יום הכיפורים של תעשיית האופנה – בעיקר של המעצבים הישראלים

מגזין אופנה: יום כיפור – תש״ף

 

רגע אחרי שירון מינקובסקי סגר את החנות ורשת מיכל נגרין קרסה, הלכנו אל המעצבים הישראלים (רעומה, קרן מועלם, יואב מאיר, שחר אבנט) לשמוע מהם על מלחמת הקיום בעידן האונליין והזירה העסקית שנמצאת בכלל בטלפון הנייד. בחנויות אגב, די ריק. תשאלו בקניון האופנה TLV

 

 

מאת: אושיה גרבוביצקי

 

אני מאמינה שבחיים הכל זה עניין של טיימינג, ובדיוק באותו הבוקר בו ראיינתי מספר מעצבים על מצב תעשיית האופנה בארץ ובכלל, התבשרנו על קריסת אימפריית מיכל נגרין. אני מודה שאינני לקוחה פוטנציאלית של המעצבת נגרין, אבל בזמן קריאת הידיעה, עלו בי תחושות קשות של עצב.

אולי בגלל שהמייל הבא שקיבלתי דיבר על פתיחת סניף שלישי של רשת dmf – רשת דרום אפריקאית המציעה חלל של מאות מטרים ובו שלל מותגים בזיל הזול. עניין של טיימינג כבר אמרתי?

בוטיקים שהחזיקו פריטים שלי, התחילו להיסגר

זה הזמן לגילוי נאות – במקצועי אני מעצבת אופנה. המומחיות שלי היא ליצור גזרה ולתפור מחומר גלם  דגם מוכן ללבישה. בעבר החזקתי סטודיו שסגרתי מתוך פחד גדול מאוד, המותג שהיה קרוי על שמי, תפס תאוצה ונמכר בבוטיקים מאוד נחשבים במרכז הארץ ובכלל. ולמרות שהיה ממוקם בדרום הארץ הגיעו אליו לקוחות גם מהצפון והמרכז.

תחושות קשות של פחד

תמיד ריגשה אותי המחשבה שבנות מדהימות נוסעות קילומטרים רבים עבור יצירה שלי.
כאמן מיוסר וחרדתי במהלך השנים בהם הסטודיו עבד הקצתי כל בוקר עם תחושות קשות של פחד מפני שראיתי לנגד עיניי את כל רשתות האונליין תופסות תאוצה, רשתות הלואו קוסט המציעות פריטים אופנתיים במחירים שלא יכולתי להרשות לעצמי להציע, והגרוע מכל – לאט לאט בוטיקים שהחזיקו פריטים שלי, התחילו להיסגר.

אז איך הפכנו להיות עבדים של הסטורי?

הבנתי שחנויות בוטיק מעולות בקניון טוב כבר לא שורדות. בנקודת הזמן הזאת, הבנתי שלא אוכל להרשות לעצמי להמשיך ולעבוד עם חומרי גלם מהטובים ביותר ולעצב דגמים ברמת גימור גבוהה הדורשת זמן רב.
למרות שהסובבים אותי ניסו לשכנע שהמחירים שאני דורשת הולמים את עמל כפיי ושתמיד יהיה מי שיעריך וישלם, הפחד ניצח וגמלה בליבי ההחלטה לסגור את הסטודיו ולא להתמודד עם הטירוף שיש לתעשיית האופנה להציע. אז מה יש לתעשיית האופנה להציע? בעצם, רגע לפני, בואו נדבר עלינו, צרכני האופנה בני ימינו.

זה לא אותם אנשים

תסכימו איתי בנות, הילדות של שנות השמונים כמוני, שאם פעם היינו רוכשות את השמלה המושלמת המעוצבת והיקרה לאירוע של הדודה מצד אמא.
שבוע אחרי לבשנו את אותה השמלה בדיוק לאירוע של הדוד מצד אבא בטענה ש"זה לא אותם אנשים".

צרכנים מהירים של אופנה מהירה

אז החזקנו באותה הטענה חודש אחרי לאירוע שהזמינו אותנו חברים מהעבודה ורק אחרי שכיסינו את כל מעגל האנשים שראו אותנו מתהדרות בשמלת מעצבים יקרה. רק אז, הרשינו לעצמנו לשלוח את השמלה לנוח על משכבה בשלום בארון. אז איך הפכנו להיות עבדים של הסטורי? איך הפכנו להיות צרכנים מהירים של אופנה מהירה?

בעולם האופנה כבר הבנתם, הרוב רוצה זול

כאמא לילדה/נערה מתבגרת אני מנסה להבין את הסחרור, ילדים שנולדו עם אייפון ביד הופכים להיות צרכנים של הבגד שמצטלם הכי טוב, של החצאית שראו על הסלב הבינלאומית, של הפריט הכי זול כי אם העלתי פוסט עם השמלה בבוקר, בערב אכריז עליה ז"ל אז מה הטעם להשקיע. והנה לנו, עידן צרכנים חדש.

לצד זה, יש כמובן גם את רוכשי המותגים הלא מתפשרים על איכות וכמובן את צרכני האופנה בעלי האמירה, שמנסים להעביר מסר בנושאי קיימות, מיחזור ושמירה על האוזון – אני עוד אחזור אליהם בהמשך.

עידן חדש בעולם האופנה המקומי

אבל הרוב קובע. והרוב מעדיף את זארה או עלי על פני מותג מעצבים ארצישראלי המשקיע בתפירה כחול לבן ולא שולח את הבדים למתפרה בדרום אסיה, מתפרה אגב שיושבים בה תופרים עניים המועסקים בתנאי עבדות בלתי סבירים תמורת משכורת רעב.

ובכן, בזכות או בגלל הרוב, אימפריות קמות ונופלות, ובעולם האופנה כבר הבנתם, הרוב רוצה זול. שנה חדשה התחילה ועידן חדש בעולם האופנה המקומי והבינלאומי טס במהירות האור, ממשיך לבעוט החוצה את כל השחקנים שלא מספיקים להדביק את הקצב.

ירון מינקובסקי: ״יש מספיק זולים אחרים שנותנים פתרונות לבוש״

לאחרונה התבשרנו שהמעצב הותיק ירון מינקובסקי סגר את החנות המיתולוגית בתל אביב, מינקובסקי טוען שבחר לסגור את החנות מתוך קריאה נכונה של המפה וממשיך לפעול בעיקר בזירה הבינלאומית במתכונת אונליין.

להיות ייחודי בעל כתב יד ברור, עכשווי ושונה

עוד טוען מינקובסקי כי "הפתרון למצב העגום בתעשייה הוא להיות ייחודי בעל כתב יד ברור, עכשווי ושונה מכל מה שקיים בשוק, להתבלט ולשמור על הזהות העיצובית שלך ולא לנסות להתחנף או ליישר קו. יש מספיק זולים אחרים שנותנים פתרונות לבוש".

רעומה זק״ש: ״הרשתות האלו הן חלק ממגמה גלובלית ואין מה לעשות נגד זה״

לעומת זאת, המעצבת הוותיקה רעומה זק״ש, מחזיקה 11 סניפים בפריסה ארצית, מצהירה שהיא ממציאה את עצמה כל הזמן מחדש ומתייחסת לרשתות האונליין – "הרשתות האלו הן חלק ממגמה גלובלית ואין מה לעשות נגד זה" אומרת רעומה "צריך להיות מיוחד על מנת שהלקוחה תסכים לשלם את המחיר כביכול יקר שמבקש מעצב ישראלי".

עסקים מתים בטרם עת ולא יקום דור חדש

רעומה זק״ש: "המדינה חייבת לאפשר למעצבים מקומיים סבסוד כמו באירופה על מנת שיוכלו להמשיך ולשלם שכר הולם לעובד ישראלי שמקבל פי עשר מעובד באסיה, ושעת העבודה שלו בסופו של דבר מגולמת במחיר המוצר.
צר לי שעסקים מתים בטרם עת ולא יקום דור חדש של בעלי מלאכה בארץ, אלא ייצר רק בסין או טורקיה. אם אין יצור כאן אין מולדת כאן" .

קרן מועלם: ״חייבים לשמור על ייחודיות, ייצור בכמויות קטנות״

המעצבת קרן מועלם יושבת בבוטיק הנושא את שמה ברחוב ירמיהו 27 בתל אביב. גם היא הבינה שבוטיק זה לא מספיק, והיום ניתן לרכוש את הפריטים שלה גם ברשת. לטענתה התחרות שהמעצבים המקומיים צריכים להתמודד איתה, תביא לסוף ידוע מראש.

בנוסף חייבים לשמור על ייחודיות

"מצב האופנה בארץ לא פשוט בכלל, המעצבים המקומיים חייבים לשנות את ארגון וניהול העסק ולהשקיע הרבה יותר בשימור לקוחות ובנוכחות מאסיבית ברשתות החברתיות, להפנות כל הזמן לאתרי מכירה שונים"

קרן מועלם: "בנוסף חייבים לשמור על ייחודיות, ייצור בכמויות קטנות ואפילו one piece, ולהציע טווח מחירים רחב מאוד". לרענן עם פריטים חדשים או מוצרים משלימים מדי שבועיים לפחות על מנת לשמור על מודעות ועניין מצד הלקוחות״.

לא נביאת זעם אנוכי

אז רשתות לואו קוסט ממשיכות להאיר כל חלל חשוך בקניונים וסניפים נפתחים כמו פטריות אחרי הגשם, ובעמודי האינסטגרם קופצות לנגד עינינו כל הזמן מודעות ממומנות עם פריטים זולים מאתרי אונליין חדשים, ויש שפע מהם .וכמויות אדירות של פריטים.

לא נביאת זעם אנוכי, אבל יש לי הרגשה שמישהו ישלם ביוקר על עודף הפריטים הזה. הצרכנים במקרה הזה דווקא ישלמו זול ואפילו מאוד. בדיוק כפי שהם אוהבים. מכירת חיסול קולקטיבית או משהו כזה, כי מי רוצה להיתקע עם אלפי ארגזים במחסנים?

יואב מאיר: ״תהיה מהפכה אקולוגית בענף האופנה״

מעצב האופנה יואב מאיר שבמהלך השנים הוסיף גם את טייטל היוטיובר, מגיש פינה בתוכנית טלויזיה, אוצר תערוכות אופנה ויוצר diy,
מספר כי הבין את השינוי בענף ולכן החליט לצרף שותפים למותג האופנה שלו JO MAYER ולשווק אותו באמצעות חנויות אונליין שונות.
"התיירות בארץ דלה יחסית למדינות אירופה ולכן אי אפשר להתבסס על קהל לקוחות מחו"ל שייכנס לחנויות המקומיות״.

״מי שלא יבין את מהפכת האונליין והמהפכה האקולוגית – לא ישרוד״

״האונליין מאפשר לי להגיע ללקוחות ברחבי העולם״. לפי התחזיות בעתיד הקרוב טוען מאיר ״תהיה מהפכה אקולוגית בענף האופנה.
כבר לא נרצה ללבוש בדים סינטטיים המזיקים לכדור הארץ ולגופנו, ולא חומרי גלם מן החי אלא נעדיף להשקיע כסף בבגדים אקולוגים אשר נתפרו בשכר הוגן ולא על ידי ניצול אוכלוסיות מוחלשות״.

לדבריו של מאיר ״מי שלא יבין את מהפכת האונליין והמהפכה האקולוגית – לא ישרוד״.
כיום המותג JO MAYER הוא 85% אקולוגי, 100% טבעוני והמעצב מקפיד על תהליך של שכר הוגן״.

צרכני אופנה שמאמינים בעצמם

נחזור אליי לרגע. כל מי שמכיר אותי יודע, שאת רוב הגרדרובה שלי, אני מעצבת לעצמי. לכן, כשמעצבים מדברים על מהפכה,
אני בהחלט כבר שנים מרגישה שהיא בדרך. אופנה זו דרך מדהימה לביטוי אישי.

בשנים האחרונות מותגי העל הבינו את זה והעלו על מסלולי התצוגות הגדולים בבירות האופנה פריטי אופנה שיש בהם אמירה פוליטית
או קיעקעו על דוגמניות משפטים ברוח הפמיניזם. ביטוי אישי זה הדבר שכבר קיים והולך להתעצם ולהיות חלק מהמהפכה.

דור הצרכנים החדש

רשתות הלואו קוסט לא יוכלו להתקיים אם ימשיכו לשים דגש על כמות ולא על איכות.
אולי זה מה שיביא את דור הצרכנים החדש לחיפוש אחר הבגד המתכלה או השמלה הטבעונית. חולצה מגניבה כבר לא תספיק.
המסר שיהיה מאחוריה זה חלק ממה שצרכני האופנה מתחילים לדרוש ובעתיד ידרשו יותר.

שחר אבנט: "אני חושבת שזאת תקופה זמנית ובעתיד יקרו דברים מעניינים״

גם המעצבת הישראלית שחר אבנט, שהספיקה להלביש את ביונסה במהלך הקריירה הטרייה שלה, מקפידה להעביר מסר ללקוחות בסטודיו וגם בהרצאות אופנה אותן היא מעבירה, ומבקשת שחלק מחווית הקנייה של בגד תהיה תוך כדי תשומת לב בראש ובראשונה לאיכות הבגד ולא רק לאיך שהוא נראה.

בגדים ברשתות האופנה שלאחר כביסה אחת מאבדים צורה וצבע

"בעיני, כשרוכשים בגד צריכים לשאול האם הבגד משדר את מי שאני ומביע את האישיות שלי כראוי, ובנוסף צריכים לשאול מה האיכות וכמה זמן הוא יחזיק לי בארון".
אבנט בעצמה טוענת שבארון הבגדים האישי שלה ישנם פריטים איכותיים ויפים אשר נותנים לה לצמוח הלאה עם מה שיש ולגוון עם סך כל הפריטים שהיא רוכשת, וכל זאת בניגוד לבגדים ברשתות האופנה שלאחר כביסה אחת מאבדים צורה וצבע.

"אני חושבת שזאת תקופה זמנית ובעתיד יקרו דברים מעניינים, לדעתי בעתיד הרשתות יתאחדו ויעבדו כרשת אחת גדולה בפריסה ארצית, והמעצבים ישכילו לעצב אך ורק בגדים איכותיים שנראים טוב וכך גם יהיו להם לקוחות חוזרים".

כמעצבת ישראלית מספרת שחר אבנט, היא חשה שמכיוון שהארץ שלנו קטנה והביקוש ביחס לאירופה או אמריקה הוא מאוד קטן הקושי לשרוד הוא גדול מאוד.
"אני חושבת שבשביל לשרוד בארץ שלנו וזה גם מסר לקוראות – לרכוש כמה שיותר מהמעצבים המקומיים זה בעל חשיבות רבה ומאוד עוזר."

שחר אבנט: ״לפעמים זה עובד ולפעמים פחות״

שחר אבנט מעלה גם את שיטת המכירה המאוד בעייתית שמעצבים נתקלים בה בארץ –  שיטת מכירה בקונסיגנציה.
"שיטת הקונסיגנציה מבקשת מהמעצב לחזות את העתיד.
אני מתמודדת עם הבעיה הזאת באופן כזה, שאני משתדלת לייצר קו עיצובי שילך עם הלקוחות שלי,
וכך גם אם הלקוחה לא רוכשת ישירות ממני אני יכולה לחשוב מה יתאים לה גם אם אינני פיזית מולה.
לפעמים זה עובד ולפעמים פחות" מודה המעצבת. "המשמעות של יצור כחול לבן וצרכנות כחול לבן היא בעלת ערך ומשמעות גבוהה מאוד."

להתגאות במי שאנחנו. בחוזק שלנו. בעוצמה שלנו

אבנט מציינת שהיא חשה כי הלקוחה הישראלית היא לקוחה קצת יותר שמרנית המבקשת להתלבש באופן צנוע יותר, רגיל ולא בולט.
"מה שאני מציעה זה לחגוג את החיים ואת הגוף שלנו ולחגוג את מי שאנחנו בלי להתבייש או לנסות לשנות. זה רק מעצים אותנו מבפנים.

אני מקווה שהקהל הישראלי יתחיל להתלבש בצורה שהיא יותר ייחודית ממה שיש לרשתות הגדולות להציע, אני חושבת שיש כיוון טוב בשנים האחרונות.
אני אדם אופטימי ותמיד חושבת שהעתיד צופה לנו הפתעות טובות".

להעריך כמו פעם, את האיכות ללא פשרות

אני חוזרת אל צרכנים מושכלים יותר. הצרכנים שמעדיפים לרכוש בגד איכותי ויקר, שלא נכנעים למחירי הרצפה שיש לרשתות הלואו קוסט להציע,
שלא מתפתים לרכוש פריט דומה לדבר האמיתי.

אני מדברת על צרכני אופנה שמאמינים בעצמם. החזקים. אלה שהאני העצמי שלהם הרבה יותר חשוב להם
והם במודע או לא במודע מעבירים מסר דרך האופנה שהם מייצגים. הטבעוניים שלעולם לא ילבשו פריטי אופנה המיוצרים מחומרי גלם מן החי.

שהיקום אף פעם לעולם לא יוכל לקרוס לתוך עצמו

האקולוגים שלעולם לא ילבשו בגד סינטטי. על אלה אני מדברת. האם אלה הצרכנים שיביאו את המהפכה?
האם בעתיד לא יהיה מקום לרשתות האופנה? אני לא באמת יודעת.

אני יכולה רק לקוות שכולנו רוצים עתיד טוב יותר וכן, יכול להיות שזאת הדרך, להעריך כמו פעם, את האיכות ללא פשרות.
להתגאות במי שאנחנו. בחוזק שלנו. בעוצמה שלנו. להתהדר בבגדים שנותנים תחושה שהיקום אף פעם לעולם לא יוכל לקרוס לתוך עצמו.

 

 

אושיה גרבוביצקי – עיתונאית אופנה
אינסטגרם: oshiya_grabovizki

 

עורכת – חני שפגט
פייסבוק: Hani Shpagat
קבוצת פייסבוק: Shopink?

 

Fashion Israel – מגזין אופנה ישראלי
בעלים, מנכ״ל ועורך ראשי: אפי אליסי
משנה למנכ״ל וארטדירקטור: אלכס פרגמנט
מייל: fashionisrael.mag@gmail.com
אתר: https://www.fashion-israel.co.il/
אינסטגרם: fashionisrael.mag
הקבוצה שלנו בפייסבוק: Fashion Israel – מגזין אופנה ישראלי
דף עסקי: Fashion Israel
כתובת למשלוח: ויצמן 68 כניסה ב׳ דירה 3 גבעתיים