מגזין אופנה: רותם קשני – מעצבת אופנה

״אני מחפשת לעצב ולחטב את גוף האישה. ביצירות שלי יש כוח ועוצמה. אני אוהבת להיות עסוקה, לנצל כל רגע בחיים. זה נותן לי סיפוק״. מעצבת האופנה, רותם קשני, יושבת ראש אגודת הסטודנטים ב׳סמינר הקיבוצים׳ במיל׳, פותחת בוטיק, מדברת על הכל ולא פוחדת מכלום

מאת: אפי אליסי

מעצבת האופנה רותם קשני עשתה תואר משולב באופנה. במהלך השירות הצבאי במכינה, היא התלבטה בין עיצוב אופנה לעיצוב תעשייתי. עיצוב זה עיצוב, זה זורם בעורקים. היא סיימה את לימודיה לפני ארבע שנים. את השנתיים הראשונות עשתה ב'ויצו' חיפה, ושנתיים נוספות בקמפוס אמנויות ב׳סמינר הקיבוצים׳. היא התלבטתה אם לפנות למסלול של אופנה או עיצוב תעשייתי. ״אהבתי מאוד את שניהם ואת הפרקטיקה בהם״. לבסוף כאמור החליטה ללמוד אופנה ב׳ויצו׳. אלו היו שנתיים מאוד משמעותיות עבורה. ״באתי ללמוד, ספגתי פרקטיקות. רציתי לדעת הכל. היה חשוב לי ללמוד גזרות וטכניקות והייתי מאוד טובה בזה.

בסוף השנה השניה, ׳גילתה׳ לה אחת המנחות על ׳סמינר הקיבוצים׳, המנחה שמלמדת גם ב׳ויצו׳, סיפרה כי ב׳סמינר הקיבוצים׳ עושים תואר משולב בעיצוב. ישנם קורסים בתקשורת חזותית, אופנה ועיצוב תעשייתי, והסטודנט בוחר את הקורסים שמעניינים אותו. ״הסתקרנתי מאוד. הלכתי לבדוק, נפגשתי עם ראש החוג. עשיתי סיור בסדנה התעשייתית והתאהבתי. נרשמתי ומיד עברתי קורס אישי צמוד ומזורז עם אחד ממנחי הסדנה התעשייתית. למדתי להשתמש בכל המכונות, ואת רוב הקורסים בחרתי במחלקה לעיצוב תעשייתי״. בשנה השניה ב׳סמינר הקיבוצים׳, שנת הלימודים הרביעית של רותם. היא בחרה לשלב פרקטיקה מהעיצוב התעשייתי בפרויקט גמר האופנה. הדגמים היו מורכבים מגזרות טקסטיל ואקססוריס מתכתיים שעיבדה, חתכה וריתכה בסדנה התעשייתית.
״אני אוהבת ללמוד. אני אוהבת שיש לי את כל הכלים ואני יכולה להגשים את כל החלומות הפרועים שלי. אף אחד לא יכול לומר לי אי אפשר״.

 

ביצירות שלי יש כוח ועוצמה. ניתן לומר שעל כך מבוסס פרויקט הגמר שלי. פרויקט הגמר שלי עסק בהקבלה שבין מנהיגים דיקטטוריים להר געש. הקבלת ההתרחשות על הפריצה הגדולה. יש להם תווים מקבילים והיה לי מחקר רב בנושא. כל הפרויקט עסק בגזרות

 

לימודים זה פאן?

״במהלך הלימודים עיצבתי דגמים אלגנטיים על סף האוונגרד. גם כשהיה לנו קורס של STREET WEAR (אופנת רחוב), יצרתי משהו יחסית שונה. עיצבתי ז'קט מורכב' ובהגשה, "קיבלתי על הראש". ׳זה לא הזמן לז'קטים ומחויטים, אנחנו עדיין לא שם׳.
בקורס הסטודיו הראשון בשנה הראשונה הכנתי מחוך. בלי גזרה, בלי כלום. תפרתי אותו ידנית. לא משנה לאן כיוונתי, תמיד הגעתי לאלגנטי.

ביצירות שלי יש כוח ועוצמה. ניתן לומר שעל כך מבוסס פרויקט הגמר שלי. פרויקט הגמר שלי עסק בהקבלה שבין מנהיגים דיקטטוריים להר געש. הקבלת ההתרחשות על הפריצה הגדולה. יש להם תווים מקבילים והיה לי מחקר רב בנושא. כל הפרויקט עסק בגזרות. אני מאוד אוהבת לשים לב לפרטים ולפתח גזרות מחטבות.
לאחר 4 שנים עמוסות ומאתגרות הגיע טקס קבלת התואר המיוחל זה נפל על תאריך יום ההולדת שלה: 6.6. ״קיבלתי חותם וסגירת מעגל. משפחתי הגיעה איתי לטקס קבלת התואר ומיד לאחר מכן יצאתי לחגוג עם חברות״.

 

אני אוהבת ללמוד. אני אוהבת שיש לי את כל הכלים ואני יכולה להגשים את כל החלומות הפרועים שלי. אף אחד לא יכול לומר לי אי אפשר

 

יש לך את זה

״תמיד ידעתי שאני רוצה להיות עצמאית. במקביל לתואר בעיצוב, כיהנתי כיושבת ראש אגודת הסטודנטים ב׳סמינר הקיבוצים׳. תפקיד הדורש זמן השקעה רב, שזה אתגר בפני עצמו, זה היה שווה. לא הייתי מוותרת על כך לעולם. יש לי סיפוק גדול מהנעת מהלכים, יכולת למידה גבוהה ותשוקה להכיר אנשים חדשים. ניתן לומר שלמדתי על קצות האצבעות מה היא בירוקרטיה. אני אוהבת להזיז דברים, להתקדם, לראות את התוצאה, ולהיות מסופקת ממנה. עם סיום לימודיי עבדתי כשכירה, ובמקביל המשכתי ליצור ולפתח את רעיונותיי. אני זוכרת את היום בו אחד המעסיקים שלי אמר לי, ׳מה את עושה אצלי? למה את לא הולכת ופותחת עסק משלך? יש לך את זה׳.

באחד מתפקידיי התחלתי כעבודה זמנית, רציתי איזשהו בסיס בחצי משרה ושיהיה לי זמן ליצור את הדברים שלי לנשמה. תוך זמן יחסית קצר כבר עיצבתי להם את חלון הראווה, את אולם התצוגה, ישבתי בפגישות עם לקוחות ועם המנכ"ל, וגם לא חשבתי פעמיים להביע את דעתי בנושאים שהם לא תמיד מחמיאים וגם להעיז ולהתעקש עליהם. חברתי לעבודה אמרה לי שאני לא נורמלית. תמיד שמעתי מהסביבה שאין לי טאקט. אני חולקת על זה. אני חושבת שכולנו אנשים, וצריך לומר את הדברים. זה כמו שלקוחה תמדוד שמלה ואומר לה ׳וואו זה מהמם עליך׳ וזה לא יראה טוב. לא. זה לא. יש מקום להחמיא כשצריך להחמיא, אך כשהדברים לא הכי טובים, צריך להגיד ולהבין מכאן איך משתפרים.

 

יש לי סיפוק גדול מהנעת מהלכים, יכולת למידה גבוהה ותשוקה להכיר אנשים חדשים. ניתן לומר שלמדתי על קצות האצבעות מה היא בירוקרטיה. אני אוהבת להזיז דברים, להתקדם, לראות את התוצאה, ולהיות מסופקת ממנה

 

ממציאה את עצמי

״עברתי מהפך בחיים. פעם הייתי אדם כל כך שקט וסגור, רק הקרובים שלי באמת ידעו מי זו רותם. היום אני הרבה יותר פתוחה, אומרת מה אני חושבת. כיום, כשיש לי נגיעה כל כך אישית עם הלקוחות, אין לי ברירה. אני חייבת להיות פתוחה ונקשרת ללקוחות שלי. אומרים שצריך ללמוד גם לשחרר, אני מסכימה עם זה בערך. מצד אחד זה יהיה הרבה יותר קל, הדברים יזרמו, ויהיה לי אישית שקט נפשי, כך שאישית זה באמת נכון ויותר טוב. אבל מקצועית-לא. חד משמעית לא. אני בגישה המקצועית. בגלל זה אני במקצוע הזה.

עכשיו אני בבוטיק שלי

״לפני מספר חודשים (בעבודה של כמעט שנה), עשיתי את הצעד ופתחתי רשמית את העסק, עבדתי בסטודיו קטן מהבית. קטן, קטן ומלא סחורה, ארונות מלאים בבדים, בובת דיגום, 2 מכונות תפירה ואני. הכל בסטודיו קטנטן. חיפשתי המון, וכשקיבלתי את חתימה על החוזה לפתיחת חנות, לא עניין אותי כלום. רציתי לפתוח את החנות כמה שיותר מהר. המקום עמד תוך שבוע וחצי. שבוע וחצי של טירוף. הרמתי את כולם על הרגליים. הזמנות מנגריה, רתך, נברשת מיובאת מאירופה, צביעה של המקום, ניקיון, עיצוב ותפירה של קולקציה חדשה. כשאני רוצה משהו אני עושה כל שביכולתי כדי שזה יתגשם. אחרת אין לי מנוחה. גם ככה אין לי מנוחה.

 

עכשיו אני בבוטיק שלי. חלום חיי. אני לומדת תוך כדי, לומדת את הקהל, לומדת את הרחוב, מגיעות אלי נשים שבחיים לא שמעו עלי. התגובות מגוונות. אני מאוד שמחה. אני חושבת שאני די שונה בנוף של הרחוב. זה בוטיק. כל פריט נבחר בקפידה. כשפרסמתי בפייסבוק, על פתיחת הבוטיק, חברה שלמדה איתי במגמת אמנות, כתבה שהיא זוכרת שתמיד ציירתי ושרבטתי נשים בבגדים שונים. כתבתי לה: כנראה שזה ׳Meant to Be׳. לצערי אנחנו כבר שנים לא בקשר״.

אבא

״בשנה האחרונה של התואר, שהיתה עמוסה, מאתגרת ומספקת במיוחד. בנוסף לקורסים הרגילים, היו לי מספר קורסים נוספים, פרויקט הגמר ומעל הכל הייתי יושבת ראש אגודת הסטודנטים, שהווה סיפוק אדיר בפני עצמו. באותה שנה שיפצנו את הבית הוריי. אני זו שהיתה אחראית על העיצוב. זה היה ברור לכולם, גם לי. החל מהאריחים לרצפה, מטבח-ארונות, פורמייקה, ידיות לארונות, הפנל לדלתות הארונות, גופי תאורה, חלקם נבנו בגבס, הארונות. הכל. אבי היקר תמיד היה שם, והיה אחראי לביצוע עבודות הקבלן. כמי ששיפץ או בנה בחייו, הוא יודע במה מדובר: כאב ראש לא קטן. גם כשהייתי קטנה, כל שבת היינו משנים את הסדר בסלון. מזיזים את כל הספות, הטלוויזיה עם כל הכבלים, והרמקולים. אני אשה של שינויים. אני מתייעצת עם אבא המון. יש לו חוש לעיצוב, כנראה ירשתי את זה ממנו. לפני שנולדתי הוא היה יצרן בגדי נשים, הוא עסק באופנה, יש לו אסתטיקה ועין בוחנת. הוא כמוני, שם לב לסטייה של מילימטר. זה יפריע לנו. עד שזה לא יתוקן וישב כמו שצריך, לא נירגע. בעשרים וחמש השנים האחרונות הוא עוסק בנדל"ן. כשעבדתי מהסטודיו מהבית, הייתי איתו יותר. הוא היה עוזר לי ואני לו. לפעמים הייתי הולכת איתו לפגישות, יש לו כל כך הרבה ידע. הוא לא קל איתי. הוא המבקר שלי, לטוב ולרע״.

 

כשאני רוצה משהו, אני אהפוך עולמות והוא יהיה כמו שאני רוצה. יצאה שמלה מלכותית. ההורים שלי היו בשוק ולא יצאו להם מילים מהפה. לשמלה הקנויה לא היה סיכוי, היא איפשהו באחד הארונות בבית עם הטיקט.

 

ואני. עקשנית, לא מוותרת לעצמי

״בסיום השיפוץ של בית הוריי, לקחתי על עצמי פרויקט ׳קטן׳. עיצבתי מחדש את דירה של חבר טוב בתל אביב. ארונות מטבח, מזנון, שולחנות, מה לא. הוא הזמין ספה שעיצבתי. יותר נכון הבאתי לנגר שרטוט של הספה עם המידות והבד. בהתחלה היה לו קשה, בגלל שהדירה קטנה (ת"א אמרתי) אותגרתי לעצב בצורה מיוחדת על מנת לנצל את המקסימום של הדירה. היום הוא מודה לי כל יום, וכל מי שבא נדהם מהשינוי וניצול המקום ולא מבין איך הוא לא עשה את זה קודם.
בחתונה של אחי. רציתי לתפור לעצמי שמלה. זו היתה שמלה לא פשוטה, 10 מטר בד משי, מחוך, עבודות יד. סיפור מורכב. במקביל מצאתי עבודה והתחלתי לעבוד. לא היה לי זמן לעבוד על השמלה. ההורים שלי לחצו עליי לקנות שמלה במקרה ולא אצליח לסיים את השמלה שאני רוצה, רק בשבילם הסכמתי וקנינו. בראש שלי השמלה שלי כבר מוכנה. כשאני רוצה משהו, אני אהפוך עולמות והוא יהיה כמו שאני רוצה. יצאה שמלה מלכותית. ההורים שלי היו בשוק ולא יצאו להם מילים מהפה. לשמלה הקנויה לא היה סיכוי, היא איפשהו באחד הארונות בבית עם הטיקט. אני אוהבת להיות עסוקה, לנצל כל רגע בחיים. זה נותן לי סיפוק״.

 

כל שבת היינו משנים את הסדר בסלון. מזיזים את כל הספות, הטלוויזיה עם כל הכבלים, והרמקולים. אני אשה של שינויים. אני מתייעצת עם אבא המון. יש לו חוש לעיצוב, כנראה ירשתי את זה ממנו.

 

אני נקשרת ללקוחות שלי

״בנות שאוהבות להתלבש. מי שיש לה אירוע ורוצה להראות פצצה. יש שמלות קלילות יותר, שיכולות להתאים לאורחות ואפילו ליום-יום למי שאוהבת להתלבש. קירבה ראשונה, או חברות מאוד קרובות. קורה שהן גם רווקות, וזו הזדמנות נהדרת 'לדפק הופעה'. יש שמלות שהן יותר 'וואו' ו'שאו' ויש גם הקלאסיות שמתאימות לאימהות של חתן וכלה. כשאני מעצבת, אני רוצה להחמיא ללקוחה שלי. אני רואה אותה נשית וחזקה ועם זאת, יש לה את רוך הנשי שלה. יש שמלות חלקות, ויש מורכבות ומתחרות, בנוסף יש שמלות מחורזות שנעשות בהזמנה אישית, שם אני והלקוחה יחד בוחרות את הבד ובונות את השמלה״.

״יש שמלות שלי בדוגמאות מוכנות גם עליהן ניתן לעשות שינויים. יש שמלות בעיצוב אישי, אנו יושבות יחד ומעצבות את השמלה בהתאם ללקוחה. גזרה, צבע, בד. כאן השמים הם הגבול. נשים רבות חוששות כאשר הן לא רואות את התוצר הסופי וקשה להן לדמיין. יש שלא יעשו זאת מעולם, ומבטלות את הרעיון מלכתחילה כי קשה להן לדמיין תוצר מוגמר, לא נורא. שבשביל זה אני כאן, כדי לכוון אותן. אני עובדת בתהליך, יש מדידות מובנות תהליך. יש נשים שהיתה להן חוויה לא טובה בעבר. אני ממש מתבאסת בשבילן ושואלת אותן ממה לא היו מרוצות כדי ללמוד מזה. אני נקשרת ללקוחות שלי. כשמישהי מגיעה אלי עם אכזבה מהעבר ומפנה את תשומת לבי לדברים שמפריעים לה בגוף, אני חושבת על זה גם אחרי שהיא הולכת, ישנה על זה לילה ומוצאת פתרון עיצובי. זה כל הרעיון בעיצוב. להחביא את הפחות יפה, להבליט את מה שאנחנו אוהבות, וניצור הרמוניה שלמה״.

 

אני נקשרת ללקוחות שלי. כשמישהי מגיעה אלי עם אכזבה מהעבר ומפנה את תשומת לבי לדברים שמפריעים לה בגוף, אני חושבת על זה גם אחרי שהיא הולכת, ישנה על זה לילה ומוצאת פתרון עיצובי

 

"לעוף על עצמה"

״בישראל אנו מרשים לעצמנו להתלבש לחתונות ולאירועים, לאן נתלבש? יש את נשף ה׳פרום׳ של סיום התיכון, וכמובן החתונות. מי שיכולה, אני ממליצה לתפור בתפירה אישית את כל המלתחה. לכל אישה גוף מעט שונה, כשתופרים את הדגם למידותייך זהו, זה שלך. זה כיף. להעריך את עצמך, לטפח את עצמך. בכל זמן שאפשר – מדהים. לדפוק הופעות, לחיות. כשמתלבשים טוב, ונראים טוב, זה משפיע לנו על מצב הרוח. נרצה או לא, אנשים גם מתייחסים אלינו קצת אחרת״.

״אני מתחברת ללקוחות שלי. זה גולש להרבה מעבר לשמלה. אנחנו כבר חברות. אני תמיד אוהבת להכיר, אני נמצאת ברגעים מאוד משמעותיים בחייהם של נשים. אמא של חתן או כלה, אחיות, מלוות. זה היום שלהן לחגוג. היא צריכה לראות את עצמה במראה ולחייך. ׳לעוף על עצמה׳. להיות סקסית ומלאת חיים.
היתה לי לקוחה מקסימה, שהבת שלה עומדת להתחתן, היא כבר קנתה שמלה לחתונה. אולם, היא ראתה שמלות שלי וקיבלה עליי המלצות מחברות. היא הגיעה אלי כשכבר ידעה מה היא רוצה. היא עברה תהליך שהיה מלווה בהתרגשות רבה, בסופו, היא לבשה לחתונה את השמלה שתפרתי עבורה. את השמלה השנייה השאירה לאירוע אחר.

 

אני נמצאת ברגעים מאוד משמעותיים בחייהם של נשים. אמא של חתן או כלה, אחיות, מלוות. זה היום שלהן לחגוג. היא צריכה לראות את עצמה במראה ולחייך. ׳לעוף על עצמה׳. להיות סקסית ומלאת חיים.

 

מה את הכי אוהבת בגוף שלך?

״אני פוגשת שלל נשים, כל אחת עם הרגישויות שלה. מישהי נמוכה, מישהי מלאה, בטן, ישבן גם בנות רזות לא תמיד מרוצות מהגוף שלהן. צד ימין וצד שמאל לא זהים. הכל יחסי ויש להתחשב ולהתייחס ברגישות. אני פה כדי להבליט את מה שהיא הכי אוהבת ולהצניע את הפחות. בנות, אף אחת לא מושלמת, גם מיס יוניברס שם על הבמה לא מושלמת ולא אוהבת משהו בגוף שלה. תאהבו את עצמכן. תחיו ותחגגו את זה. תוקירו את האוהבים והאהובים שלכן, זה הכי חשוב.
כשאני מעצבת, אני רואה את היפה. אני מחפשת לעצב את גוף האישה. כשאני נפגשת עם מישהי לעיצוב אישי, אני תמיד שואלת אותה: "מה את הכי אוהבת בגוף שלך?" ולשם אני הולכת. אני מחפשת לעצב ולחטב את גוף האישה. זה בא לידי ביטוי בגזרות ובחומרים איתם אני עובדת״.

 

אני פוגשת שלל נשים, כל אחת עם הרגישויות שלה. מישהי נמוכה, מישהי מלאה, בטן, ישבן גם בנות רזות לא תמיד מרוצות מהגוף שלהן. צד ימין וצד שמאל לא זהים. הכל יחסי ויש להתחשב ולהתייחס ברגישות. אני פה כדי להבליט את מה שהיא הכי אוהבת ולהצניע את הפחות

 

לפרוץ את המסגרת

״התלבטתי בין שמלות ערב לשמלות כלה, אני עושה את שניהם, לקחתי בחשבון שיש רוויה בתחום. אני יותר מגוונת, לכן אני עוסקת יותר בשמלות ערב. למרות שאלו תחומים נושקים. בשמלות הערב זה קצת  יותר "מסובך" כי אני עובדת עם מגוון רחב של צבעים, בשמלות רבות יש שילובים של בדים, לכן  אני צריכה לבחור ולהתאים בין שניים או שלושה בדים בצבעים, במשקלים ובמתיחה שלהם. וזה כבר יותר מורכב ומאתגר. תמיד נמשכתי לקוים נקיים ואלגנטיים, גם כשהייתי קטנה, הייתי מתלבשת יחסית בסטייל אלגנטי עבור ילדה. בקולקציית השמלות שלי אני מרבה להשתמש במשולשים ופסי אורך, בדיוק הנכון. השימוש בהם מחטב ויוצר עוצמה.
כשהייתי בחטיבה חיפשתי מגמה נוספת להרחבה בתיכון. אמנות הייתה הדבר הכי קרוב שהכרתי. (לא היתה מגמת עיצוב), אז הלכתי על זה. אבל היה לי משהו חסר שם, בהיבט הפרקטי. המורה שלי לאמנות, היתה אומרת לי שלא הכל חייב להיות אסתטי ושאנסה קצת לפרוץ את המסגרת. תמיד נמשכתי ויצרתי דברים אסתטיים. הגבול הזה שבין עיצוב לאמנות, שאלה שאין לה תשובה אחת, גם ההגדרה של אמנות תמיד שנויה במחלוקת״.

 

תמיד נמשכתי לקוים נקיים ואלגנטיים, גם כשהייתי קטנה, הייתי מתלבשת יחסית בסטייל אלגנטי עבור ילדה. בקולקציית השמלות שלי אני מרבה להשתמש במשולשים ופסי אורך, בדיוק הנכון. השימוש בהם מחטב ויוצר עוצמה

 

 

האתר של רותם קשני: ROTEMKASHANI.COM
הפייסבוק של רותם קשני: Rotem Kashani
האינסטגרם של רותם קשני: Rotem.Kashani