כולנו מגולגלים בתוך נייר עיתון

נייר עיתון. היום חשוב. האתמול מת. המחר גם הוא ימות עוד רגע

נייר עיתון

 

 

מאת אפי אליסי

 

20 שנה מלאו לנער

20 שנה. זה הזמן בו שחיתי בבריכות היין המשכרות של עולם התקשורת, העיתונות, האופנה והעיצוב. חתרתי במים צלולים, שהובילו לא פעם לנחלי שופכין עכורים. למי ביבים.

את דרכי לעולם תעתועים זה פילסתי דרך עיתון "חדשות" עליו השלום. עיתון מהפכני, מעוצב לעילא, וברור היה שהקדים את זמנו. "חדשות", מופת לעיתונות מודרנית. צהובה, אבל עם ביצים. עד כה לא הצליחו לשחזר את הרעננות והחדשנות שהיתה בו. נדמה כי במדינת ה"חביתה השרופה", לא ממש מעריכים איכות. נותרנו עם עטיפות דגים, שאיש אינו חפץ בהם. בכל פינת רחוב דוחפים לנו דיילים דפים עיתון ריקים.

שם בדסק החדשות פגשתי לראשונה את אחד מאבות העיתונות המודרנית, אמנון רבי הגדול, תרתי משמע. קולו הרועם עמד בגובה שווה למקצוענות, שבימינו כמעט ואזלה מהמדפים, רבי נטש את העיתונות הכתובה והקים את "קסטינה", חברת הפקות שמוכרת תכנים כ"אמא מחליפה", "אנשים" ועוד, לזכיינית "קשת", בערוץ של המדינה.

שם, ב"חדשות", פגשתי לראשונה את מי שלימים הפכה להיות עבורי מורה רוחנית, עופרה מזרחי, איתה עבדתי כחמש שנים ב"את". אני ערכתי גרפית, היא ערכה  אותו במשך 16 שנים. היום היא סגנית עורך ״7 ימים״ ב"ידיעות אחרונות"

 

נדמה כי במדינת ה"חביתה השרופה", לא ממש מעריכים איכות. נותרנו עם עטיפות דגים, שאיש אינו חפץ בהם. בכל פינת רחוב דוחפים לנו דיילים דפי עיתון ריקים

 

ביבי וסילבן

שני השחקנים הראשיים בעיתונות הישראלית, מנהלים מלחמת חורמה זה בזה. מחד "ידיעות אחרונות" של נוני מוזס, אח של ההיא עם השם הכי ארוך במדינה, שנשואה למי שעשה קולות של מועמד לנשיאות, סילבן שלום. ב"ידיעות" מתעבים את ביבי, את "ישראל היום" ואת "קשת", שמפרסמת מודעות רק בישראל היום של ביבי.

את עמוס רגב, עורך החינמון של המדינה, ובכירי עורכי "ישראל היום", אני זוכר מהימים ש"מעריב" היה יריב ראוי ל"ידיעות אחרונות". היו שם ריגול תעשייתי, האזנות סתר, הכפשות, פרקליטים ושופטים. מלחמת עולם. כמו אהוד אולמרט ושולה זקן, רק במשחק קלפים אחר. ב"מעריב" של ימי רצח רבין, שלט יעקב ארז, עורך מעריב, שפיטר אותי במסגרת סבב קיצוצים. לימים, עבר ארז אירוע מוחי קשה. אחריו הגיע אמנון דנקנר ז"ל, עיתונאי הבית של נמרודי, שהפך עורך "מעריב", ובנה את יסודות כדור הזפת של "מעריב".

 

רצח העיתונות הישראלית

"ביביתון" שייך לשליט העיתונות הישראלית, מלך הקזינו העולמי, שלדון אדלסון בן ה-90. הוא בנה את "ביבי היום" הימני, על כרעי "מעריב של נמרודי. את "מעריב סופהשבוע" החדש הקים אלי עזור, מבעלי ה"פוסט", על כרעי בעלי מניות הזויים: שלמה בן צבי, ולפניו עוד דנקנר, נוחי.  דנקנר רכש מנמרודי את "מעריב" ככלי נקמה ב"דה מארקר". לעד יזכרו לו את היותו "שותף פאסיבי לרצח העיתונות הישראלית".

בן צבי, שהביא לעולם את מקור ראשון, רכש את מעריב ואת אתר "מעריב" – nrg. כשאבא של אישתו, יהודי אמיד מאנגליה, צרח על העולל שיפסיק לרוקן לו את חשבון הבנק, מיהר ההזוי עם הכיפה, להקפיא, למכור,לחסל ולהיעלם. וטוב שכך.

אלי עזור, הבעלים הנוכחיים של החינמון "פוסט", רכש בפרוטות את מה שנותר מ"מעריב" של בן צבי, וכך נולד לאחרונה "מעריב סופהשבוע", שמורכב מאנשי מקצוע מעולים, רובם יוצאי "מעריב" הישן, חדש. אלוהים יודע מה.
"ישראל היום" רכשו את מקור ראשון, nrg, ואת בית הדפוס של מעריב ההיסטורי. כעת מונח בארון בית הכנסת של ביבי, ארסנל שופרות לתפארת מדינת ישראל. ב"ישראל היום" מתעבים שמאלנים, את "ידיעות אחרונות" ואת כל מי שלא מנשק את הביבים.
לעופר נמרודי שהפסיד במעריב לא מעט כסף, והרבה יותר מכך מחיפושי גז ונפט, נותר מאותם שנים בהם שלט במעריב, שלל נדלני שרכש בפרוטות. "בית מעריב" המיתולוגי – מרבץ הנפט האמיתי.

 

כשאבא של אישתו, יהודי אמיד מאנגליה, צרח על העולל שיפסיק לרוקן לו את חשבון הבנק, מיהר ההזוי עם הכיפה, להקפיא, למכור,לחסל ולהעלם. וטוב שכך

 

סוף העולם

חברת sbc שהיתה בבעלות אדם שהתמחה בהרצת מניות ובניצול עובדים, הביאה לעולם את "קוסמופוליטן ישראל", הגירסה הראשונה היתה בעיצובי. עבדתי בתיאום עם cosmo usa. לימים נרכש הזיכיון על ידי בעלי "ג'רוזלם פוסט ישראל". "cosmo" שלהם מת. בימיו האחרונים הוא נראה רע. עדיף לו שסיים את חייו. את הגירסה שאני הייתי אמון עליה ערכה מטורללת שגם היא נעלמה מהמפה, וטוב שכך. תחתיה עבדו שתי עורכות, ענבל פרגר עורכת אופנה ב-x net. האחרת, מהנשים החכמות בישראל, תמר קפלנסקי, עורכת ב"ידיעות", נשואה לשי צברי, מהזמרים והיוצרים היותר טובים בארץ. לימים פשטה sbc את עורה, ומגזיניה שהיו מבוססים על ניצול עובדים, נמכרו כחבילה אחת ל"מוטו תקשורת", שגם היא קברה את עצמה לדעת.

 

 לימים נרכש הזיכיון על ידי בעלי ג'רוזלם פוסט ישראל". "cosmo" שלהם מת. בימיו האחרונים הוא נראה רע. עדיף לו שסיים את חייו

 

טיים אאוט

לשלמה בן צבי, שאלוהים יודע מה הקשר שלו למילה הכתובה, יש אח. כך לפחות מספרים. ל"אח" בעלות על "תכלת תקשורת", שהשאירה בידיה את חבילת המגזינים של מעריב, ביניהם "את", שהפך אחות בשירות הלאומי של אולפנת "תכלת". ימי הפיטמה והזוהר נעלמו, ואיתם מחשופי הסלבס.

"חפים" מאינטרסים

במכירה הפומבית של עצמות "מוטו תקשורת", רכשה "תכלת" (אני מניח שהתכוונו שם 'לטלית', כשבחרו את השם. כמי שעבד עם בן צבי ו"האחות", לא מדובר היה בטלית שכולה תכלת. זה היה קרוב יותר לשחור),  את "הורים וילדים" ו"דרך האוכל".. יובל סיגלר, הבעלים של "טיים אאוט ישראל" ו"טיים אאוט אמסטרדם רכש את "מסע אחר", "מטיילים", "גלילאו", "נישה", ו"מוטו". סיגלר בן זוגה של אפרת גוש, שבקרוב תביא יורש לאימפריית המגזינים של סיגלר. השבוע כך נודע, רכש סיגלר מ"האח" של בן צבי את "מגזין את", שעורכו הראשון היה יוסף (טומי) לפיד, האבא של ההוא מהפייסבוק, ו"את מגזין האלפיון, "ביג טיים". הריכוזיות של ימי דנקנר ו"איי די בי" עברה למגזינים. מעניין מה יאמרו על כך ב"דה מארקר", ה"חפים" מאינטרסים.

 

מגזין "את" הפך אחות בשירות הלאומי של אולפנת "תכלת". ימי הפיטמה והזוהר נעלמו, ואיתם מחשופי הסלבס

 

ברנ'זה

בלילותי הלבנים אני עורך שיחות מסקרנות עם דור צעיר, מוכשר וזועם. אמנים שלא מוצאים את מקומם במרחב התקשורת המקומית, אני מסביר להם מנסיוני שהעולם הוא עגול. וכך הברנ'ה התקשורתית. גם היא בנויה על מעגלים.
אין לצעירים הללו סיכוי לפרוץ את מועדון "מעגל החברים". שם לא מכירים ב"חבר אתה חסר".  יותר: "חבר מביא חבר". עולם העיתונות חסר בו נועזות, אמירה רעננה וחדשנות. שולטת בו שפה אונברסלית שמכתיב כוכב השעה, ועדר הצאן משתרכים אחריו כסומים. התקשורת הישראלית לא חפה מפשע. עיתונאים מקבלים מתנות. בתמורה כותבים על המתנות מילים במתנה. האותיות המודפסות הן אינטרס כוחני, סמוי, ושקרי.

אני זוכר את ריח הנייר והדפוס, את תענוג הדפדוף, את האהבה שהיתה ואינה עוד. העולם השתנה. הבון טון שייך לבלוגרים צעירים. משרדי יחצ מעדיפים אותם על עיתונאים. בעידן הרשתות החברתיות אין עריכה מגמתית. יש אמת פשוטה. האמת, כולנו מגולגלים בתוך נייר עיתון. והעיתון מת. יחי הדיגיטל.

 

המגזינים בישראל: אין נועזות, אין חדשנות, אין אמירה. שפה אונברסלית שמכתיב כוכב השעה, ועדר הצאן משתרכים אחריו כסומים

 

 

 

 

בעלים ועורך אחראי: אפי אליסי
Fashion Israel – מגזין אופנה ישראלי
מייל: fashionisrael.mag@gmail.com
טלפון: 050-7368167
אינסטגרם: fashionisrael.mag
אתר: https://www.fashion-israel.co.il/
הקבוצה שלנו בפייסבוק: Fashion Israel – מגזין אופנה של כולם!
דף עסקי: Fashion Israel
כתובת למשלוח: רח׳ בר כוכבא 1, דירה 1, רמת גן

נייר עיתון