תעשיית אופנה: ״פרשת חיי שרה״

שרה דיין, 20, צלמת אופנה, נשואה לגבר הראשון שהכירה כשהיתה בת 16. היא גדלה בבית חרדי. בשנה האחרונה ללימודיה בגיל 17 החליטה שהיא רוצה תעודת בגרות ועברה מהמסגרת החרדית לממלכתית ובשנה אחת השלימה פער של 12 שנות לימוד. ״אני תמיד מחפשת לי מקום שירגיש לי בנוח ולא נכנעת לתכתיבים. לא אוהבת שאומרים לי מה לעשות. מצד שני, אני דתיה שומרת מצוות״
וגם: הפקת אופנה שצילמה כפרויקט גמר ב-Ron Kedmi Workshops

 

 

מאת אפי אליסי

שרה דיין, 20, צלמת, בוגרת האקדמיה לצילום אופנה של רון קדמי. הצילום שלה הוא מקום לקונפליקטים רבים, איתם היא מתמודדת איתם בחיי היומיום כאישה דתיה. שרה דיין נשואה מגיל צעיר. היא גדלה בבית שמש, במשפחה וחברה חרדית. בחלוף הימים, הזמן וההתבגרות, היא חיפשה, ועדיין מחפשת, את המקום שלה בתוך הדת, החברה, והמשפחה. ״השאיפה שלי היא להיות אדם הכי טוב שאפשר, להגשים את עצמי בדרכים אמנותיות ויצירתיות, ולא להפסיק לאהוב אף פעם. אני נושמת אופנה מגיל אפס״.

 

בין יהדות למצלמה.
״תמיד אהבתי להביט על הכל מהצד ולדמיין כיצד אני מקפיאה את הרגע. בגיל 13, נסעתי עם אבא לטיול בחו״ל, והוא קנה לי את המצלמה הראשונה שלי בדיוטי פרי. אני זוכרת ששום דבר כבר לא עניין אותי חוץ ממנה״.

 

״יש לי חלום להרים את תעשית האופנה בקרב הציבור החרדי והדתי, שמהווה חלק גדול מהאוכלוסיה בארץ ובחו״ל, להגדיל אותה, לתת מענה לנשים דתיות שאוהבות אופנה בדיוק כמו השאר. להגשים את עצמי עד כמה שאפשר״

 

החיים על פי אגפא.
״זו הדרך האהובה עליי לבטא את עצמי, כשאני שמחה או עצובה. כשיוצא לי פריים שמדבר אל הצופה ומעורר בו רגש, מבחינתי עשיתי את שלי וזה דוחף אותי להמשיך ליצור. אני אוהבת לקחת רגש שמתעורר בי, סיטואציה שחוויתי, חרדות, תקוות, חלומות, להכניס אותם לפריים אחד או שניים, ולתת לאחרים לצפות בזה. זאת מבחינתי תמצית האמנות שלי״.

 

כרסה בין שינייה.
״לגמרי מהבטן. חייבת להרגיש את הרעיון אחרת אין לי דחף לצלם אותו״.

 

 

מה מרגש אותך?
״אהבה. הצלחות. מוזיקה. קולנוע. טיולים. וכמובן צילומים. כשהייתי בכיתה יב׳ עברתי מתיכון חרדי שלא עושים בו בגרויות, לתיכון רגיל. זו הייתה השנה הכי אינטנסיבית בחיים שלי, למדתי את כל החומר של כל הבגרויות בשנה אחת. אבל בסוף השנה יצאתי עם תעודת בגרות וזה היה אחד הרגעים המרגשים שהיו לי״.

 

בואי שרל׳ה הולכים.
״בגיל 16 התאהבתי בבחור מדהים שפגשתי בטיול עם חברים. כשהייתי בת 18 הוא הציע נישואין והיום הוא בעלי״.

 

 ״יהיו שיגידו שאני בועטת כי אני תמיד מחפשת לי מקום שירגיש לי בנוח ולא נכנעת לתכתיבים. לא אוהבת שאומרים לי מה לעשות. מצד שני, אני דתיה שומרת מצוות. בחלק הזה חייב שיהיה איזה פן של שמרנות״

 

עבודת אלילים וכוח עליון.
״לא היו לי אלילי ילדות. במשפחות חרדיות אין טלוויזיה, וגדלתי בלי לדעת מי זו דורה. צדיקים מהתנ״ך אני דווקא כן מכירה. ההשראות שלי מאוד מגוונות. מצד אחד אני שואבת השראה מציירים ומצלמים כמו דודי חסון, רותם לבל, וצלמים צעירים שעושים את זה בכל הכוח״.

 

ההצלחה של שרה.
״להצליח להגיע לכמה שיותר אנשים ולהתפרנס מהאהבה שלי לצילום אופנה. יש לי חברה שיש לה אתר אופנה יוקרתי ואקסלוסיבי מאוד. היא פנתה אלי ואמרה שהיא עוקבת אחרי הצילומים שלי והיא רוצה שאצלם לה את הקולקציה הבאה. מבחינתי זאת הצלחה מדהימה״.

 

מפח נפש.
״אכזבות יש הרבה יותר מהצלחות. העבודה הכי קשה שלי עם עצמי, היא לא לפחד מאכזבות ולהמשיך ליצור גם אם אשמע את הלא, לא מעט פעמים״.

 

 

ובלילה ההוא נדדה שנתה של שרה.
״יש לי חלום להרים את תעשית האופנה בקרב הציבור החרדי והדתי, שמהווה חלק גדול מהאוכלוסיה בארץ ובחו״ל, להגדיל אותה, לתת מענה לנשים דתיות שאוהבות אופנה בדיוק כמו השאר. להגשים את עצמי עד כמה שאפשר, להביא דברים חדשים לעולם, להצליח לגעת באנשים, להגיע הכי גבוה שאפשר ולא לאבד את עצמי בדרך. הפחד הכי גדול הוא מכישלון, מלאכזב את עצמי או את הסובבים אותי. פחד מחוסר שלמות״.

 

החברים של שרה.
״יש לי חברים מכל שכבות האוכלוסיה והגיל. אני אוהבת אנשים מיוחדים, חושבים ויצירתיים. יש מורים מהסדנה. חברים שבאים מעולם האופנה והצילום שדוחפים אותי כל הזמן להתקדם״.

 

״כשאני יוצרת עם חברים טובים שאני מכירה את העבודות והאישיות שלהם זה תמיד יותר נינוח. משמח אותי כשאני מצליחה בסוף יום או שבוע להסתכל אחורה ולהגיד שעברתי אותו הכי טוב שאפשר ולא ביזבזתי את הזמן״

 

זרמים באמנות.
״כל דבר שאדם שם בו חלק ממנו. מהרגשות, אהבות, אכזבות. יהיו שיגידו שאני בועטת כי אני תמיד מחפשת לי מקום שירגיש לי בנוח ולא נכנעת לתכתיבים. לא אוהבת שאומרים לי מה לעשות. מצד שני, אני דתיה שומרת מצוות. בחלק הזה חייב שיהיה איזה פן של שמרנות״.

 

פאשניסטיות מגזרית.
״שמלות, ג׳ינסים (אף פעם לא סקיני), חולת נעליים ותיקים מיוחדים, אביזרי וינטג׳ אהובים עליי במיוחד. אה, וכיסוי ראש! צעיפים מכל הסוגים, בנדנות וכובעים״.

 

שרה אימנו.
״המשפחה שלי הכי תומכת בעולם. מצטלמים, מפרגנים, ואוהבים כל מה שאני עושה. משתדלת להאמין בעצמי. כמובן שלא תמיד ויש הרבה קשיים״.

 

״לא היו לי אלילי ילדות. במשפחות חרדיות אין טלוויזיה, וגדלתי בלי לדעת מי זו דורה. צדיקים מהתנ״ך אני דווקא כן מכירה. ההשראות שלי מאוד מגוונות. מצד אחד אני שואבת השראה מציירים ומצלמים כמו דודי חסון, רותם לבל, וצלמים צעירים שעושים את זה בכל הכוח״

 

רע לי.
״בסביבה סגורה שלא מקבלת את השונה. בין אם זה באמנות ובין עם זה בתיקשורת חברתית ואישית״.

 

טוב לי.
״יצירה. השראה. מוזיקה. אזורי הנוחות שלי הם באופן מתבקש המקומות אותם אני מכירה. אנשים שאני מכירה. כשאני יוצרת עם חברים טובים שאני מכירה את העבודות והאישיות שלהם זה תמיד יותר נינוח. משמח אותי כשאני מצליחה בסוף יום או שבוע להסתכל אחורה ולהגיד שעברתי אותו הכי טוב שאפשר ולא ביזבזתי את הזמן״.

 

לאי בודד?
״בעלי כמובן ומצלמה״.

 

Growing pains – צילום: שרה דיין

סטיילינג: שרון סטאר, איפור: נועה צ'לסי דיין, דוגמנית: אלישבע וייל