היופי בָּהּ: תערוכת יצירות ממוחזרות מעולם האופנה והביוטי של שולי בורנשטיין וולף

לרגל יום האישה 2018, האמנית שולי בורנשטיין וולף מציגה בגן העיר תל אביב מגוון תחנות של אובייקטים ומיצבים אמנותיים העשויים כולם מחומרים המיועדים למחזור. בהתכתבות ישירה עם יום האישה. ״כאשר אני מרגישה שהשלמתי יצירה זה משתווה ללידה. צחוק של תינוק, פרח צומח באדמה חרוכה״

 

 

מאת: אפי אליסי, עורך ראשי – Efifo

שולי בורנשטיין וולף, אמנית רב תחומית ישראלית תל-אביבית, ששורשיה בברזיל. ב-30 השנים האחרונות חיה במודעות אקולוגית, ומתוך הרצון לחיות בהרמוניה עם הסביבה, לסטודיו שלה מגיעים אריזות וחומרי גלם מניירות, פלסטיקים ועוד, שרגע לפני שמצאו מקומם בפח האשפה, עוברים אצלה "החייאה". היא יוצרת מהם יצירות שימושיות ואסתטיות. חומרי הגלם לקוחים רובם מעולם התוכן הנשי, תוך ניסיון להביע אמירות שמטרתן העלאת הדימוי הנשי והעצמתו. מסר מרכזי השזור בעבודות הוא המסר האקולוגי שהופך אריזות וחפצים משומשים לפריטים שימושיים או עיצוביים.

מתי הכל התחיל?
"זה עשוי להישמע בנאלי, אבל אי אפשר להתכחש לאמת. הדבר היחיד שהייתי בטוחה בו כבר שהייתי ילדה הוא – 'אני רוצה להיות ציירת כשאהיה גדולה'״.

הצורך הפנימי ביצירה.
"בשל הקירבה שלי לפרופ' למוח (בעלי), הבנתי שיש מצב שהצד השמאלי של מוחי מפותח באופן מוגזם. מאז שאני זוכרת את עצמי הייתי יצירתית. אני זוכרת את האהבה שלי לעפרונות ולמכחולים כבר מגיל צעיר. את צבעי המים אני זוכרת במעומעם והיו גם החוברות האלה שהיו מצורפות".

הרעיון. הראש או קול מהבטן.
"אני רגילה לומר שאני ציירת ״מהקישקעס״ כי כילדה לא פעם המורים תפסו אותי משרבטת באמצע השיעור. היום אני יודעת שהכול עובר עיבוד דרך המוח. אני מושפעת מהסביבה בה אני חיה ומהחוויות האישיות שלי. כילידת ברזיל שחיה בתוך שכונה ירוקה, התחברתי לטבע שהרבה שנים היה הנושא המועדף בעבודתי. כשעליתי לארץ בגיל 18, חיפשתי דמיון בין הטבע המקומי ולזה שהשארתי מאחור. כך נתנו לי האקליפטוס והדקל המקומיים תחושה של בית, אחרי שהיו חלק מנוף ילדותי והשארתי אותם מאחור, והפכו לסדרות משמעותיות בציוריי. בשלב הנוכחי של עבודותיי האמנותית ״הקישקעס״ מובילים אותי לנושאים יותר קונספטואליים והביטוי האמנותי שלהם משלב ציור, אובייקטים ומיצבים".

השראות.
"באתי מבית דתי לאומי ואני עדיין מאמינה בכוח עליון חזק ומשפיע . לאורך השנים נחשפתי לבודהיזם, לתורת הזן ולתרגילי מדיטציה. דרך הציורים שלי היום והאובייקטים שאני יוצרת, אפשר לראות את השפעת המזרח .אני מעריצה גדולה של הדלאי למה. אוהבת לקרוא ספרות רוחנית ושואבת ממנה תובנות להמשך הדרך המרתקת הנקראת חיים".

 

"ביצירת אובייקטים מחומר המיועד להשלכה לפח חשובה לי מאד האסתטיקה הגבוהה, שבאמצעותה אני כמו 'מרוממת' את החומר, ובכך מוכיחה שיופי ואיכות יכולים להימצא בכל חומר. גם חומר הנחשב ל'נמוך'"

 

 

התרגשות ועבודת אלילים.
"כאשר אני מרגישה שהשלמתי יצירה זה משתווה ללידה. צחוק של תינוק, פרח צומח באדמה חרוכה, וכמובן מוסיקה. כשאני שומעת שוב אלילי ילדות שלי כמו משוררים וזמרים ברזילאיים, בעיקר וילה לובוס, שיקו בוארקי דה אולנדה, רוברטו קרלוס, קאטנו ולוזו, מריה בתניה. אני מאד אוהבת לרקוד סמבה ולשמוע מוסיקת פולק ברזילאית ואמריקאית. כמובן שלא יכולה בלי פרנק סינטרה והביטלס. במוסיקה ישראלית אני מתחברת מהגבעטרון דרך שושנה דמארי, נעמי שמר, יהורם גאון, זוהר ארגוב, בועז שרעבי, שלומי שבת, יהודה פוליקר, גידי גוב,  מירי מסיקה, ארקדי דוכין, אייל גולן, מרינה מקסימיליאן, קובי אפללו, ועומר אדם".

אושר הוא.
"אושר היא מילה גדולה. אני מעדיפה לראות את האושר בדברים  הקטנים. אני מאושרת כשאני רואה את הילדים והנכדים שלי בריאים, מתרגשת מהגשם הראשון, מציוץ הציפורים ב4:00 בבוקר , השעה הרגילה בה אני מתעוררת. וכן, גם מדברים פרוזאיים כמו מאכלים מיוחדים עם יין משובח, מחומוס ושיפוד פרגית בשוק התקווה, ואפילו מחתיכת שוקולד משובח. בעצם, אני כולי ריגוש".

הצלחה.
"הצלחה עבורי היא עצם היצירה. הרעיון ,התהליך והחוויה שאני עוברת בדרך ללידה של יצירה חדשה. כשהריגוש עולה דרגה אני מבינה שזהו. זה ״המוצר המוגמר״".

כל החלומות.
"החלום שלי זה להמשיך ליצור, לפרוח, לחשוף ולרגש את הסובבים דרך האמירה שביצירה. כמובן, עם כל הצניעות, הייתי שמחה לקדם שלום בינינו דרך העשייה שלי, כאדם וכאמן. כילדה שרצתה להרשים את הוריה, להצליח לרגש את הקהל שנחשף לעבודותיי".

אמנות.
"אמנות זו דרך חיים. אני נושמת, חולמת , חושבת אמנות . המחשבה היצירתית, מובילה אותי לפתרונות גם בחיי היומיומיים הכי בנאליים. אחרי עשרות שנים של עשייה, האפשרות של לתפקד ללא אמנות לא ריאלית עבורי. זה החלק הדומיננטי ביותר בחיי".

פאשניסטה.
"ביומיום אני בג׳ינס או טייץ וטי שירט. לפעמים אני אוהבת את גם מראה קלאסי ואף נועז. תלוי במצב רוח. לא בולטת ולא מידי בועטת. והרי, אני לא היצירה. אך בהחלט אוהבת פריטים מיוחדים כמו נעליים, שרשראות, כובעים ושילובים מעניינים בלבוש".

לאי בודד?
"אני מקווה שהוא במקום עם הרבה עצי פרי. אקח עפרונות ודפים לציור".

 

״אני מתנגדת לשימוש בשקיות ניילון. אני מעירה למלצריות כשהן מגישות שתייה קלה עם קשים. אנשים יושבים שתי דקות עם הקש, ואחר כך החומר הזה נמצא שנים בכדור הארץ, מגיע לים ובעלי חיים בולעים אותו ונחנקים. כנ"ל עם שקיות, כלים חד פעמיים מפלסטיק ועוד״

 

 

לא משהו.
"שיחות סלוניות, שהן בעיקר בלה בלה, שלא מקדמות כלום. סרטים וסדרות אכזריות, שהמסרים שלהם עוברים ללא סינון למיליוני צופים בעולם, שחלקם מאמצים אותם לידי מעשים שטניים שממלאים את העולם ברוע. כאב של האחר משפיע עליי. כך גם המצב הלא יציב בארץ ובעולם שהפך לשגרה וקשה לי לעיכול. ואם מדברים על עיכול, אז קמח לבן וחלב עושים לי רע".

טוב לי.
"חיוך בתגובה לחיוך שלי . בוקר עם שמיים כחולים. לשמוע מוסיקה. אני מרגישה טוב עם עצמי, עם המשפחה וחברים. אוהבת לפתח שיחה עם זרים, ומנסה להיות נחמדה עם כולם".

שמחה. 
״ביקור בתערוכה מרתקת, ועשייה חיובית למען הפרט והכלל, כאדם וכאמנית".

 

"מזה שנים אני אוספת חומרים שרוב בני האדם זורקים ללא מחשבה או הבחנה על הנזק הבלתי הפיך לסביבה, והופכת אותם לאומנות. במיצבים שאני מציגה בתערוכותיי אני רוצה להביע את תחושת הריקנות הדוממת שאחרי השימוש במוצרים שמילאו את חיינו עד 'אתמול׳״

 

 

״היופי בָּהּ״ – תערוכת אופנה לשולי בורנשטיין וולף

בין המיצבים בתערוכה: סדרת דמויות מיניאטוריות עשויה כולה פקקי ובקבוקי בושם, אשר רגע לפני השלכתם לאשפה, הפכו לדמויות נשים וגברים מגונדרים, ריאליסטיים והומוריסטיים. עוד הפכו אריזות הבושם לעיטורים על מראות קיר המוצגות במקום. אריזות קרמים של מפעל קוסמטי גדול הפכו לכוורת צבעונית ודקורטיבית.
סדרת עבודות מסינרי מספרה חד פעמיים משומשים מפלסטיק, שנקשרו והפכו למלאכת מחשבת של תפרחות לבנות. קערות ענק, שטיחי שתי וערב, ומיצבים אמנותיים נוספים עשויים מגיליונות ווג, שחלקם גולגלו ל"דוקים" המחזירים אותנו לזיכרונות משחקי הילדות שלנו. קופסאות נעליים שבמקום להיזרק ולהיערם ללא תכלית, הפכו למגדלים הממחישים עד כמה הזבל הרב "חונק" פיזית ונפשית. עניבות, אביזר אופנה המנציח גבריות בוטחת, הפכו לכובעי טורבן לנשים, כמחאה זועקת  על כך שדתות ותרבויות רבות מבקשות מן האישה להסתיר את שערה ויופייה מאחורי בדים כבדים.
מיצגי נייר עשויים מטיקטים של בגדים המזמינים לרכוש אותם בהנחות ענק, וכרטיסי ביקור של נערות ליווי, כמסר כולל לתרבות הצריכה חסרת התקנה.
ועוד. בתערוכה "היופי בָּהּ", שהיא מציגה בחללים הפתוחים בגן העיר תל אביב היא מציעה לעוברים ושבים במקום "חומר למחשבה" על תרבות הקניות שלהם. ליווי

אוצרות: ורה פלפול.
תערוכת "היופי בָּהּ" מציגה בתאריכים 7 במרץ עד 30 במרץ 2018 ברחבי גן העיר תל אביב.
במהלך ימי התערוכה יתקיימו בגן העיר מפגשי שיח גלריה וסדנאות בלעדיות של האמנית, ליצירה הרמונית עם הסביבה.
הכניסה חופשית!