אלמגרין & דראגסט

"מבנים חסרי אונים"
פתיחה: 31 במרץ 2016  –  נעילה: 17 בספטמבר 2016
הרצאה של אלמגרין & דראגסט תתקיים ביום שישי, 1 באפריל 2016 בשעה 14:00

אוצרת: רותי דירקטור
הגלריה הרב-תכליתית ע"ש משה ולילי אלשטיין הבניין ע"ש שמואל והרטה עמיר

תערוכה ראשונה בארץ לצמד האמנים אלמגרין ודראגסט אשר יציגו במוזיאון תל אביב לאמנות, הצבה מפתיעה ורדיקלית המתפרשת על פני חללים שונים במוזיאון ובגן הפסלים. האמנים ישהו בארץ כעשרה ימים לרגל הקמת התערוכה ויקיימו מפגש עם הקהל ביום שישי – 1 באפריל 2016

מיכאל אלמגרין (נ. 1961, קופנהאגן, דנמרק) ואינגר דראגסט (נ. 1969, טרונדהיים, נורבגיה) עובדים יחד כצמד אמנים מאז 1995. עבודתם נוגעת בסוגיות של מגדר, זהות אישית ופוליטית ובמקומה של האמנות במציאות הכלכלית-תרבותית בעידן הגלובלי.
עבודותיהם נעות בין מיצבי ענק לעבודות זעירות, כתיבת מחזות ומיצגים. גישתם לאמנות היא אירונית ורומנטית בה בעת. עבודתם המשותפת היא אחת הדוגמאות המובהקות לתופעה של שני אמנים העובדים יחד כיחידה אחת.  בביאנלה בוונציה ב-2009 הציגו אלמגרין ודראגסט בביתן הדני ובביתן הנורדי הסמוכים, תערוכה שקראו לה "האספנים". הם שימשו למעשה כאוצרים של תערוכה קבוצתית גדולה שהתפרסה על פני שני הביתנים, והכילה עבודות של עשרות אמנים. בפתח הביתן הנורדי הייתה ממוקמת העבודה "מות האספן" – בריכה שבתוכה צפה גופתו של האספן, שרוע על בטנו, לבוש בבגדי פראדה. הדימוי של האספן המת הפך לאחד הדימויים המפורסמים של אמנות העשור האחרון.

התערוכה במוזיאון תל אביב לאמנות, היא החלק השלישי של טרילוגיה בשם "ביוגרפיה", שחלקה הראשון הוצגו במוזיאון אסטרופ פירנלי באוסלו (21 במרץ- 24 באוגוסט 2014), וחלקה השני בגלריה הלאומית של דנמרק בקופנהאגן (19 בספטמבר 2014 – 5 בינואר 2015). קטלוג משותף, בן שני כרכים, יצא לאור מטעם שלושת המוזיאונים. הכרך הראשון מכיל דימויים בלבד והוא נערך ועוצב בידי האמנים, הכרך השני מכיל טקסטים שנכתבו במיוחד עבור פרויקט "ביוגרפיה" בידי האוצרים וכותבים נוספים.
עבור תערוכתם הראשונה בארץ, יצרו אלמגרין ודראגסט הצבה מפתיעה ורדיקלית המתפרסת על פני חללים שונים במוזיאון ובגן הפסלים. העבודות מאורגנות סביב שבע תחנות: בחלל הכניסה לבניין ע"ש שמואל והרטה עמיר מוצבת תיבת תרומות – תיבה שקופה מהסוג שמוצב לא פעם בכניסה למוזיאונים והקהל מוזמן לשלשל לתוכה כסף, אלא שהתיבה חסומה ובתוכה חפצים אישיים; מתחת לגרם המדרגות המוביל לגלריות של האמנות הישראלית מוצג משה המודרני – בובת תינוק בתוך תיק, המונח על הרצפה לרגלי מכשיר בנקומט, גרסה עכשווית ומצמררת של משה בתיבת הגומא; ובמפלס התחתון של הבניין, לא רחוק מפתח הגלריה הרב-תכליתית, מוצבת העבודה מאטיס: נופים אחרים – מיצב של הכנות לתערוכה שלא תהיה. הגלריה עצמה, הגלריה הרב-תכליתית ע"ש משה ולילי אלשטיין, נחצית על-ידי העתק של חומת ברלין, בגודל אמתי. מאחורי החומה תלוי על הקיר מבנה של מדרגות חירום ועליו יושב נער שמביט למטה. לצידו שלט רחוב ברלינאי Zimmerstrasse. הגלריה הגדולה עומדת ריקה, הצופה אינו יכול לראות מה מאחורי החומה, ואינו יכול לראות על מה מתבונן הנער. בגן הפסלים מוצבת באר המשאלות: בריכה קטנה עגולה שבתוכה משוקעים כשלושים מטבעות לפני שהוטבע עליהם הערך הכספי.

העבודות כולן מצטברות למסלול שעובר דרך תחנות המייצגות כוח וחולשה, ייצוגים של עוצמה כלכלית, תרבותית ופוליטית בעמדת קריסה, כזו או אחרת, מרוקנת ממשמעות. הצופה ייתקל בעבודות בהפתעה, תוך כדי הליכה במוזיאון. כולן מעוררות תחושה של שאריות, דברים שנשארו מאחור, נשכחו, נשמטו או הוזנחו. חומת ברלין היא בה בעת קיר בטון מלא עוצמה וחומה שקרסה בין לילה והתרוקנה מכל מה שייצגה.