. בחיבורו "24/7: הקפיטליזם המאוחר וסופי השינה", משרטט חוקר התרבות ג'ונתן קריירי עולם עכשווי וירטואלי, גלובלי, אינטנסיבי, חסר שקט וקשב, הדוחק הצידה את הצרכים האנושיים האלמנטריים ובראשם זמן שינה ומנוחה – לטובת דהרתו הבלתי פוסקת של המנגנון הקפיטליסטי היצרני והצרכני. כך, אף כי הקידמה והפיתוחים הטכנולוגיים היו אמורים לשפר את איכות חיינו, בפועל, אנו נדרשים לתפקוד בכל עת וישנים פחות שעות ליום מאי פעם.מחזורי הזמן והאור הטבעיים, מומרים באור מלאכותי נטול גבולות. אנחנו מחוברים און-ליין, לחיי העבודה והחברה, נכונים בכל עת להגיע מיידית לכל נקודה על פני הגלובוס ונתונים יותר ויותר לצורות שונות של שליטה ומעקב. הזמן של תקופתנו, כותב קריירי, "הוא זמן שאינו עובר עוד, מֵעֵבר לזמן-השעון".
רן סלוין- עולם5
אוצרת: איה לוריא
רן סלוין מציג באולם הגדול של המוזיאון מיצבי וידיאו-סאונד-אור,המתלכדים לתערוכה אחת. החלל מוחשך ונאטם על ידי האמן ומרצדת בו תאורה מלאכותית שמקורה במסכים ופסי לדים אדומים. שפתו הייחודית של סלוין מנווטת אל מרחביםחדשים של היקום . הוא מהרהר במשמעותו של הניתוק מהזמן הטבעי ומציע המרה ויזואלית עוט פת חושים, של מרחבוזמן טכנולוגי המשקף עידן וירטואלי ואינטר-גל אקטי. עולם5 – שואב את שמו ממודלים סוציולוגיי ם, בהם נוהגים לסווג אתמדינות ה עולם על פי צורות שלטון, רווחה, הון, הזדהות פוליטית וקדמה טכנ ולוגית. התערוכה מציגה תמונת מצבסימולטאנית דרך 5 סרטי ם מחולקים לשכבות של דימויים, המוקרנים במחזוריות בחלל הגדול וממשיכה לחדר"הקפסולה", בו מתגלה ה"קיוסק", מיצב-סאונד המורכב מרשת כבלים מפותלת, חיבורים חשמ ליים ורכיבים אלקטרוניים.
אמיר נוה: עד אפס מקופ
אוצרת: איה לוריא
אמיר נוה מציג תערוכת יחיד המורכבת מציורים גדולי ממדים שצוירו בשנתיים האחרונות, בצבעי שמן וגרפיט על בד. עבודותיו החדשות, מעידות על מהלך עבודה דינאמי והרחבת גבולות הפורמט, שינוי חומרי וזיקוק סימבולי של השפה. בתחילת דרכו, התאפיינו עבודותיו בקנה מידה אינטימי תוך התרכזות ברישום וכתיבה אינטנסיבית, סמי-אוטומטית, משורבטת בעט, עפרון וטוש על גבי ניירות מזדמנים או דפי ספרים ישנים. בהדרגה ובמקביל להמשך עבודתו על נייר,התרחבו הפורמטים ושכבות ע בות של צבע נכנסו לשימוש בציורי שמן על בד. הדינמיקה הציורית ש ל נוה חותרת כל העתלמצוא או להגדי ר מחדש את המרחב תוך התאמות ותי קונים, שעקבותיהם מעידים על המה לך החוזר, חסר הנחת.הסובייקט הג ברי שבמרכז עבודתו שב ומופיע, תמיד סביל , הוא נדחף, מונף ונהדף כשדמותו מ פוצלת, מעוותת ופגומה.הציור – כ חורבה הנושאת אנרגיה של מגע, חספוס וחוסר שלמות ואוצרת חום ש ל חומר – הוא המתרס האחרון בפני קריסה אל מול המציאות שבחוץ.
טליה לינק: Talialink.com
אוצר: רן קסמי-אילן
טליה לינק ממציאה את עצמה ככוהנ ת 'לייף סטייל' מטעם עצמה, בטכנ יקות עשי-זאת-בעצמך (DIY). ' לייף סטייל' הוא יותר מסגנון חיים, 'לייף סטייל' הוא דרך החיים הטובים. קוד לזמן פנאי וממאפייניו המובהקים של החלום הגלובאלי בעולם המערבי. מרכיב הכרחי ביצירת זהות עכשווית, זו הדרך שבה אנו שואפים להפיק את עצמנו. לינק משחררת סרטוניהדרכה בהם היא מתנסה במוצרים ובתכשיר י יופי שונים מחומרי גלם שהיא מזמינה ברשת. את כל אלה הי א עושהבתחומי מיטתה – והמיטה של טליה לינק היא אואזיס. זה המקו ם שבו היא מתקשרת עם סביבתה, מע רבת בין חייםלעבודה ובין פרטי ל ציבורי. לינק בחרה בחדר שינה שהוזמן דרך הקטלוג האינטרנטי של 'איקאה' ומייצג עולם גלובאלי שבו תרבות עיצוב וסגנון חיים מעוצבים באופן אחיד, קולעים לכל טעם מודרני ומותאמים לכל כיס. כלי המאבק של לינק הם וידיאו, מיצגים וירטואליים ואובייקטים. אלו משמשים אותה כדי לחקור זהות נשית וייצוג נשי בתרבות העכשווית. לינק מוצאת את עוצמתה בתוך החוויה הטראומטית של היותה אשה בעידן הקפיטליזם, והיא עושה זאת באמצעות הומור, גירל פאוור ומנות גדושות של לייף סטייל.
לי אורפז: ההווה מתמשך
אוצר: רן קסמי-אילן
עבודות הוידיאו והצילום המרכיבות את תערוכתה לי אורפז מכוננות באמצעות שתי נקודות מבט נבדלות: נקודת מבט אחת נוצרת באמצעות מכשירי ראייה מתקדמים טכנולוגית, אשר פותחו לשימוש במערכות בטחוניות ונקודת מבט שניה נוצרת באמצעות מכשירי ראייה מיושנים ארכיונאיים, אשר לכדו הווה שאיננו עוד וגם מהם עצמם לא נותרו אלא עקבות זיכרון שחוקים. אורפז אינה מבקשת לנפץ את מערך המראות הכוזבות המרכיבות את העכשווי, עבודותיה אף מעידות על הרצון להשתייך למבנה חברתי גדול ממנה: רצון כן אך עקר להיכנע לחוקי המשחק, ללא יכולת אמיתית לזייף את השייכות לסיטואציות המהונדסות. עבודותיה של אורפז מהוות הצעה "להיות ברגע" ולהתייצב מחוץ לזמן. הזרוּת מייצגת אפשרות יחידה של חיוּת, מודעות לזמן האנושי האבוד וניסיון להשיבו על כנו.
יוליאן רוזפלדט: Asylum
אוצרת: דורית יפעת
יוליאן רוזפלדט, אמן גרמני, יוצר סרטים המרבים לעסוק בטקסיות של חיי היום-יום שנובעת מהצורך למצוא משמעות בקיום על ידי השלטת סדר בכאוס שמקיף אותנו. הוא מטפל במגזרים שונים של החברה תוך כדי מתיחת הגבולות של אמנות פוליטית. רוזפלדט מציג במוזיאון הרצליה עבודה הנקראת – Asylum – מונח בעל כמה משמעויות: מקלט אישי או מדיני, מפלט, מחסה וגם בית משוגעים. הסרט עוסק בהתקה תרבותית, אנשים שעקרו ממולדתם ומנסים להיטמע בתרבות זרה – נושא אקטואלי במיוחד בימים אלה. הסרט מציג את האופן הסטראוטיפי שבו אנחנו רואים את הדמויות, כל אחת מהקבוצות מאופיינת על-ידי המקור האתני והמקצועי שלה ואין התייחסות אישית לדמויות.
אורית בן שטרית: ONOMONO
אוצרת: איה לוריא
העבודה ONOMONO היא הקרנת וידיאו ניסיונית שבה סרטים ארכיוניים חוברו דיגיטלית לדימויים שצולמו בידי האמנית. הפסקול המקורי נוצר באמצעות הקלטה ב- Kaleidoloop – כלי הקלטה דיגיטלי המאפשר ליצור שכבות-שמע המשלבות צלילים חיים ומוקלטים-מראש, תוך שיוט בפסקול המוקלט ושינוי מהירותו וכיוונו. העבודה, שכותרתה היא פלינדרום – כלומר, מילה שנקראת באופן זהה מימין לשמאל ומשמאל לימין – מציגה לופ אינסופי המשקף חזון חברתי-כלכלי אפוקליפטי, אינטנסיבי ודחוס. היא מאירה את חוליי החברה באמצעות מערך סרטים ודימויים גרפיים, המוקרנים זה על גבי זה ונותנים ביטוי לכאוס, לניתוק מהטבע ולדיסהרמוניה.
מחברות פתוחות
אוצרת: אורלי מיברג
אורלי מיברג מציגה פרויקט של 12 אמנים ואמניות המספקים הצצה למחברות הרישום שלהם. המחברות מוצגות משני הצדדים, פתוחות על גבי שולחן ומאפשרות הליכה והתבוננות סביבן. במקביל פועלים שני מסכי וידיאו המגלים לצופה, דימויים נוספים של האמנים וקטעי וידיאו קצרים שצולמו על ידי האמנים עצמם, בהם הם מדברים על הקשר המיוחד בינם לבין מחברותיהם.
הפרויקט מאפשר הצצה אינטימית לתוך מחברות האמנים. המחברות אינן מציגות בהכרח סקיצות לעבודות שבדרך, אלא משקפות תהליכי עבודה ודיאלוג פנימי ולעתים הן אף עומדות בפני עצמן בבחינת היותן העבודה הגמורה.
זמן אמת- Makers
אוצרת: שרון ברק רעיף
את המונח מייקר (maker), המשמש לציון אדם שמייצר מכשירים טכנולוגיים במו-ידיו, באמצעים ביתיים, טבע ב-2005 דייל דוהרטי (Dougherty), נשיא ומנכ"ל 'מייקר מדיה' בקליפורניה, הנחשב לאביה הרוחני של תנועת המייקרים העולמית. מייקרים אינם רק יצרנים ביתיים חובבי טכנולוגיה וניתן למצוא ביניהם מגוון רחב של עיסוקים, תחומי ידע ורמות מיומנות. הקהילה כוללת מומחי תוכנה וחומרה, מהנדסים ואנשי רובוטיקה, חוקרים, מדענים, מתמטיקאים, מעצבים, אמנים, טכנולוגים, טכנאים, לצד חובבי טכנולוגיה ובעלי עניין מסוגים שונים. כולם חולקים צורך ליצור ולייצר פרויקטים, כמו גם עמדה תרבותית-חברתית שיתופית המזמינה אנשים נוספים לקחת חלק ביצירה. עמדה זו הובילה לקיום כנסים, אירועים ומרתונים רבים, שתכליתם היא שיתוף בחדשנות יצירתית ועידוד חשיבה מחוץ לקופסה. פתיחותו של המוזיאון, המציג תופעה השייכת לשדה דיסציפלינרי שאינו אמנותי במובהק,מאתגרת את ההגדרות המוכרות ללא צורך בהכרעה,אלא מנקודת מבט חקרנית והתנסותית במושגי ההווה. כניגוד לתפיסת הזמן העכשווית של 24/7 – זמן מתמשך,נטול גבולות- המייקרים המשתתפים הוזמנו להציג פרויקטים העוסקים במושג "זמן אמת". במסגרת התערוכה יתקיים סימפוזיון שיבחן את המייקרים כתופעה תרבותית.
מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית – הבנים 4 , הרצליה טל': 955101109
שעות פתיחה : ימים ב', ד', ו' ושבת 14:00-10:00 / ימים ג', ה' 20:00-16:00
www.herzliyamuseum.co.il
מהעדכונים החמים של תעשיית האופנה בישראל