ו' יוג'ין סמית

ו' יוג'ין סמית: מבחר תצלומים מאוסף מוזיאון תל אביב לאמנויות
W. Eugene Smith- A Selection of Works from the Museum Collection
7.6.16- 29.10.16

אוצרת: רז סמירה
גלריה לצילום ע"ש דורון סבג־ors בע"מ הבניין ע"ש שמואל והרטה עמיר

ו ' יוג'ין סמית (1978-1918), הוכתר עוד בחייו כאחד מעשרת הצלמים האמריקנים הגדולים של המאה העשרים והשפיע על דורות של צלמים. עד היום עבודתו נחשבת מופת של "צילום עיתונות הומניסטי". כתבותיו המצולמות תיעדו מקומות שכוחי אל ומוכי גורל בארצות הברית ובעולם. התערוכה מתמקדת בדימויים מהסדרות התיעודיות המרכזיות שלו, המבליטים את מחויבותו החברתית, הפוליטית והאמנותית. לצד הדרמות שבחר לצלם, היה סיפור חייו רצוף פציעות ומשברים נפשיים, מקצועיים וכלכליים, הוא היה גיבור המערכת וקורבנה, בשל מאבקיו הבלתי פוסקים להכרה בעצמאות יצירתית.

סמית נולד בשנת 1918 בקנזס, ארה"ב והחל לצלם מגיל צעיר. כשהיה בן 21 הצטרף לצוות שבועון "לייף". במלחמת העולם השנייה שימש צלם קרבי בגזרת האוקיינוס השקט ונפצע קשה. ב־ 1957 – לאחר שהצטרף לסוכנות "מגנום" במעמד של צלם עצמאי, שפירושו היה לא אחת,  חיים על סף רעב ואי יכולת לכלכל את משפחתו – הוא עזב את משפחתו ועבר לחיות בעליית גג בניו יורק, ממנה כמעט שלא יצא. התצלומים בשנים הללו תיעדו מראות שנשקפו מחלונו, את חייו הסוערים ואת מפגשיו עם נגני ג'ז נודעים.

הפרויקט המפורסם האחרון שלו במינאמאטה שביפן – בשיתוף עם אשתו השנייה, איילין –  תיעד מאבק במפעל ענק שהזרים כספית למימי המפרץ ופגע אנושות במערכת האקולוגית שם ובמאות מתושבי עיירת הדייגים שמימי המפרץ היו מקור מחייתם. סמית שב מיפן פצוע וחולה, מתוך דאגה לארכיונו העצום, העביר אותו לטיפולו של ה"מרכז לצילום יצירתי" באוניברסיטת אריזונה. ב- 1978 הוא נפטר בטוסון, אריזונה  והוא בן 59 בלבד.

סמית, שחייו נעו בין חמלה לאכזריות, אלטרואיזם לאגוצנטריות, אמת לשקר וכפי שמתגלה בתצלומיו, בין שחור ללבן, ראה ערך עליון בכנות לעצמו ולמושאי הצילום שלו ובהזדהות אתם. הוא שהקדיש את כל כולו לפרויקטים שלו ונהג לעבוד ימים ולילות בחדר החושך, גרס שעל הצלם להתקרב אל האובייקטים שהוא מצלם ולחיות במחיצתם. "האנושות ראויה יותר מתמונה של האנושות" אמר.